פורום פסיכולוגיה קלינית

היי אורנה, מה שלומך? הפסיכולוגית שלי חזרה וכבר חזרנו לשיגרה... רציתי לספר לך שהראתי לה את כל ההתכתבות שהיתה לנו בתקופה שהיא לא היתה (עם טיפ טיפת צנזורה) וזה שימח אותה מאוד וגם פתח דלת לשיחות מעניינות בטיפול. דיברנו על השם שבו בחרתי לכתוב כאן בפורום, על זה שנתתי לך להיות איתי ונעזרתי, על זה שהצלחת לגעת בי ולקרוא אותי גם מבלי שאכתוב הרבה... והיא גם מצאה בין המילים שכתבתי כאן משפט שתפס אותה והפך עכשיו לנושא המרכזי בטיפול... (מה שמדהים זה שזה משפט שאפילו לא שמתי לב שכתבתי ולא יחסתי לו הרבה משמעות...). עכשיו סתם התחשק לי להיכנס לכאן ולכתוב... כי נעים פה שבת שלום, רשת

קצת קשה לי עכשיו נראה לי שאני צריכה חיבוק... (כמה אפסורד זה שאני כל כך צריכה וכל כך לא מסוגלת לקבל אותו) התכנים של הטיפול מציפים אותי רגע אני בסדר ו"לא זוכרת" את זה ורגע המחשבות מציפות לא יודעת למה הוספתי את ההודעה הזו עכשיו נראה לי שאני סתם צריכה יחס... (מה זה כל הצרכים האלה..?:) ) רשת

רשת יקרה שלי ("שלי" במובן המצומצם של הפורום, אבל לפעמים גם זה משהו, נכון?), אני כל-כך שמחה שהבאת את ההתכתבות שלנו אל תוך הטיפול, ובטוחה שהמטפלת שלך עושה בה "שימוש" נפלא. את יודעת, כשהתחלתי להשיב על שאלות בפורום (לפני שנה), חשבתי שזה הדבר הטוב ביותר שפורום יכול לעשות: להוות מין "בית" רגשי זמני, אך משמעותי, ברגעי משבר. לאור זאת, אני שמחה וגאה לשלוח לך את החיבוק שאת זקוקה לו כרגע... שלך, אורנה

היי אורנה, תודה על המילים האלה ועל החיבוק הוירטואלי. אכן, קיסמו של הפורום... אם יודעים לעשות את השימוש בו הוא יכול מאוד להועיל... גם על זה דיברנו בטיפול. בדרך כלל אני לא מרשה לאנשים להגיד לי "רשת שלי", כי אני של עצמי ולא של אף אחד... ממך זה קצת משונה, אבל זה לא נורא :) זה גם מחמם את הלב... שיהיה שבוע מוצלח

איך מתמודדים עם דיעה קדומה וניצול של חלק מבני-המשפחה הקרובה(חלק קטן), שעבורם טיפול אצל פסיכיאטר (שבלית-ברירה שמעו עליו,ולא ממני),נותן להם אישוש לטענתם שאני 'פסיכית'?ובכל ריב הכי קטן ובכל הזדמנות נושא זה מיד צץ ומנוצל לרעתי, שאני 'פסיכית' ולכן 'צריך לאשפז אותי','עובדה שאני מטופלת אצל פסיכיאטר'.

שלום מתוסכלת, מה שתיארת נשמע כל-כך מכאיב ומקומם. נראה לי נכון לנסות להסביר להם את השקפתך בנושא עד לרמה מסויימת, אבל אם התנהגותם לא משתנה, כדאי שתפני את המשאבים הרגשיים שלך לשמירה על עצמך. אני מתכוונת למציאת דרך רגשית "להתנתק" מהאמירות הפוגעניות האלה, לא לתת להן "להיכנס פנימה". אני יודעת שבנושא זה קל להגיד וקשה לעשות, אבל אולי תוכלי להיעזר באנשים קרובים לך ו/או במטפל/ת בבניית "החומה" הפנימית הזו. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל

כי מחד- אני צריכה לחשוף את רגשותיי האמיתיים על-מנת להבריא ולהתמודד טוב יותר עם מה שעובר עליי,ומאידך-אני צריכה 'לבנות חומה' סביבי,שהיא מה שעשיתי מלכתחילה ושהחמירה את מצבי,נכון? וניסיתי להסביר להם את השקפתי - ע"י תוכנית טלויזיה שהקלטתי וחומר שהוצאתי מהאינטרנט,אך הם לא כ'כ התעניינו ולא רצו לראות או לקרוא זאת. תודה

לפני זמן מה ספרתי לכם את סיפורי על כך שקיימתי יחסי מין עם נערת ליווי ושאני מצטער על כך מאוד קבלתי כאן עידוד שעזר לי מאוד אני מרגיש טוב יותר עם עצמי אך בכל זאת... הכרתי משהי נפלאה באונ ואני פשוט מאוהב בה נואשות אנחנו ידידים כרגע אך מאוד הייתי רוצה שיהיה יותר בכל מקרה מדיי פעם מציפה אותי הרגשת הליכלוך הזו היא נראית לי כל כך זכה וטהורה ותמימה(אני מניח שהמראה מטעה (: ) יש בה כל כך הרבה קסם אני מניח שלמרות שכשקיימתי יחסי מין בתוך קשר זה היה תמים לפחות ככה הרגשתי אז ואם זונה ברור שזה לא כך אבל ההרגשה של אחרי הפרידה הייתה בסדר לא הרגשה של לכלוך אבל גם איתן כמו עם נערת הליווי אני לא בקשר אז מה ההבדל??? זה מחשבה אחת אבל מצד שני אין ספק שקיום יחסי מין עם נערת ליווי זה דבר מסוכן (למרות שקראתי כאן על הרבה אנשים שחטפו מחלות מנשים רגילות לגמרי) בכל מקרה אני פשוט מאוהב בה וזה לא קטע שאני מסתכל בה מהצד וחולם עליה זה לא כך אנחנו כל הזמן מסתובבים יחד אני רומז כל הזמן אבל היא לא מבינה או לא רוצה להבין אבל יש גם את הקטע עם נערת הליווי מה יקרה אם הכל יסתדר והיא תרצה אותי כמו שאני רוצה אותה האם לספר לה או לא? מה יהיה איזה טעות .פעם ב.... אני פוגש משהי שמעוררת בי כל כך הרבה מחשבה ומציתה לי את הדמיון משהי שגורמת לי להתרגש כשאני קם בבוקר לפני שאני רואה אותה משהי שאני מתלבש במיוחד והכל משהי שאני מתפלל שיהיו לה בעיות בשעורי בית כדי שתתקשר אליי משהי שאני מת שתהיה רעבה בהפסקה כדי שתגיד לי בוא נשב בקפיטריה(: אהההההההההה אני מאוהב אבל טעיתי (בקטע של נערת הליווי) האם יש חיים אחרי הטעות הזו??? ואם כן האם היא תאהב אותי כמו שאני אותה והאם היא תסלח לי???

למה אתה חושב שעשית טעות? למה אתה חייב לספר לה שהיית עם נערת ליווי? זה עניין שלך. אני מכירה בחור שהיה עם נערת ליווי. הוא לא מתגאה בזה אלא מתייחס לזה בתור חוויה טבעית. אני ממליצה שתעבור בדיקה לגילוי מחלת מין אם זה כל כך מטריד אותך, ואם אתה רוצה לספר לה אז תעשה את זה אבל תעבוד קודם היטב על התגובה שלך עם עצמך. תזכור: הנטייה שלך להחמיר עם עצמך תקבל ביטוי בתגובה שלה - ולהפך.

היי לימור תודה על התשובה אני אכן יודע שהתחושה שלי כלפי המעשה תקרין על תגובה של כל בת זוג עתידית כמו כן עשיתי בדיקות למחלות שונות ומשונות ויצאתי תקין לשמחתי אך יש הרגשת ליכלוך שאיתה קשה לי להתמודד כמו כן אני מכיר הרבה אנשים נורמטיביים שחוו את זה והיו להם חברות מקסימות ואותם אנשים העניקו להן המון אהבה וזה קצת מעודד אותי אני מקווה לטוב היית מסוגלת לצאת עם גבר שעשה דבר שכזה?

שלום MR BLUE, אני מבינה שהטעות שעשית מייסרת אותך, אבל אם כל מי שטעה היה נמנע מקשר זוגי המין האנושי היה נכחד... נסה ללמוד מהטעות שלך, להסיק ממנה מסקנות בנוגע לעתיד, והמשך הלאה. בהצלחה בקשר החדש, אורנה ראובן-מגריל

היי אני קצת יותר מפוייס עם עצמי(אני רק חושש ממחלות) כמו כן עברתי דירה ואני עובד וגם באונ יש לי יותר חברים והמון ידידות חדשות דבר שגרם לי להרגיש שסהכ אני אדם שנשים מצליחות להתחבר אליו והן סומכות עליי(לעיתים הן רוצות לבוא אליי להכין שעורים) וזה נחמד .אחרי כל השינויים האלה שעשיתי אני מרגיש שהייתי יכול להיות מאושר בלי העובדה הזו שהייתי עם נערת הליווי או שאולי השינויים בי נעשו בגלל העובדה הזו בגלל שלמדתי מהחוויה הזו הרבה על עצמי . בכל מקרה אני מאוהב באישה הזו וזה כיף כל כך להרגיש את זה גם אם לא יקרה כלום זה כיף להרגיש אנושי בשנית כל פעם שאני רואה אותה אני מתאהב בה מחדש ויש כזו כימיה טובה אני כבר מתגעגע אליה(:

אורנה שלום רב. ידידה שלי נמצאת מעט בלחץ כנראה עקב מצב של אי וודאות בתקופה זו בחייה. היא ניגשת בעוד כחודשיים למבחן חשוב בתחום המקצועי שלה, ולמרות שהיא ממש ממש טובה ומקצועית, יש לה חששות לקראת הבחינה. האם זה נורמלי ? כמו כן קיימת אי וודאות מסויימת לגבי מהות תפקידה בעבודה, שנובעת מתוספת תקנים או משהו כזה. ממה שאני יודע היא "נחשבת" מאד בעבודה, וה"בוסים" שלה מאד מעריכים אותה. מהכרותי אותה, אני בטוח שהידידה בריאה מבחינה פסיכולוגית, היא מאד מוכשרת והשגית אך לאחרונה מעט מבולבלת ולחוצה. אורנה, יש לך אולי עיצה טובה איך להרגיע ולעודד את הידידה ? תודה רבה. שמשון.

שמשון יקר, קודם כל, אני חייבת לשבח את דאגתך והתגייסותך למען חברה במצוקה. בסה"כ, בשביל מה יש חברים? כדי לסייע לה להתמודד עם התקופה הקשה תוכל להזמין אותה לצאת לפאב או למסעדה, לפנק אותה, להזכיר לה כמה היא נהדרת ולהיות זמין אליה כל העת. אני בטוחה כי בבוא היום היא תוכל להשיב לך כגמולך. בהערכה, אורנה (ד"ש גם מליאת).

שלום, רציתי לשאול מה היתרון של המטפל הפרטי לעומת המטפל שדרך הקופה? אני במצב כלכלי סביר, ומאד מפתה ללכת למטפל דרך הקופה (מתחיל מרבע מחיר), מצד שני אולי יש איזה שהו יתרון במטפל הפרטי שחבל לפספס .... השאלה האם יש? ואם כן מה הוא? תודה

שלום אדם, במקום ציבורי ניתן לקבל טיפול מצוין במחיר סביר. עם זאת, לעיתים יש מגבלות על בחירת המטפל (במרפאה למשל, המטופל מופנה למטפל מסוים לאחר האינטייק, ולא בהכרח בוחר אותו), מגבלות על משך הטיפול וכד'. בקופות החולים, למיטב ידיעתי, פותרים את מרבית תנאי הטיפול באופן מוצלח, אבל כדאי לברר מראש. בטיפול פרטי העלות לרוב גבוהה יותר, אבל תנאי הטיפול השונים נקבעים בין המטפל והמטופל ולכן רמת הגמישות גבוהה יותר. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

מי שרוצה טיפול דיסקרטי וחשאי צריך ללכת לפסיכולוג פרטי. מי שהולך לפסיכולוג של קופ"ח בגלל חסכנות יכול אח"כ לשלם על כך ביוקר, כאשר כל רופא או פקיד בקופ"ח יראה על המסך שלו שהנ"ל נמצא אצל פסיכולוג. זה לא בושה להיות בטיפול נפשי ובכל זאת מי שרוצה שהעניין לא יהיה גלוי לעיניים רבות מדי צריך לשלם עבור כך.

אני שונא אביב גפן מילים: אביב גפן לחן: אביב גפן אלבום: עכשיו מעונןרצועה: 14 אני שונא את השמש את אור הירח חברת תאורה מסריחה אם לא היה מוות הייתי מזמן מתאבד בקפיצה ירייה אני שונא אנשים בעיקר פולנים בעיקר גזענים עלובים שונא תחבורה בעיקר תאונה זאת שלקחה לי את ניר אני שונא את דובק ואת וורג'יניה עדיף למות תוצרת חוץ אני שונא את המוטציות שיושבות שם בכנסת מחפשות למוות תירוץ אני שונא שאמא עושה לי טובה שהיא מגדלת אותי שונא אהבות שפתאום נפרדים ומאשימים את הילדים אני שונא אלכוהול ושונא את החשיש לא עושים תמיד מה שרוצים שונא נורא את הכפיה הדתית שילכו ילמדו מקופים אני שונא את אדם וחווה אדם הוא חרמן וחווה נימפומנית אני שונא לראות סרטים כחולים עם מוסיקת רקע סוג זין אני שונא את התקווה בתקווה שישנו את התקווה אני אוהב אותך אני אוהב אותך אני אוהב אותך

ימי בנימינה חוה אלברשטיין מילים: אהוד מנור לחן: מתי כספי מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים שהמתיק סודות אל סביונים ושחפים שספר כל נמש חרש ובחול נרדם - מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם? אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה - כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. "היורה ירד מחר הבט בלבנה" "איך היה יבול הענבים השנה?" "היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה", "ובלילה תתכסו כי תהיה צינה." אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה - כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. ועכשיו אם יום או ליל אם רק לי ואם טוב אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב. לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא. אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה - כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. מה קרה לילד שנרדם בחול החם שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?

