הליכה בעליה/בירידה

לירון שלום ! לאחרונה התחלתי לעשות הליכה מהירה ונתקלתי בתופעה שלגמרי ברורה לכולם והיא שהליכה בעלייה גורמת למאמץ גדול יותר. עד כאן אין שום חידוש. בכל זאת על פי חוקי הפיזיקה הידועים לי , במכונה שאינה אנושית על מנת להעלות גוף במישור משופע במהירות מסויימת נדרש לכמות אנרגייה מסויימת .להבנתי אם הגוף ישוחרר על אותו מישור תדרש לטעמי אותה כמות של אנרגייה על מנת לשמור על אותה מהירות (במילים אחרות התאוצה והתאוטה זהים המה). שאלתי היא מדוע המכונה האנושית מגיבה אחרת ?

כל זמן שגופך נע במהירות איטית בהרבה ממהירות האור חוקי הפיזיקה הניוטונית חלים עליו..... בעליה - האנרגיה הדרושה לתנועה מגיעה מהשרירים, ומכאן תחושת המאמץ והדופק המואץ. בירידה - רוב האנרגיה היא פוטנציאלית, ולא שרירית (באופן גס , כמובן). אני מוצא מקום להרחיב כאן מעט, ברשותך: ובכן ישנם סוגים שונים של פרוטוקולים לבדיקת כושר במאמץ. הם נבדלים בעיקר בסיקוונס, אבל יש הבדל מעניין נוסף - ישנם פרוטוקלים להליכה מישורית, בהם תוספת המאמץ קשורה להגברת המהירות, וישנם פרוטוקולים בהם תוספת המאמץ קשורה להגדלת השיפוע. (יש גם פרוטוקולים היברידים). כלומר, ישנה אפשרות להמיר ערכי אנרגיה (בפעילויות "תלויות משקל") מפעילות מישורית לפעילות בשיפוע חיובי, כאשר פעילות בשיפוע מורכבת (בטח ניחשת) מסכום של וקטור מישורי ואנכי. אם אתה מעוניין לקרוא יותר - advanced fitness assessment - Hayward. הוצאת HK.

לד'ר פישר שלום רב ! תודה לך על ההתיחסות הרצינית !!! ובכל זאת מסקרן אותי לדעת באופן יותר עמוק. הרי בתשובתך הינך מציין כי כדי להניע את הגוף בעליה נדרשת פעולת שרירים , זו הגורמת לאותו מאמץ מסויים בשיפוע נתון. ואולם באותו שיפוע נתון כאשר על הגוף , אכן ,פועל כח המשיכה , נדרש גם כן כח שרירים האמור להתנגד לכח המשיכה הנ"ל ועל פי השכל הישר אמור להפעיל כח בתאוטה זהה לאותו כח תאוצה שנדרש כדי להניע את הגוף כלפי מעלה. מה שאני מנסה להבין מבחינת פעולת השרירים בשתי התנועות המתוארות , מהו השוני שגורם בכל זאת להבדלים במאמץ הבא לידי ביטוי . בברכת לב שמח ופנים שוחקות אמנון