פורום טיפול בוולוודיניה (ווסטבוליטיס)

כאבים בקיום יחסים יכולים לנבוע מסיבות שונות. אחת הסיבות העיקריות והחשובות היא וולוודיניה, הידועה גם בשם הקודם ווסטיבוליטיס. במצב זה יש כאבים כאשר אין למעשה סיבה נראית לעין כמו דלקת או מחלת עור. זה לא "בראש שלך", מדובר בבעיה של כאב כרוני, שסיבתו אינה ברורה והוא עשוי לנבוע מגורמים שונים. מדובר בבעיה שכיחה יחסית שנשים - לרוב לא מדברות עליה. בואי לדבר על זה, לשאול שאלות ולקבל מידע, ולגלות שאת לא לבד. .
281 הודעות
273 תשובות מומחה

מנהל פורום טיפול בוולוודיניה (ווסטבוליטיס)

30/05/2013 | 08:29 | מאת: לילך

אחרי בדיקות חוזרות אצל רופא נשים הוא טוען שהצריבה בעת חדירה היא יובש של הנרתיק בגלל חוסר הורמונלי. אז למה גם וזלין וקרם מתאים לא גורמים הקלה? התחושה שיש שם סוג של פטריה סמויה או דלקת שנוצרה עם השנים מה התרופה המטפלת בכך? קראתי את העצות של הטיפול המשולב... וברור לי שיש לברר אצל סקסולוג ורופא נשים, אך להפתעתי אין אצל הרופא מספיק חקרנות ורצון לתת מענה של ממש. באופן שיוכל לעשות אבחנה מדוייקת. אציין שגילי הוא 63. בתודה מראש על תשובה לילך

02/06/2013 | 08:38 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, בגיל 63 אם אינך לוקחת טיפול הורמונאלי חלופי קיימת אפשרות סבירה ליובש נרתיקי. לשם כך ניתן להשתמש במשחה הורמונאלית אובסטין או כל משחה הורמונאלית אחרת אותה אמור לספק הגניקולוג. בנוסף אם מדובר ביובש נרתיקי ניתן להשתמש במסככי נרתיק הנמכרים ללא מרשם. להמלצתי כדאי להשתמש בשמן תינוקות ג'ונסון שהוא דק, עדין והיפואלרגי היכול לשמן היטב את האיזור הן כאשר את משמנת את הנרתיק והן כאשר הגבר משמן את איבר מינו. בקשר לזיהומים או פטרת תפקיד הגניקולוג לערוך את כל הבדיקות ואין זה תפקיד הסקסולוג. אם אינך סומכת על הגניקולוג שלך כדאי להחליף רופא על מנת לוודא שאכן אין מדובר לא בדלקת ולא בפטרת. קיימים מקרים נדירים של הופעת וסטבוליטיס בגיל שלאחר 50, יש לי מספר מטופלות כאלה והדבר קשור לעיתים למצב רגשי של תרעומת, כעס ואכזבה מבן הזוג, בין אם זה בן זוג קבוע של שנים ובין אם מדובר בבן זוג חדש יחסית. מכל מקום אבחון וסטבוליטיס נעשה רק לאחר שנשללו כל האפשרויות הגופניות האחרות כגון זיהום ופטרת והוא נעשה על ידי גניקולוגיות המומחיות באבחון הוסטבוליטיס שכן לעיתים קרובות התופעה אינה נראית לעין. אני ממליצה לחזור על כל הבדיקות שנעשו אצל רופא חדש ורק אז לפנות לאבחון הוסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה, אילנה

20/05/2013 | 01:39 | מאת: לא מבינה

אני בת 31. לראשונה שמעתי את המושג וסטיבוליטיס לפני כשנה וחצי (היה לי ניסיון לא ממש טוב עם גניקולוגים שכל השנים אמרו לי שאין לי כלום). מה שלא נאמר לי זה עניין הטיפול הסקסולוגי פסיכולוגי. נאמר לי רק שאני יכולה לנסות לישון בלי תחתונים ולהקפיד על תחתוני כותנה ביום ואולי זה יעזור קצת. נחמד לדעת שיש תקווה. מההודעות עליהן עברתי, אני רואה שבדרך כלל זו בעיה שצצה פתאם וכל הזמן נאמר להימנע מחדירה בזמן שזה עוד קיים. מה עם מישהי כמוני שסבלה מזה מההתחלה? כבר עם החבר הראשון בגיל 16. מלעבור על פורום זה אני יכולה להצביע בקלות על הגור(מי)ם הפסיכולוגי/ים. בינתיים לאורך השנים למדתי לקיים יחסי מין (לא שאי פעם היו הרבה מהם) רק לאחר שתיית אלכוהול ולהוסיף חומר סיכה (ועדיף מישהו לא מאד גדול). סליחה, לשאלות: 1) האם יש גם קשר לביוץ כואב (לפחות אני חושבת שזה הביוץ שכואב)? 2) עד כמה זה קריטי להימנע מחדירה עד לפתירת הבעיה? האמת היא שלמרות שאיני יודעת עדיין כמה זה עולה, אני מנחשת שזה לא ריאלי לי כרגע(היו לי הוצאות מאד מאד כבדות בחצי השנה האחרונה). אפשר להימנע רק במהלך הטיפול כאשר סופסוף יתחיל?

02/06/2013 | 08:28 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ראשית ברצוני להתייחס לעניין התחתונים. שינה ללא תחתונים כדי לאוורר את איזור איבר המין ולבוש של תחתוני כותנה בלבד אין לו שום קשר, אבל שום קשר, לעניין הוסטבוליטיס. כן יש לו קשר לעניין פטרת הנרתיק. נשים הסובלות מפטרת נרתיק עבורן זוהי המלצה הגיונית כמו גם ההמלצה להימנע מלשים מגיני תחתון כי הרעיון הכללי הוא לא ליצור מצב של תרבית לפטרת הנמצאת ממילא בנרתיק ומגן תחתון או תחתון שאינם מכותנה גורם למניעה של איוורור האיזור וכתוצאה מכך יוצר תשתית להיווצרות תרבית של פטרת. נשים הבאות לטיפול וסטבוליטיס אכן מקבלות את העצה הזו משום שבמהלך הטיפול הן עלולות ללקות מדי פעם בפטרת הנרתיק. זו הסיבה היחידה לכך ולא עצם ריפוי כלשהו של הוסטבוליטיס. להלן לינק לשלוש הכתבות על וסטבוליטיס: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 עכשיו בקשר לשאלתך אודות חדירה, ההמלצה להימנע מחדירה כל עוד יש וסטבוליטיס היא המלצה גורפת לא רק במהלך הטיפול וזאת משתי הסיבות הבאות: 1. מאחר וחדירה גורמת לכאב כאב הרבה פעמים משפיע על ירידה בתשוקה המינית כך שתופעת המשנה המתלווה לכך היא ירידה עד כדי אבדן תשוקה מינית. 2. ככל שמכאיבים יותר לגוף באיזור הערייה כך לומד "הגוף" כלומר המוח או מערכת העצבים באיזור הגורמת לכאב של עצבוב יתר שחדירה יוצרת כאב ולפיכך מעמיקה תופעת הכאב ומשתרשת יותר בגוף, כלומר יוצרת טראומה המשכית. אכן הטיפול אינו זול יחסית, גם לא יקר במיוחד, אך הכל עניין של מידתיות ביחס ליכולת הכספית האישית. אם אינך מסוגלת כלכלית כרגע לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי עלייך לקבל את ההחלטות בנוגע לחדירה על פי שיקול דעתך ולפי מה שנראה לך מתאים יותר במצבך הנוכחי. את הינך אדון לעצמך ולגורלך וקבלי את החלטותייך לפי התוצאה שהיא המיטבית עבורך. באשר לשאלתך אודות הביוץ אינני יודעת לומר בוודאות, אינני שוללת זאת וגם אינני יכולה לאשר בצורה נחרצת. סביר להניח שאם בביוץ את רגישה יותר ומערכת העצבים האוטונומית היא מעוררת יותר ייתכן בהחלט שגם אז יכאב יותר בחדירה. אך מאחר ואין לי מספיק מקרים שאני יכולה להגיד זאת בוודאות הסתמכי על נסיונך האישי בעניין. אפשר גם להפנות שאלה לגניקילוגיות באתר על התגברות כאבי וסטבוליטיס בזמן ביוץ. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 21, חיילת. בשנה האחרונה (אפילו קצת יותר) כואב לי מאד לקיים יחסי מין עם בן זוגי מיזה 4 שנים. בזמן החדירה – בתחילתה, במהלכה ובסופה.. בכל רגע נתון כואב לי מאד. אני מרגישה שמשהו שורף וצורב באיבר מיני. גם בפתח הנרתיק וגם בתוכו. כשעוד לא הייתי חיילת ביקרתי רבות אצל רופא הנשים שלי, נעשו לי בדיקות פאפ והכל היה תקין. היה חשד לויסטבוליסיס ולכן הייתי עושה בדיקות פאפ כל חצי שנה, והכל היה תקין. אחרי שחזרתי שוב ושוב בטענות חוזרות ונישנות על כאבים איומים – ולעיתים גם היה יוצא לי מעט דם לאחר קיום יחסי מין (עד היום) – הרופא אמר שאולי זה לא ויסטבוליסיס וחשב אולי זה פטריה, הוא לקח דגימה מצוואר הרחם שחזרה תקינה והכל היה בסדר, הוא אפילו נתן לי טיפול של משחות ונרות להחדרה בנרתיק. כל ניסיונות טיפול אלו לא הצליחו. כבר היה מאוחר מידי והתגייסתי לצבא, ואני ממש סובלת מכאבים בזמן קיום יחסי מין. אנחנו מאד מתוסכלים מכך... הכאב כל כך חזק שלעיתים אני פורצת בבכי ולא מצליחה לסבול את זה ולספוג את זה. איני חשה ביטחון ללכת לרופא או רופאת נשים צבאית. ניסיתי ופשוט מהיחס המזלזל לא חזרתי. כנ"ל לגבי רופאת נשים אזרחית שעובדת עם הצבא. אני מרגישה חוסר ביטחון מוחלט, ואני מאד מתוסכלת. אני רואה ומרגישה כמה בן זוגי מודאג וזה קשה מאד המצב הזה, אני מפחדת שהוא יחשוב שאני לא נמשכת אליו וזה ממש לא נכון, הכאב חזק מכדי שאחשוב וארצה ושתהיה לי תשוקה מינית לקיים יחסי מין. לפנות כרגע לסקסולוגית לא אפשרי מבחינתו – בגלל הצבא שלא מתאפשר לנו מבחינת זמן ותקציב. מה אפשר לעשות, אשמח לכל עצה אפשרית שתתאפשר לנו בזמן הצבא.

19/05/2013 | 09:26 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ראשית צר לי מאוד על הסבל שאת עוברת ועל הטיפול הרפואי הלא רלוונטי שגם אופייני כאשר מדובר בוסטבוליטיס. אין שום קשר בין בדיקת הפאפ לבין הכאבים העזים שאת חווה אשר לפי כל התיאורים אכן מעידים על וסטבוליטיס וכן על דיספרוניה (וסטבוליטיס מתבטא בכל התסמינים שתיארת בפתח הנרתיק ודיספרוניה מתבטאת בכל התסמינים שתיארת בתוך הנרתיק). אני נותנת לך לינק לכתבות בנושא המתארות את התופעות ואני מקווה שיהיה לך הפנאי, הריכוז והעניין לקרוא ולהבין מה שיטת הריפוי הנדרשת. הבה נסכם את שעלייך לעשות בשלב הנוכחי: 1. להפסיק לקיים יחסי מין המלווים בחדירה עם בן זוגך. אפשר להתעלס הדדית ולהגיע לאורגזמה אך בשום צורה ואופן לא לגעת בפתח הנרתיק, לא באצבעות היד, לא בפה וכמובן לא באמצעות איבר המין. 2. אין כיום שום תרופה או משחה גניקולוגית או כדור או זריקה המרפא וסטבוליטיס. כך שאך טבעי שכל מה שתקבלי על ידי גניקולוגים לא ישא פרי ולא ירפא מאומה. 3. הרבה גניקולוגים אינם יודעים לאבחן וסטבוליטיס מאחר ולא בהכרח נראה לעין שינוי באיזור הכואב, הכאב הוא פנימי ועצבי. 4. לכל היותר מי שאכן ידע לאבחן וסטבוליטיס יציע לך לשימוש משח אלחוש כגון עזרקאין, המשחה לא רק שאינה יעילה אלא שפסיכולוגית היא מגבירה את התופעה, ולא כאן המקום להסביר מדוע. 5. הטיפול בוסטבוליטיס הינו פרטני, כלומר טיפול לאישה בלבד. לכל אורך הטיפול אין צורך בשיתופו של בן הזוג. שיתוף בן הזוג הוא ממש בסוף הטיפול, לאחר ההחלמה. 6. גניקולוגים היודעים לאבחן וסטבוליטיס יציעו לך שתי אופציות כדלקמן: הראשונה היא ניתוח של פתח הנרתיק, לו אני מתנגדת מכל וכל. מה גם שהכאב שלך גם פנימי כך שהרבה הקלה לא תחווי מכך. שנית גניקולוגים יפנו אותך לפיזיותרפיה של רצפת האגן שהיא תהליך טכני המיועד להגמשה והתגמשות של שרירי הנרתיק. גם כאן ההשפעה על ריפוי הוסטבוליטיס היא מועטה. 7. הריפוי של וסטבוליטיס הוא פסיכוסקסולוגי, כלומר על ידי טיפול של פסיכולוגיית מעמקים המתעמקת בשכבות התת מודע הגורמות לעצבוב יתר של אי\זור איבר המין ומכאן כל הסימפטומים. הרפואה הקונבנציונאלית איננה מכירה בדרך כלל בקשר שבין גוף-נפש ונוקטת שיטות טכניות בלבד. 8. ההמלצה היא לסיים את השירות הצבאי ללא קיום חדירה ולאחריו להשיג את האמצעים הכספיים על מנת לפנות לטיפול ההולם שאינו ניתן כיום במרפאות הציבוריות. וסטבוליטיס היא תופעה הניתנת לריפוי מלא אם כי הדבר לוקח את הזמן שלו בין חצי שנה לשנה על בסיס פגישות שבועיות ותרגול יומי של עשר דקות בבית. במקרה שלך התזמון הוא קלאסי הן מבחינת הגיל שבו הוא הופיע והן מבחינת מסםר השנים לאחר קיום יחסי מין ללא בעייתיות. פירוש הדבר שזו תופעה אופיינית בגיל ה-20, בערך כ- 15% מאוכלוסיית הנשים. אל ייאוש, עלייך רק לעבור את תקופת הצבא ולאחריה לפנות לטיפול. כל טוב ובהצלחה, אילנה הכתבות: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427

28/04/2013 | 13:28 | מאת: עינב

שלום רב, אני בת 27, מאורסת, ובחצי השנה האחרונה לא מסוגלת לקיים יחסי מין בעקבות תחושת צריבה נוראית שתוקפת אותי בזמן חדירה בפתח הנרתיק. חשוב לי לציין שמעולם לא סבלתי מכאבים בזמן יחסים, ולפני שהכאבים החלו סבלתי בכל שבועיים בערך מדלקות נשנות וחוזרות בשתן וטופלתי רבות באנטיביוטיקה. ביקרתי כבר אצל ארבעה גניקולוגים שונים ואף אחד לא רואה מה הבעיה, ובמקום זאת "דוחפים" לי בכל פעם נרות לטיפול בפטריות. הרופא האחרון, כאשר שאלתי אותו האם יתכן ואני סובלת מווסטבוליטיס, אף פתר אותי בלעג ואמר שוסטבוליטיס זו מחלה פסיכולוגית. אני מרגישה שעושים ממני משוגעת ובטוחה שאני לא מדמיינת את הכאבים על אף שבדיקות פאפ ממשיכות לצאת תקינות וגם מהסתכלות בעין לא נראית שום בעיה חריגה. מה עושים? אני כבר מיואשת, נמנעת מקיום יחסים רק מהפחד מפני הכאב ומרגישה שאני לא מאובחנת כראוי. מה ניתן לעשות? למי עוד ניתן לפנות? אשמח לעזרה, אני מיואשת.

05/05/2013 | 08:21 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, להלן שלוש כתבות בנושא אשר אני מקווה יעניקו לך את המידע הדרוש: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 ועכשיו לתשובה: 1. ווסטבוליטיס אין רואים בהכרח בעין כלומר במרבית המקרים אין לכך שום שינוי חיצוני: שינוי גוון העור, פריחה וכו'. המקום אכן שורף, כואב וצורב וזאת בשל עצבוב יתר פנימי של מערכת עצבים באיזור, תופעה שכמובן אי אפשר לראות אותה בעין מתבוננת. התהליך יוצר הכאב הוא סמוי בתוך הגוף. 2. אופייני מאוד שלפני הופעת ווסטבוליטיס תופענה דלקות תכופות בשלפוחית השתן, אינני יודעת מהו המנגנון הגורם לכך אך אילו דיווחים נפוצים ואופיניים אודות דלקות שתן תכופות אשר קדמו להופעת הווסטבוליטיס. 3. אין שום משחה, כדור או תרופה כלשהי שיש לרפואה הקונבנציומאלית להציע. כך שברור מאליו שכל התרופות שקיבלת לעניין היו בלתי יעילות. שוב, זה סיפור נפוץ ביותר ואופייני. 4. ווסטבוליטיס היא תסמונת בה קיים כאב גופני אמיתי ואותנטי, כלומר אין להתעלם ולזלזל או להכחיש את קיום המצב הגופני הכאוב. יחד עם זאת צדק הרופא באומרו שהרקע להתהוות התופעה הוא פסיכוךוגי ולפיכך שיטת הטיפול היא פסיכוסקסולוגית. כל שיטת טיפול טכנית כגון: ביופידבק או פיזיותרפיה של רצפת האגן אינן עוסקות בנפש ולפיכך לא מביאות לריפוי. 5. המקור לווסטבוליטיס הוא מקור קונפליקט בלתי מודע העשוי להיות קשור או לא קשור למין. משום מה קונפליקט זה "מצא את דרכו" לשבש את ההולכה העצבית בפתח הנרתיק. ומכאן כאבי הווסטבוליטיס. כל התיאור שלך מצביע בצורה חד כיוונית ומאוד ברורה על העובדה שיש לך ווסטבוליטיס, שאכן מופיע לאחר תקופה של קיום יחסי מין תקנים ללא בעיה. 6. יש לציין שני דברים: האחד הוא שיש להימנע לחלוטין מחדירה על מנת לא להגביר את הכאב ולפגוע עוד יותר בתשוקה המינית. וכן לא לשמוע בצד גניקולוגים מסוימים אשר מתוך חוסר אונים שלהם והיעדר פתרון מציעים משחות אלחוש כגון אזרקעין למרוח על המקום לפני קיום יחסי מין. האלחוש אינו עוזר בזמן קיום היחסים ורק מגביר את התסכול ואת המשך קיום הבעיה. אל ייאוש. ווסטבוליטיס היא תסמונת הניתנת לריפוי מוחלט בתוך פרק זמן של בין חצי שנה עד שנה. שוב, קראי את הכתבות המתארות את התופעה ואת דרכי הטיפול. אין מה להתייאש ולרוץ לעוד גניקולוגים, כי מתוך כל המפורט לעיל התמונה בהחלט ברורה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

25/04/2013 | 11:26 | מאת: קורל

שלום, אני בת 18 ומקיימת יחסי מין יבשים (עם תחתונים ) עם החבר לי (ביחד כשנתיים) אני מרגישה בטוח איתו ומרגישה מוכנה (לא ליחסי מין מלאים) אך כשיש מגע באיבר המין (מכל סוג שהוא ) כואב לי ממש, לאור העובדות שציינתי קודם אני לא חושבת שזה כאב על רקע רגשי. הלכתי לגניקולוגית שתבדוק אם יש בעיה והיא אמרה שהגוף שלי פשוט רגיש יותר ולכן אני מרגישה כאבים בעת מגע ורשמה לי עזרקאין ג'ל. לא הבנתי בדיוק מה הג'ל הזה עושה, מה אני אמורה להרגיש, מה הסכנות (אם יש)... אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי, כי אני פוחדת להשתמש בזה בלי לדעת מה עלולות להיות התוצאות.

