פורום פסיכולוגיה קלינית

הי, אני קוראת ונמצאת בפורום מלפני 4 שנים ..... בהתחלה בתור קוראת פסיבית ...... בהמשך תחת הניק ח. והיום תחת השם הילה . לאחרונה , לתחושתי יש איזו שהיא תסיסה בפורום. אני בכוונה לא משתמשת במושג רע/טוב , אלא משהו קורה כאן . יש יותר חברות קבועות תחת שמות קבועים, שכותבות באופן פעיל . יש יותר דינמיקה בין הבנות אחת כלפי השניה , ועצים שמסתעפים , וכן , מה לעשות מטבע הדברים , כאשר אנשים נוכחים , ומרגישים בנח , עולים רגשות שונים . הקנאה לדעתי מרימה את ראשה (גם טבעי ) יש רגשות שליליים כמו זעם , כעס ותוקפנות שעולים , ולצערי הם דוחקים הצידה הרבה מאוד רגשות חיוביים שקיימים כאן , כמו אהבה , חיבה , פרגון , והקשבה הדדית . ואודי , אתה שנמצא בתווך , רואה אותך כמו לוליין , ומנסה לאחוז בחבל משתי קצותיו ...... ולהכיל , ולתמוך , ולהציב גבולות ..... וגם הכי מהכל .... לאפשר לדברים לקרות ואני רואה את זה כמו בים לפעמים יש מערבולות וסופות .... אבל צריך לזכור שאחרי הסערה מגיע גם השקט . או כמו עננים בשמים .... שמשנים את צורתם ... ולפעמים הם כהים ואפורים , ולחילופין הם דקים בהירים ונינוחים , ואין לי ספק שלאט לאט דברים ירגעו וישתנו , כדרכם של תהליכים רק שלא נשלם מחירים כבדים מידי , לכן אני מבקשת ממך במבי מיכל כן וגם מימך מיקה להישאר איתנו , ולמימה אני מייחלת לך ובשבילך שתמצאי בתוכך, לאט לאט איים של רוגע , של שלוה ונחמה כי נראה לי שאחרי הכל את נורא סובלת .... מקוה שתבוא היונה ... ועלה זית בפיה .... אוהבת , הילה

מצטרפת בחום, לדברייך היפים, הילה, וגם לדבריה האמיצים של מיכל בשמה המלא בעץ שלמטה. כל-כך ייחלתי לתנועה הזאת, ועצוב יהיה לי לראות, שמה שחשבתי שטוב הוא לי, יתגלה דווקא כמתאים פחות כאן. מדכא. מקפיא. מרחיק. אודה שכך נכון גם למשאלות החיים שלי ולחוויה בעולמי הפנימי - "אמא לא צריכה למות מקנאה כאשר הילדה צומחת. החיות של הילדה, ההנאה שלה, לא צריכה להרוג את אמא או להפיל אותה למשכב. יצר החיים אינו רעל, והילדה אינה צריכה לחוש אשמה על, בסה"כ, הבעת משאלות בסיסיות" כך שגם מסיבות אגואיסטיות שלי, כן, הייתי רוצה לראותכן פעילות כאן. תקוותי שהמשחק יזמן לכאן אנשים. סקרנית, אודי. תהיה מקורי :-P. ועוד משהו - מבינה שלפעמים אנחנו נורא מתביישים לאור התפרצויות רגשיות, מילוליות, התנהגותיות, ואני חושבת גם שבושה אינה בהכרח דבר שלילי. לעתים היא חשובה אפילו. במידה מסוימת סוג של פילטר, אולי. ואולי גם ל'התפרצות' יש את הערך שלה בתהליך. הלוואי שיהיה תיקון. במובן הריאלי. סוריקטה

בעלי בן 32 עוד מעט אנחנו ביחד 11 שנה שמתוכם נשואים 6 שנים. יש לנו 2 ילדים בן 3 ובן 8 חודשים. בעלי מזל קשת עם עבודה מסודרת גרים בשנה האחרונה אצל ההורים שלי. בעלי דיבר איתי לפני כמה ימים שנמאס לו מחיי הנישואים והוא רוצה להיות לבד בשקט.ושאהבה שלו אליי דעכה.אני מרגישה שהוא עובר איזשהוא משבר אשמח לקבל יעוץ איך לעזור ומה לעשות כדי לא לפרק את המשפחה היקרה הזאת.תודה

היי אודי. האם ניתן לומר שגבולות שמציב מטפל למטופל בונים בתורם ספרציה רגשית בין אני-אחר? ואם הגבולות מופנמים אז זה משהו שהמטופל לוקח החוצה לחיים ונגיד הופך בעצמו לאדם שמסוגל להציב גבול והן לעמוד בו ביתר חוסן? סתם תוהה כי אחרי הכל להקפדה על גבולות תפקיד כה מרכזי בתהליך הזה.