שוב היא כאן יוני רכטר שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה מבולבלת ויפה, היא לא השתנתה יום בהיר אחד עזבה והנה חזרה מרעידה בבהלה, ממיסה שלווה כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה שוב אני עומד מולה בלי לומר מילה כל חיוך בהיר שלה, בול אותו הצחוק הפרידה נראית פתאום כמו חלום רחוק כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. (קטע אינסטרומנטלי) ואיתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד רק הרגע החולף לא חוזר יפה, כואב והכל פתאום אחר מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר, אחר. שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה

ים השיבולים הגבעטרון מילים: יצחק קינן לחן: חיים אגמון ים השיבולים שמסביב. על גליו לשוט יצא הרוח. אלף חיוכים אלי שלח האביב, שמש חביבה יצאה לשוח. על המיתרים המפיקים צלילי - זהב, הם המזמרים אל מול התכלת. אלף מלאכים השרים שלום לסתיו, נושקים ומלטפים פצעי שלכת. גם האהבות באור נפלא, שוב פורחות כולן בשדות הזמר. אלף חיוכים שלוחים אלייך, ילדה זר שירים כתב לך משורר. יש אומרים: נפלא הוא ריחן של אהבות, יש אומרים: אורן הוא ים של זיו. אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות, יפית כה , ילדתי, מן האביב. ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים.

בים השיבולים שמסביב...

שהעולם היחידי בו משהו מזה יכול היה להיות צודק לא מכיל אותי, כי העולם היחידי בו יעשה במקרה שלי צדק הוא כזה בו מה שעברתי לא קרה מעולם ובו גם אני לא קיימת.

כל כך מפתה להרוס הכל ולבנות את עצמי מחדש לנתץ הכל, הרי בזה אני טובה... ולבנות לי זהות חדשה אבל את זה כבר ניסיתי... די. :)

הכאב והכעס לפעמים לא ניסבלים עד כדי כך וכה קשה לבטא אותם שבא לנו להרוס את הכל,למחוק ולהתחיל מחדש...למות לרגע ולהוולד במציאות אחרת ששם זה לא קרה,בעולם שיש בו צדק,שניתן בו להרגיש בטוח ומוגן...העיניין הוא שתמיד מגיע בוקר...אולי הדרך להיות קיימת עם המציאות ואפילו לקבל ולהכיל אותה היא ארוכה אך ניראה שזו דרך חיים...סתם הרהורים.

May :)

מאיה יקרה, אני אוהבת שאת כותבת ככה. ככה אני מבינה... (-: אני מרגישה את הכאב שלך. ורוצה להאמין שתתני לנו להיות פה בשבילך. אני בכל אופן פה. תמשיכי לכתוב. אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. נורית

הי מאיה, העניין הוא שזה קרה, וזה לא צודק, והייתי רוצה שנמצא דרך "להיות קיימות" עם זה. אורנה

למה החיים כל כך קשים????

שאלה קטנה עם תשובה מורכבת... כתוב/י יותר כדי שאוכל להתייחס באופן אישי. אורנה ראובן-מגריל

מה אתם חושבים על ההגדרה הבאה לאי שפיות: עשיית אותה הפעולה שוב ושוב, כמתוך אינדוקציה, וציפייה לתוצאות שונות.

אני שונא אביב גפן מילים: אביב גפן לחן: אביב גפן אלבום: ירח מלא - האוסף [1]רצועה: 4 אני שונא את השמש את אור הירח חברת תאורה מסריחה אם לא היה מוות הייתי מזמן מתאבד בקפיצה ירייה אני שונא אנשים בעיקר פולנים בעיקר גזענים עלובים שונא תחבורה בעיקר תאונה זאת שלקחה לי את ניר אני שונא את דובק ואת וורג'יניה עדיף למות תוצרת חוץ אני שונא את המוטציות שיושבות שם בכנסת מחפשות למוות תירוץ אני שונא שאמא עושה לי טובה שהיא מגדלת אותי שונא אהבות שפתאום נפרדים ומאשימים את הילדים אני שונא אלכוהול ושונא את החשיש לא עושים תמיד מה שרוצים שונא נורא את הכפיה הדתית שילכו ילמדו מקופים אני שונא את אדם וחווה אדם הוא חרמן וחווה נימפומנית אני שונא לראות סרטים כחולים עם מוסיקת רקע סוג זין אני שונא את התקווה בתקווה שישנו את התקווה אני אוהב אותך אני אוהב אותך אני אוהב אותך

שנינו שווים אביב גפן שנינו שווים פחות או יותר רק לך יש עוד טמבל ששונא לדבר ואהבתי אותך, והלכתי ממך נתת לי הרגשה שאף פעם לא נתראה אה אה.. אוהב אותך.. אך את לא מאושרת שונא אותה.. בחבל היא קושרת רוצה אותך.. ולא רואה אותך נלחמת חושב שהיא תפסה והיא כבר מתעייפת שנינו לבד רק לך יש פחדים שהטמבל יבוא ויראה אותנו שוכבים ולי יש כאב הראש מסתובב ותגידי לטמבל שלא יתערב אוהב אותך.. אך את לא מאושרת שונא אותה.. היא כל יום מתקשרת רוצה אותך.. ולא רואה אותך נלחמת חושב שהיא תפסה והיא כבר מתעייפת ושנינו שווים.

מזמינה את חכמי הפורום האמיצים לחוות דעה.

לא לעניין. אבל אם למשל מצב פסיכוטי הוא מינוח מקביל אז ההגדרה למצב בפשטות ובקיצור היא ניתוק מהמציאות.

השארתי לך הודעה למטה, בהמשך להודעה של 'עצוב על הנשמה' שענית לי עליה אתמול.

ערב טוב, שמחה מאד לשמוע על השיפור בהרגשתך. נעים לשמוע על מטפל שיודע להקשיב בסבלנות, אך לא מאפשר להיסחף אל תוך רחמים עצמיים. רחמים מכל סוג הם דבר מחליש. יש לך מטפל חכם! בברכה ליאת

תודה,אני יודעת את זה שהמטפל שלי טוב וחכם,ואני מרוצה ממנו, אך באותו זמן גם עצבנית עליו,שהוא לא ממש מבין את התסכול שלי-למרות שהיום כן הרגשתי שהוא מבין אותי; אך היה לי יותר קל אם הוא היה גם מזדהה עם הסבל והתסכול שלי,למרות שידוע לי שזה לא הגיוני וטוב שהוא לא עושה זאת. זה בטח נשמע טיפשי לומר זאת,נכון?אבל זה מה' שעובר לי בראש'.

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/gamadit.html

http://www.lyricsdownload.com/verve-the-drugs-dont-work-lyrics.html

שלום אני בת 40 עובדת ,נשואה + 3 ,מטופלת שנתיים וחצי, עברתי התעללות נפשית הילדות רציתי לשאול את דעתכם לגבי אכזבה מהטיפול מאחר וכשאני מתישבת מול הפסיכולוגית שלי אני משתתקת ולא מסוגלת לדבר החלטתי לכתוב מה אני מרגישה. יש לי הרבה משאלות שהפסיכולוגית תמלא: שהיא תגיד שהיא אוהבת אותי שהיא תיתן לי חום פיזי כמו בחיבוק, ליטוף שהיא תהיה זמינה עבורי בכל זמן שארצה שהיא לאולם לא תיפרד ממני שהיא תגיד שאני יקרה לה ברור לי שהרצונות האלה אף פעם לא יתגשמו במסגרת טיפולית אך זה גורם לי להרגשה של כעס עליה, אכזבה ותסכול אין סופיים. על כך שהמסגרת הטיפולית היא מוגבלת ,על כך שדמות אימהית כן אמורה לספק את הצרכים הבסיסיים שחסרים לי על כך שהטיפול נשאר ברמה של מילים נשגבות כמו הכלה אמפטיה וסביבה בטוחה מילים שהם קלישאות פסיכולוגיות הגעתי להבנה שאני צרכה לוותר על הרצונות שלי חבל שאיפשרתי לרצונות האלה להתעורר

שולחת לך חיבוק

שלום למטופלת המאוכזבת ברשותך אתחיל דווקא מהסוף: לא מזמן דיברנו כאן על טיפול כדרך 'להעיר דובים ישנים'. (ראי בדיון זה http://nana.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/608/xFT/554049/xFP/554049) הרצונות שהתעוררו מעידים דווקא על תהליך חיובי, הגם שיש בכך כדי להביא לעצב ותסכול זמניים. הכלה, אמפתיה וסביבה בטוחה אינן מילים נשגבות. הם חלק מן התנאים הדרושים להצלחת טיפול, מילים המשמשות לדיבור *על* טיפול, ולא *בו*. אנשים מגיעים לטיפול עם המון משאלות וציפיות, חלקן - לצערנו - לא תמיד ריאליות. לפעמים המשאלות מתפתחות דווקא בזמן הטיפול, והן מפתיעות מאד את המטופל בעוצמתן. ידידי, גידי רובינשטיין, מהפורום השכן, ממליץ מידי פעם לפונים להדפיס את פנייתם אל הפורום, ולהביאה אל המטפל. נדמה לי שחשוב מאד שהמטפלת שלך תהיה מודעת לרשימת המשאלות שלך, ואולי כדאי שתדפיסי אותן ותשאירי לה לקריאה. גם אם היא לא תוכל לממש אותן במלואן, אני מאמינה שהיא תמצא דרך להקל על המצוקה שלך. מי יודע, אולי יהיו לך אפילו כמה הפתעות?! ערב טוב ליאת

אם קראת את מכתבי אני מקווה שתעני לי אם יש לך כוח.

כלזמן אני מקדישה שירים לאורנה, הנה אחד גם לליאת :) אולי אביב גפן מילים: אביב גפן לחן: אביב גפן אלבום: עכשיו מעונןרצועה: 6 זה רק מתחזק והולך וכואב מסוכסך קשה עם הלב אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מדי פנס בודד בתוך רחוב האהבה ואם תראו ילדה עם עיניים איילה תמסרו שאני עוד מחפש אותה אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מדי פנס בודד בתוך רחוב האהבה אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מדי ולא אפסיק לשיר לה עד שהיא תחזור אלי והיא יודעת היא יודעת

מאיה יקרה, תודה על השיר שאת מקדישה גם לי. אני מקווה שאת מרגישה מחוזקת יותר. אני מנצלת את הפריווילגיה שלי כמנהלת פורום, ואיני מוחקת את השיר המוקדש לי. שירים אחרים, בהתאם להחלטת מנהלי הפורום, ימשיכו להימחק, כמו שהסכמנו. אני מנצלת את ההזדמנות הזו כדי לומר לך שהבלוג שלך מרגש במיוחד. ליל מנוחה ליאת

ליאת הפסיכולוגית שלי איבחנה שיש לי דימוי עצמי נמוך.עכשיו אני יודעת מה הורס לי כל כך את החיים.רוב הזמן זה הדימוי העצמי הזה.... תמיד לפני שאני מחליטה לעשות משהו אני ישר שוללת את עצמי ואני מקשיבה לקול פנימי שאומר לי "חן את לא תצליחי" " חן לא מגיע לך" מה שהכי גרוע שאני אוהבת את הקול הפנימי הזה כי הוא מכין אותי להתמודדות עם אכזבה או נפילה.ואם אני מצליחה בסופו של דבר אז אני מרגישה כל כך טוב ואני בתחושה של אופוריה כי לא האמנתי בעצמי. הבעיה שלפעמים "הקול הדימיוני הזה" משתלט עליי ואני מוצאת את עצמי חסרת מוטיבציה לפעול מחשש שאתאכזב. הטיפול שלי לא מתקדם אני מה שנקרא חסרת תקנה,אני רוצה לעזוב את הטיפול הזה כי אני חושבת שאני מעיקה על המטפלת הטובה שלי.אני הולכת אחורה ולא מתקדמת. האם כדאי לעשות הפסקה בטיפול או לא? תודה חן

לפי הניתוח העצמי שלך, דווקא נראה שיש השגים והתקדמות בטיפול. לשנות דמוי עצמי זה לא מהיום למחר. מדובר בשינוי שקשור לאישיות ומחייב בהחלט תהליך שלוקח זמן. לדעתי, כדאי להמשיך בטיפול ובהחלט לא לעשות הפסקה. כדאי גם לשתתף את המטפלת בספקות ובהתלבטות שלך. בהצלחה.

בהחלט כדאי לשתף את הפסיכולוגית שלך, שיהיה רק טוב...

חן יקרה, כמו שהזכרנו כבר בפורום זה, דימוי עצמי (חיובי או שלילי) מתבסס בתהליך ממושך לאורך שנות ההתפתחות. כדי לקעקע תפיסות ישנות ביחס לעצמנו נדרשים זמן וסבלנות. כשאת אומרת שבא לך להפסיק את הטיפול כדי לא להעיק על המטפלת שלך, את למעשה נשארת בדפוס הרגיל של "חן את לא תצליחי" או "חן, לא מגיע לך". לאמירות שאנו אומרים לעצמנו יש הרבה כוח. הקול הדמיוני שלך אכן משמש מנגנון נהדר להתמודדות עם כישלון, כמו שתארת יפה. ככזה, את עלולה להתקשות לוותר עליו או לשנותו. זהו נושא טיפולי חשוב ששווה להשקיע בו. לתפיסתי, הפסקת הטיפול תהיה צעד אחורה. דרך צלחה והמון כוח ליאת

לים 3,היאמ וליאת תודה על העצה,אני אמשיך את הטיפול. חן

לא התכוונתי לפתוח שום "מלחמה" סליחה לכל הנפגעות. כנראה שמותר פה לבטא רק קשת מצומצמת ומסויימת של תחושות.