28/04/2013 | 08:28 | מאת: אילנה ארד לוין

קורל יקרה, ראשית ייתכן שקיום יחסי מין על התחתונים גורם לחיכוך באיבר המין העשוי ליצור, אולי, גרד מסוג כלשהו או שפשפת. כך שעדיף לדעתי, בין אם את מוכנה לחדירה ובין אם לא, לקיים יחסי מין ללא תחתונים, באופן שהסיכוך הטבעי של איבר המין יהווה גורם מכניס לחות ומסייע במניעת חיכוך מיותר. בעקרון מומלץ לקיים יחסי מין במצב של לחות באיבר המין, בין אם על ידי הלחות הטבעית המופרשת מהנרתיק, בין אם בשימוש ברוק (בשום פנים ואופן ולעולם לא לא להשתמש בקרמים קוסמטיים מכל סוג, כולל לא קרם לחות) ובין אם על ידי שימוש בשמן תינוקות ג'ונסון. באשר לאבחנה הגניקולוגית שעברת היא מעורפלת ולא ברורה, כאשר יש כאבים בפתח הנרתיק או בשפתיים הקטנות והדבר אינו נובע מזיהום, דלקת או פטרת ברוב המקרים האבחנה היא של ווסטבוליטיס ו/או גם וולוודוניה. לרפואה הקונבנציונאלית אין כל תרופה למצב זה ולפיכך הגישה הרפואית, שלה אני מתנגדת נמרצות ונחרצות ממליצה על שתי אופציות: 1. ניתוח איזור הווסטבוליטיס, זאת אומרת הסרת העור במקום הכואב (יש כחמישים אחוז הצלחה ובשאר המקרים התופעה חוזרת). 2. ממליצים על שימוש במשחת אלחוש כגון עזרקאין. הוא על פי רוב אני יעיל, אינו מסייע ובטח אינו מרפא את הווסטבוליטיס. תפקידו למסך את הכאב ואין הוא מרפא את הווסטבוליטיס. מהיותי מומחית לטיפול בווסטבוליטיס תפיסתי המוחלטת היא שווסטבוליטיס היא תופעה גופנית של עצבוב יתר באיזור הכואב (מה שגורם לכאב) וזאת על רקע נפשי. בהרבה מקרים הנושא הנפשי אינו מודע. אם הגישה הנפשית לריפוי מצב גופני פיזי אינו מקובל עלייך לא נותר לך אלא ללכת בדרך הרפואית ולנסות את תוצאותיה. השתמשי בעזרקאין (אין לכך תופעות לוואי פרט לאילחוש לאחר השימוש) ובדקי אם זה עוזר לך. כמו כן נוטים גניקולוגים להפנות את המטופלות בנושא זה לפיזיותרפיה של רצפת האגן, גם זו שיטה טכנית, גופנית שבוודאות אינה מתייחסת כלל לצד נפשי כלשהו. לשיטתך נסי את כל השיטות הפיזיות, טכניות שהרפואה מציעה. אם הן תעזורנה לך מה טוב. אם הבעיה תמשיך להכביד עלייך תצטרכי לעשות הערכה מחודשת אולי בכל זאת כדאי לתת קרדיט לגישה הרואה באיזה שהוא קונפליקט רגשי מודע או לא מודע בסיס למתח המתבטא בכאבי הווסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה, אילנה כתבות מהבלוג בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427

18/03/2013 | 02:21 | מאת: שחר

לאחר חצי שנה של דלקות חוזרות בדרכי השתן ואפילו דלקת בכליות אובחנתי בוסטיבוליטיס קל-בינוני, יש לי חבר קבוע וראיתי שבאתר יש המלצות לא לקיים יחסי מין כלל כול עוד יש וסטיבוליטיס עד לסיום הטיפול בוסטיבוליטיס.... רציתי לשאול עד כמה המלצה זו רלוונתית עם איני מטפלת בוסטיבוליטיס ובתקופה חהודשיים האחרונים חל שיפור ניקר בקיום יחסי המין שלי (הכאבים כמעט ונעלמו רק מידי פעם..ממש פעמים בודדות)

07/04/2013 | 08:25 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, באופן עקרוני מרגע שאובחן וסטבוליטיס ההנחה הגורפת היא לא לקיים יחסי מין המלווים בחדירה שכן החדירה מעוררת כאב. בהחלט אפשר להתעלס ולהגיע לפורקן באופן אוראלי או ידני בתנאי שלא תתקיים חדירה. העובדה שאת מציינת דלקות חוזרות בדרכי השתן שהתגברו עד לכדי דלקת כליות בהחלט מעוררת, להערכתי, את הצורך בקבלת טיפול בוסטבוליטיס. מצד שני את כותבת כי בחודשים האחרונים חלה הפחתה בכאב וכי הוא מופיע לעיתים בודדות. במקרה זה עלייך לעשות את השיקול האם את מעדיפה לסמוך על תהליכי הגוף הטבעיים שירפאו את התופעה או שאת פונה לקבלת טיפול בוסטבוליטיס. המלצתי שאם מידת הכאב בחדירה אינה עולה על שתיים בסולם כאב סובייקטיבי מאפס עד עשר ואם היא חלה רק בעשרה אחוז ממקרי החדירה נסי לזרום עם זה ולראות אם יש תהליך של שיפור הדרגתי. אם תעלה מידת הכאב ו/או תעלה מידת השכיחות של הופעתו הייתי ממליצה להפסיק עם החדירות ולהתחיל טיפול מסודר. בעצם את מדברת על מקרה גבולי של הערכה, האמורה להיות הערכה אישית סובייקטיבית של מה עדיף לך לעשות בשלב הנוכחי. קבלי את ההחלטה בהתאם לנתוני המציאות בה את חיה. כמו כן שימי לב האם אותה הפרעה הקיימת לפעמים ביחסי המין פוגמת באיזשנו אופן בתשוקה המינית הכללית שלך. אם הדבר מלווה בירידה בתשוקה גם אז האינדיקציה היא לפנות לטיפול. כל טוב ובהצלחה, אילנה http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427

13/03/2013 | 21:03 | מאת: א

שלום רב, אני קצת אובדת עצות.. אני בת 28, נשואה. אני ובעלי יחד המון שנים למעט תקופה קצרה בה בזמן שהיינו חברים נפרדנו. לאורך כל השנים תמיד ניסינו לקיים יחסי מין ופשוט לא הצלחנו.. האיבר שלו נכנס ממש רק עד אחרי הכיפה פחות או יותר ושם כאילו נתקע! בזמן שלא היינו יחד הצלחתי לקיים יחסי מין עם מישהו אחר מספר פעמים, אין לי בעיה עם טמפונים, אצבעות וכד' פשוט כשאני ובעלי מנסים זה לא עובד... מה עושים? האיבר שלו די גדול ועבה מאוד יכול להיות שזה קשור? אין לי כבר חשק אפילו לנסות כי אני יודעת מראש מה תהיה התוצאה. ניסינו חומרי סיכה, תנוחות שונות ומשונות... ללא הצלחה אני ממש רוצה לפתור את העניין יש לך אולי המלצות? הבעיה היא אצלי בראש? אני לא מבינה כבר מה לעשות אחרת..

17/03/2013 | 12:02 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ראשית, מתוך התיאור, ממש אבל ממש לא כדאי להיות מיואשת שכן נדמה שמדובר כאן, ואני מדגישה את המילה נדמה, בכיווץ של סלילי השרירים היותר פנימיים של הנרתיק, או בקצרה- וגיניסמוס. מאחר ואינני גניקולוגית הייתי מבקשת ממך תחילה לעבור בדיקה גניקולוגית אם הכל תקין מבחינה פיזיולוגית. אם אכן זה המצב הרי הטיפול אמור להיות כמו כל טיפול אחר בוגיניסמוס שעל פניו הוא טיפול קצר טווח של מספר חודשים ואינני מכירה אפילו מקרה אחד של כשלון. בהחלט ייתכן שעוביו של איבר המין של בעלך הוא גורם בקושי החדירה. הסיבה היא שמשום מה איבר המין שלך "מוכן" להתרחב לכדי רוחב מסויים (אמרת שהצלחת לשכב עם גברים אחרים) אך אינך מצליחה לשחרר את שרירי הנרתיק כאשר מדובר בעובי גדול יותר יחסית. רק לשם הסטטיסטיקה נציין ונאמר שעובי של איבר מין (היקף איבר המין ולא אורכו) הנע בין 12 ס"מ עד 16 ס"מ נחשב בתחום הגבוה של התפלגות העובי. אם נביא בחשבון שפתח הנרתיק הוא בעל יכולת להתרחב על למעלה מהקף של 30 ס"מ (במצב טרום לידה) הרי ברורו שפוטנציאל ההתרחבות מובנה בתוך שרירי הנרתיק שלך וכל שצריך הוא לתרגל אותך באופן הדרגתי תוך שימוש בדיאלטורים. הריני מפנה אותך לכתבה בבלוג שלי בנושא הוגיניסימוס: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 כל טוב ובהצלחה, אילנה

17/03/2013 | 12:05 | מאת: אילנה ארד לוין

נדגיש רק שהטיפול בוגיניסמוס נחשב לטיפול המיני הקל ביותר והקצר ביותר, התרגולת נעשית בבית על ידי הפציינטית על בסיס יומי, לא יותר משתי דקות ביום בלבד, כך שכל העסק עובר מהר וחלק, סיבה נהדרת לא להיות מיואשת. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

22/02/2013 | 10:45 | מאת: מיכל

אילנה שלום רב לך אני סובלת מויסטיבוליטיס וולוודיניה כבר שנים רבות מאד.בעבר גם עם כל מגי מיני היו ישר מתחילות דלקות בשתן בנרתיק וכו.וכל "העסק" הזה המיני למרות שתמיד החשבתי עצמי אדם מיני בעל תשוקה, היה בעיקר מותיר אותי בתחושות לא טובות.בגלל הכאבים כמובן,ההשלכות תוך כדי ואחכ(דלקות וכאבים שלא נרגעו)והתיסכול שזה ייצר אצלי. אני בתחילת שנות הארבעים שלי וכרגע רוצה מאד להכיר מישהו לזוגיות וגם להקמת תא משפחתי משלי.עם זאת אני ממש חשה כבר תיסכול גדול מאד חוסר בטחון וחשש כשמגיעה להכרות ומראש ללא יכולות מיניות בסיסיות שיש לכל אישה..זו אחת הסיבות שבשנים האחרונות התקשייתי מאד ליזום וליצור הכרות ובטח ככל שגילי הכרונולוגי עולה כשאני חשה תקיעות גדולה שלא מגיעה לשום פיתרון עם כל העניין המיני אצלי והמגבלות הקשות החרדה הכאבים ההשלכות אחכ וכו'.אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה ובטח אל מול האחר ובוודאי בהכרות חדשה לגמרי כשלא "חייב" לי כלום.ואיכשהו נראה לי ובעיקר ככל שהזמן עובר שככה אמשיך לחיות עד סוף חיי.לבדי.ללא חיי מין ללא משפחה וללא זוגיות.בטח כשאני גם לא צעירה כבר וכביכול הכל יחד לא משחק לטובתי.סליחה על הפסימיות אבל זו תחושתי אחרי שנים רבות של סבל ואי יכולות לקיים יחסי מין מהנים וטובים.אשמח מאד לשמוע דעתך והצעתך.תודה רבה.

03/03/2013 | 10:59 | מאת: אילנה ארד לוין

מיכל היקרה, ראשית, ממרומי גילי, גיל שהוא מתחת לארבעים נחשב ילדות רכה ואני מוכנה לקנות אותו בשתי ידיים. חלק ממיטב הזוגות שאני מכירה נוצרו דווקא בשנות הארבעים, בין היה זה פרק א' או ב' כך שאיני רואה כל מקום לדיכאון אובייקטיבי בנושא זה. טרום ארבעים הוא גיל אידיאלי להקמת זוגיות מפוארת. ועכשיו בקשר לסבלך בנוגע לוסטבוליטיס וולוודוניה- צר לי מאוד מאוד שאת מסתובבת עם הצרות המיותרות האלו שנים רבות ואינך פונה לטיפול הנכון אשר ירפא אותן ממך אחת ולתמיד. מזה 30 שנה שאני מומחית בריפוי מוחלט של וסטבוליטיס/וולוודוניה/דיספרוניה וכתבתי על כך מספר כתבות בבלוג שלי. הרקע לכל הבעיות האלו הוא נפשי ובשל פחד, מתח ועצבוב יתר נוצרות התופעות. טיפול טכני פיזיולוגי אינו רלוונטי ומסייע וכמו כן אין שום דיאטה או ריפוי פיזי, משחתי או תרופתי המסוגל לרפא את התופעה. הטיפול היחיד המרפא הוא טיפול של פסיכוךוגיית המעמקים המשולב בטיפול יומי בבית המטופלת במהלך שתי דקות ביום, הטיפול דורש אפוא התמדה ועקביות יומייים. במידה ונעשה שימוש בתרופה, ולא אצל כולם התרופה רלוונטית זוהי תרופה נוגדת כאב עצבי, על הדרך גם נוגדת דיכאון וחרדה הניתנת על ידי רופא המומחה ברפואת כאב, לא על ידי כמובן שכן הינני פסיכולוגית קלינית וסקסולוגית ולא רופאה. אני חושבת שזה הזמן לאזור כוחות ולתת את הגיחה האחרונה לעבר הריפוי הפיזי והנפשי אליו את מייחלת. בנוסף לשלוש הכתבות להן אני מצרפת לינק מתפרסמת בבלוג שלי היום כתבה מדוע אנחנו חולים פיזית. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2501237 כל טוב ובהצלחה, אילנה

17/02/2013 | 00:06 | מאת: נרפאתי מהוסטבוליטיס!!!

שלום לכולם היום חוויתי לאחר שנה וחצי כואבות את יחסי המין המהנים והלא כואבים שלי לראשונה! אני אסביר בקצרה: בגיל 20 בערך לאחר שנתיים של מערכת יחסים שבמהלכה השתמשתי בגלולות החלו הכאבים ביחסי עד חוסר יכולת לחדירה בכלל, והתבשרתי שאני סובלת מוסטבוליטיס. שום דבר לא עזר וכבר עמדתי לפני ניתוח. למזלי בדיוק נפרדתי מהחבר שלי ולא התכוונתי לטפל בבעיה כשאני לא במערכת יחסים. במקביל הפסקתי את הגלולות (לא היה לי צורך בהם ללא מערכת יחסים). מאז בכל יחסי מין שביצעתי (ללא גלולות) לא כאב לי! לא ייחסתי את הבעיה לגלולות וחשבתי שאולי הכאבים והוסטבוליטיס נבעו מכך שהייתי על סף פרידה מהחבר. לפני כשלוש שנים הכרתי את הבן זוג הנוכחי שלי ובתחילת היחסים שלנו עדיין הייתי ללא גלולות וחוויתי יחסי מין נהדרים ללא כאבים עם חשק מיני בריא. אך בהמשך באופן טבעי רצינו להפסיק להשתמש בקונדום ועברנו לגלולות. ואחרי כמה חודשים החשק המיני החל לרדת ולאחריו הוסטבוליטיס.... לא רציתי לקשר את העינין לגלולות. בהתחלה ניסינו לתת לזמן לעשות את שלו, לאחר מכן כבר הלכתי לרופא, החלפנו גלולות, קיבלתי משחות יקרות והוא אף הציע לי לנסות ביופידבק (דבר שלא היה מקובל עלי) או ניתוח. בלית ברירה כבר הבנתי שהניסיון האחרון לטפל במצב הוא להפסיק עם הגלולות. סיימתי את החפיסה שהשתמשתי בה בחודש האחרון, קיבלתי מחזור, ולא התחלתי חפיסה נוספת ו.... תוך שבוע לאחר סיום המחזור חזר לי החשק המיני! לא האמנתי שאני רוצה לקיים שוב יחסי מין! כבר שכחתי מה זו התחושה הזו! שבוע נוסף עבר - והיום אחרי הצהריים חוויתי יחסי מין לא כואבים! שבועיים מסיום החפיסה האחרונה! בנות - אין לכן מה להפסיד! עדיף לקיים יחסי מין עם קונדום מאשר לא לקיים בכלל, או לעבור ניתוח ללא צורך! אני כותבת זאת, כי כנראה יש חברות תרופות מסוימות שלא תרצו שתדעו זאת, ואולי אפילו מפריעות למחקרים בנושא להתפרסם אבל תנסו - ואם זה יצליח תפרסמו כדי שעוד בנות ידעו. בברכת בריאות לכולם מי שחזרה להנות

19/02/2013 | 08:59 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, קוראות יקרות, ראשית תודה על השיתוף. המקרה המתואר הוא בהחלט ייחודי במובן זה שהוסטבוליטיס כולו עלה ונפל על עניין הגלולות. יש נשים רבות אשר הגלולות פוגעות להן בחשק המיני כמו במקרה המתואר לעיל. במובן זה טוב עשית שהפסקת את הגלולות והחזרת לעצמך את התשוקה המינית. ההכללה הפסיכולוגית עבור כלל הסובלות היא שמקור הוסטבוליטיס הוא אכן ירידה בתשוקה המינית, זו הסיבה המרכזית להופעת הוסטבוליטיס. מרבית הנשים אינן מצליחות להיות בנות מזל ולהירפא אך ורק בזכות הפסקת נטילת הגלולות. אצל הרוב, הפגיעה בתשוקה המינית המוליכה לוסטבוליטיס נעוצה בגורמים פסיכולוגיים ולא רק ביולוגיים כימיים (הורמונאליים) כמו במקרה שלפנינו. אצל מרבית הנשים אין די בהפסקת הגלולות למניעת הריון, מקור הירידה בתשוקה המינית הוא פסיכולוגי ומגוון הסיבות הוא רב ועצום מאוד. במובן זה יש לטפל בכל אישה כמקרה פרטי מתוך המכלול של אותן נשים שיש להן חסימה בתשוקה המינית וכתוצאה מכך לוקות בוסטבוליטיס. ראוי לציין 2 עובדות: 1. כל הנשים הנמצאות אצלי לפחות בטילול וסטבוליטיס נמנעות מלקחת גלולות למניעת הריון על פי הוראותיי, הן כדי לא לפגוע בתשוקה המינית, והן מתוך הסיבה שעד לריפוי המלא אין מקיימים ממילא יחסי מין המלווים בחדירה, כלל שאין צורך בגלולות למניעת הריון. 2. מרבית הנשים הלוקות בוסטבוליטיס אינן נרפאות רק מעצם הורדת הגלולות ויש צורך בטיפול פסיכוסקסוליגי שמטרתו שחרור החסימה המינית, מעצור שמקורו בפחד וכעס מכל סוג שהוא, וכמו כן יש צורך בשימוש במאמני הנרתיק כדי לאמן את הגוף לחדירה. הריני מפנה אתכן לשלוש כתבות אודות וסטבוליטיס: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 כל טוב ובהצלחה, אילנה

29/01/2013 | 17:36 | מאת: שילת

אילנה שלום , אני בת 30 , נשואה וסובלת מוגינסמוס. רק לאחרונה לצערי התחלתי לגבש החלטה להתחיל טיפול . כמו כן אני מאוד מעוניינת להכנס להריון. חשוב לי לציין שמעולם לא הצלחתי לקיים יחסי מין מלאים ומעולם לא עברתי בדיקה גניקולוגית חודרנית. וכמובן שעולות תהיות בנושא, האם יש לי אפשרות במצבי הנוכחי לפני הטיפול להכנס להריון? (ראיתי שציינת באחת התגובות בפורום שניתן באמצעות בוכנה) אך נניח ואצליח בעז להכנס להריון מה קורה עם בדיקות מעקב ההריון? הרי חלקן פולשניות. אשמח מאוד לקבל תשובה מפורטת תודה מראש

05/02/2013 | 09:23 | מאת: אילנה ארד לוין

שילת היקרה, תופעת הוגיניסמוס היא התופעה המינית הקלה ביותר להתמודדות, אם את מוכנה להחדיר לתוך גופך גופי פלסטיק דקים מאוד, לפחות בהתחלה. הגיעה אליי פציינטית שעצם הרעיון של הכנסת גוף פלסטיק דק ועדין לגופה הרתיע אותה במידה כה גדולה שלא הייתה מסוגלת לבצע זאת כלל. על מנת להיכנס להריון אין צורך מבחינה טכנית לעבור את כל שלב מאמני הנרתיק עד לגודל הנדרש לשם קיום יחסי מין המלווים בחדירה, די להסתפק בלימוד החדרה של מרחיבי נרתיק עד היקף בינוני, פחות מהקף של איבר מין זכרי קטן, וזאת על מנת להצליח להחדיר את פיית הבוכנה בצורה נוחה ונעימה. באופן עקרוני אם את אישה מאוד פורייה, וזאת איננו יודעים מלכתחילה קיימת האפשרות להיכנס להריון על ידי איסוף זרע טרי של בעך לתוך בוכנת פלסטיק קטנה ודקה, אותה ניתן לקבל בכל קופ"ח אצל האחיות או לקנות בכל סופרפארם ולנסות להזריק את הכמות לתוך פתח הנרתיק, צר ככל שיהיה. כדאי לציין את הקוריוז כי המטופלת הוגיניסמית הראשונה שלי, לפני עשרות שנים, הייתה אם לשני ילדים שמעולם לא קיימה חדירה וכאמור הרתה בהצלחה בעקבות שפיכת זרע סמוך לפתח הנרתיק שלה. אבל שוב, אין הדבר כה קל ונפוץ עבור מרבית הנשים ולפיכך עדיף לדעתי להתקדם תוך השימוש במאמני הנרתיק על מנת לאפשר את החדרת הבוכנה לתוך הנרתיק ממש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

16/12/2012 | 21:22 | מאת: שיר

מאז 2007 בערך אני סובלת מירידה בתשוקה המינית וכאבים בזמן החדירה הראשונית. אני נשואה כבר שנתיים וקצת, ובקרוב אהיה בת 30. אני נטלתי גלולות במשך כ- 13 שנה ובחודש האחרון עשיתי ההפסקה. יש לציין שגם עברתי בדיקת שתן, בדיקת אולטראסאונד ובדיקת פאפ והכל תקין. נתקלתי בבלוג שלך במקרה, והחלטתי ללכת להיבדק. הרופאה של אותי לבדיקה של וולווסקופיה. עברתי את הבדיקה ביום ד' ואובחנתי כוסטבוליטית. מאז אני סובלת מגרד סביב אזור הדגדגן. אני אוכלת סרטים כי אני חושבת שנדבקתי במחלה כלשהי בזמן הבדיקה. הרופאה לא ידעה בדיוק להסביר לי ממה אני סובלת וישר שטפה לי את הראש עם דיאטה מיוחדת, הפניה לסקסולגית, נרות וגינליים ומשחה. בנתיים אני נורא סובלת מגרד, גם אם לא קיימתי יחסים כבר מאוקטובר. אנא עזרתך.