הילד עולה לכיתה ט חינוך מיוחד שנה ראשונה בחינוך חילוני בא מרקע דתי ההצעות שהועלו ע"י הקבסית הם ישורון ת"א מיפתן ראש העין מה עושים לאן האם שם של הביתי ספר הללו יהרסו לא את החיים אמא מודאגת שלא ישנה בלילות תודה

שלום, אשמח לעזרה. אני סטודנטית לעו"ס ועושה כרגע עבודה . מתקשה קצת להבין את המושג של העברה נגדית. משום מה חשבתי שהעברה נגדית היא התחושות שלי כלפי המטופל שנוצרו כי המטופל מזכיר לי דמות מעברי.. מקריאת מאמרים אני מבינה שלא כך. אלא זו איזה "התכתבות" בין הלא מודע שלי ללא מודע של המטפל... אבל אני עדיין מתקשה להבין את המושג עד הסוף. אם לדוגמא למטופל יש דפוסי העברה של כעס והאשמה בעקבות תחושת חוסר נראות (תחושות אלו לגמרי מתקשרות עם העבר של המטופל) והתחושות אשר עולות אצלי הן תחושות של חוסר אמפתיה ושיפוטיות כיצד ניתן להסביר זאת באמצעות העברה נגדית? אני יודעת שהשאלה היא כללית מאוד, אשמח אבל לדוגמא (כל דוגמא שתעזור לי להבין את המושג המבלבל הזה :) ) תודה רבה!

אתה כעסת עליי? נעבלתי שאמרת לי לא להציק לה.. עוד יומיים ואני אפגוש אותה סוף סוף, אני כ"כ צריכה אותה, אני מרגישה שעבר הרבה מאוד זמן, ואני גם מתגעגעת אבל בעיקר צריכה שתהיה איתי.

הי, חשבתי - בעצם, אם אודה על האמת, חשבנו ביחד המטפל ואני - מה יוצר, בין השאר, את זעקות השבר הבלתי פוסקות שלי, מה אבד לי כל-כך; חשבנו גם מה נגע בי כל-כך בסרט הילדי החמוד שהזכרת כאן, אודי. אחת ההשערות היא, שאולי זהו גם הבלבול בין הטוב והרע. הרי בבסיס אני יודעת להבחין ביניהם, אני מקווה, גם בהקשר המידה... אבל משהו מתקלקל שם איפשהו. הם מתבלבלים מתהפכים אצלי, במחשבות של מראש ושל בדיעבד, בהחלטות. אולי נעדרת האינטגרציה לעתים, אולי. ייתכן שגם יש משהו שמתערבב מידי או מתפצל גם כאן במדיום הזה לאחרונה ויוצר כאב. באותו הקשר - צריכה ללמוד אהבה מהי. להת', סוריקטה

אודי שלום, בשאלתי הקודמת על ביישנות לעומת חוסר בטחון כתבת שמי שביישן הוא בד"כ לא יהיה עם "בטחון עצמי מושלם" וזאת סתירה לדעתך. השאלה היא מדוע? בטחון עצמי הוא בעצם הערכה עצמית. מדוע לא יתכן אדם ש"עף על עצמו" - מעריך את עצמו מאד בכל תחום אפשרי: הוא מאמין בלב שלם שהוא הכי יפה,הכי חכם, הכי עשיר,הכי מוכשר וכו' וכו' ויחד עם זאת הוא ביישן ומופנם. מעין תכונת אופי המתבטאת בתקשורת עם הזולת שלא קשורה למידה בה הוא מעריך את עצמו. כשידברו איתו הוא יחוש אי נוחות, הוא יתקשה עד מאד להתחיל עם בחורה. אפילו ימנע לעיתים ממפגשים חברתיים. והנה - הוא בעל בטחון והערכה עצמית מאד, וביישן