היי את, אני לא יודעת אם התכוונת בדברייך למה שאני רשמתי במידה וכן אני רק חייבת להסביר שלא התייחסתי למשהי מסויימת אלא באופן כללי למה שקורה בפורום בזמן האחרון. מצטערת אם נפגעת מדברי. גם בנוגע לתלונות- פניתי לליאת בשאלה לאחר שהתכוונתי לכתוב תלונה ולערער על משהו מסויים ואז חשבתי לעצמי שהנה יש פה מישהי שנמצאת כאן לגמרי בהתנדבות ושאולי זה לא מקומי להתלונן. מצטערת אם הובן אחרת בגלל שזאת לגמרי לא הייתה הכוונה

שלום לך 'אני' כוחו של הפורום בהיותו מגוון, עשיר ומעורר. מותר לבטא כאן כל דעה או רגש, ובלבד שביטוי זה לא יהיה גס או בלתי מכבד. המחאה שלך קיבלה מקום והתייחסות. אני חושבת שמה שקורה בימים האחרונים בפורום מחדד את ההבנה אשר לכוחו של המדיום הזה, המאפשר מצד אחד קרבה רבה ואינטימיות, ומצד שני ביטויים של תוקפנות גלוייה או סמויה. כל אחד מאיתנו, כאדם מבוגר, בוחר להביא לכאן את עצמו באופן כלשהו, ועליו לזכור שדבריו פוגשים מעבר למסך אנשים אחרים, עם פגיעויות, חולשות, כעסים ותוקפנויות משלהם. אני שמחה שיכולת לבטא את תחושותייך באופן ישיר וחריף, והקול שלך חשוב ונשמע. אבל היו מי שנעלבו מהמטאפורה, וגם זו זכות לגיטימית. אני רוצה לשוב ולהתנצל על כך שנאלצנו לאחרונה לסנן או למחוק הודעות יותר מכרגיל. הושקעה בכך הרבה מחשבה, וההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר הביאה בחשבון גם את המחירים של צעד כזה. אני שמחה שהבאת את דברייך הראשונים, ושמחה אף יותר על דברייך האחרונים. אצלינו - כמו בבחירות לכנסת - כל קול קובע! הישארי עמנו, והמשיכי להביא את עצמך בכל דרך שתבחרי. ליל מנוחה ליאת

הייתי שמחה לקבל גם תשובה מיתר מנהלי הפורום למרות שזה לא היום שלהם. להיות מטפל זאת עבודה מתישה. אני חושבת על זה שאם כל היום הייתי מתעסקת ב"צרות" של אחרים, עוזרת, מגייסת כוחות להיות כל כולי למען אחר הייתי מגיעה הבייתה מותשת ולא מעוניינת לשמוע עוד על צרות של אף אחד. ואת ליאת, עם יתר מנהלי הפורום, חוזרת הבייתה ומנהלת בהתנדבות פורום, שבו את שוב צריכה לשים עצמך בצד ולהיות למען אחרים ובנוסף לקבל תלונות (והרבה מחמאות) ולנהל מלחמות שונות כפי שקורה כאן בפורום בזמן האחרון. ליאת יקרה, אני יודעת שאת מתעסקת במקצוע שאת אוהבת ואני מניחה שהוא מספק אותך, ובכל זאת- את לא מתעייפת לפעמים??

דנה יקרה, תודה על ההתעניינות ועל הרגישות. כן, לפעמים אני מתעייפת, לפעמים מתוסכלת ממגבלותיו של המדיום, ולפעמים מסופקת ביותר. נדמה לי שבחלק הארי של הזמן המגע עם התכנים שעולים כאן מאפשר סוג של התרעננות, למידה, והתנסות בסוג אחר ומרגש של קשר אנושי/טיפולי. אני מודה שאני יותר נהנית מסובלת :-) כדי שלא נישחק, בחרנו להיות שלושה. זה מאפשר לנו מנוחה, אבל גם הפרייה ולמידה זה מזה. אני בטוחה שהפורום שלנו יתגבר על הקשיים של הזמן האחרון. תודה ולילה טוב ליאת

ליאת יקרה, אם את יותר מסופקת ממתוסכלת יש לך סיבה מצויינת לזה. היכולת שלך לגעת פה, למרות מגבלות המדיום, בצורה כל כך מדוייקת, בנקודות הכי רגישות, ולפגוע בול, מדהימה אותי בכל פעם מחדש. יעלה

ליאת, חשבתי עכשיו בקריאת התשובה שלך והתגובה של יעלה שיש לפורום גם יתרון מאוד בולט אל מול הטיפול עבורכם המנהלים וזה היכולת קודם כל כן להכניס את עצמכם (אחרי ששלחתי את ההודעה אמרתי לעצמי שבטח לא תעני לי ישירות על השאלה כי הרי את "אמורה" להשאיר את עצמך בחוץ) ומצד שני לקבל סוג כזה של פידבקים שממלאים המון אנרגיות.

הבת שלי כבת שנתיים,מפותחת מאוד כולל שפה.משחקת משחקי דימיון. לאחרונה ממש לפני שינה והכניסה למיטה מתחילה לדמיין כי יש נמר/זאב בחדר וכי הוא אוכל אותה וכו. מסרבת להיכנס למיטה ורוצה להירדם עליי. כיצד נכון בכלל להגיב לכל משחקי הדמיון וההמצאות הנ"ל וכיצד נכון להגיב לגבי הפחד לפני השינה?! ניסיתי להציע לה לשים מוסיקה,אור קטן-לא ממש משתפת פעולה בנושא

שלום בוריס, נמרים, זאבים, אריות ונחשים הם אורחים לא קרואים בהרבה חדרי שינה של בני שנתיים-שלוש, ואפילו ארבע. כמו שבטח גילית בעצמך, אין טעם לדבר בגיל זה אל ההגיון, פשוט בגלל שדיבור כזה לא מאד מרשים ילדים בני שנתיים (בטח לא כשהם לפני השינה). לפעמים הנוכחות שלנו, כהורים, היא הפתרון המיידי והזמין, אבל כדאי לחשוב על דרכים יצירתיות יותר, שיעבירו את תחושת השליטה והביטחון אל הילד עצמו. יש המון ספרי ילדים בנושא, ובגיל זה הייתי מתחילה עם הסיפור 'מדוע בכתה שגית בלילה' מתוך הספר 'הנשיקה שהלכה לאיבוד'. יש גם את 'בלילה חשוך אחד' של אורה אייל. על מדפי הספרים בחנויות המובחרות תוכל למצוא שפע ספרים בנושא, ומומלץ לעשות בהם שימוש. הורים חוששים לפעמים שהספרים 'יכניסו רעיונות' לילד, אבל המציאות מראה שהעיסוק בנושא הפחד דווקא מסייע בפירוק המתח ובהתמודדות איתו. רוב הספרים בנושא עוסקים בפחדים עם הרבה הומור וחן, והם מהנים מאד גם את המבוגרים. ברמה המעשית, אפשר לקנות בובות זאב/נמר מפלסטיק, ולשחק בהם בשעות היום, עד שתושג מידה של הקהייה לפחד. אפשר לסדר את נמרי הפלסטיק בחדר, ע"י המיטה, כדי שהילדה תרגיש בטוחה תחת המשמר הידידותי. אפשר לקחת אחד למיטה (אם הם אכן יצליחו להתיידד). ברוב המקרים, אם תגובת ההורים סבלנית ותומכת, אפיזודות פחד כאלה לא נמשכות זמן רב, והופכות לזיכרון משעשע. ספר לנו איך הולך ליל מנוחה ליאת

החברה הטובה שלי מתחתנת בעוד כחודש ואם להיות כנה קשה לי לשמוח בשבילה כי אני לא רוצה לאבד אותה, כי זה מדגיש מה אין לי. החתונה שלה מלחיצה אותי ואני יודעת שיהיה לי קשה ביום עצמו. זה הופך אותי אדם רע? אם זה היה ההפך היא הייתה שמחה בשבילי. ממש קשה לי. אני רוצה לשמוח בשבילה ועדיין לא מסוגלת. מה יש לי? למה אני אנוכית כ"כ?

טליה יקרה, רק אתמול דיברנו כאן על הקנאה ועל החמצמצות שהיא משרה על החיים. החתונה של חברתך מהווה תזכורת לעובדה המצערת (אותך) שעוד לא מצאת את החתן המיועד לך. תמיד קל לנו יותר לפרגן ממקום של עודף. מי שיש לו בשפע, יכול להיות נדיב. נסי להתחבר בחודש הקרוב למקומות בהם את מרגישה שיש לך 'עודפים', ולהגיע אל החתונה עם תחושה בסיסית מחוזקת יותר. כך, יש לקוות, יהיה לך קל יותר לפרגן בערב ההוא. תוכלי, למשל, להתנחם בעובדה שבכל חתונה יש גם המון נשים נשואות, מטופלות בבית, כביסה וילדים, המקנאות נורא ברווקות המאושרות, המבלות עד השעות הקטנות בכל ערב, יוצאות עם מי שהן רוצות, ולא חייבות כלום לאף אחד... תודי שזאת נקודת 'עודף' שניתן להתחמש בה כדי לעבור את הערב בשלום, לא? מזל טוב שיהיה ליאת

שלום, יש לי ידידה אשר בשבועות האחרונים שרויה במצב לא טוב. היא כמעט ולא מדברת עם אף אחד ולא מספרת מה עובר עליה. כשאני מנסה לדבר איתה היא מבקשת שאעזוב את הנושא, אבל היא מודה שעבר עליה משהו קשה. אני מודאג מאוד, אומנם היא אדם מבוגר (29) וחזק - אבל אף פעם לא ראיתי אותה במצב כזה. מה מומלץ לעשות במקרה כזה ? לערב את המשפחה ? לדרוש ממנה שתספר ? אני לא רוצה ללחוץ, אבל דואג מאוד.

גידי יקר, איכשהו, תמיד נעים ומרגש לפגוש חברות טובה ואמיתית. אני מניחה שגם לידידה שלך הגילוי הזה נעים וחשוב. אם עובר עליה משהו רע, הדבר הטוב ביותר הוא לא להישאר עם זה לבד. גם אם היא בוחרת כרגע לא לשתף, הידיעה שאתה שם, זמין, מוכן לתת כתף או אוזן - מנחמת. תוכל להמשיך ולהזכיר לה שהיא חשובה לך, ושתהיה מוכן לסייע לה בדרכך, במידה ותזדקק לזה. אתה שואל האם לערב את משפחתה, וזאת שאלה רגישה. נסה לנסח לעצמך ממה אתה באמת מודאג, ורק אם תגיע למסקנה שנשקפת לה מידה של סכנה, תוכל לשתף אדם נוסף קרוב לה. כל הכבוד על העירנות ועל החברות ליאת

ביום ראשון זה שאלתי בפורום זה לגבי תחושת התסכול וגדעון שובל ענה לי,ועזר לי לסדר את מחשבותי,איני יודעת איך לצרף זאת,כקישור, אך מה שרציתי לומר זה- שמצבי בימם האחרונים עדיין לא טוב,כלפי-חוץ איני מראה זאת למשפחתי,אך עצוב לי מאוד ואני מרגישה 'אכולה' מבפנים,ואולי תוכלו לשפר קצת את מצבי. בתודה מראש, מתוסכלת

שלום לך מתוסכלת, קראתי שוב את התכתובת שלך עם גדעון, והבנתי שאת מסתירה את המצוקה שלך אפילו מן המטפל שלך, מתוך חשש שילעג לך או לא יבין אותך. נדמה לי שאת מפסידה פעמיים: פעם אחת מן העובדה שאת נשארת לבד עם התחושות ש'אוכלות אותך מבפנים', ופעם שניה מן העובדה שאת מקבלת טיפול חלקי. את מנחשת את תגובותיו של המטפל, אולי על סמך ניסיון קודם עם דמויות אחרות בחייך, שבגדו באמונך ואכזבו אותך. היכולת לשבור דפוסים אוטומטיים ישנים דורשת אומץ רב וכוחות שכרגע זמינים לך באופן מוגבל. אבל זה אפשרי. כרגע, לא נותר לנו מכאן אלא לחזק אותך, ולקוות שתוכלי להתגייס למען עצמך, ולמצוא את המישהו או המשהו שיש בהם נחמה. לפעמים זה חבר או דמות קרובה, לפעמים זה שדה של חרציות, לפעמים ספר טוב, שיר ברדיו, בגד חדש - כל מה שיכול לגרום לך לחייך, אפילו לזמן קצר. מקווה שהאביב בכל זאת יעשה את שלו ליאת

בעקבות התכתובות איתך ועם גדעון אזרתי אומץ ושיתפתי את המטפל שלי בהרגשתי, והוא אומנם לא צחק עלי כפי שחשבתי שיעשה, אך גם לא נסחף לרחמים העצמיים שלי, ולא נתן לי להיסחף אליהם, ובסוף הפגישה אומנם הרגשתי לא השתפר פלאים והדכדוך לא נעלם לגמרי, אך היא כן השתפרה קצת,וחשתי הקלה מסויימת. תודה לך ולגדעון.

שלום, אני בחורה עם עודף משקל של כ-15 קילו. ורק המחשבה על ירידה במשקל מפחידה אותי כל כך שאני כל יום מחדש לא מצליחה לעשות את הצעד הראשון. זה מאוד מפריע לי (המשקל), ואני ממש רוצה להוריד את העודף הזה, אבל הפחד שעולה בי מהמחשבה שאני אולי אהיה רזה ממש מפחיד אותי, וגורם לי רק לאכול עוד. מה לעשות? איך להתגבר על הפחד המשתק הזה? אשמח לקבל תגובות...

שלום דקל, את מתארת בעיה מוכרת, של אכילה והשמנה כהגנה על הדמות הרזה והנשית המסתתרת שם בפנים. אני ממליצה בחום על פנייה לפסיכולוג/ית קליני/ת המתמחה בהפרעות אכילה, איתו/ה תוכלי להתוות תכנית טיפולית שתכלול עבודה על הפחדים העמוקים יחד עם הקניית הרגלי אכילה נכונים (בשיתוף עם דיאטנית). בהצלחה ליאת

הי דקל, קודם כל אני רוצה לציין שיש לי מושג דיי טוב על מה את מדברת מכיוון שנדמה כאלו דנה של לפני חצי שנה כתבה את השורות שכתבת את. העניין הוא שאז אפילו לא הייתי מודעת לכך שאני בורחת מלהיות רזה. את לעומתי כבר מודעת לכך ואני הייתי מציעהל ך לבדוק בדיוק ממה הפחד עצמו, זאת אומרת מה כל כך מפחיד בלהיות רזה. אצלי זה היה כמו שליאת ציינה לברוח מהנשיות, בנוסף לכך היה לי מאוד קל להתחבא מאחורי מעטה השומן ולהאשיםאותו בכל הצרות בחיים שלי- לא אוהבים אותי כי אני שמנה, בחורים לא נמשכים אלי כי אני שמנה, החדר מבולגן כי אני שמנה. ככה ברחתי מעצמי שנים. כל כך הרבה דברים תליתי בשומן-כשאני אהיה רזה אהיה מאושרת, כשאהיה רזה יאהבו אותי, כשאהיה רזה אתפח את עצמי, כשאהיה רזה אסדר את החדר, כשאהיה רזה... נו?! אז מה הפלא שלא הרזתי?? מה הייתי עושה אם הייתי מרזה ומגלה שכל הבעיות עוד שם?? את מי הייתי מאשימה? בנוסף למדתי מה האוכל ממלא אצלי, כיצד הרדיפה אחרי האוכל ממלאה צורך כל כך ראשוני וכיצד הוא מחפה על העדר באמא (היא קיימת אבל לא נוכחת). עם הטיפול שלי שאגב לא עסק באוכל כמעט בכלל, שמתי לב שכשאני מתעסקת עם הבעיות האמיתיות שלי אז אוכל תופס פחות ופחות מקום וכך גם הוא תפס פחות מקום במכנסיים. כשעזבתי את בית הורי ירדתי בחודש וחצי הראשונים 10 קילו בלי דייאטה ובלי ממש להרגיש. אני מניחה שמה שאני באה להגיד לך זה שחשוב להבין את המקור לפחדים, וגם על סמך הנסיון האישי שלי הפתרון כמו ההרזיה מגיעים כשיש סוג של קבלה עצמית. מקווה שלא סתם קישקשתי לך כשסיפרתי על עצמי כי המטרה הייתה לנסות לגעת בך דרך הניסיון של בחורה עם בעיות אכילה כפי שאת מתארת.