18/12/2012 | 09:59 | מאת: אילנה ארד לוין

שיר יקרה, ראשית חוכמה טוב שהפסקת עם הגלולות למניעת הריון שמשום טעמים שאיני בקיאה בהם עשויות להחריף את המצב. כמו כן בחוכמה את עושה שאינך מקיימת יחסי מין של חדירה. כאשר יש כאבים באיזור איבר המין כלומר בתוך הנרתיק, בפתח הנרתיק או באיזור החיצון- השפתיים הקטנות או ביניהן, הרעיון הראשון הוא לא להמשיך בפעילות גורמת הכאב. כאשר הכאב הוא רק באיזור הנרתיק יש להימנע לחלוטין מחדירה אך אפשר לגעת באיזור החיצון של איבר המין ואם הכאב הוא באיזור החיצון יש להימנע לחלוטין ממגע באיזור איבר המין. קיימת שאלה לבירור מדוע שנתיים פלוס לאחר שאת נשואה וככל הנראה כ- 13 שנים מאז שאת מקיימת יחסי מין, מדוע הופיעה התסמונת בתזמון הנוכחי. זוהי שאלה לבירור פסיכסקסולוגי, אבל בואי נחזור לשאלתך המקורית, אני מניחה שהבדיקה לא יצרה אצלך שום תופעות של הדבקה או זיהום מסוג כלשהו כך שניתן לוותר על "הסרטים" בראשך. הרושם הוא שמאז שקיבלת את האבחון המבוסס על עצבוב יתר פנימי בלתי נראה לעין של מערכת העצבים באיזור המתח בעקבות האבחון הגביר את העצבוב גם לאיזור החיצון של איבר המין. כלומר התופעה ממנה סבלת בפתח הנרתיק התרחבה כעת גם לאיזור החיצון של איבר המין. אם נעשה סדר מהלך העיניינים הוא כדלקמן: 1. חלה ירידה בתשוקה המינית מלפני חמש שנים, יש לברר את הרקע לכך ברמה הנפשית. 2. קיימת יחסי מין במצב של תשוקה ירודה, מצב המביא לעיתים קרובות לעיתים "להתנגדות הגוף" לכך או יותר נכון זו התנגדות הנפש לקיום יחסים כשאין חשק של ממש. במצב זה הגוף עשוי להגיב בפיתוח סימפטומים של כאב בפתח הנרתיק. כלומר- ווסטבוליטיס. 3. הצעות הגניקולוגית לדיאטה הן מיותרות לחלוטין שכן מעולם לא נתקלתי בדיאטה (בדרך כלל דלת אוקסילאטי כגון: חצילים, עגבניות וכו' או דלת פחמימות) שהשפיעה על אישה כלשהי שיש לה ווסטבוליטיס, זוהי סוג של אמונת שווא שגניקולוגים דבקים בה שנים. את יכולה להשתמש במשחה ובנרות, נסי לראות את השפעתם, אולי יש להם השפעה מרגיעה. גם פה עוד לא נתקלתי במשחות או נרות שריפאו ווסטבוליטיס, אך מה אכפת לך לנסות ולראות אולי זה יקל על הכאב. 4. הטיפול בווסטבוליטיס הוא טיפול מורכב של גוף נפש. בכל המרפאות הסקסולוגיות בארץ הנוהג הוא בדרך כלל הפנייה לפיזיותרפיה של רצפת האגן, ביופידבק ושימוש בדיאלטורים (מאמני נרתיק). עצות נוספות לדיאטות או שמנים הניתנים על ידי הסקסולוגים במרפאות הציבוריות אינן מבוססות בצורה סבירה על עקרונות הארמותרפיה ושוב, הן יותר סוג של "זה מה יש לנו להציע" כי אין לנו משהו יותר טוב. למזלך הטוב קיבלת גם וולוודוניה, אולי זה נשמע לך ציני אך אני בהחלט לא מתכוונת להיות צינית. אם זה היה רק בפתח הנרתיק היה מוצע לך רק הניתוח הידוע לשמצה, בגלל ההתרחבות גם לאיזור החיצוני אין להציע ניתוח כך שלפחות ניצלת מרעיון האיוולת של ניתוח איבר המין. ד"ר בורנשטיין מחיפה הוא אבי אסכולת הניתוחים, הוא כשלעצמו בחור טוב אבל שיטתו מאוד לא מקובלת עליי, את כל הידוע בנושא נא קראי בשלוש הכתבות הבאות: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 כאמור הטיפול הסקסולוגי המקובל הוא טכני, מבוסס על ביופידבק ופיזיותרפיה ושווה לנסות שכן לפעמים הוא מקדם לאורך חלק מהדרך. במידה וכאבייך ואי נוחיותך הם סביב השעון, גם אם אינך מקיימת יחסי מין מן הראוי לפנות למרפאת כאב, לרופאי כאב המתמחים בווסטבוליטיס והם עשויים לתת לך תרופות הננוגדות כאב עצבי כגון: סימבלטה במינונים של 30 עד 90 מ"ג או ליריקה. אין טעם לקחת את התרופות בלא מעקב צמוד של פסיכוסקסולוג המטפל בך שכן עלולות להיות להן גם תופעות לוואי ואין טעם ללקיחתן ללא שימוש במאמני נרתיק ובלא ליווי פסיכוסקסולוגי של שלבי ההידרדרות במצבך. במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח להשיב, מכל מקום אל תחששי שהבדיקה הגבירה לך את התופעה או הדביה אותך בזיהום שכן התרחבות התסמינים לאחר בדיקה גניקולוגית המאובחנת כווסטבוליטיס היא שכיחה למדי, הגוף מגיב בעצבנות גבוהה יותר והתפשטות התמינים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

30/09/2012 | 08:53 | מאת: ליאת

דר ארד שלום רב אני סובלת שנים מויסטיבוליטיס היו תקופות שניסיתי לטפל בזה בכל דרך,ותכלס בשורה התחתונה ללא הצלחה ותקופות ארוכות שפשוט עזבתי כי כבר לא היה לי כוח לכל ההתעסקות עם זה שבעצם לא נגמרת.וכביכול הזנחתי את כל הסיפור הנל,כשאני כבר יותר ויותר נמנעת מכל הקשר מיני.לאחרונה ניסיתי אחרי המון זמן שלא היה לי שום סוג של מגע להחדיר אצבע והרגשתי איך המקום פשוט היה בתרדמת אבל כלום בעצם לא השתנה והויסטיבוליטיס מאד ישנו. ואחכ ביום שלמחרת ובהמשך התחילה התופעה המוכרת שתמיד ליוותה אותי תוך כדי ואחכ בעיקר,הרגישות בשלפוחית.תכיפות לשתן אי נוחות צריבה.והאמת שאני לא מבינה מה הענין??מה הקשר לשלפוחית??ולמה ממגע שכזה (אפילו לא חדירה ממשית אמיתית ועמוקה) ישר יש רגישות גדולה בשלפוחית שמאד מציקה והחשש הגדול שלי בעיקר שתתפרץ דלקת.בטח בחג.ואוטומטית זה מחזיר אותי אחורה ואני כבר מצטערת שנגעתי באיזור.האם יש איזשהו משהו שאת ממליצה לקחת באופן קבוע(שתייה,חמוציות,כדורים,תוסף מזון או כל דבר אחר)כדי למנוע מראש את הרגישות באיזור כולל כמובן אפשרות לדלקת שתתפתח.זה הסיוט שלי.והאם כדאי וחשוב להשתמש בסבון וגינאלי?ואיזה?בזמנו זכור לי שהדיעות היו חלוקות היו כאלו שעודדו לזה ואחרים שטענו שסבון רק מחריף ומייבש ופשוט רק לשטוף במים. נ.ב- השתמשתי בואזלין בזמן החדרת האצבע והיה לי על הידיים גם קרם גוף האם אולי יש קשר לזה שככה מרגישה עכשיו??

02/10/2012 | 08:33 | מאת: אילנה ארד לוין

ליאת היקרה 1. לעולם אין להשתמש בקרם גוף או איזשהו קרם קוסמטי לשם חדירה לנרתיק. הדבר יוצר רגישות תגובתית, עקצוצים, אלרגיה בשל חומרי הבישום והחומרים הכימיים שיש במוצרים אלה. 2. קרם וזלין טהור אינו מסוכן אך אינו יעיל בשל צמיגותו. 3. להחדרה לנרתיק משתמשים או בשמן תינוקות היפואלרגי של ג'ונסון (קל להשגה בכל סופרפארם) ובעת מהלך טיפולי ההמלצה היא על שמן קלנדולה מכבישה קרה(מושג בבתי טבע) 4.בהחלט מומלץ לשטוף את איבר המין בסבון נוזלי מסוג פאמינה. רצוי בעל הפקק הכתום, המסמן שנעשה שימוש בשמן המרגיע אובליפיחה בתוך תחליב הרחצה. 5. רגישות השלפוחית בעקבות החדרה לנרתיק אינה מסמלת בהכרח דלקת אלא מסמלת רגישות עצבית. הדבר אופייני להרבה נשים הלוקות בוסטיבלוטיס וההתמודדות עם רגישות זו הינה במאצעות תרופה נוגשת דכאון (כגון ציפרלקס) או תרופה נוגדת כאב עצבי. איני מציעה לקחת תרופות אלו אלא במסגרת טיפול פסיכולוגי או במסגרת טיפול פסיכוסקסולוגי בוסטיבוליטיס. 6. ב 11.10, לאחר החגים תפורסם כתבה ראשונה מתוך שתיים, אודות וסטבוליטיס ושאר כאבי הנרתיק, בבלוג שלי. http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=psychosexsologist אני מניחה שחלק גדול משאלותיך יקבל תשובה לאחר קריאת שתי הכתבות. אין מקום ליאוש. וסטבוליטיס היא תופעה שיש אפשרות לרפאה לחלוטין. שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

18/09/2012 | 21:01 | מאת: Anat

שלום , אני לקראת ניתוח וסטיבוליטיס אצל פרופסור בורנשטיין. אחד הסיכונים שהוא הציג לי היה כי יש סיכוים נמוכים אמנם, שהכאבים אכן יחלפו אך יווצר קושי לשבת האם זה תופעה מוכרת ? כמה היא שכיחה ?

20/09/2012 | 17:19 | מאת: אילנה ארד לוין

ענת היקרה ראשית מסרי ד"ש לבורנשטיין שהגיע לדרגת פרופסורה. אני מכירה אותו עוד מהתקופה שהיה רק דוקטור. לא ברור לי מה היעילות בניתוח האמור להסיר כאב בעת יחסי מין, שאותם מקיימים ,בואי נאמר במקרה המוגזם, שעה מידי יום (לצורך הדוגמא בלבד) לעומת כאבים בזמן ישיבה המתקיימת, בואי נאמר לצורך הדוגמא, כ 10-12 שעות ביום. כלומר האם לפי דעתו של פרופ' בורנשטיין עליך לסבול מרבית שעות היום על מנת להיות מסוגלת לקיים יחסי מין? החלופה של כאב קבוע נראית לי אבסורדית ובלתי ראויה לחלוטין. כלומר, ההצעה היא לגרום לך לפצע או צלקת שיכאיבו לך באופן קבוע אך משום מה, לפי דבריו, לא יפריעו בעת קיום יחסי המין. הצירוף הזה נראה לי בלתי הגיוני מצד אחד ובלתי סביר ולא כדאי מבחינת רווח לעומת הפסד. נסי להמנע מאיוולת זו. שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

01/12/2012 | 20:38 | מאת: אביבה

הרגשתי צורך להתייחס לדברייך "נסי להמנע מאיוולת זו". עם כל הכבוד לך, כפסיכולוגית קלינית מומחית בכל נושא שהוא, הייתי מצפה לא לכנות הצעה של הרופא כפי שהבנת אותה, רק על פי דבריה של השואלת כ"איוולת", שהרי זה טלפון שבור ולא שמעת מפי הרופא בורנשטיין בדיוק מה הוא מתכוון ומה הסביר לפציינטית. אני מאמינה, שגם את לא היית שמחה שיכנו הצעה שלך כאיוולת כאשר שומעים את פרטיה כך מפה לאוזן בטלפון שבור., וברור שהיא אינה מועברת בשלמותה, כאשר כל פרט יכול לשנות משמעות, ואולי אף מגיעה לאוזן אחרת בצורה משובשת. לא הייתי כותבת דבר, לו היית מסבירה לך שההצעה כפי שהיא תיארה לא נראית לך סבירה מסיבות אלו ואחרות, ואולי כדאי לבקש הסבר נוסף,להעלות בפני הרופא את ספקותיה וחששותיה, או לפנות לחוות דעת נוספת. הבעיה בפורומים באינטרנט היא שדברים נרשמים הרבה פעמים בצורה ממש לא מדוייקת, לא מלאה , משובשת וזה עלול להטעות את הנשאל. אי לכך כדאי לקחת את זה בחשבון ולהימנע מהגדרות מסוג זה . מה עוד שמדובר כאן בעניין רפואי, וכל עניין רפואי יש לו חשיבות עליונה. זו היא דעתי בלבד, וגם אם לא תסכימי אתי, אני חושבת שיש בזה משהו.

18/09/2012 | 13:04 | מאת: רוית

אילנה שלום רב אחרי קריאה ועיון ממושך ומעמיק בפורום בשאלות בתשובות ובמאמרים שכתבת, ולאחר שנות סבל רבות מויסטיבוליטיס שעדיין מקנן ואני כבר לגמרי לא מאמינה שאצא מזה אי פעם, ברצוני לשאול מספר דברים: 1)אם תופעה קשה ורבת שנים סבל זו,קשורה עפי תפיסתך להיבטים נפשיים שדורשים טיפול פסיכולוגי מעמיק כדי לךהצליח ולקיים חיי מין תקינים ומהנים,איך יתכן שיש נשים שמדווחות על חיי מין תקינים ומהנים במשך תקופה ממושכת ואפילו עם אותו בן זוג קבוע כשהכל כרגיל,עד שפתאום יום אחד זה פוסק ומתחילות הבעיות ומתגלה וויסטיבוליטיס.והרי עפי ההגיון אם זה היה כתוצאה "מפציעה נפשית" עברית כזו או אחרת שמשפיעה על הגוף,אז איך "עד עכשיו" הכל היה טוב ובלי בעיה ופתאום משהו קרה?? 2)איך ניתן להבטיח מראש שעד שנה,ואחכ ראיתי שעם השנים בפורום,מצויין שנה וחצי,תיהיה החלמה בטוחה ומלאה??ראשית איך ניתן בכלל להתחייב על החלמה מלאה בטח בתחום הרפואה של הגוף והנפש??והרי גם אם יש כאלו שהחלימו זה הרי לא בהכרח מעיד על הצלחה בטוחה שתיהיה אצל כולן.כמו בדומה לניתוחים,לדיקור,לפיזוטרפייה או כל שיטה אחרת שנוגעת בגוף-נפש. יש בנות שזה עזר אבל הרבה גם לא.וכיצד בכלל ניתן להתחייב ולהצהיר מראש גם על זמן טיפול וודאי להחלמה מלאה, כשבעצם מדובר על עבודה נפשית מורכבת ולא בהכרח ידוע מה יקרה בכל טיפול ועם כל מטופלת.לא כך??איך ניתן להתחייב שהכל ייעלם?? האמת מצד אחד יש רצון גדול מאד להאמין שיש כן פיתרון ממשי לחוסר חיים וחיות האלו שחווה זמן כה רב, מנגד מאד לא רוצה שוב לקוות להאמין להאחז ובסוף שוב ככ להתאכזב.והבטחות שכאלה שניתנות,לעומת שיטות אחרות שלרוב את לא מאמינה בהם כיעילות באמת,יוצרות מראש תקווה גדולה אבל אולי גם בסופו של דבר אשליה שתכאב אחכ הרבה יותר במידה ולא יהיה ריפוי מלא ובזמן הנקוב.דבר שיעורר גם חוסר אמון בתהליך הטיפול ובקשר הטיפולי. 3)בכל הכתוב לא מצאתי ולו פעם אחת איזושהי אמירה על זה שלא אצל כולן זה עבד.האם כל מי שהגיעה אלייך עם ויסטיבוליטיס ושנים של סבל,החלימה באופן מלא בפרק זמן הזה??זה נשמע כמעט הזוי. 4)הנני סובלת במקביל גם מכאבים כרוניים נוספים שמלווים אותי שנים רבות יותר או פחות ובכלל הגוף שלי מאד רגיש ומגיב.ואולי יש איזו בעיה בכלל "במערכת העצבית" או "הויסטיבולרית" שלי (למשל יש לי כאבים חזקים כבר למעלה משנה במגע פשוט באוזניים כמו משהו עצבי ומאד רגיש שמאד כואב פתאום במפתיע,לאחרונה פתאום סובלת גם מסחרחורות ורטיגו,מיגרנות של שנים,כאבי בטן שנים וכו') האם כל זה אמור להסתדר?? אני כבר מאד עייפה האמת מכל השנים הללו,המכאובים,הטיפולים והחוסר הצלחות... אודה מאד על תגובתך. את מפרטת בצורה בהירה אכפתית ועניינית ולכן מרשה לעצמי לשאול ואפילו בצורה נוקבת.תודה

20/09/2012 | 17:12 | מאת: אילנה ארד לוין

רוית היקרה נדמה לי, שיש כאן חזרה בפעם הרביעית על אותו סגנון שאלה ויתכן שזה אקראי, שארבע נשים שונות שואלות שאלות בעלות דמיון רב מאד ביניהן. יתכן שזו אותה אישה הנמצאת כרגע במצב של כעס עמוק, חרדה ודכאון. מתוך השאלות עולה אוירה של הטלת ספק עמוקה (אם יש הטלת ספק עמוקה, אין טעם לפנות לטיפול), שכן אמונה ותקווה הן פרמטרים משמעותיים ביותר בכל תהליך של הצלחה בחיים ובטח בתחום הטיפול הנפשי (בעתיד תצא בבלוג כתבה על אמונה ותקווה). נראה לי, מתוך אווירת השאלות, שרוח הדברים היא מאד פסימית ויתכן ויש מקום בשלב זה לא להתמקד בוסטבוליטיס אלא בהיעזרות פסיכולוגית או תרופתית למצב הדכאון והחרדה. לתשובות לשאלות הקודמות אנא קראי: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xRF-6,xFI-3595,xFP-2889,xFT-2861,m-Doctors,a-Forums,admin-y.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xRF-6,xFI-3595,xFP-2878,xFT-2844,m-Doctors,a-Forums,admin-y.html בכל מה שקשור בבני אדם אין לנו מצב של מאה אחוז בשום תחום שהוא, למעט המוות. ברור שמדובר על אחוזים של סטטיסטיקה כאשר ההצלחה היא 90% או למעלה מזה והיא מובהקת ועקבית לאורך שנים, בהחלט ניתן לראות בזה שיטה המביאה לריפוי. אם את מחפשת ודאות של מאה אחוז, בהחלט הדבר אינו קיים בכל תחום הנוגע לטיפול בבני אדם. מכל מקום, הגישה המובעת בפניה הינה מאד פסימית, מטילת ספק, מתנגדת ומתנגחת ולפיכך לא הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול זה, שכן חייבת להיות רוח של אחווה, אמונה ושיתוף פעולה נפשי מתוך התמסרות. במקרה זה יש אולי אולי טעם לשקול חלופות כגון ניתוח. בכל טיפול נפשי, לכל בעיה שהיא, קיים המושג של "התנגדות פסיכולוגית", שבו המטופל או המטופלת נחסמים באופן מודע או לא מודע. הדבר מתבטא בהיעדר אסוציאציות או דברים לומר, השטחה רגשית, היעדר חלומות, היעדר נכונות לציור, היעדר נכונות לעבור תהליכי רגרסיה בשכיבה וכו'. אין הדבר אופייני רק לטיפול בוסטבוליטיס. יש אנשים הנושרים מכל טיפול פסיכולוגי שהוא על רקע התפתחות ההתנגדות וחוסר היכולת להתגבר עליה. במרבית המקרים ניתן להתגבר. יחד עם זאת, יש מקרים שאי אפשר להתגבר על ההתנגדות. הפסיכולוגיה לא נמצאה להיות שיטת הריפוי האולטימטיבית לכלל האוכלוסייה. גם תרופות פסיכיאטריות העובדות על פעילות כימית בתוך המוח, אינן מסייעות למאה אחוז של אוכולוסיית המטופלים בהן, כך שמי שרוצה לאמץ גישה ספקטית, אין שום בעיה, תמיד יש לו את נישת הספקנות והתנגדות לאמצה לליבו. שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

15/09/2012 | 13:49 | מאת: שירה

לפי מה שאני קוראת אסור בשום פנים לקיים יחסי מין של חדירה תוך כדי תהליך טיפולי לויסטיבוליטיס.אז בעצם ובמקרה הטוב במשך שנה שלמה לא מקיימים שום חדירה??כשגם בכלל לא ברור אם באמת אחרי שנה תיהיה גם החלמה ואולי רק אחרי תקופה הרבה יותר ארוכה אם בכלל.כך שבעצם צריך להימנע ככ הרבה זמן??איזה גבר יסכים לכך??ובייחוד אם אני לא בזוגיות ומאד רוצה למצוא כזו.זה פשוט נראה לי דרך ללא מוצא.למה שבחור שלא בן זוג קבוע שלי, ירצה בכלל להתחיל להתמודד עם משהי חדשה שרק הכיר ובמצב שלא יכולה בכלל לשכב איתו??ומבחינתי כמה שנים יכולה לחכות עד שאצליח להנות מחחי מין מלאים כולל חדירה.כשגם ככה אני לא צעירה.יתכן ואין תשובות מנחמות לתת לי אבל אני פשוט מרגישה אבודה בכל המצב הזה.שלא נדבר על הרצון לילדים והכל נראה כמו חבילה גדולה שכבר לא ברור מאיפה להתחיל לפתור אותה.והשנים רצות ולא מחכות.... סליחה על ההתרגשות האמוציונאלית