בואו נחשוב רגע.. וניקח נשימה... http://www.youtube.com/watch?v=QrnMEM_AB5U מקווה שהקישור יעבוד....השיר הוא קחי נשימה ששרה אילנית... באהבה ממני אליכם ואלייך אודי חשבתי במיוחד עלייך מימה יקרה.. סליחה שכעסתי :)

הי אודי אתמול שלחתי תגובה לעץ של חנה היא לא עונה לי ולצערי היא לא עלתה תוכל לבדוק ? ובנושא הגבולות תודה שאתה שומר על המרחב הכל כך יקר הזה ..... הילה

הילה, אז אולי תשלחי שוב? נראה לי שהיא לא הגיעה, כי אני מקבלת התראות למייל על תגובות להודעות שלי, והפעם קיבלתי רק מאודי אז כנראה לא נקלט.

אני אחרי יום עבודה רצוף .., כמעט עשר שעות על הרגליים , אכתוב לך בתמצית מה שכתבתי אתמול , שאת מזכירה לי את עצמי מלפני שלוש /ארבע שנים ושאם תפתחי את פורום פסיכותרפיה תחת הניק אדוה ותקראי את ההסטוריה תראי את אותה הגברת בשינוי אדרת ..., ולתחושתי מה שקורה לנו זה בתחילה נזקקות נורא גדולה שהופכת לתסכול ... ואיך שהוא מתחלפת בכעס נורא גדול , ועל זה צריך ,כדאי וראוי לדבר במרחב הזה ששמו טיפול  ..... רוצה לעודד אותך ממקומי אני, שלאט לאט עם הרבה עבודה מאומצת שלך ושלה, דפוסים מתגמשים , ולומדים קצת יותר להכיל , וגם בהמשך לראות , שבקשר יש שתי אנשים , כמו שאודי כתב לך , חשוב לכבד את המרחב של המטפלת ..... וגם אני בעבר הייתי מתקשרת לקו התמיכה כמעט כל יום , ומתכתבת בצט של ערן , ומה לא ......?? מקוה שמחר יבוא כבר מהר .... ושתיפגשו , איתך , הילה

אני בטוחה שחלק מזה קשור לזה שבדיוק כשהיא יצאה לחופשה, הייתי אמורה לחזור לזו הראשונה שילדה ועדיין לא "נפרדתי" ממנה לגמרי, ונשארתי קצת תלויה באוויר מהבחינה הזו. וגם שבעצם זו ההפסקה הארוכה והיחידה שהייתה לי עד כה בטיפול (סה"כ בטיפול שנה וכמה חודשים).... אצלה אני רק כמה חודשים. אני מקווה שבסוף זה יתאזן ויהיה לי יותר קל. גם היום זה בא והולך. ועכשיו החגים באופק ואני כבר מחשבת כמה זמן אצטרך לחכות כל פעם. קשה לי עם מה שאמרת לגבי הקשר- זה דבר שמאוד מעסיק אותי, כל הזמן. לא מסוגלת לחשוב על זה, זה עושה לי רע, אפילו את המילה קשר לא יכולה לומר בעל פה, אלא רק לכתוב. גם ככה הקשר הזה הוא שונה מאוד מהמציאות. לה מותר מה שלי אסור ונכון שכביכול "מותר" לי לעשות או לומר את הכל אבל זה רק במסגרת הטיפול עצמו וזה קשה לי מדי. ואנחנו לא נפגשות מחר אלא ברביעי, אבל יהיה בסדר. ותודה רבה!