היי דנה, אני לא יודעת אם דקל התחברה לדברים שלך (יש לי תחושה שמאוד), אבל אני עצמי מאוד התחברתי אליהם. מאז שאני נערה צעירה, העליתי והורדתי כ-180ק"ג (לצערי אני לא מגזימה). בכל פעם שאני יורדת במשקל ומגיעה למשקל שאני מרוצה ממנו, טוב לי עם עצמי, ואני מתחילה לצעוד לעבר מטרות חשובות ומפחידות, אני מיד נבהלת ובורחת דרך המשקל מאותן מטרות וחוזרת להתחבא בתוך השומן השנוא, אבל המגן, המוכר והבטוח. הרס עצמי לשמו. אגב, את דיברת על הורדה של 10 ק"ג בחודש וחצי, אני העליתי פעם 20 ק"ג בתקופה כזו.גם אני נמצאת בטיפול, שעוסק בעיקר בעניינים אחרים. אמנם נושא המשקל עולה, אבל בינתיים עוד להצלחתי למצוא את הדרך הטובה לעסוק בזה במסגרת הזו. ולדקל, אני מקווה שתמצאי את הדרך להיות שלמה עם עצמך, ואם את צריכה להשיל 15 ק"ג בשביל זה, אז אני מאחלת לך שתמצאי את הכוח והדרך לעשות את זה ולהתגבר על הפחד מפני ההזדמניות החדשות שיפתחו בפנייך עם המראה המעודכן. לילה טוב, יעלה

אני חושבת הרבה איך לענות לתגובה שלך, והדבר היחיד שאני יכולה להגיד שאני כל כך מזדהה וכל כך מבינה על מה את מדברת וגם אני הייתי בסיבובים האלה של להרזות ולהשמין חזרה ולשנוא את עצמי ולמצוא עוד ועוד סיבות להלקות את עצמי... הייתי שם 12 שנה במקום הזה, מאז שאני ילדה קטנה. הכאב הזה שאת מתארת (וגם יעלה) הוא הכאב שלי. אבל יש דרך לטפל בזה-אני יודעת, אם מישהו היה אומר לי את זה לפני חצי שנה הייתי חושבת שהוא פשוט לא מבין מה אני עוברת: המחשבות האלה על אוכל 30 שניות בדקה, 60 דקות בשעה, עשרים וארבע שעות ביממה-לא משנה על מה מדברים או איזה סרט אני רואה יש רק מחשבות על האוכל וזה מטריף את הדעת. יותר מידי דגש יש על סוגי הדיאטות אבל אין דגש בכלל על השורש של הבעיה, וכמו כל דבר כמעט, ברגע שמגיעים לשורש הבעיה נפתרת. אולי את לא זקוקה לנחישות ואנרגיות חדשים אלא פשוט לנצל את הכעס הזה שלך ולנטב אותו למקום טוב יותר. לנסות לעזור לעצמך דווקא מהמקום הכועס. שוב-אני יודעת שאלה מילים גדולות ושעד שזה לא יגיע מתוכך זה לא יבוא, אבל לא יודעת, אולי אני מצליחה לתת מהנסיון שלי קצת תקווה.

שלום יש לי בן בן 11.5 לומד בכיתה ו'. עד לפני חודשיים לא היו לבני שום בעיות חברתיות, היו לו 2 חברים טובים שאיתם היה נפגש אחה"צ לפחות 3 פעמים בשבוע. מלפני חודשיים התדירות של הביקורים הלכה ודעכה וכיום הוא לא יוצא מהבית, ולא נפגש עם אף אחד, הוא לא מראה סימני מצוקה, כי הוא מאד יודע להעסיק את עצמו, אך לפעמים אני רואה שהוא משועמם ומתחיל גם לריב עם אחותו הקטנה. אמרתי לו אם יש בעיה, הוא אומר שאין שום בעיה כי בבית הספר הם לא ברוגז איתו או משהו, הם מדברים ומשחקים ביחד, אך איך שהוא רוצה לקבוע איתם הם מתחמקים ממנו בכל מיני תירוצים, דברתי עם אחת האמהות והיא אמרה שהבן שלה בקושי נפגש עם חברים אחרי הלימודים ועם האמא השניה גם דיברתי והיא אמרה שהיא תדבר עם בנה אך אין שום שינוי. הוא גם שאל אותם עם קרה משהו והם אמרו שלא, אבל אין להם זמן כי הם נפגשים עם אחרים וכו' וכו'. היום בני כבר אמר שמשעמם לו ואין לי שום פתרון, אנחנו ישוב קטן אם לא הרבה ילדים בגילו ועם מי שיש צריך להסתדר איתו ולא תמיד כולם חברים של כולם. מאד מעציב אותי שהוא לא יכול להפגש עם ילדים אחה"צ, שאר הילדים רוצים לשחק רק כדורגל והבן שלי לא מת על המשחק הזה. הוא אוהב משחקים יותר רגועים... מה לעשות?

ערב טוב, כהורים, קשה לנו מאד לראות ילד שאינו אהוד או ילד מבודד. את מתארת תהליך שהחל לפני כחודשיים, ולכן עדיין ניתן לראות בכך משהו חולף (יתכן שדאגתך מועצמת מעצם הידיעה שמדובר בישוב קטן). בכל מקרה, חשוב לזכור שאצל ילדים בגיל הזה, לעיתים קרובות, המחשב הופך לזירה החברתית המרכזית, דרך הICQ או המסנג'ר. לפעמים ילד שסגור שעות בחדר אינו כה בודד כמו שנדמה לנו. בכל מקרה, חשוב לשדר לילד מסר מעודד, לפיו אתם - כהוריו - יודעים שהוא מוכשר ונחמד, וסומכים עליו שיוכל למצוא לעצמו חברים המתאימים לו ולסגנונו. תמיד אפשר להתעודד מהעובדה שבשנה הבאה הוא יעבור לחטיבת הביניים, ושם גם האוכלוסייה מגוונת ורחבה יותר. במקרה שאין שיפור במצב, ניתן לנסות ולגייס את המורה או את יועצת ביה"ס לעזרה. בהצלחה ליאת

שלום, יש לי לפעמים תחושה לא טובה כאשר חברי יוצא לאירועים בלעדי. אני לא יודעת ממה זה נובע, האם התחושה הזו נובעת ממני או מהחבר שלי. (למשל: הוא חושב שאין כל רע בלצאת עם חברים לפאב או לטיול בלעדי וכד') אך כל פעם שהדבר עולה התחושה הקשה הזו עולה גם (חוסר ביטחון, חשש, דאגה). הדבר מפריע לחברי והוא כועס עליי ומנסה להבין ממה זה נובע, הוא שואל אותי האם זה היה לי בקשרים קודמים בעברי ואיך פתרתי את זה. השאלות האלה מציקות לי, ולמרות שאני רוצה לפתור את הבעיה קשה לי לדבר על העבר שמחזיר אותי לזכרונות לא נעימים שלא שייכים להווה(לא בגלל שיש לי להסתיר משהו). הקשרים הקודמים לא היו טובים בעיניי כי הם ערכו מס' חודשים בודדים ובני הזוג לא התאימו לי, הם פגעו בי, גרמו לי להרגיש חוסר ביטחון ולא סיפקו לי חוויית חברות אמיתית ותומכת. גם כאשר אני מנסה להסביר לחברי על מה שהיה בעבר, הוא חושב שלא הגיוני שלא דברתי או ניסיתי לפתור את זה בעבר (הרי הדבר לא תלוי רק בי). חשוב לי לפתור את הבעיה, כי חברי הוא בחור טוב ומתחשב, חבר תומך וכנה (משתדל תמיד לספר לי הכל) גם בבית יש לי קשיים המשפיעים עליי - אימי לצערי, סובלת ממחלה נפשית ומידי פעם זורקת משפטים/נותנת לי תחושות שגורמות לי להרגיש חוסר ביטחון לגבי הזוגיות שלי. הדבר הזה מגביר את החשש שלי ואני לא יודעת על מה להסתמך. ברצוני לשמוע את דעתך על הבעיה.

שלום אפרת, אם הקשר הנוכחי חשוב ויקר לך, עליך לפעול בנחישות ולהתגבר בכל דרך אפשרית על הנטייה להיצמד באופן מחניק אל בן זוגך. גם אני חושבת שחייבים לדבר על כך, ולהגיע לסוג של הבנה הדדית לגבי הצרכים של כל אחד מכם. הצורך שלך הוא בקרבה אינטנסיבית, בעוד עבורו - החופש לבלות או לטייל עם חבריו הוא צורך חשוב לא פחות, שעליך ללמוד לכבד. במסגרת טיפול פסיכולוגי, תוכלי להתחקות אחר הסיבות והגורמים לאותה חרדת נטישה שהתפתחה בך (יהיו אלה חברייך הקודמים, אמך, או נסיבות חיים אחרות), ולשקם את תפיסותייך ביחס לעצמך ולערכך. הרווחים מטיפול כזה עשויים לחרוג אף מעבר לשיפור הזוגיות שלך, ולהביא לרווחה גם ביתר תחומי חייך. בהצלחה ליאת

שלום לכולם, קראתי את דברייה של אני מחברת "קנאה". ואני מודה שהם קצת צרמו לי. אני רוצה להבהיר שלא מדובר ב"היום השמח". כפי שאני רואה את זה מדובר יותר ביום אופטימי עם דברים מרגשים מחדר הטיפול. העלתי הצעה. מי שרוצה שיקח בה חלק. מי שלא רוצה שלא יקח. זאת מדינה חופשית. אני מבקשת ממי שרוצה לקחת חלק לא להציף את הפורום ולהשאר בעץ שהדר התחילה. כך שמי שזה לא נוח לו לקרוא פשוט לא יקרא. תודה רבה. נורית

מזה בנאדם???? ??????????????????? מספיק בנאדם מוניקה סקס יום אחד הוא התעורר וראה שהוא מחזיק את הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה הוא עצם את העניים כי הוא לא האמין הוא פקח אותן שוב והיא עדיין הייתה אז הוא קם לעשות קפה ולשטוף את הפנים ומול המראה הוא אמר אני מקווה שאני פזמון: מספיק חכם בשביל לשמור בשביל לקיים ולא לאבד היא התעוררה ומולה ראתה בן אדם שרואה את הפרח הכי יפה היא עצמה את העניים היא פקחה אותן שוב כמו ציפור מהססת על הסף של הכלוב אז היא קמה לשים תקליט והמים רתחו ובינה לבין עצמה היא חשבה אני מקווה שהוא פזמון: מספיק חכם בשביל לשמור בשביל לקיים לא לאבד מספיק בן אדם לזכור לקיים לא לאבד מספיק חכם בשביל לשמור בשביל לקיים לא לאבד מספיק בנאדם לזכור לקיים לא לפחד יום אחד הוא התעורר ראה שהוא מחזיק את הפרח הכי יפה שהוא איי פעם ראה הוא עצם את העניים כי הוא לא האמין הוא פקח אותן שוב והיא עדיין הייתה...

http://mp3music.gpg.co.il/lyrics/249.html

חובה לקרוא את העבודה על חיי הנמלים של מוריס מטרלינק, נפלא. ושיר של רחל שהוא נפלא ופויה באותה המידה: ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה גם משאי עמסתי(לא מאסתי) כמוה, רב וכבד מכתפי הדלה גם את דרכי כדרכה אל צמרת דרך מכאוב ודרך עמל יד ענקים זדונה ובוטחת יד מתבדחת שמה לאל כל אורחותי הליז והדמיע פחד טמיר מיד ענקים למה קראתם לי חופי הפלא? למה כזבתם אורות רחוקים ככה הרגשתי בקשר לתל אביב פעם.... כשנזכרתי בשיר הזה, כמו עוגיית המדלן צפו זכרונות בלי רשות זה היה קשה מנשוא

שנים חסומות מוניקה סקס שנים חסומות שנים בלי רגש שנים מהצד מנותק מלא בעובדות חסרות כל ערך הקיסר של יפן הקיסר של יפן יושב בכיסא מנפנף בדגל זה לא את זה אני שנים חסומות שנים של הבל אז אל תתפלאי אל תתפלאי אני לא יודע ללכת אני לא יודע לדבר אני רק יודע שהקיר הזה נשבר ואני לא חוזר נתתי לך יד זרקתי אבן לתוך הבאר עמוקה אני מתכופף מקשיב בחושך אני לא שומע פגיעה לא שומע פגיעה אני מפחד מנפנף בדגל זה לא את זה אני שנים חסומות שנים של הבל אז אל תתפלאי אל תתפלאי אני לא יודע ללכת אני לא יודע לדבר אני רק יודע שהקיר הזה נשבר ואני לא חוזר

http://www.lyrics007.com/Guns%20N'%20Roses%20Lyrics/November%20Rain%20Lyrics.html

LOL

http://www.songmeanings.net/lyric.php?lid=3530822107858530969

:)

*FOR \Lamb_--_Lullaby dj shadow - 6 Day massive attack - Sly \FUN LOVING CRIMINALS - I'M NOT IN LOVE Tom Waits - Alice (E Beck - The_New_Pollution Fun Loving Criminals - King Of New York \גידי גוב- כילים שלובים Beastie Boys - No Sleep Till Brooklyn \Beck - Lord Only Knows Beck - Sissyneck \Foo Fighters - Everlong (1 nick cave- let it be מיכה שטרית-מסמרים ונוצות ברי סחרוף-חם על הירח ברי סחרוף- עיר של קייץ Cake - Never There Janis Joplin - Call On Me Saul williams - control freak quannum- I Changed My Mind TISLAM - Chatzvim Porchim\ \Deltron 3030 - 12 - Madness ירמי קפלן-הפוך pink floyd- Run Like Hell Deltron 3030 - 07 - Virus Radiohead - Fake Plastic Trees

david holmes- wish i had a wooden heart.mp3

היי סיכמנו שביום שלישי מביאים לפה (גם) דברים מצחיקים מחדר הטיפולים. האמת, היה לי מאוד קשה. לא רק למצוא, אלא בעיקר להביא. מה זה, התרגלנו להביא לפה רק את המצוקות? בסוף החלטתי לספר את הקטע הבא: בשולחן שלידי, ממש מולו, נמצא שעון מעורר. אני שונאת אותו כי בגללו מגיע המשפט, שאני הכי שונאת בפגישה:: "אנחנו צריכים לסיים"... בתחילת אחת הפגישות הפכתי את השעון, כך שהוא לא יראה מה השעה, בתקווה שהפגישה לא תסתיים... כמובן שיש לו שעון אחר על היד לגיבוי.... אבל שנינו צחקנו.... ועכשיו, כשאני כותבת את זה, אני מבינה כמה זה גם כל כך עצוב.... אין, אין מצב להישאר רק בשמחה, אה? עכשיו נראה אתכם. הדר

שונאת את הניק שלך, אגב סיבות סנטימנטליות אולי אני צריכה אישפוז. אני משליכה כל הזמן. אבל מודעת לזה. ולענייננו. אפשר לומר דברים אמיתיים ומרירים, לפעמים זה יותר משחרר מלצחוק.