20/09/2012 | 16:57 | מאת: אילנה ארד לוין

שירה היקרה העובדה שיש איסור מוחלט לקיים חדירה במהלך הטיפול בוסטבוליטיס, מיועדת בדיוק כדי להביא להחלמה. ראשית, ניתן להתעלס ולקיים מיניות אוראלית, ידנית ואנאלית ללא חדירה לנרתיק. כך שאין מניעה לא מעונג גופני ולא מסיפוק מיני. הרבה גברים ונשים בהחלט מוצאים את הסידור הזה מספק לחלוטין מבחינה מינית, ונישאים במהלך התהליך הטיפולי גם לפני שהושלמה החדירה לנרתיק. אין מקום להיות אובססיבית לגבי החדירה לנרתיק, שכן עונג מיני, ברוך השם, ניתן להפיק הן עבור הגבר והן עבור האשה גם ללא חדירה לנרתיק ושני הצדדים יכולים להגיע לפורקן מלא גם ללא החדירה לנרתיק. בנוסף לכך, הטיפול הוא הדרגתי, כך שהאישה רואה בהתאם לעובי המחדירים שהיא משתמשת בהם כיצד היא הולכת ומחדירה מאמני נרתיק בגודל הולך ועולה. יש מספר נשים בטיפול שכאשר הגיעו לגדלים היותר גדולים, מקיימות יחסי מין, וזה בסדר גמור, עם גברים שאברי המין שלהם קטנים יותר ממאמני הנרתיק. כך שזה לא מצב של הכל או לא כלום, אלא קיימת התפתחות וריפוי הדרגתי של נקודות הכאב, עד לגודל איבר מין מירבי של גבר, שלפי מיטב ידיעתי מגיע עד היקף של 16 ס"מ (נדיר). אם כואב מאד, מה הטעם בקיום חדירה תוך כדי ייסורים? שנה טובה, כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב משיטוט כאן בפורום אני מגלה שרב הנשים צעירות ואפילו מאד.ואילו אני כבר עברתי את גיל 40 כששנים רבות מאד שאני סובלת מוויסטיבוליטיס ותכלס ללא שום תוצאה בפועל של פיתרון(חששתי מאד מניתוח ואני שמחה על סמך מה שקוראית פה שלא עשיתי אותו)עם זאת הייאוש גדול,הדיכדוך והכעס עצומים על כך שאלו חיי וככה עברו כל שנותיי.וזה מעגל שרק משאיר אותי במירמור תמידי,קינאה וייאוש.אני מוצאת עצמי רווקה זקנה ללא זוגיות כבר שנים רבות מאד ללא יחסי מין נורמאליים ומהנים(שבשנים האחרונות פשוט אין כלוםםםם לעומת העבר שעוד ניסיתי בכל דרך...) ובחוסר אונים כבר מוחלט.אני כבר לא יודעת מה קשור למה,מה הביצה ומה התרנגולת והאם בהכרח הכל קשור לויסטיבוליטיס??או אולי בכלל למבנה אישיות שלי??שמעתי גם מטפלים שאמרו לי ש"מזל" שיש לי תויסטיבוליטיס כי הוא שמר עליי.או כל מיני אמירות שכאלה.שכביכול מתאימות לניו אייג'.לאור כל מה שעברתי והמורכבות והרגישות הגדולה שיש בי (כשכאבים הם מנת חלקי היומיומית ומעבר ובנוסף לויסטיבוליטיס ולדלקות בשתן בעקבות כמעט כל מגע באיזור,שגם מעוררות כבר חרדה לכל התעסקות שם והימנעות.וזה כבר מעגל שכזה שבעיקר חרד.)אני תוהה איך ואם טיפול של סדר גודל של שנה(שתכלס בגילי המתקדם ואחרי כל השנים הללו,זה גם הרבה לי) יחזיר אותי להיות אישה נורמאלית ובריאה??היתכן שאחרי כל השנים הרבות של הסבל,על הדימוי המקולקל שכבר נוצר בי כולל כל האופן בו חיי נראים ומתנהלים,שתוך שנה פלוס מינוס הכל יעלם??האם זה בכלל הגיוני??ובטח אם מדובר על טיפול שנוגע בכאבים נפשיים מודחקים ,דבר שלעיתים לוקח שנים וגם לא תמיד פתיר.ואילו ממך אני שומעת שכן.תוך סדר גודל של שנה בטיפול המשולב שאת מציעה האישה מחלימה לחלוטין.כיצד ניתן לאמר זאת בבטחון שכזה?האם יש מצבים שזה גם לא קרה??ומעבר לכך,חייבת להודות שגם קצת חוששת ולא יודעת איך אגיב לטיפול נפשי עמוק שכזה,ואולי דווקא המצב שלי יחמיר כשנוגעים בכל זה?ומה עם הציפייה המתמדת שאהיה נתונה בה והתקווה המיוחלת להחלמה מהירה.ככ פוחדת שוב להתאכזב אחרי כל המסכת הייסורים והנפש הפצועה שלי. נ.ב- הרעיון למשל בהומיאופטייה או כל "כלי טיפולי" אלטרנטיבי שכזה(שאמרת שלא ברור לך איך יכול לעזור)הוא בעצם ליצור איזשהו איזון מערכתי בגוף.בשיבוש שנוצר.ליצור איזו רגיעה מערכתית.(כל אותו "גוף נפש מדובר...)והשאלה שלי אם בשילוב של עבודה נשימתית,הומיאופטייה,דמיון מודרך או כלי אחר,במקביל לעבודה עם מרחיבים ומה שנדרש בפאן הפיזי הדבר יכול להיפתר??האם בהכרח נדרש ל"דוש" בעבר, בתת מודע לעלות זכרונות אולי טראוומות ורק אז כביכול אמורה להיות החלמה???אני מאמינה שגם פה הדיעות חלוקות בקרב המטפלים המוסמכים העובדים עם הנפש. תודה מראש

20/09/2012 | 16:27 | מאת: אילנה ארד לוין

מיכל היקרה, נא עייני בתשובתי הקודמת לשונית. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xRF-6,xFI-3595,xFP-2878,xFT-2844,m-Doctors,a-Forums,admin-y.html שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

15/09/2012 | 01:37 | מאת: שונית

שלום רב אני קוראת ומזילה דימעה לא יודעת כבר ממה יותר מאיזושהי תקווה מחודשת ששוב נכנסת לאור הנסיון הרב שלך וההתמקצעות בכל עניין הויסטיבוליטיס ממנו אני סובלת או מכאב עצום על תופעה שמלווה אותי כבר כמעט עשרים שנה כשכל הבטחון והדימוי העצמי והנשי שלי כבר ככ מרוסקים.וכמובן החשש הגדול מהכאבים,מההשלכות מהמבוכה התיסכול החוסר אונים ועוד ועוד.אני כבר בת 42 ובעצם כל חיי הבוגרים חווה קושי עצום.אני רווקה ללא ילדים ומן הסתם משייכת את זה גם לכל הבעיה שיש לי על כל ההשלכות שלה בחיי ובהקשרים החברתיים שלי.כולל נשים,בהם אני ככ מקנאה שאני פשוט מתקשה לייצר קשר קרוב כשהחסר אצלי ככ גדול וכואב.בזוגיות,בחיי מין תקינים ומהנים,במשפחה משלי וכו'.מצד אחד אני מוצאת עצמי מעודדת מזה שיש פה ככ הרבה מקום לתופעה שלי וככ הרבה דברים נכונים לגביי,מנגד אחרי שנים ונסיונות שונים אני כבר האמת ככ סקפטית ובהחלט פוחדת למצוא עצמי בטיפול שכזה מאלו שלא היו ברוב שהטיפול מצליח איתן.מה גם שאני סבורה שטיפול נפשי עמוק(והתנסייתי בכל מיני במהלך חיי)לוקח הרבה יותר משנה,ואני בעצם תוהה כמה זמן אם בכלל אצליח להחלים מכל הדבר הזה?בת כמה אהייה?והאם אצליח לשקם את חיי ובטח בגילי??(למרות שנראיית צעירה הרבה יותר).מעבר לויסטיבוליטיס שמלווה שנים רבות,לדלקות שתן שתמיד הופיעו וכבר נוצרה חרדה מכל מגע שחלילה לא תבוא גם דלקת,אני סובלת מהרבה מאד מיחושים כרונים ואקוטים נוספים שמלווים אותי שנים ונראה לי שאני "מקרה מורכב במיוחד" וחוששת שהפיתרון וההצלחה לא יהיו כמו שאת מתארת.ואז..מה???אני כבר מאד מיואשת.לא מבינה מה הסיפור שלי ואיכשהו אני מרגישה כמו איזה מקרה שבעצם אין לו פיתרון וגם לא לורחים אותו ברצינות יתרה(כמו שבעבר הרבה בכלל לא ידעו מה זה ויסטיבוליטיס).בקיצור...אני בעיקר חרדה מזה שככה עברו עליי כל השנים ומה בעצם הלאה ועד מתי...

20/09/2012 | 16:24 | מאת: אילנה ארד לוין

שונית היקרה ראשית, צר לי מאד שאת משייכת לוסטבוליטיס את היעדר הזוגיות והיעדר הילדים בחייך. חלק ניכר מהמטופלות שלי, הלוקות בוסטבוליטיס (15% מהאוכלוסייה), הן נשים נשואות, 90% מהן נמצאות בזוגיות קבועה וחלק מהנשואות בעלות ילדים. כמעט ולא נתקלתי, אולי פעם או פעמיים, בגבר שעזב זוגיות עם אשה רק בשל העובדה שאי אפשר לקיים חדירה על רקע וסטבוליטיס. לא הייתי מייחסת בעיות של קשר וזוגיות לוסטבוליטיס, לפיכך. יש כאן שתי בעיות נפרדות. האחת של יצירת זוגיות וקשר (מטופלות מסוימות מחליפות בן זוג קבוע במהלך הטיפול, כך שהדבר אינו מונע לחלוטין זוגיות יציבה וקשר רגשי עמוק), שיתכן ויש לך קושי עם הנושא. השניה, וסטבוליטיס. אינני יכולה להבטיח לך, לאור הבעיה של קושי בזוגיות והתחברות ובמיניות, שהיא בעיה הרבה יותר קשה ועמוקה מזו של וסטבוליטיס, שאכן בטיפול שאני מומחית בו ניתן יהיה להתגבר על הוסטבוליטיס. הסיבה לחוסר הוודאות היא כאמור, הרקע האישי שלך של המנעות מזוגיות. ושימת הוסטבוליטיס במרכז התמונה כמוקד בושה והמנעות מחיים זוגיים, אינטימיים וחברתיים. לאחר החגים תפורסמנה שתי כתבות בבלוג שלי אודות הטיפול בוסטבוליטיס, כתבות המסכמות את הנושא ומסבירות אותו היטב, ואני מקווה שתפיקי מכך תועלת. אני מודעת לעובדה שהטיפול אותו אני מציעה הוא ייחודי לי, מאחר והוא מהווה שילוב של טיפול פסיכודינמי עמוק יחד עם התבוננות וטכניקה הלקוחות מארבע שנות לימודים בבית ספר ללימודים הולוגרפיים אשר בהולנד, לימודים אשר הועברו בסדנאות בארץ. עמדה סקפטית וחסרת תקווה לגבי טיפול מראש הינה עמדה שיש לה השלכה שלילית מאד על היכולת להרפא, מאחר והיא מקרינה חשדנות תת מודעת ומודעת וייתכן אף נטיות לדילול מפגשים טיפוליים ובחירה להשקיע את האנרגיה למקומות אחרים, כגון עבודה. שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

21/09/2012 | 09:41 | מאת: שונית

אילנה תודה על תגובתך. אני האמת קצת מבולבלת.אני מניחה שאכן הקושי בזוגיות ואינטימיות לא בהכרח קשור מתחיל ונגמר בויסטיבוליטיס.וגם די ברור לי שבן זוג אוהב ותומך לא יקום ויעזוב בגלל זה(אם כי זה יכול לגרום לקשיים לא מבוטלים בזוגיות).אבל...אם הדבר נגרם וקשור לנפש ולבעיות או מצבים עבריים אפילו לא מודעים,אז אני לא רואה הפרדה נחרצת בין שתי הבעיות שלי כביכול,ודווקא אולי כן יש קשר בין הקושי הזה שלי על כל המורכבות שזה מעורר עבורי,לבעיה שנוצרה(ויסטיבוליטיס) כשאני כבר לא יודעת מה קדם למה.ונכון שעם הזמן והשנים וככל שהבעיה לא נפתרה נכנסתי יותר ויותר לתוך מעגל של סבל מתמשך חשש וחרדה מעצם אי היכולת לקיים מגע מיני מלא ומהנה או לא לסבול גם מכל הכאבים של הוולוודיניה וגם ללא חדירה, ומלהצליח תוך כדי בכל ההרגשה הזו שלי למצוא בן זוג חדש שגם יסכים מראש לקבל את זה.ואיכשהו מתוך התשובה שלך אני מבינה שמאחר וזה המצב אצלי כשזאת מבחינתך בעיה קשה יותר מטיפול בויסטיבוליטיס עצמו שאת מציעה,את בספק אם בכלל יהיה ניתן לטפל בי באופן הזה.צר לי כ לשמוע זאת כי באמת קיוויתי שאולי אצלך ואיתך אמצא תישועה. אם כך לאור מצבי על כל מה שעולה,ומתוך אי רצון ברור לגשת לניתוח(שבעצם את גם מתנגדת לו)מה בכל זאת את מציעה??האם זה שאני כבר מיואשת וחסרת אמונה או בקשיים גם בכל הסיפור של זוגיות והגיל המתקדם שלי והחששות שזה מעלה וכו וכו'...נגזר עליי גם לא למצוא טיפול לויסטיבוליטיס??אודה מאד לתגובתך.

01/09/2012 | 18:43 | מאת: לירז

שלום רב, לפני כחמש שנים אובחנתי כסובלת מוגיניסמוס. מאז עברתי טיפול ברמבם במשך כשנה והצלחתי לקיים יחסי מין אומנם יחסי מין המלווים באי נוחות וכאב, כלומר לא באופן משוחרר. כיום אני מטופלת שוב ברמבם והפעם אצל סקסולוגית ולא גיניקולוגית. שאלתי היא: איך אוכל לדעת האם הבעיה היא באמת בראש או בעיה פיזית (וסטיבוליטיס). הבעיה הזו נמשכת הרבה זמן ואני לא יודעת כבר מה לעשות... אנא עזרי לי. תודה מראש!

04/09/2012 | 09:31 | מאת: אילנה ארד לוין

לירז היקרה לדעתי, אין ממשיכים עם סוסים מתפגרים, אלא אך ורק עם סוסים מנצחים. וגיניסמוס היא תופעה פשוטה מאד וקלה לריפוי והריפוי נמשך מספר חודשים מועט בלבד.העובדה שכיום החדירה כואבת מעידה על כך, שאת סובלת בשלב הנוכחי או מוסטבוליטיס (כאבים בפתח הנרתיק) או מדיספרוניה (כאב בתוך הנרתיק). אחרי החגים תתפרסמנה בבלוג שלי שתי כתבות, אחת מידי שבוע, אודות האבחון והריפוי המוחלט של כל כאבי הנרתיק, שהם וולוודוניה, וסטבוליטיס, דיספרוניה. עיקר הטיפול הוא פסיכולוגי, של פסיכולוגיית המעמקים. איני יודעת מהו מקצועה של הסקסולוגית אצלה את מטופלת, שכן סקסולוגיה הוא מקצוע משני, סביר להניח שהיא עובדת סוציאלית. במידה ולא תטופלי על ידה בשיטות של חשיפת התת מודע, קיימת סבירות, לא נעים להגיד, שעשוי להיות שהכאבים לא ייפתרו. מכל מקום, זכרי שני דברים: 1. בשום פנים ואופן אין לחיות עם הכאב. 2. אין מקיימים חדירה כאשר היא מכאיבה. על כל הנושאים האלה יפורט בהרחבה בשתי הכתבות בבלוג שלי, מיד לאחר החגים. שנה טובה, כל טוב ובהצלחה אילנה

05/09/2012 | 19:28 | מאת: לירז

אילנה יקרה, תודה על תשובתך. נבדקתי לפני יומיים באותה מרפאה על-ידי גניקולוגית שהיא גם סקסולוגית והיא אמרה לי שהבעיה היא אינה פיזית, אלא פחד מחדירה (וגיניזם קל) שעליי לפתור במהירה. היא ביקשה שאטופל אצלה.

11/09/2012 | 09:09 | מאת: אילנה ארד לוין

לירז היקרה אם לא כואב בפתח הנרתיק בבדיקה ויש רק כיווץ קל ללא כאב בזמן מגע ידני, זה אכן וגיניסמוס, תופעה הנחשבת קלה מאד לפתרון, באמצעות השימוש בהחדרת מרחיבים. בהחלט שווה שתנסי את טיפולה של הרופאה הסקסולוגית. שנה טוב כל טוב ובהצלחה אילנה

25/08/2012 | 19:36 | מאת: רות

שלום. אני בת 21, בתולה ולפני כשנה אובחן אצלי וסטיבוליטיס. עברתי טיפול של משחות, זריקה ולבסוף הגיעה הצעת הניתוח. קודם כל, האם זה הגיוני שלמרות שעדיין אני בתולה יש לי וסטיבוליטיס? התחלתי ללכת לסקסולוג כשנה לאחר מכן שנתן לי תרגילים אך הכאב שאני מרגישה הוא שריפה ואני לא בטוחה אם אי פעם אצליח לבצע את התרגילים האלו. משיחה איתו הוא אמר שיש סיכוי גדול שיש לי גם וגיניזם. אחד העצות שלו הייתה להחדיר טמפון בזמן שאני לא במחזור ולהישאר איתו, רציתי לדעת אם מבחינה בריאותית זה בסדר? הוא גם ביקש לדעת למה אני חושבת שאני כל כך נרתעת מקיום יחסי מין? האם עברתי אונס? או טראומה.. ובאמת שאני לא מצליחה לחשוב על שום מקרה כזה שקרה לי. האם הדבר קורה רק לנשים שעברו טראומה? אשמח מאוד אם תעזרי לי!!!

28/08/2012 | 11:55 | מאת: אילנה ארד לוין

רות היקרה אני ממהרת לענות לך בשל חומרת הטיפול שבו את מצויה. להלן הנימוקים: 1.אשה הסובלת מוסטבוליטיס, סובלת באופן בלתי נמנע מכיווץ שרירי הנרתיק. כך שהוגיניזמוס במקרה זה הוא תופעה נלוית ואין מדובר בשתי תופעות שונות. יש לך וסטבוליטיס שבאופן טבעי מלווה בכיווץ שרירי הנרתיק. 2. קיימת בהחלט אפשרות שאשה שהיא בתולה תלקה בוסטיבוליטיס עוד לפני שקיימה יחסי מין. 3. לא כל אירוע של וסטבוליטיס מבוסס על התעללות מינית או אונס. לעתים מסוימות זה אכן קיים אך אין זה מחויב כלל. בטח ובטח לא כשאלה ישירה שניתנת עליה תשובה ישירה. זוהי עבודה של פסיכולוג קליני העוסק בתת מודע ולא של סקסולוג, שככל הנראה אינו פסיכולוג קליני כלל לפי צורת השאלות. 4.הניתוח הוא שיטה ברברית שאינה מתחשבת כלל בעובדה שוסטבוליטיס הינו על רקע נפשי. אם הבעיות הנפשיות לא נפתרות, אזי גם לאחר הניתוח, במידה ואינו גורם צלקות ועיוותים באיבר ונחשב ל"מוצלח" חוזרות אז התופעות ובגדול. 5. טיפול סקסולוגי הכולל החדרה של מאמני נרתיק הוא טיפול מדעי מדויק שאינו עושה שימוש לא באצבעות ולא בטמפונים, למען השם, ככל הנראה הסקסולוג אליו את הולכת אינו מקצועי. יש ערכות החדרה מיוחדות ותקניות, יש שמני החדרה מיוחדים. לעולם אין להחדיר אוביקט כלשהו ללא שימון מסיבי הולם. ולעולם אין צורך להחדיר ליותר משלושים שניות, היות ומדובר בארבע החדרות יומיות ברצף עם דקה הפסקה בינהן, הרי במצטבר מדובר בהחדרה יומית של שתי דקות בלבד. ישמור אותנו אלוהים מהחדרה ממושכת יותר או מהחדרה יבשה. זהו בזבוז זמן, אין זה יעיל, ולא ברור מה מידת התחושה שלך. 6. המלצתי הטובה ביותר, היא לא לעבור את הניתוח ולהחליף את הסקסולוג שהוראותיו אינן תקניות, אינן מדויקות ואינן משולבות בטיפול נפשי הולם. אחרי החגים תצאנה בבלוג שלי שתי כתבות גדולות בנושא וסטבוליטיס, וגיניסמוס, וולוודוניה ודיספרוניה. הן מתארות במדויק את מגוון התופעות ואת השיטה לריפויין. כל טוב ובהצלחה אילנה

28/08/2012 | 15:20 | מאת: רות

רק לשם הבהרה כמובן שהוא (הסקסולוג) המליץ להשתמש בשמן או חומר סיכה כלשהו לפני שאני מחדירה טמפון או כל דבר אחר וגם אמר שבהמשך נגיע לנושא של מאמנים וגינליים שהוא מוכר וסט עולה בערך 600 שקל לפי מה שהבנתי ממנו. דבר שני הוא שראיתי שאת ממליצה על סקסולוגים קליניים חיפשתי באינטרנט ואף נכנסתי לאתר שפרסמת שאפשר לחפש בו מומחים למקצוע אבל לא מצאתי מישהו שנמצא באזור הצפון. תוכלי להמליץ לי על מישהו? תודה מראש!