אודי יקר, אתה מאוד יקר לליבי...מקווה שאתה חש זאת!!! אתה עוזר מכל הלב. קורא ומגיב ללא לאות וכמעט ללא הפסק. מרגישה סדקים...יש פתאום תחושה של סדקים בפורם....מיקה עם הודעה מפחידה ועזיבה פתאומית ותגובתך.. מימה שכועסת מאוד על טיפול לא נאות ומוסיפה המון הודעות...במבי שתופסת מרחק.....רוני שפתאום הפכה את הבקשה שלה למשהו אחר.....חנה שמציפה מטפלת וגם מפחידה........ואני שחושבת שאתה לועג פתאום וצריכה נראות תמידית :( סליחה שכך קראתי אותך..... אודי, אני כותבת ובוכה כי אתה יקר לי מאוד, כי שיתפתי אותך ממקום אינטימי שאיש מלבדך ומלבד המטפלת אינו יודע. רציתי דווקא לחזק את ידך..ההתנהגות שלנו פה....לא יודעת קצת, כפויית טובה????????? או כזו שכועסת על אבא????????(פעם ראשונה שאני מעיזה לומר פה שאני כועסת עליו כן(האמיתי)......)אוףףףףףףףףף לא יודעת.........אף פעם לא ממש הבנתי פסיכולוגיה, מצטערת.....לא טובה בדימויים כאלה והגדרות.... ואיומי התאבדות??????מה זה??????לא מגיע לך אודי!!!!!!!! לא פייר :( אז נכון שרע לנו ונכון שכואב.......אבל מכאן ועד ל....לא יודעת אודי, הלוואי שיש לך הסבר......כי אני אבדתי ומרגישה סדקים בלב........חבל כפויי טובה, ואני בתוך חבורת כפויי הטובה :( כן..גם לי היו מחשבות ללכת מהפורם...להמחק.....אבל לא!!! אני נשארת ומתמודדת, גם פה!!!!!!!! היום החלטתי בטיפול דבר חשוב, להתמודד!!!!! לחפש את הטוב....להכיר בטוב..... שלך, במלוא הכבוד והערכה והכרת הטוב שבך, מצטערת אם נפגעת... מיכל (שם מלא!)

אני ניסיתי להסתדר לבד, בלעדיה. ביום חמישי הייתי שעתיים בצ'אט של סה"ר (דומה לזה של ער"ן), הייתי כאן ובעוד פורום בפייסבוק ועדיין הייתי צריכה אותה. אני החזקתי מעמד כמעט כל החופש שלה. אני הרגשתי שלא הייתה לי ברירה. והיא חזרה אליי בסוף היום, היא התקשרה ודיברה כמה דק', שאלה אם אני יכולה להחזיק מעמד עד הפגשיה ברביעי ועניתי שכן. אחרי שהתחלתי עם ההודעות לא הצלחתי להפסיק, הייתי חייבת אותה כדי להפסיק והיא התתקשרה והפסקתי עכשיו. לא רציתי בכוונה להכעיס אותה, כבר לא שלטתי בעצמי. וגם אם אני מדברת על זה שאני רוצה למות, אני מפחדת כדי לעשות משהו ואני חושבת שאם זה ארגיש רע ממש אפנה לבה"ח. אני לא רוצה שתכעס עליי. אודי, מה שקשה לי- זה סופי שבוע(וחגים כשיש), אין לי עם מי להיות, כל שאר השבוע אני בסדר. אתה שואל מה אפשר לעשות ואני תוהה מה לענות. יש כאלו שאולי אני יכולה ללכת אליהם לארוחה או לכל השבת, אבל אני רוצה משהו אחר, שכרגע לא קיים. אני רוצה להזמין אליי, אבל אין לי את מי, אוהבת לבשל אבל אין בשביל מי. ורוב הפעמים לא מסתדר לי, אין לי עם מי להיות (שאני רוצה) וכשזה קורה אז רע. וכשרע לי אני מרגישה שאני כבר לא רוצה לחיות, וכשנגמר סופ"ש זה עובר לבד, אבל כל פעם זה חוזר על עצמו שוב. וזה קשה מדי בשבילי להיות במצב הזה...