גם אני לא מתה עליו, (על הניק...) לא יודעת למה בחרתי בשם הזה, אבל נתקעתי איתו.... ככה מכירים אותי פה.... מה, אני אחליף עכשיו? גם ככה אני בתקופה שאני לא יודעת מי אני.... הדר

8-) http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%91_%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%99%D7%97%D7%93

הדר, אני מאמינה שהכל מורכב בחדר הטיפול. גם השמחה... אני לא לומדת פסיכולוגיה. אבל בכל זאת הבנתי... ואותי זה הצחיק... (-: מרצה במדעי ההתנהגות, אוניברסיטת בן גוריון "אני רואה שאתם חסרי סבלנות אז נלמד עוד מנגנון הגנה אחד ונסיים. השלכה. השלכה זה כשהתוכן עובר מהעצמי לאחר. לא אני מרגיש ככה, הוא מרגיש ככה. לא אני רוצה לסיים את השיעור, אתם רוצים. להתראות בשבוע הבא". נורית

חחחח

וואוו כמה צחקתי! הדר

ערב טוב, שעת ערב מאוחרת. קליניקה חשוכה. פתאום התרעה: אמא, יש מישהו על יד הדלת של הקליניקה. אני טסה אל הדלת. עומדים שם שני אנשים שאיני מכירה. אני מזמינה אותם להיכנס ולשבת, כשאין לי מושג ירוק מיהם. הם מתיישבים. אני מנסה להרוויח זמן: רוצים לשתות משהו? (דווקא נחמדים. רצו קפה). טסתי למטבח, מדפדפת נואשות ביומן שלי. מי אלה, לכל הרוחות? ביומן לא רשום כלום. בתושיה של אדם נואש, החלטתי לבדוק גם בדף של השבוע שלאחר מכן. שם דווקא הם היו רשומים ועוד איך. נכנסתי לקליניקה עם שתי כוסות קפה, חיוך, וקוצר נשימה שהוסווה היטב. עד סוף אותה פגישה זלגו לי פלגי זיעה מתחת לסוודר. שלכן ליאת (בורקס גבינה :-)

שלום בננות, מקווה שעדיין אתן מחשיבות את הודעתי ליום שלישי, למרות האיחור... יש משהו שנזכרתי בו מהטיפול (לשעבר) אותי זה הצחיק באותו רגע, מקווה שגם אתכן (רק בנות פה?) בכל אופן, כאשר שתקתי בטיפול תמיד בהיתי בתמונה שהיתה מולי של קנדינסקי... יום אחד החלטתי לשבת בכורסה אחרת (ממול) וכאשר שוב שתקתי פתאום היתה מולי תמונה אחרת(מן הסתם), ואז אמרתי למטפלת שתמיד בשתיקות אני רגילה לראות את הציור של קנדינסקי :- ) לילה טוב

בסופו של דבר אני מקנאה במאיה. נשמע מוזר אבל כן. לאורך כל התקופה שהיא כתבה כאן לא ממש ניסיתי להבין מה היא אומרת וגם בדרך כלל לא קראתי את השירים אבל חשתי קנאה על כך שיש לה דרך לבטא את רגשותיה. אולי הפורום -תרתי משמע- לא היה המקום המתאים אבל הלואי עלי הדרך המופלאה הזו לבטא רגשות. נכתב כאן איפשהו על "מאיה שתתגנב באמצע הלילה" ובעיני זה נפלא כי אני מוצאת את עצמי באמצע הלילה מתגנבת עוד יותר לתוך עצמי עם המחשבות (המין הסתם פחות טובות) ועוצרת בתוכי עוד ועוד רגשות שאין להן מפלט בשום מקום. הלואי וניחנתי ביכולת הזו לפרוץ גבולות (נכון - כולה גבולות הפורום) כדי להביע רגשות, את הגבולות של עצמי אני לא מצליחה לפרוץ. באופן מאוד פסיבי הרגשתי מעין שותפות בכל פעם שהופיעו השירים. כך שאולי כן היה להם מקום כאן, למרות שאני מבינה את המורכבות של סיבות ההסרה. ובאותו ענין: "היום השמח" של הפורום בעיני הופך את המקום הזה לאיזה פרום של "אומנות שימושית": חבורת בנות שמרוצה עד הגג מהדבקת מפית על יציקת גבס תוך כדי בליסת בוקרס ושכולם ידעו. עלי זה יותר מאים משיר שיכנס פה אחרי ההודעה שלי. wqw,כמה מילים.

יש לי רק חברה אחת שבאמת מקנאה בי והיא אנוכית מרוב שהיא צריכה אישפוז שתלך להזדיין, גם כן חברה. שרון מתה מבחינתיץ שתמצא לה חברה אחרת.

אבל שרון הזו היא בת אדם איומה היא מקנאה שלי יש יותר סיבות להיות עצובה ועדיין אני יותר חזקה היא מופרעת מנסה למשוך אותי למטה. לא בגלל שהיא רוצה להרע לי, היא פשוט שונאת גם את עצמה. נראה לי. אחרת למה היא מנסה להתאבד כל הזמן????

שלום רב, יש לי אחיין קטן בן 3.5, יש לו שתי אחיות בנות 6.5 ו-2.5 והאם בהריון בחודש רביעי. הבעיה היא שהילד התחיל להתנהג בתקופה האחרונה באלימות יתרה (זה כבר מעבר לשובבות) אם זה בגן או בבית, הוא נגמל מחיתולים לחלוטין בשעות היום אך בלילה הוא לרוב מרטיב ובימים האחרונים הוא התחיל להקיא מרצון בכל פעם שכועסים עליו- הוא עושה משהו לא טוב כמו לזרוק את האוכל על הרצפה, הוריו כועסים עליו ואז הוא בוכה ומקיא מרצון. הילד מקבל המון תשומת לב מהוריו ומעולם לא היכו אותו. מה עושים???

יש שלב כזה בהתפתחות לפני החביון נדמה לי.... הממף

לדודה המודאגת, התיאור הקצר שלך יכול לרמז על מצוקה אמיתית של הילד והוריו. מדובר בילד קטן שכבר בגיל שנה הפך להיות 'אח גדול'. ההרטבה, זריקת האוכל או ההקאה המכוונת יכולות לשרת היטב את הצורך בהחזקה ותשומת לב שכנראה קצת התרופפו לאחרונה. ההורים כנראה קצת חסרי אונים, ומתקשים בהצבת גבולות נכונה. נראה לי שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. אפשר להתחיל מטלפון ל'קו להורה' באוניברסיטת ת"א (03-6406888) בימים ראשון ורביעי בין השעות תשע לשלוש. בברכה ליאת

ליאת ערב טוב, מה אפשר לומר על אדם שמרבה לדבר בציניות. בקיצור איזו "בעיה פסיכולוגית" יש לו? (אם בכלל) תודה

לפעמים זה אמצעי הגנה, חוסר אותנטיות בינך לבין עצמך.. נסיון להקל על מצב קשה אנשים לא מבינים הרבה פעמים את ההומור השחור שלי....

מדוע הורידו את הצעתי? אני מבינה שהיא לא רלוונטית?

?????????????

מאיה יש לי הרגשה שזו תשובתך...חשבתי כבר שנעלמת מהפורום... יש לי הצעה חדשה - לאפשר לכל אחד בפורום לפרסם שיר או להפוך יום מסוים בפורום ליום של שירים (או שעת צהריים..שכולם ישנים : - ) . מה אתם אומרים?

*

היי, ציניות היא סוג של מנגנון המרחיק אותנו מפגיעתם של תכנים רגשיים טעונים. ההומור או הסרקזם משמשים מעים חומר בידוד, המאפשר לנו להתמודד עם חומרים מאיימים מבלי להיפגע. לעיתים, הבידוד עובד כל כך יפה, שאנחנו מורחקים גם מתכנים רגשיים נעימים, ואז יוצא שכרינו בהפסדנו... מסתבר שכמו בכל מנגנון, גם כאן, חשובה המידה הנכונה: מנגנון גמיש ישרת אותנו תמיד טוב יותר ממנגנון נוקשה. הציניות אינה משקפת הפרעה פסיכולוגית רצינית, אלא ניסיון לחפות על פגיעות ורגישות רבה, הנחווית כבלתי נסבלת ומכאיבה מדי. יש צרות גדולות יותר :-) לילה טוב ליאת

שלום לכולם, ולהדר, אין כינוי, מישהי מפה.. ולליאת כמובן. ביקשתן שאני אזכיר לכן, אז הנה אני מזכירה. מחר נשמח לקרוא בפורום כל דבר אופטימי. חויות טובות, משמחות או מרגשות מהטיפול. גם בדיחות תתקבלנה בברכה. וכמובן פדיחות מחדר הטיפול. או כל דבר אחר שעולה על דעתיכן (סליחה על לשון נקבה, פשוט נראה לי שיש כאן יותר בנות). אולי... איך נראה החדר שבו מתקיים הטיפול? מה הייתן משנות בו? מה לא? וכו' וכו'. בקיצור כל דבר שיעלה חיוך בפניו של הקורא. מקווה שיהיה שיתוף פעולה ושסה"כ יהיה נחמד. זהו. יום מצויין לכולם. נורית

היי נורית, חתיכת תיק את מפילה פה! מה, ככה סתם, באמצע השבוע, לזנוח את המסכנו?ת וההתבכיינות שאנחנו כל טובים בהן? מהפכני. אחלה רעיון. יהיה מעניין.

היי נורית, היי יעלה, היי ליאת חייבת למצוא עד מחר משהו משעשע להביא לפה. רק הרעיון כבר מעלה את החיוך על שפתי... הדר

היי ליאת, נושא המגע מעסיק אותי כבר זמן רב (מכל מיני סיבות וחסכים שיש לי).בשבוע שעבר כתבת כאן (אפרופו דיון על מגע בטיפול), שהמגע האנושי הוא צורך אנושי חשוב והזכרת אותו בנשימה אחת עם רעב ושינה. את באמת חושבת שמגע הוא צורך חיוני, או שהוא סוג של "מותרות": רצוי מאוד איתו אבל אפשר גם בלעדיו, בשונה מאוכל ושינה? מצאתי בשיטוטי ברשת מאמר של ד"ר גידי רובינשטיין מהפורום השכן המתייחס לנושא והפניתי שאלה דומה גם אליו, אבל מאוד מעניינת אותי גם דעתך. אני מצרפת קישור למאמר של ד"ר רובינשטיין http://www.makorrishon.net/show.asp?id=9411 תודה, יעלה

יעלה, את מוזמנת לעיין בספרי "מבוא לפסיכולוגיה" מסוף שנות ה-90 ואילך ולראות שמציינים בהם כי הצורך במגע פיזי ברשימת הצרכים, כאחד מהצרכים החיוניים להתפתחות האדם. בספרים ישנים יותר, הוא לא תמיד מופיע, ומוזכרים בעיקר רעב, צמא, מין, שינה, חמצן וכו'.

יעלה יקרה, אני מקווה שקיבלת מענה בתשובתי האחרונה. הסכמנו כבר בשבוע שעבר שמגע פיזי הוא צורך בסיסי וחיוני של בני אדם. השאלה רק אם הטיפול נועד לשרת צורך זה דווקא... אם יהיו שאלות נוספות - אשמח לענות. לילה טוב ליאת

שלום ליאת, בשבוע שבעבר "התפלספנו" בשאלת מגע פיזי בטיפול (יחסי מטופלת-מטפלת). שאלתי "שאלת תם" שתשובתה צפויה מראש, אך הפתעת אותי ובתשובתך מצאתי "חומר למחשבה". כתבת שטיפול אינו מסגרת לסיפוק צרכים, וכשם שאיש לא יעלה בדעתו לבוא לטיפול כדי לאכול, לישון, לספק צורכי מין וכו', כך גם לגבי מגע פיזי. אז רציתי להגיד לך שני דברים: 1. כאמור, הפתעת אותי, סברתי שטיפול הוא ה-מסגרת לסיפוק צרכים - לא את אלה החיוניים להישרדותינו הפיזית, אלא לזו הנפשית. במיוחד לאצלו שצברו "היסטוריית חסר וחסך" מרשימה לכל אורך חייהם. תשובתך האירה נקודה שלא חשבתי עליה... 2. וזו נקודת מחשבה והתייחסות בשבילך - אני חולקת עליך בחלק מהדוגמות שציינת (אם את זוכרת אותן): צרכים רבים אפשר לספק באמצעות קנייתם בכסף או "להשיג לבד", לכן ברור שמי שמעוניין לספק את צרכיו המיניים או את הצורך בשינה, אינו זקוק למטפל. גם גם לגבי צרכים אחרים. בשונה מכך - חיבה ומגע אמפתי וא-מיני - אי-אפשר לקנות בכסף(!) ובמסגרת טיפול וקשר רגשי עם מטפל אי-אפשר "להשלים את החסר" באמצעות חלופות. במקרים רבים כוחו של מגע עולה פי מונים על זו של מילה/מזון (ואני אומרת זאת בשמי ובשם הקופיף של הארלו שנצמד ל"אמא-מגבת"...),אז למה זה "אסור" ???