28/08/2012 | 19:37 | מאת: רות

עוד משהו שרציתי לציין הוא שאני הולכת להומופאת כרגע. האם כדאי לעבור טיפול הומופאתי בשל וסטיבוליטיס?

20/09/2012 | 16:12 | מאת: אילנה ארד לוין

רות היקרה חייבים לפנות לפסיכולוגית קלינית שהיא גם סקסולוגית. כל טוב ובהצלחה אילנה

23/08/2012 | 11:48 | מאת: נועה

היי, לפני שנה עברתי ניתוח וסטיבוליטיס. אני סובלת מכאבי מחזור נוראיים ויודעת שגלולות פותרות לחלוטין את הכאבים, מצד שני שמעתי לא פעם שלא מומלץ לקחת גלולות כי זה מתקשר באופן ישיר לוסטיבוליטיס. אני בטראומה מהכאבים בזמן קיום יחסי מין שלפני הניתוח ולא רוצה סבירות חלשה אפילו שיחזרו לי. האם לקחת בכל זאת גלולות?

24/08/2012 | 16:21 | מאת: אילנה ארד לוין

נועה היקרה הקשר בין גלולות הורמונליות לבין וסטבוליטיס אינו מובהק וחד משמעי. יש אחוז מאד קטן של נשים אשר הפסקה בנטילת הגלולות סייעה להן בכאבי הוסטבוליטיס. נכון הוא, שלקיחת גלולות מקלה על תסמיני המחזור ונשים רבות נוטלות גלולות למען השגת תוצאה של הקלה בכאבי הוסת. איני רואה סיבה מובהקת לכך שלא תקחי גלולות, כאילו בהן תלויה היתה התפתחות הוסטבוליטיס. יש אפשרות נוספת, אולי מומלצת יותר, שתפני תחילה לדיקור סיני גיניקולוגי שינסה להתמודד עם כאבי הוסת שלך. ישנם מדקרים סינים המתמחים בגיניקולוגיה והם עוזרים רבות באמצעות הדיקור והפורמולות הסיניות להתגבר על כאבי המחזור. זו אלטרנטיבה ידועה ומוכרת. מקווה שסייעתי לך. אגב, את יכולה להפנות את השאלה גם אל הגיניקולוגיות כאן באתר. כל טוב ובהצלחה אילנה

25/07/2012 | 15:38 | מאת: גלי

שלום, האם יכולה להיות וסבטבוליטיס ללא כאבים בקיום יחסי מין. הכוונה רק כאבים של צריבה , מעין חום ואי נוחות באזור החלק החלק החיצוני של הפות , אך אין כאבים בעת קיום יחסי מין? האם התופעה קשורה ליחסי מין בלבד?

07/08/2012 | 10:32 | מאת: אילנה ארד לוין

גלי היקרה, מה שאת מתארת הוא למעשה "וסטבוליטיס עילי" או בשמו המקצועי וולוודוניה. התופעה מתאפיינת בגרד, שריפה, עקצוץ וכאב באיזורי השפתים הקטנות, בינהן, באזור הדגדגן וכפי שתיארת, באזור החיצוני של הפות. מאחר והכאב אינו בנרתיק או בפתח הנרתיק, הטיפול הוא פסיכוסקסולוגי ואין צורך בהחדרת דיאלטורים או פיזיותרפיה של רצפת האגן. מקור הכאב הינו עצבי והוא קשור לרגשות בלתי נעימים, מודעים או לא מודעים, הגורמים לעצבוב יתר. לאחר החגים תצא כתבה גדולה בבלוג שלי אודות שלוש תופעות הכאב הנרתיקי: וסטבוליטיס, וולוודוניה ודיספרוניה. http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=psychosexsologist בהחלט אפשרי, שבזמן יחסי מין לא יכאב אלא במהלך שעות היום, ואפשר שהכאב יתגבר בזמן יחסי המין. קימת סלקטיביות בתופעה. כך או כך, מומלץ לרפא את המקום. כל טוב ובהצלחה אילנה

13/08/2012 | 15:25 | מאת: גלי

האם ניתן לרפא כאב עצבי? האם בכלל אפשר להבריא מיזה

18/07/2012 | 02:37 | מאת: בליטה

שלום לפני יומיים הרגשתי בפתח הנרתיק כאב, שהבתכלתי ראיתי שצד אחד טיפה נפוח ושאני נוגעת אני מרגישה בפנים מין בליטה שהיא כואבת. אין לי הפרשות מהנרתיק אין לי גירוד וגם לא ריח רע . אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אני אשמח לתשובה כלשהי מה זה דלקת ? ציסטה? פטריה? אני גם לא ראיתי שום ראש לבן או משהו שיכול להעיד על פצע או שערה פנימית וזה קצת מטריד אותי העניין . שאני מקיימת יחסים עם הבן זוג זה כואב בכניסה, וכואב שנוגעים חוץ מזה שטם תופעות אחרות כמו שציינתי. אני נוטלת גלולות יאז . לפני שבוע וחתי בערך הייתה לי דלקת בשתן ולקחתי אנטיביוטיקה אולי זה קשור? אני אשמח לתשובה זה טיפה מדאיג אותי והתור שחי לרופא רק עוד חודש. אם אפשר גם שהייתי בת 17 חוסנתי נגד וירוס הפפילומה אז זה לא נראה לי הגיוני .

07/08/2012 | 10:26 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה הבה נעשה סדר בדברים. ראשית, לא ברור כמה זמן את סובלת מכאבים בעת החדירה. האם רק מאז שהופיעה הנפיחות לפני יומיים או גם קודם לכן? אם מדובר בוסטבוליטיס, אין הוא מתאפיין בדרך כלל בסימנים שציינת. לפיכך, יש לעבור ראשית חוכמה אבחון גיניקולגי. אם האבחון הרפואי יהיה נוסח "אין לך שום דבר גופני", אז יש מקום לחשוב על וסטבוליטיס, שבדרך כלל אינו מתבטא בנפיחות או בצורה מסוימת כלשהי. בינתיים, עד לאבחון, ולחלופין כל עוד כואב לך בחדירה, המנעו מיחסי מין הכוללים חדירה. ענין הדלקת בשלפוחית השתן הוא אופיני למצבים הכרוכים בכאבים בזמן חדירה. ולעיתים די נפוצות, התופעות באות יחד. כך או כך, אין הפסיכוסקסולוג יכול לקבוע אבחנה שכן אינו רשאי לגעת בגוף המטופלת ואינו יודע לערוך בדיקה גיניקולוגית. לפיכך נסי להקדים את הביקה או פני למיון. רק בהיעדר אבחון גיניקולוגי גופני, ניתן ליחס זאת לוסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה אילנה

29/06/2012 | 12:02 | מאת: תמרוש

אני בת 26 ילדתי את בני הבכור לפני כ5 חודשים בלידה רגילה בלי תפרים,מאז הלידה אני סובלת מכאבים איומים בעת קיום היחסים עד כדי כך שאני ממש בוכה וצורחת מכאבים! לפני שבוע נזכרתי ללכת לרופא הנשים שלי שבדק אותי והובחנתי שיש לי וסטיבוליטיס! הרופא המליץ לי על משחת ג'ל הנמכרת בסופר פארם אך מישהו מבחוץ מכין אותה ועלותה 250 שח.הוא אמר שההצלחה היא לא 100 אחוז אך נקווה לטוב ולבוא אליו למעקב אחרי חודש..הייתי רווצה לדעת אם את מכירה את המשחה הזאת ואם אכן היא טובה ומה לגבי היריון הבא האם זה מסוכן ולגבי בן הזוג האם זה מדבק? המון תודה!! תמרוש...

05/07/2012 | 17:29 | מאת: אילנה ארד לוין

תמר היקרה ראשית חוכמה, וסטבוליטיס אינו מדבק!!! ואינו מונע הריון או הריונות נוספים. לעצם הבעיה שהעלית. תופעת וסטיבוליטיס לאחר לידה היא אמנם נדירה, אך באופן עקרוני וסטבוליטיס עשוי להופיע בכל גיל ובכל סיטואציה. הרפואה הקונבנציונאלית חסרת פתרונות לגבי וסטבוליטיס, מבחינה זו שאין כל תרופה או משחה או זריקה הפותרות את הבעיה. איני יודעת איזו משחה נתן לך הרופא, אך לא ידוע לי עד היום על משחה כלשהי המרפאה וסטבוליטיס. הגיניקולוגים נוטים לעתים קרובות לתת משחת אלחוש כגון עזרקאין 3% או 5% לשם אלחוש המקום, אך בדרך כלל התוצאות ירודות ביותר. כמו כן, משתמשת הרפואה בפתרון שאני מתנגדת לו נמרצות, שהוא פתרון ניתוחי. דהיינו, כריתת האזור הכואב בפתח הנרתיק. בחלק די משמעותי של המקרים, אי פתרון הבעיה הרגשית שיצרה את הוסטבוליטיס עלול להחזיר את התופעה ובהיקף נרחב יותר. וסטבוליטיס הנה תסמין גופני הנגרם על רקע נפשי. התפרון הוא שילוב של התמודדות עם המנגנונים הנפשיים הלא מודעים אשר הוליכו להיווצרות התופעה הגופנית. אני מזמינה אותך לקרוא את הכתבות הבאות http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2149504 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1903344 אני שמחה שאין לך תפרי לידה, כך שאי אפשר ליחס את הכאב לענין פיזיולוגי ספציפי מסוג זה. איני יודעת מהי תגובתך הרגשית ללידה, אך סביר להניח שבאיזשהו מקום אירוע הלידה, על כל המשמעויות המורכבות הכרוכות בהיותך אם, הן שיצרו את התשתית הרגשית הלא מודעת להיווצרות הוסטיבוליטיס. הפתרון הינו טיפול פסיכו-סקסולוגי אשר יטפל במצבך הרגשי הנוכחי, המודע והלא מודע, וכמו כן יעשה שימוש במאמני נרתיק. מאחלת לך כל טוב ובהצלחה אילנה

16/06/2012 | 13:27 | מאת: מורן

שלום אילנה, התחלתי בטיפול לוסטיבוליטיס לפני שלושה חודשים, הטיפול כולל פיזוטרפיה של רצפת אגן וביו פידבק ושימוש במאמני נרתיק, הייתי גם אצל גינקולוגית-סקסולוגית אבל כמעט ולא דיברנו על הבעיה מההיבט הנפשי שלה היא רק שאלה אותי שאלות על העניין וניסתה להבין מה הבעיה בדיוק.התחלתי עם עיסוי בשמן שקדים ובהמשך שימוש במאמן שהפיזוטרפיסטית נתנה לי לאחר חודשיים הכאבים פחתו בצורה משמעותית אבל בשבועיים האחרונים חזר לכאוב לי קצת יותר ובפעם האחרונה שהשתמשתי במאמן נרתיק חדש שהזמנתי מטוני מס' 6 כאב לי מאוד כמו בהתחלה, בשימוש השני בו כאב פחות אבל עדיין הכאב תמיד ישנו השאלה שלי האם יכול להיות מצב שיש שיפור גדול כל כך ולאחר כמה שבועות יש נסיגה שוב והמצב חוזר לקדותו מה יכולה להיות הסיבה לכך? ומה עושים עכשיו? מיותר לציין שאני מאוד מאוכזבת שהכאב חזר ויש לי תחושה שאי אפשר להיפטר מהדבר הזה לחלוטין בחיים :(

22/06/2012 | 17:11 | מאת: אילנה ארד לוין

מורן היקרה, שורה תחתונה לשאלתך, כאבי הווסטבוליטיס יכולים לפחות ולחזור אם אין עולים על הבעיה הנפשית המסתתרת מאחורי התופעה. לדוגמא יש לי פציינטית שיש לה ווסטבוליטיס סלקטיבי משהו כמו שבועיים הכל טוב ולא כואב ואפשר אפילו לקיים יחסי מין מלאים, ושבועיים לאחר מכן הכל כואב כולל שפתיים קטנות ודגדגן עד שהיא מתקשה אפילו במצב הליכה. זוהי דוגמא קיצונית אך קיימת של מצב של בא והולך לסירוגין. הטיפול שקיבלת הוא הטיפול הרפואי פיזיותרפי המקובל והידוע לגניקולוגים. אין הם מכירים תהליך ריפוי אחר פרט לניתוח כמובן שממנו ישמרנו האל. הגניקולוגים אינם מכירים באופן עמוק ומלא את הקשר שבין גוף נפש, מאחר ואינם פסיכולוגים כמובן ולפיכך לא נעשה תהליך ריפוי מלא וכולל במקרה שלך שכן לא נעשה כל תהליך עומק של בירור הסיבות הנפשיות הלא מודעות ליצירת הווסטבוליטיס. מה שקורה הוא כדילקמן: באופן תת מודע עוברות בראש מחשבות ורגשות הקשורות לקונפליקט ולבעיה בלי שהאישה מודעת לכך (אלא אם כן זה מתבטא בחלומות לילה) כאשר חומר זה פעיל בתת מודע חל כיווץ בלתי רצוני של השרירים בריצפת האגן יחד איתם מתכווצות הרקמות הרכות ונוצר לחץ עצבי ולחץ על כלי דם מה שמביא לחזרת הכאב. עד שלא נשלוף מהתת מודע את החומר הרגשי הטעון קונפליקט התהליך עשוי לחזור על עצמו שוב ושוב. את מוזמנת לקרוא בנושא את הכתבות הבאות: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1902232 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1903344 לדעתי יש מקום לטיפול פסיכו סקסולוגי על מנת להחלים לחלוטין מהתופעה. רבות וטובות החלימו לחלוטין מהתופעה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

22/06/2012 | 17:43 | מאת: מורן

אני גם חושבת שאני יודעת למה הכאב חזר דווקא עכשיו לפני חודש וחצי פיטרו אותי לאחר מן מצאתי עבודה חדשה אבל אני שרועה בלחץ די גדול כרגע ואני גם מרגישה את זה שכן עדיין לא התרגלתי למקום החדש ויש עלי הרבה עומס..תוכלי להפנות אותי למטפלת טובה מהיכרות אישית שלך?

22/06/2012 | 17:51 | מאת: מורן

אני חושבת שאני יודעת למה הכאב חזר דווקא עכשיו.לפני חודש וחצי פיטרו אותי מהעבודה לאחר מכן מצאתי עבודה חדשה אבל אני שרועה בלחץ די גדול שכן עוד לא התרגלתי למקום החדש ויש עלי הרבה עומס.האם את יכולה להפנות אותי למטפלת פסיכו-סקסולוגית טובה מהיכרות שלך?

03/07/2012 | 19:15 | מאת: מורן

האם את יכולה להפנות אותי למטפלת כזו?

03/06/2012 | 13:31 | מאת: שאלה

אילנה שלום, אני מטופלת כרגע אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן בנושא של ווסטיבוליטיס, והיא אמרה לי שבהמשך אצטרך לקנות מאמני נרתיק. היא אמרה לי כבר בפגישה הראשונה שהיא לא מבטיחה שזה יעזור ב-100 אחוז ושהיא תלמד אותי איך לצמצם את הכאב וללמוד לחיות איתו. מכיוון שכבר התחלתי בטיפול, אני רוצה לתת לזה לצ'אנס, אבל במידה וזה לא יעבוד, אנסה לפנות אלייך לטיפול. ראיתי שכתבת שחשוב להתאים את סוג המאמנים למטפל, כי כל אחד מומחה בעבודה עם סוג מסויים. לכן, מכיוון שאני עומדת לרכוש ערכה, רציתי לשאול אותך עם אילו מאמנים את עובדת. תודה!

08/06/2012 | 18:44 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ראשית אפנה אותך למספר כתבות בהן את יכולה לעיין: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1903344 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 חשוב מאוד להדגיש כי מטרת הטיפול בווסטבוליטיס אינה בשום פנים ואופן "ללמוד לחיות עם הכאב" או "להפחית את הכאב, שיהיה נסבל" שתי אלה הן מטרות אבסורדיות המראות על חוסר אונים של המטפלים להביא להחלמה מלאה. מטרת הטיפול בווסטבוליטיס היא החלה מלאה והעלמה מוחלטת ותמידית של כל כאב בפתח הנרתיק או באיבר המין בכללותו (ווסטבוליטיס וולוודוניה). שהיטה הפיזיטרפיסטית היא טכנית ואינה עוסקת כלל בהיבטים הנפשיים שהם המקור להיווצרות הבעיה. כך או כך לבקשתך, אני מציינת את שתי הערכות בהן מטופלותיי עושות שימוש: האחת היא ערכת Amielle Comfort המיוצרת באנגליה וניתנת לרכישה דרך האינטרנט. זו ערכה בעלת יתרונות רבים ועלותה בשקלים, פחות או יותר, היא כ400 ש"ח. אצל היבואן בארץ המחיר כ900 ש"ח. ערכה נוספת בה אני עושה שימוש כדי ליצור הדרגתיות עוד יותר רחבה בין הדיאלטורים של ערכת Amielle היא ערכת הדיאלטורים המיוצרת בארה"ב ומיובאת לארץ ע"י חברת HPD והנציגה גברת טוני אטלס בהוד השרון. עלות כל דיאלטור בערכה זו הוא 170 ש"ח נכון להיום. מומלץ לא לרכוש את הערכות המיוצרות בארת שכן מבלי להכינס לפירוט הן לוקות בחסרים רבים. עלות ערכה שלמה המיוצרת בארץ הוא כ900 ש"ח. מקווה שעניתי לשאלתך, אילנה.

23/04/2012 | 14:24 | מאת: שולה

אילנה שלום! סובלת כמה שנים טובות מווסטבוליטיס. רציתי לשאול אילו כדורים להורדת כאב עצבי עלי לבקש

27/04/2012 | 17:05 | מאת: אילנה ארד לוין

שולה היקרה, חשוב לי להדגיש בפנייך כמה דברים: השאלה היא מאיזה סוג של אי נוחות ובאיזה מקום באיבר המין את סובלת מכך. יש להבחין בין כאב בפתח הנרתיק לבין תחושות של גרד צריבה ושריפה בחלקים אחרים של איבר המין. כגון שפתיים קטנות, בין השפתיים הקטנות, פנים השפתיים הגדולות או תחושות דומות גם בפתח הנרתיק, סביב הדגדגן. הטיפול התרופתי מנמיך את עוצמת הכאב ובדרך זו הוא מאפשר ליישם ביתר יעילות את שיטות הריפוי הפסיכולוגיות והסקסולוגיות. אין שום טעם לקחת כדור להורדת כאב עצבי מבלי שנעשה שימוש בשיטות פסיכולוגיות במקביל שכן לעיתים דחופות יחד עם לקיחת מינון גבוה של הכדור, מדווחות הנשים על גלי כאב או אי נוחות הבאים וחולפים לסירוגין. כלומר, עצם לקיחת הכדור אינה מעלימה באופן אוטומטי את הבעיה ויש לשלב אותה בתוך מערך טיפול פסיכוסקסולוגי כולל. תרופות נוגדות כאב נוירופאתי ניתנות במרפאות כאב או ע"י רופאי כאב והעיקריות שבניהן הן סימבלטה או ליריקה. חובה לקיים מעקב אחרי המטופלת תוך כדי התרופות שכן יש להן תופעות לוואי ובהחלט לא מומלץ לסובלת מווסטבוליטיס לגשת לרופאי כאב ולהתחיל להתשמש בכדורים מבלי שהיא נמצאת במערכת ריפוי כוללת בווסטבוליטיס. במקרה זה יעילות התרופה עשוייה להיות נמוכה יחסית. כמו כן יש לקבל התמודדות שוטפת עם תופעות הלוואי. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

03/04/2012 | 21:36 | מאת: בת 25

שלום רב,לפני כ 3 שנים נדבקתי בקונדילומה בצוואר הרחם, אך גיליתי זאת לאחר סבל רב וכאבים עזים, בריצה מרופא לרופא שלא עשו אבחנה טובה , וחשבו שזאת פטריה..טופלתי באין ספור משחות כדורים לקנדידה ללא שיפור (כי הבעיה הייתה הקונדילומה ולא פטרת), עד שנפלתי על רופא שגילה שזה אכן קונדילומה..עברתי שנתיים של סבל רב, תסכול, בכי, ולאחר ניתוח מוצלח להסרת קונדילומה בלייזר ו PCR שלילית אז כן הכאב ירד...אך מהר מאוד למרות אלף בדיקות חוזרות (והכל יצא שלילי-כל המחלות מין, פטריות הכל- עדיין יש לי תחושה של צריבה, דקירה , מין הרגשה שמשהו "תקוע" כמו איזה שריר תפוס שםת זה מציק לי מאוד, עושה אותי עצבנית..ומפחדת שבגלל תופעה זו לא אוכל להיות עם אף אחד..כי אני נמנעת בגלל התחושב והכאב והאי נוחות הכרוני. חייבת להודות שיש לי פחד ממין , כי בעקבות הקונדילומה שהייתה לי , יש לי פחד מחיידקים ווירוסים שעלולים לעבור דרך יחסי מין. אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות , האם יתכן וזה ווסטיבוליטיס...אודה על תשובתך...