אני רוצה שיזמינו אותי. ואם לא מזמינים אני בד"כ לא מצליחה להזמין את עצמי לבד. יש כאלו שיותר קל לי אולי, אבל לרוב זה לא כ"כ מצליח (ובכ"ז יש מגמת שיפור בעניין השבתות נדמה לי) וגם אני לא אוהבת להיות לבד בשבת בדירה, ז"א שגם אם אני אלך לארוחות לאנשהו, יהיה לי את כל השבת לבד וזה עושה לי רע, ולכן רק ארוחות בלי שאף אחת נמצאת בדירה לא רלבנטי לי. ואני תוהה מדי פעם- אולי אני צריכה להתרגל וללמוד להיות לבד?! אולי זה לא כזה נורא?! אני באמת לא יודעת. אודי, מה אתה חושב? כשאני לבד זה עושה לי רע, אני ישר בוכה ועצוב לי מאוד. וכשזה קורה בשבת, אתה ראית לבד איך אני מגיבה... וזה קרה מס' פעמים. בסוף אני מוותרת ונוסעת בעל כורחי למקום אחר. פעם אחת בלבד קרה שהייתי לבד, כי לא "רציתי לוותר" לעצמי והתעקשתי שאני נשארת לבד כדי להראות לכולם שרע לי ואכן היה רע מאוד. מאוד. ואני לא בטוחה שאעמוד בכזה מצב שנית. ואני מקווה שזה יסתדר, כי גם אין לי כ"כ חברות ויש מקומות שאני לא מרגישה בהם בנוח, כך שאני מרגישה שהאפשרויות שלי הן מאוד מוגבלות. דווקא לגבי השבת הקרובה אני חושבת שזה יסתדר ויהיה בסדר. (ואם לא אתה בטח תשמע ותראה את זה כאן)

הי אודי אני כותבת לך ודמעות בעיני דמעות של תסכול של כעס וכאב עברתי חוויה ממש לא טובה בחמישי וצריכה לחכות עד שלישי בשביל לעבד את זה בטיפול זה המון זמן נאבד לי הכרטיס אשראי וגיליתי את זה עכשיו אין לי שום דרך לדעת מה קורה עם זה כרגע או לבטל כל המוקדים סגורים אוף !!! משהו טוב הילדה שלי אצלי כרגע אנחנו ישנות יחד עשיתי לה יום כייף היינו יחד במסעדה היא מהממת אמרתי לילד שאם הוא ממריד את הילדה אז שלא יבוא . הייתי מאוד אסרטיבית איתו כי הוא נהיה חצוף לאחרונה בשרות אבא שלו הבהרתי לו גבולות מאוד חד משמעיים וברורים הייתי סמכותית אני בטוחה שאחרי שהוא יראה איך כייף לילדה אצלי הוא גם ירצה לבוא אודי תודה שאתה ישנו פה הילה.

משתתפות פורום חביבות, קולכן נשמע. מתרשמת שזה מתגבש לכדי 'דעת הרוב'. אין לי כוונה לחבל לכן במרחב הנעים והבטוח שאתן מעוניינות לקיים כאן. תהיו בריאים אנשושים.

שיזכיר שזה מחזורי ויגמר עוד מעט? מישהו קצת גבוה יותר שיאמר שהוא רואה את הנקודה בה אפשר לעלות לנשום שוב?

נעמה יקרה, שאני כל-כך אוהבת לקרוא :-) לולא בך עצמך היה אותו קול שיודע שבעידן הנוכחי, תמיד אלו גלים גלים; לולא בך עצמך היה קול שיודע, אף אם בסתר, שיש אי-שם איזשהו למעלה, גם כשההרגשה אי שם בעמקי השאול - לא היית יכולה לבקש שמישהו יאמר, לא היית יכולה לקבל כשמישהו יגיד. אז את יודעת, וגם אני, ולאו דווקא מלמעלה. ואני אומרת שאין דבר כזה שאין גלים גלים, לפחות במחוזותינו הקטנים של החיים ובמצבנו הלא סופני, וזה אפילו לא נתון לוויכוח :-P באיחולי הפוגות ארוכות, תדירות נמוכה של גלים עם נגזרת שנייה שלילית, ובכלל, לא יותר מידי תנודות לכאן או לכאן... סוריקטה

תודה לשניכם, הייתי (ועודי) צריכה שמישהו יחזיק את הידיעה הזו לפי שתתפוגג ותיזל לי בין האצבעות. בינתיים מרגישה אני עצמי כמו גל שמתנפץ על סלעים. איזה חיבור שהצלחתי להשיג נשמר, עד שמגיע לשיא הכאב ומתנפץ לרסיסים של דמעות. קשורות-לא-קשורות לעצמי. באות כשנדמה שהכל בסדר ולא מגיעות כשאני רוצה להוציא את הכאב החוצה. כרגיל הגוף שלי לא מוכן להתחבר אליי (זה בסדר, גם אני לא אליו).