היי דנה, נראה כאילו ערבנו כל השבוע לליאת עם שאלות המגע שלנו :-) כפי הנראה אנחנו סובלות מחסכים דומים, למרות ששאלתי לא מתייחסת למגע דווקא בטיפול. סתם שיעשע אותי תזמון השאלות. להשתמע כאן, יעלה

דנה ויעלה! (כמה נחמד ליפול למארב!) חיבה, אמפתיה וקשר משמעותי וקרוב הם דברים המתאפשרים במרחב הטיפולי. הללו - לפחות לתפיסתי - יכולים להתקיים ללא מגע פיזי. אין עוררין על חשיבותו של המגע כצורך קיומי אנושי, והקופיף של הארלו הדגים זאת היטב. השאלה לגבי הטיפול היא: איזה מן קשר זה? האם קיימת זהות מוחלטת בין קשר הורי או קשר זוגי לבין טיפול. אם מגיעה אלי לטיפול בחורה או ילדה שהתייתמה מאמה, האם עלי לשמש לה א?ם מחליפה? אילו פונקציות הוריות ניתן לקיים במסגרת טיפול ואיזה לא? ואם מטופלת כמהה לקשר זוגי/מיני קרוב שאיננו, האם הקשר הטיפולי יכול למלא את מקומו של קשר כזה? אלה שאלות מעניינות וחשובות. אפשר להמשיך ולשאול: מתי מגע חם, קרוב וא-מיני הופך למגע מיני? איפה עובר הגבול? מי נותן למגע את פרשנותו המינית או האחרת? כדי לנסות ולחדד עוד יותר, אוכל להזמין אתכן לחשוב למשל על אמא ששולחת את הילד שלה לטיפול פסיכולוגי. האם הייתה רוצה שהמטפל, הנמצא עם הילד לבד בחדר, ילטף אותו (ליטוף תמים לגמרי) כדי לספק לו חום וקרבה? אשמח לשמוע את תגובת האמהות שבפורום. הייתי רוצה להאמין שהקשר הטיפולי הטוב - הגם שנעשה ללא מגע פיזי - הוא אכן קשר מגדל ומצמיח, שיאפשר למטופל בבוא היום למצוא ולשמר קשר אמיתי ומלא, הכולל את כל ההיבטים המענגים המצופים ממנו. בברכה חמה ליאת

בסופו של דבר מה שנותן לי את ההרגשה שאני יכולה לדבר על כל דבר בטיפול וגם על הדברים הכי מביכים בעולם , זו העובדה שאני יודעת שיש שמירה ברורה ממגע.. והגבול מאוד ברור וזה מה ששומר עלי. אני חושבת(ממבט של מטופלת) שגם אם לעיתים יש רצון של חיבוק וכד', הרי שלטווח הארוך מגע יוצר מצב שהגבול לא ברור וזה מפריע לפתיחות של הטיפול בהיבט המילולי שלו(שבו ניתן להביע ולרצות הכל במילים) ומגע לא יוצר פתיחות להיפך הוא יצור רק חסימה וחוסר פתיחות..

(לא דנה שפתחה את הנושא) היי ליאת, הרבה שאלות פילוסופיות העלית... (וכמה אני אוהבת פילוסופיה פסיכולוגית). לשאלתך האם את מטפל אמור לשמש הורה חלופי התשובה שלי היא לא, וגם אם היה רוצה בכך לא היה לטעמי יכול לעשות כן.המטפל אמור אולי למלא פונקציות הוריות מסויימות עבור מטופלו אך בוודאי שלא להחליף הורה, נהפוכו, אולי ללמד את המטופל כיצד לקבל את הוריו או לפחות כיצד לחיות בשלום עם עצמו למרות תפקוד הוריו. הוא אמור בעיקר לשמש כדמות חיובית מופנמת שמכילה, מקשיבה ושאר המילים היפות שתמיד משתמשים בהם בטיפול :). לכן באמת אולי חשוב הגבול של המגע בטיפול עם מבוגרים. לטעמי מטפל טוב הוא מטפל שיודע לעשות את ההפרדה בינו לבין ההורה ורק מעניק למטופל את הפונקציות ההוריות החסרות (כל מטופל לגופו), וכלים להתמודדות טובה יותר עם ההורה שתמיד ולא משנה מה עשה למטופל, ימלא אובייקט משמעותי ביותר. עם זאת, עם ילדים, אני חושבת שהמגע נדרש יותר מאשר עם מטופלים. מאחר שהטיפול עם ילד בדרך כלל אינו מתבסס רק על מילים ולפעמים הדרך היחידה להראות לילד שמקבלים אותו למרות שהוא לדוגמא תוקפני היא רק דרך מגע כנה. זאת כמובן במידה ואין חשד שלילד רקע של התעללות מינית, וגם אז המגע צריך להיות עדין במקומות כגון הראש. קשה לענות על השאלה מתי המגע הופך למיני מכיוון שזאת שאלה סובייקטיבית ומאוד תלויית רקע. אני מודה שאני באופן טבעי לחלוטין נוגעת ומתקשרת דרך מגע (רק עם ילדים), ועד כה מצאתי את המגע ככלי משמעותי שאליו הילדים נענו בחיוב. כמובן שאם אני חשה שמגע אינו נעים אני מקפידה לא לעשות כן. אגב, רק עכשיו בזמן הכתיבה אני חושבת על זה שהמגע הוא כלי טבעי אצלי כשאני נוגעת באחרים אך אני איני אוהבת שנוגעים בי (פרט לילדים) ונגיעה של המטפלת שלי הייתה מרתיעה אותי... מממ מעניין חומר מחשבה ללילה.

כשאני מדברת עם גבר מסויים (שנינו נשואים) תמיד הוא נכנס לי לאמצע הדיבור ואוחז בי בחוזקה בזרועי, כמעט בכל מצב שאנו נפגשים ומדברים. מה אמור להביע אחיזת הזרוע של הגבר? האם שתלטנות, אלימות מילולית. צורך שיקשיבו רק לו, הוא יכול גם להשמיע את דבריו מבלי לנגוע בי, לא כן? אולי (סליחה על הביטוי) חרמנות יתר, להרגיש את גופי?!. שמעתי בדיעבד עליו, שהוא חרמן לא קטן. מעולם גבר/אישה לא נגעו בי מתי שדיברו איתי. בזמן שהוא אוחז בי, אני לא מרגישה מאומה, אני שקועה בדבריו. מה אומרת התנהגות זו של הגבר? תודה על המענה שאקבל.- גלית.

שלום גלית, שפת הגוף היא חלק בלתי נפרד מן התקשורת האנושית ונכתב עליה רבות. תחום נוסף שנחקר הרבה הוא הבדלי הג'נדר בשפת הגוף. כך, למשל, נמצא כי גברים נוטים (יותר מנשים) לקטוע את דברי האחר, במיוחד כאשר האחר הוא אחרת (כלומר, אישה). הם גם נוטים להאריך יותר מנשים בשיחה, ולהיות יותר דומיננטיים בה. אחד המחקרים המעניינים בתחום התקשורת הלא-מילולית מצא כי המרחב האישי (קו גבול לא נראה שאנו יוצרים סביב גופנו) של נשים קטן וחדיר יותר מזה של הגברים. גברים נמצאו יותר 'פולשניים טריטוריאלית' למרחב של אישה בת-שיח. גם נגיעה בגוף היא פלישה טריטוריאלית. כך נמצא, למשל, כי גברים נוגעים בנשים כמעט פי שניים מן הנשים הנוגעות בגברים. עד כאן המחקר. מה פירוש הנגיעה הספציפית של הגבר הספציפי? זאת יכולה להיות נטייה טבעית תמימה ו'גברית', זאת יכולה להיות נגיעה שמתאפשרת בין ידידים, וזה יכול להיות גם ביטוי לאותו סגנון פלרטוט מפורסם שהוציא לו את המוניטין שלו כ'חרמן לא קטן'. כשתתגבשי עם אבחנה מסודרת, תוכלי לחשוב איך את מרגישה עם זה ולפעול בהתאם. בברכה ליאת

תודה מקרב לב על תגובתך המפורטת עם כל הלב. עזרת לי מאד. יישר כח לך. - גלית.

אני נוטה לקנא כמעט בכל אחד.זה יכול להיות כל אדם.אם הוא חכם יותר ממני או יפה יותר ממני,או סתם מישהו שנראה לי "שווה".אני עושה השוואות ביני לבין אנשים שאני מקנאה בהם ואז אני רואה כמה שאני כלום לעומתם.אומרים שתמיד הדשא של השכן נראה ירוק יותר אבל למה אני לוקחת את זה כל כך ברצינות אשמח לכל דעה ועזרה תודה הקנאית שמקנאה כל החיים

שלום לקנאית, קנאה הוא רגש טבעי ומוכר לכולנו בעוצמה זו או אחרת. יש הרואים בקנאה כוח מניע להצלחה והישג. כאשר הקנאה צובעת (בצהוב) את כל המגעים שלנו עם האחרים, היא מעידה על דימוי עצמי שלילי ונמוך מאד. ההשוואה המתמדת לאחרים - כפי שאת מעידה - מציבה אותך תמיד הרחק מאחור, ככל הנראה ללא בסיס מציאותי. המשימה המרכזית שלך כרגע, היא להזדרז ולמצוא מעט יותר חמלה כלפי עצמך, להתחיל להכיר במעלותייך, בהישגייך ובכוחותייך - גם אם אינם תמיד בשיא. טיפול פסיכולוגי הוא אחת הדרכים המומלצות להעצמה עצמית מסוג זה. ויפה שעה אחת קודם. :-) בהצלחה ליאת

התוכן נמחק.

שלום רב, מאחר וביקשנו ממאיה להימנע משליחת שירים ללא תוכן משמעותי נלווה, ננהג כך - לפחות בזמן הקרוב - גם במקרה של שאר המשתתפים. עמכם (ועם מאיה) הסליחה ליאת

היי מאיה, חשבתי איזה שיר אוכל להקדיש לך בפורום (מקווה שלא יורידו אותו :- ) מהפורום... מאיה מאי מאי מאיה מאיה קטנה שלי מה את חושבת מה את אוהבת בי. מה היה בי מאיה מה השתנה בי מאיה גלי לי גוזלי שלי מאיה מאיה כלום לא נשמע יפה כמו לקרוא לך ילדתי... מאי מאי מאיה הנה את בת עשרים אז מה את חושבת מה עוד אוהבת בי. מה היה בי מאיה מה השתנה בי מאיה גלי לי מאמימקה שלי. מאיה מאיה כלום לא היה יפה כמו לקרוא לך מאיה... מאיה מאיה קטנה שלי... מאיה שלי...

לכל מי שמתגעגע למאיה ולשיריה, אני שבה ומצרפת את הקישור לבלוג שלה, המאד מרגש והפתוח גם לתגובות http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=206206 מאיה עצמה שלחה לנו את הקישור באחת מתגובותיה האחרונות. ליאת

שלום מה דעתך על טיפול באינטראנט - בעד או נגד תודה

שלום שני, גדעון ישוב לענות בימים שבת-ראשון. (אלא אם ירצה או יוכל להתייחס קודם לכן). ובינתיים - הטיפול באינטרנט תופס תאוצה בשנים האחרונות. עוד על יתרונותיו וחסרונותיו תוכלי לקרוא כאן http://www.psychom.com/articles.asp?id=3 בהצלחה ליאת

אני מחפשת פסיכולוג שמטפל בשיטת EMDR באזור השרון. ניסיתי לחפש באתר העמותה אבל שם יש רק רשימה קצרה מאוד של מדריכים. איך אני יכולה להגיע לפסיכולוג שמטפל בשיטה הזו? תודה.

היי, אם בדקת באתר של איט"ה, עלייך להמשיך ולגלגל את המסמך למטה, ואז תראי שמות מטפלים לפי אזורים. אני ראיתי שם כמה מטפלים בשיטת ה EMDR. גם גדעון שלנו עובד בשיטה זו, והוא, כמובן, המלצתי הטבעית :-) בהצלחה ליאת

אני יודעת שזו שאלה נורא סובייקטיבית אבל אולי כן יש למישהו תשובת פלא בשבילי. אני בת 23 ויש לי חבר יותר מ5 שנים בן 28. בזמן האחרון אנחנו רבים הרבה בגלל נושא אחד והוא האופי. יש הרבה דברים בצורת החיים שלו והשקפת העולם שלו שאני לא מבינה ומנסה לשנות (למרות שאי אפשר לשנות אופי של בן אדם) מוסר עבודה, הורדת הכלב, ניקיון הבית, זה שהוא לא רוצה ללכת איתי למפגשים חברתיים כי אני כל הזמן משתיקה אותו ומרסנת אותו כי הוא נוטה להתלהבות יתר, אלו כמה נקודות שעלו בכמה ריבים אחרונים והשאלה שלי היא עד כמה האהבה חזקה ויכולה להתגבר על מכשולים כאלה או שאולי לא אמורים להתגבר על זה אני יודעת שבזוגיות ונשואים אמורים להתפשר השאלה מה להתפשר ומה לסבול בחיים. אני ממש אוהבת אותו ולא רואה את עצמי ממשיכה בלעדיו (כי ברוב הזמן אנחנו בסדר ומשום מה בסופ"ש יוצא לנו לריב) השאלה אם זה מספיק או שצריך לגמור את זה לסבול כמה חודשים ואז להתגבר. אני יודעת שזה משהו שאני צריכה להבין עם עצמי ואני לא מצליחה! אני לא אובייקטיבית כי עכשיו אנחנו כמו ברגיעה אחד מהשני ואני אמורה להיות זאת שתחליט אם אני רוצה אותו כמו שהוא או לסיים את זה. חשוב לציין שבי יש המון פאקים לא קטנים באופי והוא קיבל אותם ולא מדבר עליהם יותר כבר בערך שנה מבחינתו, למרות הנקודות הרעות שלי הוא רוצה להיות איתי. אני יודעת שמה שכתבתי פה נורא ארוך ומבולבל אבל אני רוצה לשמוע ממי שיכול כל תגובה, דעה, רעיון, פיתרון כי אתם אובייקטיבים ואולי זה יצליח לעזור לי לראות דברים שלא ראיתי עד עכשיו. תודה

שלום שירית, הפנייה שלך גרמה לי לחייך, בעיקר כשקראתי על תכונת 'הורדת הכלב' :-) חייכתי פשוט כי לילדים שלי יש את אותה תכונה... וברצינות- בני זוג, המגיעים מרקע שונה, ממשפחה עם הרגלים שונים, וכן...גם עם תכונות אופי שונות, עלולים לסבול (לפחות בתחילת דרכם המשותפת) מחילוקי דעות, חיכוכים ומריבות סביב חלוקת התפקידים ביניהם. אני חושבת שכמו באותה תפילה מפורסמת, מה שחשוב באמת הוא לדעת מה אנחנו יכולים לשנות ומה לא. יש דברים שלא שווה לריב עליהם, ויש דברים שחייבים להגיע עליהם להבנה. אם בן-זוגך הוא אדם דברן ואוהב אנשים - זו תכונת אופי (דווקא נחמדה - למה להשתיק את התלהבותו?). אם אינו מוריד את הכלב או עוזר בסידור הבית - זה מטעמי נוחות ועצלות (זה דבר שניתן וצריך לשנות!). כמו שציינת יפה, גם לך יש חולשות, עליהן מוכן חברך לסלוח, וזוהי, כנראה, המשימה החשובה ביותר בזוגיות. נדמה לי שיש לך עבודת חשיבה כרגע: על מה את יכולה וצריכה לוותר, ועל מה לא. בזה איש לא יוכל לעזור לך. יהיה מעניין לשמוע מחשבות נוספות ממשתתפי הפורום. יום נעים ליאת

תודה על התשובה ואני בהחלט אשמח ומחכה לשמוע תשובות של אחרים.