05/04/2012 | 18:00 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ראשית ממש צר לי על דרך הייסורים והכאב שעברת בשל הקודולימה . לצערי הרב התופעה הולכת ומתפשטת במהירות רבה ולמרות השגת הריפוי ממנה בעזרת טיפול הליזר נשארות בנות רבות עם טראומה נפשית בעניין ופחדים ניכרים מקיום יחסי מין. המקרה שלך שאת מציגה כאן הוא ממש מקרה אופייני שניתן להיתקל בו לעיתים די דחופות. בואי נאמר שכל מצב של כאב, גרד, עיקצוץ או שריפה באיזור איבר המין הנשי , בין אם זה בפתח הנרתיק, בין אם זה בתוכו ובין אם זה בין השפתיים הקטנות או איזור הדגדגן, במידה ולא יימצא לו גרום פיזיולוגי כלשהו הוא יישתייך באופן אוטומאטי לקבוצת הוולוודינה , ווסטבוליטיס. בקבוצה זו כלולים מכאובים והצקות באיבר המין הן בעת קיום יחסי מין והן במהלך היממה בהיעדר גורם פיזיולוגי כלשהו מאובחן. כמובן שבראש ובראשונה יש לקבל אבחנה גניקולוגית לקיומה של התופעה ולשם כך יש לפנות לגניקולוגיות המומחיות באיבחון תופעה זו. הטיפול לתופעה קיים, אפשרי, והוא שילוב של עבודה פסיכולוגית עם הפחדים והרתיעות למיניהן. עבודה סקסולוגית של שימוש במאמני נרתיק ולעיתים נוצר גם הצורך להשתמש בתרופות מתחום רפואת הכאב הניתנות ע"י רופאי כאב מומחים. את מוזמנת לקרוא את הכתבה בנושא: |http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 הייתי רוצה לחזק את ליבך באמת ובתמים כי אפשר לצאת מהסיפור הזה רק אל תתייאשי ופני לאיבחון המתאים ואחריו לטיפול המתאים. כל טוב והצלחה, אילנה.

23/03/2012 | 13:27 | מאת: נטלי

שלום אילנה, איבחנו אצלי וסטיבוליטיס גם אני כמו אחרות סבלתי מדלקת בשתן, ודלקת חריפה באגן שגרמה לגוף שלי טראומה רצינית ופחד מחיידקים וכנראה זאת הסיבה להתפתחות הוסטיבוליטיס,עכשיו אני מטופלת בפיזוטרפיה של האגן נאמר לי לעשות תרגילי כיווץ כמה פעמים ביום ובנוסף לעשות עיסוי בנרתיק עם שמן שקדים רציתי לדעת האם זה יקל במעט את התופעה? אני מנסה לשחרר את עצמי מהפחד הזה של דלקות ולנסות להרגיע את הגוף בכל הקשור לחדירה,האם כדאי בנוסף לטיפול אצל הסקסולוגית גם לנסות להחדיר בבית אפילו אצבע רק כדי לתרגל את הרגיעה של הגוף בזמן חדירה?מה שגם אני יוצאת עם בחור חדש כרגע ואין לי מושג מה לעשות כאשר יגיע הרגע ליחסי מין...

23/03/2012 | 16:52 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, פיזוטרפיה של רצפת האגן יש לה יעילות חלקית בלבד ועבור חלק מהמטופלת אינה יעילה ממש. עיקרו של הטיפול בווסטבוליטיס הוא משולב כאשר הדגש הוא ראשית על טיפול פסיכולוגי בדיוק על מנת להסיר את כל הדאגות הקשורות בהיווצרות הפעולה. ושנית להדריך בצורה מאוד קפדנית וצמודה אודות החדרת מאמני נרתיק למשך שתי דקות פעם ביום, אין צורך ביותר מזה. זוהי למידה של המוח ולא למידה של הנרתיק. בקשר ליחסים עם בן זוג חדש או ישן, במהלך התמודדות עם ווסטבוליטיס יש איסור מוחלט לקיים חדירה לנרתיק בכל דרך שהיא. כל חדירה אך מגבירה את הכאב ומעמיקה אותו בתוך הגוף ומונעת ריפוי. משכות למיניהן כגון שמן שקדים לא ישנה דבר וחצי דבר לגבי כאב הווסטבוליטיס שהוא כאב עצבי. בשלב מתקדם של טיפול פסיכו סקסולוגי ( לא לפנות לטיפול סקסולוגי אלא אך ורק פסיכו סקסולוגי) יש מקום לעשות שימוש בעיסוי האיזור ע"י אישה המקצועית בכך כגון דולה. את מוזמנת לקרוא כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 כל טוב ובהצלחה, אילנה.

18/02/2012 | 16:41 | מאת: אני

היי... אני לא יודעת האם זה בדיוק ווגינסמוס, אך בגדול אני לא מצליחה לקיים יחסי מין עם בעלי, אני ישר סוגרת רגליים...וישר נלחצת. יש לציין שגיניקולוגית הצליחה לבצע אולטרסאונד וגינלי- לאחר שניסיתי וממש לקח זמן בכדי שארגע... בעלי ואני מנסים להכנס להריון... על ידי החדרת זרע לנרתיק... האם זה אפשרי באמת? יש לציין שלא כל המזרק נכנס כי אני לחוצה, וגם חלק מהזרע יוצא... הגיוני? תודה....

23/03/2012 | 16:43 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, הרושם שאת מדווחת על פחד מפני חדירה כשלא ברור לחלוטין מה האבחנה. עצם סגירת הרגליים היא סימן ראשון של הימנעות וחסימה וייתכן שהדבר הולך יחד עם כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק , כלומר ווגניסמוס. כמו כן אין להתחייב על שום אבחנה רפואית ללא בדיקה רפואית מקפת. כך או כך מאחר ואת מגיבה במתח של שרירי הרגליים ואולי גם של שרירי הנרתיק הייתי ממליצה לפנות אל רופא גניקולוג מומחה המתמחה בתחום זה. הוא ידריך אתכם לגבי יום הביוץ וההזרעה על ידו היא עמוקה ומגיעה עד צוואר הרחם כך שהסיכוי להריון בהחלט גבוה. אני בהחלט מכירה מקרים של הזרעה תוצרת בית כאשר במקרה זה די בהכנסת פומית הבוכנה ולא כל הבוכנה כולה מה גם שיש בוכנות מזרק מאוד מאוד דקות. אם אתם נתקלים בקושי בעניין זה עדיף לעשות זאת נקי ויעיל אצל רופא המתמחה בהזרעה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

26/01/2012 | 22:51 | מאת: קרן

שלום, אני כבר כמה זמן סובלת מכאבים עזים בזמן קיום יחסי מין שרק הולכים ומחמירים. ביקרתי אצל הרופאת נשים הפרטית שלי והיא אבחנה אצלי- רגישות בבלוטות המשניות. היא נתנה לי משחות לטיפול ואמרה שאם זה לא יעזור אז מבצעים ניתוח קטן שבו מורידים את הבלוטות האלה. האם הניתוח הוא הליך נפוץ ומקובל? האם זה יפגע בי בעתיד? והאם יש דרך נוספת לטפל בבעיה? תודה

03/02/2012 | 17:01 | מאת: אילנה ארד לוין

קרן היקרה, נא הפני שאלתך לגניקולוגיות באתר, כמ כן מומלצת חוות דעת נוספת כדי לברר האם הבעיה היא בבלוטות או שמא מדובר בווסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

09/01/2012 | 20:43 | מאת: ת.

אני בת 37 וכבר שנתיים סובלת מדלקות חוזרות בשתן ובחודשים האחרונים הדלקות חלפו אך נשארה תחושה של צריבה בפתח הנרתיק או בשפתיים, שריפה פנימית וגם שריפה בפי הטבעת.אני כן מקיימת יחסי מין עם בעלי כשהבעיה חולפת כי היא לא קבועה.אני אוהבת לקיים יחסי מין עם בעלי ויש לי תשוקה רבה לכך.כשיש לי כאבים ואי נוחות פשוט לא מקיימים יחסים ומחכים עד יעבור זעם.אני לא מפחדת מחדירה ועד כה השתמשתי תמיד בטמפונים בעת המחזור החודשי.בחודשים האחרונים לא השתמשתי בטמפונים בגלל שהייתה לי דלקת או בגלל תחושת השריפה הפנימית ולא בגלל שקשה לי להחדיר טמפון.היה לי בשנה שעברה הריון מחוץ לרחם וטופלתי במטטרוקסט 3 פעמים וכאמור גם סבלתי מס' פעמים לפני ההריון מדלקות חוזרות בשתן שהצריכו נטילת אנטיביוטיקה.האם זה קשור? ההריון הסתיים ללא טראומה בכלל כי לא ממש רציתי אותו וזה היה הקלה בשבילי כשהוא הסתיים.בעבר כשהייתי קטנה שמעתי את אבא שלי אונס או כופה את עצמו על אימי ושמעתי שכאב לה ושהיא התנגדה ולא רצתה.זה הפחיד אותי והכעיס אותי כילדה קטנה כי לא הבנתי למה הוא עושה לה משהו שהיא לא רוצה ושמכאיב לה.האם משהו מכל אלה רומז שיש לי וסטבוליטיס? אגב, בעלי בן אדם עדין, אוהב, מפרגן וחם והיחסים בינינו מדהימים.אני לא רוצה שהיחסים הללו יפגעו בגלל הבעיה הזאת.אני מזדהה עם תחושושת של נשים המתארות את הכאב שיש להן כצריבה, שכואב לשבת, שמרגישים כאילו העור גורד ע"י פומפיה וכו' אבל לא עם הבעיה של כאבים בעת חדירה או בעת קיום יחסים.אצלי הכאב או אי הנוחות הזאת מתחילים לאחר קיום היחסים, יום לאחר מכן בדר"כ ואפילו לא תמיד קורים אחרי זה.אודה לעזרתך במיקוד הבעיה או אבחונה.אגב, אני בטיפול נפשי בגלל הטראומות שהיו לי בחיים כעת וגם טיפול בדיקור סיני בגלל הבעיה הזאת.

11/01/2012 | 09:02 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה שלום, לעיתים ווסטבוליטיס אינו מתבטא בכאב נרתיקי בזמן החדירה אלא מתבטא לאחר מכן בדיוק בכל מגוון התופעות אותן תיארת.התרשמותי מתוך התיאורים שאכן מדובר בווסטבוליטיס אך איבחון ווסטבוליטיס חייב להיעשות על ידי גניקולוג באמצעות בדיקה גניקולוגית. במידה והגניקולוג לא ימצא שום ממצא גופני ולא יאבחן ווסטבוליטיס, חרף פירוט תלונותייך יש לפנות למרפאה לטיפול מיני בנשים המתמחה באיבחון ווסטבולטיס. כאמור מתוך התיאור קיימת סבירות גבוהה שאכן מדובר בווסטבוליטיס. הטיפול הפסיכולוגי והדיקור טובים בשם עצמם אך על מנת לרפא ווסטבוליטיס יש לנקוט בצעדים הבאים: 1. להימנע מקיום חדירה כל עוד את סובלת מהתסמינים אותם פירטת ואני יודעת שהדבר קשה לך מאוד לאור אהבתך ותשוקתך לבעלך. 2. לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי המתמחה בריפוי בווסטבוליטיס . טיפול פסיכולוגי רגיל אינו יודע כיצד להתמודד טיפולית עם ווסטבוליטיס שכן לשם כך דרוש השילוב בין פסיכולוגיה לסקסולוגיה יחד עם פסיכולוגיות המעמקים של עבודת גוף נפש. את מוזמן לקרוא בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222 את משקיעה הרבה בטיפולים מבחינת מוטיבציה וכסף אך לא בטוח שאלו הטיפולים היעילים ביותר לפתרון הבעיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

07/01/2012 | 17:46 | מאת: אור

הי... אני סובלת מכאבים עזים בעת החדירה, דבר המקשה עליי ליצור קשר זוגי עקב כך שהדבר גורם לי מבוכה רבה. לפי מה שקראתי בנושא ייתכן מאוד שזו בעיה נפשית (אבי נפטר בגיל צעיר ממחלה דבר שמקשה עליי ליצור קשר עם גברים מהפחד שהם גם יעלמו לי בדרך כלשהי..). האם ניתן לקבל עזרה דרך קופת החולים בה אני חברה (כללית) וכיצד ניתן לעשות זאת?

11/01/2012 | 08:49 | מאת: אילנה ארד לוין

אור היקרה, יש להבדיל בין הצורך להתמודד עם מות אביך שהינו טראומתי עבורך עד היום ויוצר בך חשש לקשר זוגי לבין הכאבים בזמן חדירה למרות שכמובן יש קשר פסיכולוגי בין השניים. באשר להשפעה הטראומתית של מות אביך על האמון ביצירת זוגיות את יכולה לפנות לפסיכולוג מטעם הקופה למשך מספר הפגישות הנקובות בהסכם בהם יש תעריף כספי מופחת. עלייך לברר זאת במוקד הכללית. באשר לכאבים במהלך חדירה לא ברורה האבחנה האם מדובר בווגיניסמוס או בווסטלבוליטיס. עלייך לקבל איבחון גניקולוגי מדויק. אם זהו ווגיניסמוס את יכולה לפנות לסקסולוג או סקסולוגית במסגרת הקופה אשר יעבדו איתך בעזרת מאמני נרתיק או יפנו אותך לפיזותרפיה של רצפת האגן. במידה ומדבור בווסטבוליטיס יש לקבל טיפול פסיכוסקסולוגי שאינו ניתן במסגרת קופת החולים. חשובה מאוד האבחנה מדוע יש כאב בנרתיק בזמן חדירה כי הטיפול הוא שונה לחלוטין. כמו כן עלייך להמנע באופן מוחלט מחדירה לנרתיק כל עוד קיימים כאבים בזמן חדירה. את מוזמנת לקרוא בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 כל טוב ובהצלחה, אילנה.

06/01/2012 | 22:46 | מאת: roni

בת 33 במהלך שירותי הצבאי סבלתי מדלקות שתן לעיתים תכופות טופלתי באנטיביוטיקה מה שגרם לדלקות בנרתיק. בעיית הדלקות נגררה לתקופה של 5 שנים בה טופלתי בכל סוגי הנרות אפילו בלייזר. בשנים האחרונות גם נוסף דימום לאחר קיום יחסי מין מה שהעיר מעט את הרופא שלי ונשלחתי למומחית. המומחית הפנתה אותי לגיניקולוגית שהיא גם סקסולוגית מטעם קופ"ח. בפגישה הראשונה נבדקתי אובחן איזור הכאב הופנתי לפיזותרפיה של רצפת האגן נתבקשתי גם לעשות תרגילים עצמאיים בבית ובנוסף, למרוח כל בוקר+ערב עזקראין על האיזור ולא בזמן קיום יחסים. בנוסף, לכל אלו הבנתי שהטיפול יארך בין 6 ל-9 חודשים ובכל התקופה הזאת לא ניתן לקיים יחסים עם חדירה.הייתי שמחה לקבל את חוות דעתך אני מאוד רוצה לפתור את בעיית הכאב הפיזי וכמובן בנוסף לשחרר את המחשבות על הכאב. על אף שאני לא בזוגיות קבועה במידה ואכיר מישהו יהיה לי קשה לשתף בכזה סיפור לאחר תקופת היכרות סבירה ולרתום אותו לתקופה של כ"כ הרבה חודשי טיפול. תודות:)

11/01/2012 | 08:40 | מאת: אילנה ארד לוין

רוני היקרה, ראשית עליי לומר לך שעניין דלקות שתן חוזרות באופו כרוני משך שנים רבות הינו כמעט מצב קלאסי האופייני למצב קדם ווסטבוליטיס. הקשר הפיזיולוגי, רפואי, אינו ברור בעוד הקשר הפסיכולוגי כפי שעולה בטיפול פסיכוסקסולוגי ברור בהרבה. מעגל הקסמים של דלקות שתן, מתו אנטיביוטיקה ובעקבותיה פיתוח פטרת נרתיקית הינו מצב קלאסי לנשים העתידות לפתח ווסטבוליטיס בהמשך. מטריד אותי עניין הדימום עליו את מדווחת שנותר ללא הסבר. ווסטבוליטיס אינו מלווה בדימום נרתיקי. ולא ניתנה תשובה בתשובתך למדוע יש דימום נרתיקי לאחר קיום יחסי מין. הדבר מחייב בדיקה קפדנית. במידה ואובנת כווסטבוליטית אכן יש איסור מוחלט לקיים יחסי מין הכוללים חדירה נרתיקית כל עוד קיימת התופעה שכן הדבר רק מעמיק את הכאב בגוף ועלול לגרום לתופעה של ווסטבוליטיס חיצוני המתבטא בכאבים, שריפה ועקצוץ באיזורי השפתיים הקטנות ובינהן, במהלך שעות היום גם ללא קשר לפעילות מינית. כך שמוטב לא להתגרות בווסטבוליטיס ובהחלט להמנע מקיום חדירה. נושא העזרקאין כפי שביטאתי זאת פעמים רבות, הינו טיפשי ומיותר לחלוטין שכן אינו מפחית כאב אינו מרפא וגם כמאלחש הוא לא מי יודע מה. לדעתי הנחרצת יש לזרוק זאת לפח. ההתמודדות עם בעיית הכאב הפיזי ניתנת להיעשות או באמצעות תרופות הניתנות על ידי רופאי כאב המבינים בווסטבוליטיס והדבר מפחית במידה ניכרת את הכאב (אין זה ריפוי, עדיין אסור לקיים חדירה) אך עוצמת הכאב יורדת במידה ניכרת. פיזותרפיה של רצפת האגן אינה מרפאה ווסטבוליטיס מאחר ואינה מייחסת כלל לרכיב הנפשי המביא לעיצבוב יתר של האיזור ומכאן לתופעה. לעיתים נדירות מאוד קיים ריפוי ווסטבוליטיס מוחלט ולכל החיים ללא התערבות פסיכוסקסולוגית. ראי כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 טיפול פסיכוסקסולוגי בבעיה הוא בהחלט ארוך, סביב כשנה משום תגובת הגוף להחדרת מאמני הנרתיק ובשל הצורך לכסות את כל הגורמים הנפשיים הרלוונטיים. פצינטיות רבות שלי החליפו בני זוג במהלך הטיפול ,כאשר בני הזוג החדשים מקבלים את הצורך להמנע מחדירה. כאשר צורות התעלסות אחרות הן בהחלט מותרות. במובן זה לא נתקלתי שווסטבוליטיס הפריע ליצירת זוגיות חדשה, אם כי חששך זה מובן מאליו. לסיכום, להערכתי חלק מתלונותייך לא נבדקו כהלכה (הדימום) והטיפול אותו את עוברת לדעתי לוקה בחסר וחלקו מיותר לחלוטין כגון העזרקאין. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

22/12/2011 | 12:14 | מאת: אני

בעלי ואני מנסים להרות, ומכיוון שיש לי וגינסמוס קל אנחנו מנסים להחדיר זרע לנרתיק יש שני דברים שמלחיצים אותי : כמות הזרע מועטה, לעיתים חצי מיליליטר... ודבר שני, לאחר ההזרקה לפעמים טיפה מהזרע נפלט החוצה... מה ניתן לעשות? תודה

28/12/2011 | 08:34 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, השאלה שאת מפנה נוגעת לכניסה להריון ולפיכך הייתי ממליצה שבענייני הזרגעה במקרה שלכם לא כדאי לעשות זאת תוצרת בית, למרות שהרבה זוגות כן עשו זאת והצליחו. 1. ראשית הייתי ממליצה לבעלך לפנות לרופא פוריות או אורולוג ולעשות בדיקה אודות כמות הזרע ואיכותו. במידה ובעלך לוקח תרופות ממששפחת SSRI , נוגדות דיכאון וחרדה, הדבר משפיע על כמות הזרע הנפלט. כל זאת בהנחה שגם פוריותך נבדקה ונמצאה להיות תקינה. 2. על מנת שההזרעה תהיה יעילה יש להחדיר את הבוכנה עמוק עמוק סמוך ביותר לצוואר הרחם ולפיכך הייתי ממליצה שתפנו לרופא פוריות שהוא אשר יבצע את ההזרעה. התהליך הוא פשוט, המכשיר הוא דק וחרף הווגיניסמוס הק להוא יהיה בר החדרה ויש להניח ששיטת ההזרעה תהיה יעילה ביותר. נקווה להריון בזמן קרוב, הורות נעימה. כל טוב ובהצלחה, אילנה .