שלום שמי נירית ואני אם ל2 ילדים בגיל 4 ו-7 מתברר לי היום שבגן הילדים שהוא טרום טרום חובה כלומר ילדים בגיליים מ-3.5-4.5 בת אחת הלכה לשירותים ואחריה נכנס ילד עם מקל בידו והחטיף לה באיבר המין, שאלתי היא מה עושים? מה אמורה לעשות הגננת? נכון שהילד הוא קרוב ל-4 כלומר קטן, מה עושים שזה לא יקרה גם לבתי? חלק מההורים טוענים שילדים בגיל זה מתעסקים באברי מינם וזה כאילו "נורמלי" הייתי רוצה לשמוע דיעה של איש מקצוע, איך מטפלים בבעיה? מה נורמלי והיכן הגבול שעובר את הנורמלי??? לפי מה שאנחנו שומעים קימים מקרים רבים, ואנחנו כהורים לא יודעים איך מטפלים? ואנו רואים שגם הגננות לא ממש משתלטות , וגם בבית הספר של בתי כיתה א' מסתבר שילדים נוגעים באיבר המין לילדים אחרים והמורים הם די שאננים אודה לכם מאד על תשובתכם נירית

נירית שלום, חיפוש בפורום זה סביב נושאים הקשורים במיניות בגיל הרך יראה לך כי את לא לבד עם השאלות. חשוב קודם כל לברר מה היה בפועל ולהעלות את דאגתך כאמא בפני הגננת , אם מדובר בגן הטרום טרום חובה, או למורה בכיתה א'. אך גם אם מערכת החינוך לא מצליחה למצוא פתרון, אזי חשוב שהחינוך יתחיל מהבית. קוים אדומים כמו "לא להרשות לאף ילד לגעת בגוף שלי, ולא באיברי המין שלי". ללמוד להגיד "לא". לפנות לעזרת מבוגר אם הילד מרגיש מותקף או מאויים. כלומר לעזור לילד לגבש לעצמו את גבולות הגוף והפרטיות שלו ולסייע לו ללמוד את זכותו על גופו. חשוב שיהיו בספריית הבית ספרים על התפתחותו הרגשית של הילד. בחלק מהספרים הללו ישנן שאלות ותשובות בנושאי מיניות הילד. ספרים אחרים מדברים על איך לדבר עם הילד על מיניותו. אחרים נועדו לעזור להורים לגבש עם הילד את תחושת היותו אדון על גופו הוא. זה שהגננת במבוכה או לא יודעת לא פותר אותנו כהורים מחובתינו להגן וזכותינו לחנך. שב ומיידע גם על קיומו של קו להורה באוניברסיטת ת"א, בימים ראשון ורביעי 09:00 - 15:00. יעוץ טלפוני חינם לשאלות לילדים בגילאים 0-6. בהצלחה רבה, גדעון

אומנם אני בטיפול כרגע, אך למרות זאת אני מרגישה שחיי(שכעת במשבר)במקום להתקדם,'הולכים אחורה',ומתפרקים,ואיני יכולה לשתף בתחושה זו אף-אחד מבני משפחתי ואפילו את הפסיכולוג שלי(שבטח יחשוב שאני מגזימה). אני בחורה בת 30+ . מה אתה ממלץ לי לעשות עם תחושה זו?האם להתייחס אליה ברצינות או לא?

למתוסכלת שלום, אני מתקשה ליעץ עם כל כך מעט מידע. בעיקרון: כמובן שלשתף. עצם השיתוף יתן לך פרופורציות, יבהיר לך את רגשותייך ועל מה הם מתבססים, יעזור לך לגייס מחדש בני משפחה, חברים, את הפסיכולוג שלך לטובתך. אם חייך במשבר, אז בודאי שיכולה להיות תחושת פרוק ונסיגה. אז אני נשאר בעיקר עם שאלות: למה את מתכוונת כשאת אומרת שחייך מתפרקים? איפה זה מתבטא? ומדוע כל כך קשה לך לשתף את הקרובים לך?... את מוזמנת לשתף יותר גם אותנו, בברכה, גדעון

תודה על תשובתך, אומנם איני רוצה לחשוף את זהותי או פרטים מזהים עלי, אך כן אומר שלדעתי חיי 'מתפרקים' כי בגילי עדיין איני נשואה,וללא חבר אפילו,וללא חשק לצאת שוב עם בחורים ולחוות מחדש אכזבות ויאוש מכך פעם אחר פעם,ולא להסתבך שוב עם בחור שקרן ש"ינצל"אותי-וישאיר אותי פגועה נפשית ופיזית(בגלל חשש להריון-אך זה היה לפני יותר משנה כבר). בנוסף לכל אני מובטלת כרגע (פוטרתי מעבודתי הקודמת)ולא מצליחה למצוא עבודה חדשה{ואיני מעוניינת לפרט במה-אך בשני תחומים שונים}. איני רוצה לשתף את הקרובים- גם כדיי לא לחשוף עוד חולשה בפניהם,שלעיתים מנצלים זאת לרעה, וגם כדיי לא לפגוע בקרובים לי מאוד-שאני במצב כזה. וזה רק חלקיק קטן ממה שעבר עלי בזמן האחרון,אך שוב-איני רוצה לפרט כאן.

זה כל כך חבל.... אי אפשר לקרוא הודעות בין כל השירים. בפורום השכן בודקים קודם את ההודעה ואז מפרסמים. אם זה ראוי. אולי אפשר לעשות כך גם פה לזמן הקרוב, עד שמאיה תירגע? תודה

זה לא מעניין אותם הם נותנים לה לעשות מה שבא לה במין מחשבה נאיבית שכזו שזה עוזר לה גדעון מעניין אותי - למה אתם חושבים שזה עוזר לה?

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=206206

תודה על ההזמנה לבלוג שלך (כך לפחות פירשתי את זה). זה עושה קצת סדר בבלגאן (קצת :-) ). קראתי הכל. חלקים כמובן אני מכירה מכאן. שיהיה לך טוב, יעלה

מה זה כ"כ מפריע לכן אם מאיה כותבת את שיריה, אם אינכן רוצות פשוט אל תקראו זאת,כמו שאני עושה, אבל אם לה זה עוזר ומשחרר אותה ולנו זה לא מזיק,אז למה לא נתת לה לבטא את עצמה; אישית לא קראתי ממש את שיריה של מאיה,כי כשמשהו לא ממש מעניין אותי או שמפריע לי,פשוט לא אקרא אותו,ואני ממליצה גם לכן לנהוג כך.

במבט לאחור,כשאני מסתכלת על השירים של מאיה ובכלל של אחרים כאן,אני מבינה למה זה מעצבן אותכם וכמה זה מסרבל את הפורום,ואולי מחטיא את מטרתו,שלעתי היא: עזרה מידית לאנשים ,ע"י שאלות ותשובות,ולמרות שמאוד נוח לי שאני יכולה לראות מיד את שאלתי, אולי באמת עדיף לעשות סינון כלשהוא. או - כמו שכבר הוצע פה- שמאיה תרשום את שיריה ב"עץ" משלה,שאיני מבינה בדיוק למה הכוונה ואיך עושים זאת, אך זה נראה לי רעיון טוב. חשוב לי היה להוסיף גם דברים אילו.

החלטתי ללכת לטיפול, ואני מתלבטת בין פסיכולוג קליני לפסיכותרפיסט. האם תוכלו להסביר לי מה ההבדל ולמי כדאי ללכת? איך יודעים שהוא לא שרלתן? האם לשאול איפה למד? האם ללכת רק למי שצמד באוניברסיטה מוכרת? קצת הולכת לאיבוד.... תודה!!!!

פסיכולוג קליני למד פסיכולוגיה והוא לפחות בעל תואר שני עם התמחות בפסיכוטרפיה. פסיכוטרפיסט איננו בהכרח פסיכולוג אלא התמחה בפסיכוטרפיה, גם עובדים סוציאליים שהתמחו בפסיכוטרפיה מוסמכים לטפל באנשים. כמובן שאת ההסמכה וההכשרה בתחום לומדים באוניברסיטה מוכרת. את יכולה להכנס לאתר של הסתדרות הפסיכולוגים ולבדוק על פי שם, אם האדם הוא פסיכולוג מורשה ובעל רשיון. אני אישית מעדיף פסיכולוג קליני על כל אופציה אחרת. מותר לך כמובן לשאול היכן למד, מהי התמחותו וכל מה שברצונך לדעת, אבל כל מי שרשום בפנקס הפסיכולוגים כפסיכולוג קליני , מוסמך לטפל.

עדי שלום, אכן יש צורך לדעת על טיפול כדי לקבל החלטה למי הולכים. אז כמה עצות בקצרה: 1. נסי לקרוא על טיפול נפשי. ספר כגון דרור גרין - "טיפול נפשי מדריך למשתמש". הינו התחלה טובה. 2. קבלי המלצות. מאנשי מקצוע, חברים..כדי שתדעי שהגעת לאיש מקצוע אמין ורציני. 3. תקבלי החלטה האם את מעוניינת בטיפול פרטי או בשרות הציבורי. (קופות חולים, תחנות לבריאות הנפש, שרותים פסיכולוגים של אוניברסיטאות) 4. בתחום הזה של טיפול נפשי ישנם: פסיכולוגים קלינים (בעלי תואר שני, סיימו התמחות קלינית - עליהם תוכלי לברר דרך פנקס הפסיכולוגים). עו"ס קליניים (בד"כ בעלי תואר שני). פסיכיאטרים(רופאים בעלי מומחיות בפסיכיאטריה). אחרים (למעשה כל אחד רשאי לקרוא לעצמו פסיכותרפיסט, ולכן נדרשת זהירות). כמו כן ישנם תוכניות הכשרה בתחום הפסיכותרפיה ואפשרי שבעלי המקצועות לעיל עברו בנוסף גם הכשרה בפסיכותרפיה. 5. מומלץ לאחר קבלת השמות ואיסופן לערוך שיחת טלפון ושם לשאול את כל השאלות אותן הכנת מראש.( מה הכשרתו ומהיכן וכמה זה יעלה ועוד שאלות לפי הבנתך) ורק אח"כ להחליט. בסופו של דבר הכי מומלץ להגיע דרך המלצות . בהצלחה, גדעון

שלום רב, אני יועצת חינוכית בעלת תואר שני, ומתעניינת בלמודי פסיכותרפיה. אודה לכם על קבלת המלצה על מקומות רציניים בהם ניתן ללמוד? בתודה, סימה.

סימה שלום, לכל אחת מהאוניברסיטאות ישנה תוכנית פסיכותרפיה המותאמת לקהל היעד הרלבנטי. כך למשל באוניברסיטת תל אביב ישנן שתי תוכנית דו שנתיות: "גישות פסיכודינמיות בהבנת התפתחותם של מבוגרים" ו- "גישות פסיכודינמיות בהבנת התפתחותם של ילדים ונוער". תוכניות אליהן יכולות להתקבל גם יועצות חינוכיות. ישנן תוכניות גם בבר אילן, בחיפה, בבארשבע ואולי גם מקומות נוספים. את יכולה ליצור קשר עם המקומות , לעיין בתוכניות ולהחליט בהתאם. התוכנית בתל אביב מומלצת, אך איני מכיר היטיב את שאר התוכניות וסביר שגם הן טובות מאוד. בברכה, גדעון

תיארת את כל מה שאני מרגישה בצורה כ"כ יפה ואמיתית! מדהים מדהים מדהים!!! קצר וקולע!