28/12/2011 | 22:03 | מאת: אני

מדוע נראה לך שבמקרה זה לא נוכל לעשות הזרעה ביתית? קראתי שכתבת לבחורה שהיא לא צריכה להכניס את המזרק עמוק... כיצד אני מגיעה לרופא פוריות? האם הזרעה כזאת כרוכה בתשלום? תודה

18/12/2011 | 09:47 | מאת: איילת השחר

היי אילנה. רציתי לשאול: מאז שיש לי את הווסטיבוליטיס כאבי המחזור הפכו להיות איומים יותר ויותר (זה כבר כמה שנים):הכאב כבר לא בבטן התחתונה אלא באיבר המין, וברמות חזקות עד כדי כך שבבוקר אני קמה מוקדם מרוב כאבים. אפילו אופטלגין לא עוזר לי.. רציתי לשאול למה זה קורה וכבר אין לי כאבים כמו שהיו לי פעם בבטן התחתונה ומה אפשר לעשות כדי להקל על הכאב? כי אני פשוט משתגעת.... עוד דבר - עברתי ניתוח וסטיבולקטומי ויום אחד קראתי פה שמישהי כתבה שהעור נשאר מצולק אחרי הניתוח ובגלל זה הוא נהיה רגיש יותר ולכן הכאבים... ואני כבר הייתי אצל הרבה רופאי נשים מאז הניתוח (כולל זה שניתח אותי - יעקב ניב) וכולם אמרו לי שהכל נראה בסדר...אז אני שואלת: יכול להיות שהניתוח הזה באמת משאיר את העור מצולק? והכאבים הם בגלל זה? הנה מה שהיא כתבה: רקמת פתח הנרתיק נפגעה מהמשחות הללו!! העור נהיה דק מאוד ומגורה בקלות, אין לו מספיק הגנה כקודם למשחות. אז למי שתקרא יותר תגיע גם למאמרים שמסבירים את זה. משחות באמת יכולות לפגוע בעור? הרבה שאלות אבל אני אשמח מאוד לתגובה על כולם... תודה.

28/12/2011 | 08:46 | מאת: אילנה ארד לוין

איילת היקרה, ראשית ברוכה הנכנסת לפורום שלנו עם שאלה ואני מקווה שקבוצת התמיכה לבנות ווסטבוליטיס שארגנת עובדת לך יפה. ברצוני להעיר שתי הערות: 1. מאחר ועברת ניתוח להסרת איזור הווסטבוליטיס אני מניחה שלא עברת טיפול פסיכוסקסולוגי כדי לברר את הצד הפסיכולוגי להיווצרות הווסטבוליטיס. את מוזמנת לקרוא את הכתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 קיים חשש לדעתי שהבעיות הלא מודעות הקשורות איכשהו במיניות עברו התקה כלומר שינוי צורה. והדבר ייתכן שמתבטא בכאבים באיבר המין בזמן המחזור. 2. אם אינך מתכוונת לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי וגם אם כן אין שום סיבה שבעולם שתסבלי כאבים עזים באיבר המין בזמן המחזור. אלו הם כאבים עצביים הקשורים למערכת העצבים האוטונומית וכמעט ואינן מגיבים למשככי כאבים רגילים. לפיכך הייתי ממליצה לך בצורה נחרצת לפנות למרפאת כאב או באופן פרטי לרופא כאב המתמחה בכאבים נוירופטיים ולקבל את התרופה המתאימה למצבך. החל ממינון מסויים (הדבר הינו אינדיבידואלי) הכאב באיבר המין שאינו בזמן החדירה נעלם לחלוטין. עלייך לדעת שרופאי כאב מסוימים אינם מבינים כהלכה בעניין זה ולפיכך הייתי ממליצה לפנות למרפאת הכאב באיכילוב, שם בהחלט בקיאים בנושא. מטעמים אתיים איני יכולה לנקוט בשמות רופאים ספציפיים. מקווה שיעלמו כאבייך, כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום, חברה שלי בת 23 ויש לה חשד לוסטבוליטיס (הגניקולוג חושב שזאת הבעיה אבל לא איבחן את זה). מזה כמה חודשים לא קיימנו יחסים מין כי שניסינו כאב לה. שבוע שעבר הרופא רשם לה "עזרקאין ג'ל" כדי שנוכל לקיים יחסי מין. כשהשתמשנו בג'ל בהתחלה טיפה כאב לה אבל הצלחנו לקיים יחסים 2-3 דקות אך לאחר מכן התחיל לשרוף לה, היא אמרה שלא כאב לך ככה אף פעם גם לאחר ששטפה את המקום הכאבים לא חלפו. רציתי לשאול אם יש המלצות איך להשתמש בג'ל: 1) איזה כמות לשים, גדולה או קטנה? לא רשום בעלון. 2) כמה זמן יש לחכות לפני קיום יחסי מין? 3) האם יש בעיה של הג'ל עם הזרע? (מוריד את יעילות הג'ל?) 4) האם יש תנוחות שאיתן כדאי לקיים יחסי מין לאישה עם וסטבוליטיס? והאם יש תנוחות שכדאי להמנע מהן? 5) האם כדאי למרוח את הג'ל גם על הפין? 6) האם היא צריכה למרוח את זה כל הנקודה ששורפת לה לרוב או על כל האזור? תודה רבה על העזרה! נ.ב. הגניקולוג שלך המליץ לה לשים נובה רינג (גלולות היא לא לוקחת כי הן גורמות לה לבעיות)

28/12/2011 | 09:19 | מאת: אילנה ארד לוין

דן היקר, 1.צר לי על בוטותי וחריפותי אך כל מה שיש לעשות עם העזרקאין ג'ל הוא פשוט להשליכו לפח. איני מכירה במשך 20 השנה האחרונות ולו מקרה אחד בשבו עזר הג'ל לסובלות מווסטבוליטיס כך שכך שכל השאלות בנוגע לכמויות , זמנים וכ'ו מיותרות לפי זה. מקום העזרקאין הוא בפח האשפה!!!! 2. על נשים הסובלות מווסטבוליטיס אסור לחלוטין לקיים חדירות חדירות ווגינליות!!! הדבר רק מגביר את התופעה , מעמיק את הכאב ובסופו של דבר יביא לאובדן מוחלט של התשוקה המינית. 3. על מנת להרפא מווסטבוליטיס אין לפנות לגניקולוגים שמלבד ניתוח איזור הערייה אינם יודעים להציע דבר וחצי דבר שעוזר באמת. לעיתים יש הקלה מסוימת בעקבות פיזוטרפיה של רצפת האגן. 4. נובו רינג ימעיט את כמות ההורמונים שיספוג גופה של חברתך. ישנם מקרים המדווחים בפורום זה שהפסקה מוחלטת של כל צורת נטילת הורמונים נוגדי הריון בין בבליעה ובין בטבעת היטיבה את מצב הווסטבוליטיס. למרות שבעיית הווסטבוליטיס אינה הורמונלית מלכתחילה, אלא פסיכוסקסולוגית. ממילא מאחר ויש איסור לקיים חדירות במצב הווסטבוליטיס הרי שאין גם צורך באמצעי מניעה. 5. אני ממליצה לשניכם להקדיש זמן ולקרוא את השאלות והתשובות שבפורום הנוכחי וכמו כן לקרוא את הכתבה הבאה: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 כל טוב ובהצלחה, אילנה.

14/12/2011 | 19:33 | מאת: יניב

שלום . אני הכרתי מישהי ולאחר שבוע יצא לי להיות איתה ובפגישה בשנייה שלנו היה אקט מיני אמנם לא מלא ,אבל די מתקדם . עושה רושם שבחורה נקשרה אליי , האם זה לא אמור להיות לא תקין שבחורה שהיא רצינית מסכימה לאקט מיני בפגישה השנייה.? האם זה מעיד על אופייה של סטוציונרית? ועוד שאלה שאני מתחכך איתה קלות תוך כדי החירמונים,היא לפתע נהפכת למישהי אחרת , היא גונחת בקולי קולות ,ולפתע היא נהיית כמו סוג של חיית סקס ,היא עושה סוג של תנוחות כמו כוכבת פורנו ( אני יודע שהרבה גברים היו מתחלפים איתי) אבל אותי זה מרתיע . מה עליי לעשות ? תנט לי עצה בבקשה. האם זה לא מוזר שהיא מתנהגת כך לאחר שני פגישות? האם היא ניפומנית? סליחה על האורך. ותודה רבה.

28/12/2011 | 09:30 | מאת: אילנה ארד לוין

יניב היקר, פגשת בחורה שככל הנראה נהנית ממין בצורה הטבעית והבריאה אלא אם כן ואני חוזרת ומסייגת זאת מאוד, זו העמדת פנים (גם זה אפשרי). במידה והדבר אותנטי, בהחלט הדבר אינו מצביע על נימפומניות אלא על רמה טובה של מיניות. לידיעתך- נימפומניות היא מצב בו אישה שוכבת עם מספר גברים ללא כל הבחנה וללא כל שיפוט והיא חלק מתסמונת של מצב נפשי פתולוגי המכונה מאניה. אם הבחורה שפגשת מתנהגת בצורה סבירה לכל דבר ועניין הרי שאין לדבר כאן על מצב נפשי פתולוגי . קיצורו של דבר נדמה כי הבעיה קיימת במגרש שלך. אם המיניות האינטנסיבית מאיימת עלייך, קשה לך לעמוד בה או קשה לך לקבל אותך. אז בהחלט ייתכן שעלייך למצוא פרטנרית בעלת מיניות שקטה ומאופקת יותר. מומלץ שעוצמת התגובה המינית תהיה הרמונית בין שני השותפים. אגב, השמעת קולות בזמן יחסי מין הינה תגובה אינסטקטיבית של הגוף ואין לכך ולסרטי פורנו דבר וחצי דבר (למעט העובדה שסרטי הפורנו מחכים נשים הנהנות בעוצמה גבוהה). או שנשים מנסות להעמיד פנים, ושוב מדובר באותנטיות, כדי להיראות וליהחשב מיניות ונהנות. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

11/12/2011 | 22:02 | מאת: מירב

שלום אני אמורה לעבור ניתוח לוסטיבוליטיס (אחרי שניסיתי את כל האלטרנטיבות האחרות כולל פיזיו וביופידבק דיאטה תרופות ואפילו היפנוזה). רציתי לדעת אם יש רופא מומלץ. מה אחוזי ההצלחה ומה הסיכונים. תודה

14/12/2011 | 09:28 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, בכל התייחסותיי בפורום ובכתבות השונות אני מביעה התנגדות נמרצת לניתוח הווסטבוליטיס. כיום מצטרפים להתנגדות זו יותר ויותר גניקולוגים . להלן הסיבות: 1. הניתוח עשוי ליצור צלקות באיבר המין ולגרום לעיוותים מסוג זה או אחר. 2. יש מקרים שניתוח עובר לגמרי בהצלחה ובערך 50 אחוז מהנשים אמנם מדווחות לאחריו על ריפוי מוחלט. 3. המחצית האחרת חווה ריפוי לתקופת זמן מסויימת ולאחריה שב הווסטבוליטיס ומופיע ובהרבה מקרים בצורה יותר מפושטת. איני רואה שום סיבה שבעולם לעבור את הניתוח כשאר קיימת האלטרנטיבה הכה ברורה של טיפול פסיכוסקסולגי , שימוש בתרופה הנוגדת כאב עצבי הניתנת ע"י רופא מומחה לכאב וכאשר קיימת אופציה של עיסוי רקמות עדינות המתבצעת ע"י מומחית לעיסוי איבר המין והנרתיק (היא גרה בת"א). מאחר ווסטבוליטיס ניתן לריפוי מוחלט באמצעות טיפול פסיכוסקסולגי איני רואה כל צורך לעבור את הניתוח אשר הוא טכני ואינו מתייחס כלל לצד הפסיכולוגי אשר הוביל להיווצרות התופעה. הניתוח הוא ברירית מחדל של הרפואה שפשוט אינה יודעת בשל הכלים העומדים ברשותה את האופציות של ריפוי בדרך אחרת. להלן כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 כל טוב ובהצלחה, אילנה.

07/12/2011 | 21:31 | מאת: אלומה

שלום! אני בת 22.5 ויש לי כאבים בחדירה, שלא מותירים לאיבר מין לחדור יותר מכמה ס"מ. (עד שהכאבים כבר עזים). אצבע וטמפון אני מכניסה עד הסוף, אם כי לפעמים בתחושה לא נעימה. הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא אמרה שכנראה יש לי וגינימוס (איך שלא אומרים) והטיפול אצלה לא קידם אותי בהרבה, ונאלצתי להפסיק אותו באמצע מסיבות גיאוגרפיות, הייתי אצל גניקולוגית והיא אמרה שהכל בסדר, אז יכול להיות שגם לא וגינימוס וגם לא וסטבוליטיס הם הבעיה? כי אני מצליחה להכניס אצבע עד הסוף. אני אשמח לשמוע מה דעתך בעניין ומה אוכל עוד לעשות בהמשך. אני מוכנה לעשות הכל! תודה..

14/12/2011 | 09:16 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, ווסטבוליטיס מתאפיין בכאב בפתח הנרתיק או באיזורים החיצוניים של איבר המין כך שהחדירה כואבת מיד בהתחלה. את מציגה מצב אחר בו הכאב מתחיל עמוק יותר ולא בפתח. מאחר ובדיקה גניקולוגית קבעה שאין היא רואה בעייה כלשהי סביר שמדובר בווגיניסמוס כלומר שהחל מעומק מסויים מתכווצים שרירי הנרתיק. אם אכן כך הדבר כל שעלייך לעשות הוא לפנות לטיפול סקסולוגי או פסיכוסקסולוגי תוך שימוש במאמני נרתיק. איני יודעת היכן את גרה. הסתכלי ברשימת איט"ם ומצאי מרפאה סקסולוגית לנשים או סקסולוגית הקרובה למקום מגורייך. http://www.itam.org.il/ אם מדובר בווגיניסמוס סביר שהטיפול יהיה לא מסובך במיוחד. חשוב מאוד להתמיד בו בבית מדי יום במשך כ10 דקות עד לסיומו. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

04/12/2011 | 19:59 | מאת: סובלת מוסטיבוליטיס

לכתוב באופן נחרץ כל כך שפחד כאב רגשות אשמה וכעס הם הגורם לויסטיבוליטיס, מרחיק נשים רבות מחיפוש פתרון לתופעה המאוד פיזית ומאוד מעיקה הזאת, שכן רק נשים שחשות מפוחדות אשמות או כועסות יפנו לטיפול אצלך. מקומם לשמוע שאת טוענת שיש בידך את התשובה כאשר כל המומחים האחרים מודים שלא הוכח מדעית גורם ישיר לתופעה או פתרון אחד שעוזר בכל המקרים. יש כאן גם הבטחה שאת לא באמת יכולה לקיים וגם האשמה כלפי נשים שירגישו שבגלל תחושות סמויות שלהן נוצרה דלקת שמונעת מהן לקיים יחסי מין. אני מאמינה ומקווה שאכן יש נשים שטיפול נפשי וקוגניטיבי משולב יעזור להן, מעודדת את כולן לשמור על ראש פתוח ולנסות הכל עד שמשהו עוזר, וכמובן קודם כל לפנות לרופא נשים המתמחה בתחום לחיפוש פתרונות נוספים.

07/12/2011 | 09:12 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה, השגותייך ראויות בהחלט לתשובה רצינית ולהסבר מעמיק: 1. אין שום ספק ואין שום וויכוח שווסטבוליטיס היא תופעה גופנית נקודה. אין גם ספק שהכאב הוא פיזי וממשי ולא פרי הדימיון נקודה. עד כאן אנו מסכימות לחלוטין. בעבר חשבו שמדובר ב"דלקת" בתוך תאי הרקמה אלא שדלקת זו לא הגיבה לשום טיפול אנטי דלקתי מקובל כגון סטרואידים (קורטיזון) למקום. עד עצם היום הזה אין שום טיפול תרופתי (למעט תרופות נוגדות כאב נוירופטי הניתנות ע"י רופא כאב והמקטינות את עוצמת הכאב) המסוגלות לרפא את הווסטבוליטיס. על כך אין חילוקי דיעות בין הגניקולוגים ולפיכך הפיתרון הרפואי המקובל והמוצע הוא ניתוח האיזור. מעבר לסיכוני הניתוח כ50 אחוז נרפאות בעקבותיו ולגביי השאר, אותן אני פוגשת בקליניקה שלי חוזרת התופעה כעבור שנה או שנתיים. 3. אין חילוקי דיעות שווסטבוליטיס צריך להיות מאובחן אך ורק ע"י גניקולוג המומחה לאיבחון ווסטבוליטיס. שום איש מקצוע אחר אינו רשאי , אינו מוסמך ואינו מיומן לאיבחון התופעה. עד כאן נדמה לי שאנחנו מסכימות לחלוטין. לא ברור לי אם נרפאת לחלוטין בעזרת השיטות שציינת , המקובלות עלייך, מהווסטבוליטיס ממנו את סובלת. אם כן אני מאחלת לך את ברכותיי מעומק הלב. לא ידוע לי ואשמח לשמוע ממך על טיפול קוגנטיבי העוזר לריפוי ווסטבוליטיס. 4. הרגשות השליליים אותם ציינת הם בפירוש רגשות לא מודעים ברובם הגדול. משמעות הדבר שמרבית הנשים הלוקות בווסטבוליטיס, יש להן תשוקה מינית, לרובן גם יכולת אורגזמית טובה והן רוצות מאוד ומעוניינות לקיים יחסי מין. על כך איך וויכוח. רגשותיהן השליליים לא חייבים להיות בהכרח כלפי מין, אם כי בחלק משמעותי מהמקרים הדבר הוא אכן כך ברמה לא מודעת. ברמה המודעת אין רגשות שליליים כלפי מין בדרך כלל. כאשר מדובר על רגשות שליליים לא מודעים הם בהחלט יכולים להיות גם כלפי נושאים ותכנים אחרים בחיים כגון יחס להורים, למשפחת המוצא, ליחסי המשפחה בעבר, לדימוי העצמי והרשימה ארוכה. בהדגישנו את המונח "לא מודע" שהוא ייסוד לפסיכולוגיה הדינמית אנו מדגישים שעם תחילת הטיפול המטופל כלל אינו מודע לרגשות החבויים בתוכו, לפחות בחלק ניכר מן המקרים. 5. כבר מתחילת דרכה של הפסיכולוגיה מוכר שמצבים של קונפליקט רגשי לא פתור יוצרים תופעות פיזיות שונות כגון בעיות עור, כאבי גוף שונים ושלא לדבר על סיפטומים דרמטיים כגון שיתוק גפיים שאינו תואם את המערכת העצבית ועד עיוורון. קטונתי מאוד בעניין זה אך ראשית מחקריו של פרויד בעיניין וספרו הראשון מ1893 דן בדיוק(מחקרים על היסטריה) בעניין זה של השפעת קונפליקטים רגשיים על היווצרות סיפטומים גופניים שאינם ניתנים לריפוי ע"י שיטות רפואיות שכן המקור להיווצרות הנזק הגופני הינו רגשי. 6. ברמה תת מודעת הרגשות שלנו נמצאים באותו תדר פעילות בהתאם למערכת העצבים האוטונומית ובהתאם לאותו תדר פעילות של המערכות הפיזיולוגיות השונות ובכך נוצרת השפעה של הנפש על הגוף. 7. אני מקווה שעניתי לך סעיף סעיף בהתאם להשגותייך. בקשר לעובדה של "הבטחות שאינן ברות קיום", הרי זו הוצאת דיבה ולשון הרע, שכן לא טופלת על ידי, קיימת רשימה של מאות פציינטיות שנרפאו מווסטבוליטס לחלוטין. המומחים השונים שאולי אליהם את מתכוונת הם בדרך כלל רופאים. רופאים אינם אמורים להבין בפסיכולוגיה, בטח לא ברמה עמוקה, כפי שאני אינני מבינה ברפואה. אין אני מרפאה את הווסטבוליטיס, הגוף שיצר את הווסטבוליטיס הוא זה המרפא אותו, כלומר גוף האישה הוא המרפא את הווסטבוליטיס שלה כאשר נפתרים הקונפליקטים הרגשיים. הטיפול אינו רק פסיכולוגי (פסיכולוגיית מעמקים) אלא מלווה בטיפול התנהגותי סקסולוגי פרקטי באמצעות מרחיבים כך שההתקדמות נראית משבוע לשבוע מחודש לחודש. אגב, גם שריטה מידי מהחתול שלי אין לי מושג כיצב לרפא ובכל זאת גופי ידע כיצד לרפא את השריטה לחלוטין. אכן חשוב מאוד לשמור על ראש פתוח שמשמעותו בין היתר, קריאת החומר שהובא בזאת לאריכות ומתן תשומת הלב הראוייה לו ללא שלילה מקדמית בהיעדר ידע על מה מדובר ובהיעדר ידע על היקף ההצלחה וזאת במקום התרוצצות של שנים כפי שקורה לנשים רבות, בין גניקולוגים (המעניקים משחות הורמנליות שאין בהן צורך, משחות אילחוש שאינן עוזרות או זריקות מכאיבות לאיזור שאינן מרפאות דבר) בין הנטורפאטיים (שנותנים דיאטות שאין להן שום קשר לווסטבוליטיס), דיקור סיני, פיזיוטרפיסטיים של ריצפת האגן המקלים על פעילות השרירים אך אינן פותרים את בעיית הכאב, הילרים למינהם והרשימה עוד ארוכה ארוכה. אכן אני מייעצת לך לשמור על ראש פתוח. ואשמח מאוד לשמוע כיצד ובעזרת איזו שיטה נרפאת מהווסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

07/12/2011 | 21:36 | מאת: טלי

לאילנה שלום קודם כל אני מעריכה את זה שמצאת לנכון לפרסם תגובה שמערערת על השיטה שלך וכמו כן ענית עליה בצורה עניינית לדעתי. גם אני מתוסכלת וכועסת,ושפכתי לא מעט כסף על שיטות לריפוי הוסטיבוליטיס,מה לעשות זה הופך אותנו הסובלות לסקפטיות ואחרי כל כך הרבה סוגי טיפולים והבטחות להקלה במצב שלא נדבר על ריפוי. גם אני קראתי את המאמרים שפרסמת הבנתי שאת אומרת שלא מומלץ להשתמש במרחיבים כל עוד יש כאב.זה נשמע הגיוני כמובן,אך לי כואב אפילו להכניס טמפון איך אוכל להגיע למצב בטיפול בו אין לי כלל כאב? הרי כל הזמן כואב לי ,איך בדיוק הכאב מנוטרל במהלך הטיפול?