אופס, התכוונתי להגיב לאנונימית על "חיים למכירה"...

http://www.lyricsdownload.com/korn-blind-lyrics.html

שלום ספרתי כאן שקיימתי יחסי מין עם נערת ליווי בשל דכאון מתמשך שנבע מלחץ בלימודים ובדידות וזה ממשיך להטריד אותי עברו מאז חצי שנה לא מצאתי זוגיות חדשה ואני אפילו חש צורך עז להתרחק מזה כמו כן אני מתגעגע לתקופה שבה הייתי תמים לתקופה שהייתי עם האקסית המיתולגית שלי בזמן האחרון יש לי המון ידידות חדשות באונ זה נחמד אני מאוהב באחת מהן היא הייתה מתרגלת שלי והיום אנחנו עושים כמה קורסים יחד כסטודנטים אני כל הזמן מפחד ממחלות עשיתי בדיקות למלא מחלות(בכולן יצאתי בסדר) וזה לא נגמר יש לי חשש עצום מה יקרה אם אני אצא עם משהי ואספר לה על כך ואם אני בכלל צריך לספר אני אמנם מתפקד אבל מצב הרוח הכללי שלי דיי גרוע גם כאשר אני לא חושב על זה זה נמצא באוויר כל הזמן ואני מפחד מה יהיה איתי???????? אני מצטער על כל כך הרבה דברים שיכולתי לשנות לפני זה אבל את הנעשה אין להשיב עברתי דירה כדי שהייאוש יהיה הרבה יותר נוח וזה אכן כך אבל הייאוש נמשך הייתי יכול להיות מאושר בחיי החדשים בלי הדבר הטיפשי הזה שעשיתי עברה חצי שנה והדבר הזה לא מרפה ממני באותה תקופה מצבי הנפשי היה קשה והחלטתי לפגוע בעצמי להטיל על עצצמי כתם או מום גם אם לא פיסי לפחות נפשי זה היה סוג של התאבדות מבחינתי הכאב על הפרידה מהחברה הנפלאה שהייתה לי הכאב על הבדידות והלימודים באונ שלא נגמרים אף פעם גם לי לרצון עז לפגוע בעצמי אני אוהב מאוד נשים וכל פגיעה באישה מעביר בי צמרמורת המחשבה שאני הצטרפתי לקבוצה הזו של גברים מעבירה בי צמרמורת למרות שבכל נעשה בהסכמה ואני הייתי לחוץ מאוד והיא זו שניהלה את העניין אבל לכאוב משהו ופחד ממחלות אף פעם לא חוויתי מה לעשות?? הפחד שלי זה שלא אחווה אהבה תמימה כזו כמו שהייתה לי שוב אני אדם מאוד רומנטיקן וזה לא נותן לי מנוח המחשבה שלא אספר משהו שהוא כל כך מהותי בחיי משהו שגרם לי לעצב ועיצב את האישיות שלי אני לא מבין למה עשיתי את עצמי אני אדם נאה משכיל צעיר יחסית איך לכלתי עצמי במעשה שכזה??אני יודע שזה ארוך מעט תודה רבה בכל אופן

MR BLUE היקר, הכאב שלך מצליח לעבור דרך השורות הכתובות ואני מחפש בתוכי מילים כדי לנחם אותך. כדי לומר לך את הדברים שגם אתה אומר לעצמך: שאת הנעשה אין להשיב...שמה שהיה היה...שאתה היית מדוכא עד עפר. אבל אתה הרי לא סולח לעצמך. מייסר את עצמך על מעשה אחד, ארוע חד פעמי. אני באמת סבור שארוע כזה לא עושה אותך אדם פחות טוב, או גבר מהסוג שאינך אוהב. ארוע כזה הינו מסוג הארועים שלוקח הרבה זמן ויסורים כדי לסלוח לעצמך עליו ולהטמיע אותו אל תוך הנפש. אני מאוד מקווה שיש לך מישהו (איש מקצוע) לדבר איתו על הדברים. לפעמים עצם השמעת הדברים בקול והקשבה לתגובה אליך ואל הדברים שאתה מספר - מרגיעים ומנחמים. אני מקווה שתמצא נחמה וסליחה לעצמך, גדעון

אני חושבת שאתה קצת מגזים ואולי לה הבנתי אותך...למה אתה פוחד?שלא תחווה את תחושת ההתאהבות פעם נוספת,ההתנסות החד פעמית שהיתה לך לא מתייגת אותך כבחור פחות טוב, נועז יותר, או פחות רומנטיקן...מצחיק בדיוק אני חושבת על זה ,אני לומדת באונ ת"א ולפני כמה ימים דברנו כמה חברה גברים ונשים וכן כל הגברים מלבד אחד ערבי סיפרו שבילו לפחות פעם אחת אצל נערת ליווי,בעיניי זה לא כ"כ נורא,גברים הינם סקרנים ואין שום פסול בזה כל עוד הכל נעשה בהסכמה זה בסדר,חבל שתייסר את עצמך,ניסת ,חוית ולא תעשה את זה יותר,,,ובמערכת יחסים אתה לא צריך לספר את זה,לא שהבחורה תברח או משהו,אבל אתה יודע,סוג של אינפורמציה שלא תתרום לקשר, אני מאחלת לך שבוע מקסים,,,

גם אני לומד באונ תא שאלה לי אלייך היית יוצאת עם גבר שהיה עם נערת ליווי?? חוץ מזה הייתה לי חברה אחת בלבד וחוויתי איתה המון חוויות מרגשות ומיוחדות וזה כואב לי כי אני חש שאיבדתי את התמימות שהייתה בי יצאתי עם הרבה נשים מאז שנפרדנו והיו הרבה הזדמנויות אך אף פעם לא הרגשתי שלם איתם ודיי ברחתי מזה ובסוף בחרתי לשכב עם זונה זה דבר דיי מסוכן את לא מכירה את המחלות שאפשר לקבל ולהדביק יש גם מחלות עור . כנראה שבאמת לא אוכל לספר על כך אף פעם ולכן אף קשר שאנהל בעתיד לא יהיה תמים.האם את יוצאת עם אחד מאלה שסיפר לך שהיה עם נערת ליווי?

גם אני לומד באונ תא שאלה לי אלייך היית יוצאת עם גבר שהיה עם נערת ליווי?? חוץ מזה הייתה לי חברה אחת בלבד וחוויתי איתה המון חוויות מרגשות ומיוחדות וזה כואב לי כי אני חש שאיבדתי את התמימות שהייתה בי יצאתי עם הרבה נשים מאז שנפרדנו והיו הרבה הזדמנויות אך אף פעם לא הרגשתי שלם איתם ודיי ברחתי מזה ובסוף בחרתי לשכב עם זונה זה דבר דיי מסוכן את לא מכירה את המחלות שאפשר לקבל ולהדביק יש גם מחלות עור . כנראה שבאמת לא אוכל לספר על כך אף פעם ולכן אף קשר שאנהל בעתיד לא יהיה תמים.האם את יוצאת עם אחד מאלה שסיפר לך שהיה עם נערת ליווי?

תם עידן התמימות בעידן הציויליזציה........ ועוד גברים כמוך במחוזותנו ויתכלה מנות הויבראציה:-) ועתה ברצינות תהומית: יצר הסקרנות והמציצנות הנו נחלתם של נשים וגברים כאחד ופה אחד:-) ההתנסות שלך עם נערת ליווי הוכיחה לך מעבר לכל ספק שאתה רומנטיקן בלתי נלאה ונדלה וכי אתה בנוי רק לקשרים עמוקים וארוכים ומערכות יחסים אמיתיות של אהבה, השקעה וזוגיות ועל השג של תובנה בונה זו אתה צריך לשמוח ולא לקונן. הרבה גברים ונשים חווים חוויות ניסויות עם נערות ליווי/ג'יגולו, אורגיות, סטוצים, חילופי זוגות ושאר מתירנות מינית לא מונוגמית ופוריטנית ועדיין לא הפכו זאת לדרך חיים. אף אני השתתפתי באורגיות ובסטוצים מזדמנים ונהנתי מכך והמשכתי הלאה בחיים. לפי דעתי טרם התגברת על הפרידה מאהובתך ומכל מה שהיא מסמלת בעיניך ואתה משליך את התסכול וחוסר העיבוד של הפרידה ממנה בקיום יחסי המין באופן חד פעמי עם איזה נערת ליווי אנונימית שהכל נעשה תחת הסכמה מלאה והיא מזמן כבר שכחה את דיוקנך ועברה הלאה... ולשאלתך: רוב הגברים שהכרתי ושאני מכירה עברו חוויה התנסותית והתפרקותית עם נערת ליווי וברי לי ולך שלא אפסול את רובם המכריע של הגברים מראש בשל ניסוי חד פעמי עם נערת ליווי בשל הרצון לכיבוש ומימוש ההרפתקאה והשעשוע... בהצלחה וכל טוב לך.

תודה רבה זה מחמם את הלב אכן לא בגדתי בחיים לא הייתי בוגד ובטח שלא עם נערת ליווי

מה ההבדל בין דיכאון קליני למאז'ורי? האם דיכאון מאז'ורי הוא הדיכאון הכי עמוק לפני דיכאון פסיכוטי? ומהי אפיזודה?

לוסי שלום, דיכאון מאג'ורי הוא אותו דיכאון רציני של מצב רוח מדוכא, אובדן הנאה, התעיפות, תחושות אשמה, פסימיות לגבי העתיד , הפרעות שינה וכדומה. לעיתים משתמשים בביטוי דיכאון קליני (שאינו ביטוי מקצועי מהספר) על מנת להבחיו ביו זה לבין דיכאון קל, מתון, דכדוך או דיכי. דיכאון מאג'ורי יכול להיות עם או ללא מאפיינים פסיכוטיים. אפיזודה הינה ארוע דיכאוני חד פעמי להבחין מהפרעה דיכאונית חוזרת או מתמשכת או כחלק מתוך מחלה נפשית רחבה יותר. בברכה, גדעון

לפעמים, לפעמים אני חושבת שאף אחד לא מכיר את ההרגשה הזאת. לפעמים אני חושבת שאף אחד לא יודע מה זה להיות בן אדם עצוב, שהחבר היחידי שלו זה הוא עצמו בלבד. אני יודעת שאני לא מצורעת, שאני לא טיפשה ושאני בן אדם מאוד נח וחברותי. אבל למה, למה יש לי פחד מבני אדם? תמיד חשבתי שמדובר בבישנות ובחוסר בטחון עצמי, והיה לי נח להשען על זה... חשבתי שאני אצליח לשנות את זה במהרה, הרי יש הרבה אנשים שסובלים מחוסר ביטחון עצמי, וביישנות בכלל. אבל לאט לאט במשך השנים למדתי להרכיב את הפזל. אפילו הגעתי לכמה נקודות בחיים שלי שאמרתי "אוקיי, ככה זה וזהו, נתרגל" אבל האמת שאני לא יכולה יותר לסבול את זה... אין ספור נסיונות להתקרב לאנשים, זה סתם היה לשווא. אני שונאת את כולם וכולם שונאים אותי. קשה לי לגדול עם משפחה שלא מבינה אותי. כשאני רבה עם אחותי, תמיד אשמע את המשפט "אין פלא שאף פעם לא היו לך חברים" כשאני רבה עם אבא, תמיד אשמע את המשפט "תצאי לעבוד, התרגלת לעצלות" והם לא יודעים שזה לא מבחירה. וקשה לי, עכשיו קשה לי. לפעמים בא לי למות, רק ה' יודע עד כמה איני מוצאת את מקומי פה. אבל יש לי 2 סיבות עיקריות להיותי כאן- אחותי הקטנה, אני לא אתן לה לסבול על חשבוני. והשניה, ששם, גם למעלה, אין לי מקום. מור.

היי מור.. קראתי את מה שאת כותבת ואני מזדהה איתך.. אוליי כל מה שאת עוברת זה איזה מתח נפשי עם הסביבה שלך.. אני כדי להתמודד עם כל הבעיות האלה ברחתי לאנורקסיה ( לא שאני מציעה לך לעשות זאת חלילה כי זה סבל בפני עצמו ). נפלתי לתוך בור שחור וכמה שרציתי להתרחק מאנשים זה לא הלך.. את כתבת פה כי אני מאמינה שאת לא יכולה יותר עם כל הקשיים וזה באמת קשה לקום ולהחליט החלטות לבד, הצעה ידידותית, תפני לעזרה לכי לשיחות אוליי לך זה יעזור ויתנו לך כלים להתמודד עם החיים.. אני מזמן איבדתי תקווה לחיות ואני מקווה שאת עוד רחוקה מיזה.. שבת שלום . מעיין

מור, לפעמים צריך לקחת נשימה ארוכה ולהמתין שהתקופות הקשות יעברו ושיהיה לך יותר קל להתמודד הדברים. אל תהיי קשה עם עצמך, הרי את יודעת שאת עושה כל מה שאפשר מבחינה טיפולית. את יודעת גם שהנסיבות האובייקטיביות הנוכחיות של חייך הן מורכבות. וכן, זה בהחלט קשה לגדול עם משפחה שלא מבינה. לפעמים בתקופות מורכבות של החיים, לא רוצים כל כך לפגוש אחרים משום שמרגישים פגיעים ומדוכאים ולא רוצים , שאחרים יראו אותנו כך. אני מעריך שהעוצמה של מה שאת מרגישה תפוג אט אט. מחר יהיה יום חדש, היי חזקה, גדעון

אני נמצאת בקורס בלימודים עם חבר לשעבר, ועם חברה גם לשעבר... כיום רק שלום- שלום.השניים מכירים אחד את השני דרכי. במשך כל ההרצאה הם דיברו זה עם זה ואף החליטו להיות יחד באותו צוות עבודה לצורך קורס זה. האם גם אתם הייתם מתעצבנים?

שלום סטודנטית, כן, אני מניחה שהייתי מתעצבנת... וגם שומרת על עצמי, ומשתדלת לתפוס מרחק, ולעבוד בצוות עם חברים נחמדים חדשים... אורנה ראובן-מגריל

מחפשת המלצה על פסיכיאטר/ית של מכבי באזור הצפון (חיפה וצפונה)

שלום מחפשת, ראשית, כדאי לפנות גם לפורום פסיכיאטריה. שנית, אנא צרפי כתובת מייל כדי שמשתתפי הפורום יוכלו לחזור אלייך עם המלצותיהם באופן אישי. בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל

http://mp3music.gpg.co.il/lyrics/8922.html

http://mp3music.gpg.co.il/lyrics/2966.html

רה-פה-סול-לה- סיבמול-לה-סול- מי-דו-רה-מי-פה-רה-רה דו-רה-מי-דו-שכחתי רה-פה-סול-לה- סיבמול-לה-סול- מי-דו-רה-מי-פה-מי-רה-רה ???? (לעלות סולם) דו-דו-דו(מהיר) .... סיבמול-לה-סול מי-דו(נמוך) רה-מי-פה- רה-רה- דו-רה-מי-דו-שכחתי (X2)

לה-סול-פה-פה סול-לה סול-פה-מי-רה סול-לה-סי(במול)-לה דו(גבוה)-סי(במול)-לה-סול לה-רה(גבוה) די, נמאס לי ,שיר עצוב שאני זוכרת טוב מדי

מאיה יקירתי, כפי שבטח ראית, חלק ממשתתפי הפורום מבקשים לצמצם את קצב השירה שאת ממטירה עלינו... אני חושבת שהפתרון הטוב ביותר, שיאפשר לך להביע את עצמך ולאחרים לבחור אם הם רוצים לקרוא שירה או לא, הוא שיהיה לך "עץ מאיה", שבו תכתבי כאוות נפשך. אם יש לך תגובה להודעות אחרות בפורום, פשוט צייני בכותרת לאיזו הודעה את מתייחסת, וכתבי את התגובה ב"עץ שלך". אני בטוחה שנתרגל לכך במהירות... שלך, אורנה

אני חושבת שאני אוותר לגמרי באמת שלא אכפת לי אני אכתוב לעצמי

חחחחח