13/01/2012 | 00:58 | מאת: אביבה

שלום לך אילנה, לגבי סעיף 7 בתגובתך: לדעתי את טועה מאוד כשאת כותבת, שהעובדה שמי שכתבה לך על הבטחות שלך שאינך יכולה לקיים (זה לא הציטוט המדוייק..) - זו הוצאת דיבה ולשון הרע. ואסביר: נכון שרופאים אינם אמורים להבין לעומק בפסיכולוגיה ופסיכולוגים מבינים מעט מאוד ברפואה אם בכלל. אך כמו שרופא לא יכול להבטיח 100% הצלחה בשום טיפול תרופתי, ניתוחי או אחר שהוא מציע לפציינט, לפחות באותה מידה - גם פסיכולוג לא יכול להבטיח בשום פנים ואופן הצלחה מלאה, 100% בכל טיפול שהוא מעניק לאישה הסובלת מווסטיבוליטיס או מכל דבר אחר. פסיכולוגיה זה לא מתמטיקה ואין פסיכולוג בעולם שיכול להבטיח שטיפול שלו יצליח. מי שאומר כך - לדעתי ולא רק לדעתי - מטעה. משום מה קל לך לקבוע , לציין או להצהיר, בהמשך, שטיפולים במשחות ובזריקות על ידי גינקולוגים לא עוזרים, שנטורופתים עם הדיאטות שלהם גם לא עוזרים, שדיקור סיני ופיזיוטרפיסטים גם לא פותרים את בעיית הכאב, כנ"ל גם הילרים למיניהם והרשימה עוד ארוכה ארוכה , כדברייך, אז אחרי כל זאת, כדאי שגם פסיכולוגים יהיו צנועים , כי אף אחד לא יכול להבטיח הצלחה מלאה בטיפול. בברכה

03/02/2012 | 16:59 | מאת: אילנה ארד לוין

אביבה היקרה, מקובל וראוי שצניעות תהייה נר לרגליו של כל מטפל ובכך את צודקת בהחלט. יחד עם זאת אין התעלם מנתונים הזורמים לקליניקה משך למעלה מ20 שנה. מכל מקום באופן עקרוני אני בהחלט מסכימה ששום תחום רפואי פסיכולוגי או טיפולי כלשהו אינ יכול להצהיר על הצלחה של 100 אחוז כי אכן אין זו מתמטיקה ומדובר באנשים , שלכל אחד תגובתו הנפשית והגופנית הייחודית לו. הוויכוח אינו על הצהרה של 100 אחוז שיעור שהוא יומרני ללא ספק אלא על שיעורי הצלחה סטטיסטיים בהשוואה לשיטות אחרות שצוינו בתשובה. הייתי שמחה לברר איתך האם את מעלה כאן השגות תיאורטיות בלבד או שמא סבלת בעבר מווסטבוליטיס והצלחת להירפא בעזרת אחת מן השיטות האחרות? ואם כן תבורכי על כך. כל טוב, אילנה.

אילנה היקרה שלום האם מנסיונך עם המטופלות שלך את רואה הבדל בטיפול בוולוודיניה ולבין ווסטיבוליטיס?

תמר היקרה, לאורך השנים ניתנו לאותה תופעה שמות שונים כגון ווסטבוליטיס, וולוודיניה, ווגיניטיס, דיספרוניה וכו... בכל המקרים מדובר באותה תופעה שהינה כאב סביב פתח הנרתיק בעת חדירה וכמו כן כאב במהלך היום המורגש גם כתחושת עיקצוץ או שריפה עד כדי קושי לשבת לעיתים בשפתיים הקטנות וביניהן ולעיתים אפילו לכיוון פי הטבעת. לרפואה אין תרופה מכל סוג שהוא למצב והטיפול היחיד הוא שילוב של טיפול פסיכוסקסולוגי ובמידת הצורך של רפואת הכאב. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

21/11/2011 | 09:24 | מאת: ברלי

כבר יותר מחודשיים אני סובלת מפטרייה בנרתיק שאינה מרפה,אין לי הפרשות,רק גרד נוראי וצריבה לפעמים,יש לי מידי פעם מעין קרעים,"שריטות"על העור שמסביב לנרתיק,רופא נשים שלא ערך לי בדיקה פיזית המליץ על נרות אגיסטן ומשחה,ניסיתי וזה עזר לכמה ימים וחזר שוב,..אני ממש מיואשת,ניסיתי שטיפה אינטימית על בסיס יומיומי וזה ממש לא עוזר,הגירוד מעיר אותי לפעמים משינה,טיפלתי בנרות אגיסטן כבר פעמיים...אני ממש מפחדת שזה משהו מורכב יותר,אני לא מקיימת יחסי מין עם בעלי כבר מלא זמן,אני בת 38,יש לך עצה טובה?

23/11/2011 | 08:51 | מאת: אילנה ארד לוין

ברלי היקרה, על מנת לזהות שאת סובלת מפטרת בצורה מובהקת אין די בסיפטומים של גרד וצריבה אלא יש צורך לעשות משטח נרתיקי הנלקח ע"י הגניקולוג על מנת לאמת קיומה של פטרת. יש נשים שלצערי לוקות בפטרת כרונית ובמקרים אלה נרות האגיסטן מאבדים את יעילותם. אם מדובר בפטרת ולא לי לקבוע זאת אלא לגניקולוג, ניתן לבקש מהרופא כדור מניעה חד שבועי לבליעה נגד פטרת וכמובן לבלוע על בסיס יומי שתי כפסולות של חיידקים ידידותיים פרוביוטיים. כן ניתן לשטוף את איבר המין בשטיפה רגילה(לא פנימית) תוך שימוש בסבון נוזלי על בסיס שמן עץ התה שהוא חומר קוטל פטרות. במידה ובדיקה משטחית אינה מצביעה על פטרת יש אפשרות שאנו דנים בווסטבוליטיס הנותן תחושות דומות של צריכה וגרד למרות שאין זו פטרת. גשי לגניקולוגית מומחית באיבחון ווסטבוליטיס ונסי לברר מהי התופעה ממנה את סובלת. אם מדובר בווסטבוליטיס פני לטיפול פסיכוסקסולוגי ובשום פנים ואופן לא לטכניקות כגון פיזוטרפיה של רצפת האגן או ניתוח חס וחלילה שאינן מביאות בחשבון את הצד הפסיכוסקסולוגי. אל ייאוש , יש מה לעשות עם גרד וצריבה נרתיקית גם אם מקורן הוא עצבי ( שימוש בתרופות נגד תופעות עצביות הניתנות ע"י רופא כאב, אך בראש ובראשונה יש לקבל אבחנה גניקולוגית אמינה ומוסמכת). כל טוב ובהצלחה, אילנה.

23/11/2011 | 19:51 | מאת: אורנה

אילנה היקרה שמחה שהפורום שלך קיים ואת מתייחסת בתשומת לב רבה ואכפתיות לפונות,אך אינני מבינה מדוע את כל כך מתנגדת לטיפול פיסיותרפי נאמר במקביל לטיפול אצל פסיכוסקסולוג? אני יכולה להבין התנגדותך לניתוח אך מה הנזק בפיזיו? אני עצמי סובלת מוסטיבוליטיס.

שלום רב, שמי תהילה, במהלך 9 השנים האחרונות אני סובלת מוסטיבוליטיס/ולוודיניה, כאבים באיזור איבר-המין, צריבה במתן שתן, כאבים בשימוש בטמפונים, לבישת סוגי תחתונים, רכיבה על אופניים, וכמובן-כאבים עזים בנסיון קיום יחסים אינטימים. עברתי מסכת של רופאים, גניקולוגים, סקסולוגים, שימוש בעשרות משחות ותרופות למיניהן, עברתי שני ניתוחים כירורגיים,ב"ה לא נגרם נזק והם הוגדרו כ'הצלחה', אך לצערי, הבעיה לא נפתרה. לפני כשנה, נסעתי לעוד רופא מומחה ברמב"ם שהציע זריקות סטרואידיות לאיזור, אך סירבתי. הגעתי למטפלת אוסטאופטית שבזכות טיפוליה, חשתי שיפור במצב, אך כפי שאמרתי-הבעיה לא נפתרה כליל, והכאבים הולכים ובאים לסירוגין. איני יכולה לתאר לך את התסכול, הבכי וההשלכות של הסינדרום הזה על חיי. כשקראתי את מאמריך, הרגשתי שאת מספרת עלי-סוףסוף, יש הבנה למצב וב"ה שיטה נכונה וכוללת וטיפול יעיל! אנא עזרי לי להיפתר מהבעיה כליל ולהירפא! רב-תודות- תהילה!

16/11/2011 | 08:30 | מאת: אילנה ארד לוין

תהילה היקרה, צר לי מאוד על מסכת הייסורים הארוכה שעברת, כולל שני ניתוחים ואכן את מהווה דוגמא קלאסית לתסבוכת שעוברות נשים המשתמשות במה שמציעה הרפואה הקונוונציונלית שלמעשה אינה מסוגלת לרפא את התופעה. מומלץ לקרוא את הכתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 במידה ואת מעוניינת ליצור קשר עימי פרטיי מצויים בבלוג וכן בדף המידע בראש פורום זה. אל ייאוש! ווסטבוליטיס נרפא לחלוטין אם נוקטים בשיטות הנכונות. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

16/11/2011 | 23:46 | מאת: תהילה

אילנה היקרה, הכתבה שהפנת אותי אליה זו בדיוק זאת שקראתי והיא מתארת באופן די מדויק את מסעי. תודה רבה על תגובתך, היא מעודדת אותי מאוד ואני בהחלט מצפה בע"ה להירפא לחלוטין! הייתי שמחה ליצור איתך קשר ולהגיע אלייך בהקדם, רק שאני נמצאת בטורונטו, קנדה. אני משתתפת בפרוייקט גדול ומרגש שיקח כמה חודשים לפחות. לכן אשמח אם תוכלי להפנות אותי לגורמים המטפלים פה, המשתמשים בשיטה המבורכת עליה דיברת. רב-תודות ותבורכי על פולעלך! -תהילה.

16/11/2011 | 23:52 | מאת: תהילה

אילנה היקרה, הכתבה שהפנת אותי אליה, היא זו שקראתי, שמתארת באופן די מדויק את מסעי בדרך למזור המצופה כלכך. אני מודה לך מאוד על תגובתך המעודדת ומצפה בע"ה להירפא לחלוטין בקרוב! :) הייתי שמחה ליצור איתך קשר ולהגיע אליך בהקדם, אך אני נמצאת כרגע בטורונטו, קנדה לקראת פרוייקט מרגש שהולך לקחת כמה חודשים. לכן אשמח אם תוכלי להפנות אותי לגורמים המטפלים בשיטה המבורכת עליה דיברת במאמריך. רב-תודות, תבורכי על פועלך! -תהילה.

27/10/2011 | 17:34 | מאת: נעה

והפרעה ביחסי מין- כל הבדיקות (פטריות, וירוסים, מחלות מין, משטח פאפ) שליליות. סובלת מזה כבר חצי שנה. אחרי טיפול טבעי מסויים הצריבה נרגעה לשבוע ועכשיו חזרה. טופלתי פעמיים נגד פטריות למרה שמדובר בפטרייה בהתחמקה מהמעבדה-ועדיין ללא כל שיפור. הייתי כבר אצל 5 רופאים שלא מוצאים כלום!

02/11/2011 | 09:02 | מאת: אילנה ארד לוין

נעה היקרה, מתוך התיאור כאשר יש כאבים בחדירה וכן צריבה ולא אובחן כל דבר אחר סביר להניח שמדובר בוסטבוליטיס אך לשם כך עלייך לקבל איבחון גניקולוגי אודות קיום וסטבוליטיס. נא פני לגניקולוגיות סקסולוגיות באתר המתמחות באיבחון התופעה. כדי להבין בדרכי הטיפול מומלץ לך לקרוא בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 כל טוב ובהצלחה, אילנה.

27/10/2011 | 07:26 | מאת: נעמה

שלום לכולן, בשנים האחרונות הפסקתי להשתמש בגלולות נגד היריון וזה הביא להטבה משמעותית בשתי תופעות שסבלתי מהן, מיגרנות ווסטיבוליטיס. אבל אני מתוסכלת מהקונדומים, האם יש אמצעי מניעה אחר שלא גורם לתופעות לוואי, מניסיונכן? והאם יש המלצה על רופא נשים שמתמצא בוסטיבוליטיס, שעובד עם קופח כללית באזור מודיעין? תודה רבה

02/11/2011 | 08:55 | מאת: אילנה ארד לוין

נעמה היקרה, אני שמחה שהפסקת הגלולות שיפרה את מצב הוסטבוליטיס, יש מקרים כאלה, אך לא ציינת אם המחלה נרפאה כליל. הגישה הרפואית להתמודדות עם וסטבוליטיס היא מצומצמת למדי וכוללת משחות אילחוש (עזרקאין או אמלה וכו...) המסייעות במעט אם בכלל והפנייה לפיזוטרפיה של רצפת האגן. לעיתים הפיזוטרפיה מסייעת במידה זו או אחרת ולעיתים לא ממש. הטיפול הנכון מרפא הווסטבוליטיס הוא טיפול פסיכוסקסולוגי המשתמש הן במאמני הנרתיק והן בצד הפסיכולוגי. http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 אם החלטת על גישה רפואית כדאי לפנות למרפאות הסקסולוגיות בביה"ח אסף הרופא ,קפלן, איכילוב בת"א או ביילינסון בפתח תקווה. ביחס לאמצעי מניעה לא הורמנליים יש כמובן להתייעץ עם הגניקולוג. לעיתים קרובות חוזרים לשימוש באמצעי מניעה עתיק יומין , הדיאפרמה, שהיא כיפת גומי לכיסוי צוואר הרחם ומידותיה נקבעות ע"י הגניקולוג. כיום יש גם את הטבעות ההורמונליות המולבשות על צוואר הרחם אחת לחודש, אך לא ברורה לי השפעתן על נושא הוסטבוליטיס. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

26/10/2011 | 07:49 | מאת: יהודית

שלום אילנה, איך מתמודדים עם דלקת בקטריאלית המלווה בריח רע והפרשה צהובה-עכורה? האם ישנו טיפול לא תרופתי?

26/10/2011 | 09:42 | מאת: אילנה ארד לוין

יהודית היקרה, עם דלקת בקטריאלית (חיידקית) יש להתמודד בתרופות הרפואיות המקובלות הניתנות ע"י הקניקולוג. לשם מניעה לאחר ההחלמה מומלץ להשתמש על בסיס יומי בשטיפה אינטימית על בסיס עץ התה (או אנטי פטרייתי) וכמו כן מומלץ לבלוע פרו ביוטיקה(חיידקים ידידותיים שאף הם אנטי פטרתיים). זהו פורום להתמודדות עם וסטבוליטיס ולא להתמודדות עם שאר התחלואים באיבר המין פרט לפטרת נרתיקית שהיא חלק מהטיפול בוסטבוליטיס. הייתי ממליצה לך להפנות את שאלתך לפורום קניקולוגיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

24/10/2011 | 15:55 | מאת: טלי

כיצד ניתן ליצור אתך קשר?

26/10/2011 | 09:36 | מאת: אילנה ארד לוין

טלי היקרה, לפרטי הקליניקה ומספר הטלפון (בו ניתן להשאיר הודעה קולית) ניתן להכנס דרך פרטיי אשר נמצאים בראש הפורום תחת הסעיף כתובת. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

16/10/2011 | 17:25 | מאת: לורנוש

היי אז ככה.. יש לי חבר חצי שנה .. ולא טוב לי איתו כ"כ .. הוא לוחץ עליי בדברים לוחץ עליי לעזוב ת'עבודה להחיליף עבודה לוחץ עליי לשכב איתו ואם אני לא ישכב איתו הוא אומר אפילו אם יהיו לנו 5 ילדים אני קם ועוזב אותך.. אני לא יכולה לעשות מה שטוב לי.. הכול זה הרצונות שלו ... אם אני רק שואלת אותו אם אני יראה אותך הוא אומר לי את לא תיראי אותי חברים שלי זה בעדיפות ראשונה אח"כ הכול. אז שאני באה ואמרת לו מה שמפריע לי אני מקבלת או ניתוק בפנים או צעקות.. אני ישמח אם תייעצי לי מה לעשותת..

17/10/2011 | 08:34 | מאת: אילנה ארד לוין

לורן היקרה אמנם הגעת לפורום הלא נכון לשאלתך אך בכל זאת נענה בשאלה. אם הדברים הם כפי שאת מתארת מדוע את נמצאת איתו בכלל? האם כדי לסבול? האם כדי להיות כלואה פיזית ונפשית? האם כדי לספק שירותי מין על בסיס יומי בניגוד לרצונך? האם כדי לקבל אי התחשבות ועלבונות? יש אנשים שבאופן מוזר יש להם צורך בדחייה מתמדת על מנת לחוש שהם אוהבים את הצד השני, זהו מצב לא בריא ולא נכון שכן האיזון הנפשי דורש להתרחק מאנשים שפוגעים בנו ומציקים לנו ולא להמשיך להיות איתם בקשר. אם אינך מסוגלת לכך בשלב הנוכחי מומלץ שתפני ליעוץ פסיכולוגי כדי להטיב להבין את עצמך וומדוע בחרת להמצא במצב כה מסובך ולא נעים. כל טוב ובהצלחה אילנה

15/10/2011 | 19:47 | מאת: סיון

שלום לפני כ7 שנים אובחן אצלי וסטיבוליטס אני סובלת מדלקות חוזרות והיום אני נמצאת במצב שבו איני יכולה לשים אפילו תחתונים ומרגישה מעין צריבה מתמדת באזור השפתיים הפנימיות, ואני אפילו לא רוצה לחשוב על יחסי מין ירידה משמעותית בחשק המיני. שאלותי הן האם יש קשר בין וסטיבוליטיס למצב נפשי כי שמתי לב שזה קורה לי אחרי משברים בחיים? ב. איזה טיפולים יש אני סובלת נורא ? ג. שמעתי שכדי להפסיק עם הגלולות ועם אלכוהול האם זה נכון? תודה

17/10/2011 | 08:30 | מאת: אילנה ארד לוין

סיוון היקרה נדמה לי שזו שאלה חוזרת ושענינו עליה בשאלה הקודמת. נא קראי את התשובה: http://www.doctors.co.il/forum-3595/message-2182#message-2182 לא ידוע לי הקשר לאלכוהול. מכל מקום כדאי לצרוך ממנו מעט מאד למען הבריאות הכללית של הגוף. בקשר להפסקת השימוש בגלולות, אחוז נמוך של נשים מדווח על הקלה מועטה בלבד עם הפסקת הגלולות. שווה לנסות אם ממילא אינך מקיימת יחסי מין אך אין לצפות כלל לריפוי התופעה בשל השינוי ההורמנלי. כל טוב ובהצלחה אילנה

12/10/2011 | 20:59 | מאת: אנונימית

שלום לפני כ 7 שנים אובחן אצלי וסטיבוליטיס מצבי כיום ככ חמור שאיני יכולה אף לשים תחתונים ואני סובלת מגרד נוראי ולא נדבר על אי יכולת לקיים או אפילו לחשוב על יחסי מין שאלותי הן א. מהן הטיפולים שאנן יכולה לעשות בכדי שהסבל הזה יעבור ב. האם יש קשר לתקופת משבר בחיים ופסיכולוגי? אשמח לתשובה בהקדם סובלת מאוד

17/10/2011 | 08:25 | מאת: אילנה ארד לוין

פונה יקרה צר לי מאד מאד על שנות הסבל הארוכות והמיותרות שאת עוברת. וסטבוליטיס הוא סינדרום הניתן לריפוי מוחלט, אמנם לא על ידי הרופאים הגניקולוגים שאינם יודעים לרפאו כלל אלא על ידי פסיכוסקסולוגים. היום אני מפרסמת בבלוג שלי כתבה מקפת בנושא וסטבוליטיס. את מוזמנת לקרוא ואני מקווה שהיא תעשה לך סדר בראש. http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=psychosexsologist לאור כאבייך הקשים, דבר ראשון מומלץ שתיפני לרופאת כאב (איני יודעת היכן את גרה ולאיזה קופת חולים את משתייכת. אני עובדת עם רופאת כאב באזור ת"א. במידת הצורך תוכלי להתקשר לקליניקה, להשאיר הודעה ואחזור אלייך עם הפרטים אודותיה). סביר להניח שתקבלי את התרופה סימבלטה, רצוי במינון עד 90 מ"ג, כמובן בהדרגה ובהתאם להנחיית הרופאה. הכדור מיועד לכאב עיצבי. עלייך לקבל את אישור הקופה לכך. כדור זה ינטרל את הכאבים במהלך היום וכל עוד אינך מקיימת יחסי מין. זהו קצה החוט בלבד של הטיפול בוסטבוליטיס, שכן אינו פותר את בעית החדירה כלל אך מאפשר לחיות עם הוסטבוליטיס במהלך שעות הערות והלילה כך שתוכלי לפחות ללבוש תחתונים בלי כאב. כשתקראי את הכתבה אודות הטיפול בוסטבוליטיס תביני עד כמה הטיפול מורכב וכולל שימוש באלמנטים רבים הן להרגעה, הן להחדרה הדרגתית והן כטיפול נפשי. מקווה שסייעתי לך ולו במעט. כל טוב ובהצלחה אילנה