אם היא לא עונה לי, אני לא רוצה ללכת אליה יותר, מצד שני אני לא באמת יכולה להצליח לא לעשות את זה. אני מפחדת שהיא תכעס שעברתי את הגבול. פעם היא אמרה שאם אני לא אעמוד בגבולות אז אני לא יכולה להיות אצלה בטיפול (אבל אני דווקא רוצה..)

שלום שמי מירי נשואה בת 23. מאז הצבא שסבלתי נורא התחלתי להיכנס לדיכאון חשבתי שאשתחרר הכל יעבור. אבל לא. למרות שאני נמצאת במקום עבודה טוב שלא רע לי שם עדיין אני כל השבוע בדיכאון וכשמגיע סוף השבוע או שאני חולה אפילו הדיכאון הזה נעלם וחוזר שוב כשאני צריכה לחזור לעבודה. חשוב לי גם לציין שאני מנסה להרות כבר שנה ולא מצליח לי מה גם שיכול להיות קשור. מה מומלץ לעשות והאם זה הגיוני. בתודה

האם ביישנות וחוסר בטחון עצמי הן תכונות שבהכרח קשורות זאת לזאת בהגדרתן ובקיומן? כלומר האם יתכן אדם ביישן עם בטחון עצמי מושלם והערכה עצמית מושלמת, והאם יתכן אדם מאד מוחצן ולא ביישן עם בטחון עצמי נמוך?

כבר שלחתי מעל 30 הודעות והיד עוד נטויה.. היא מתעלמת ממני. אני שונאת אותה. היא בחופש כבר הרבה זמן ואני לבד. ואני לא מסתדרת, אני צריכה אותה. מה היא חושבת שאם היא הביאה לי מחברת זה יעזור לי? איך בדיוק?! כתבתי לה שאם היא ממשכיה להתעלם ממני אני לא באה אליה יותר. נמאס לי, דווקא כשאני צריכה אותה היא לא שם. איך בדיוק הטיפול הזה יכול לעזור אם כשאני צריכה עזרה ממנה היא אף פעם לא נמצאת?! נמאס לי כבר מכל החיים האלו. ושאלת אם יש מה לעשות?! אז אין. הכל רע. וכשהכל הרע, אז הכל רע. אין שום דבר טוב. אני לבד. חבל שאני חיה וחבל עוד יותר שאני מפחדת לעשות משהו בנדון.

אני מניחה שמה ש"קינאתי בו" בשאלון שלך זה הגישה החופשית לעולם הנפש אני מרגישה שאין לי אותה ולפעמים יש כזו כמיהה של הנפש לנגיעה הזו שלי אני כמו שני אוהבים (?) המביטים זה בזה מבעד לזכוכית לפעמים עבה ואטומה יותר לפעמים פחות, אבל תמיד שם ורק הבכי והמוזיקה יכולים לפעמים לחדור אותה קצת. אז אני עושה את שניהם הרבה בימים אלו של כמיהה... וראש השנה המתקרב גם הוא עושה בנפש תחושות של כמיהה וגעגוע הזכוכית מתנקה , היא כמעט הכי צלולה שאפשר ואתה גם הכאב... כן, "מבוקש מקום עליו תונח הנפש" שתונח כבר כואב לה לעמוד כבר... ([והמפגש? כן... גם הוא מבוקש... גם הוא מרגיש לעיתים דבר בלתי מושג לא פעם אמרו לי , שאני לא נותנת, לא משחררת מחזיקה חזק לא נשענת אף פעם עד הסוף.... "כי בזמן האחרון אני נוגע-לא נוגע ואם נגיד את האמת אני הולך ומשתגע..."

הי אודי. שאלות טובות שאלת. רוצה לקוות שהתשובה היא כן (לשאלה הראשונה) רוצה לזרוק בתור תשובה מהירה לשאלה השנייה "פחד". אבל צריכה להסביר לי. פחד ממה, ולמה? אולי זה פחד וגם מרחק הזמן? קיר שנוצר מפחד קטן, הלך ותפח לעצום וגדול? אולי, פחד מלהיות נוכחת בתור משהו מסוים להכיל את כל הצדדים שבי? כן להכיר ולהרשות לעצמי להיות לפעמים גם מילים כמו... מפלצת, תוקפנית, לא אוהבת, לא מסכימה, לא יפה... האלטרנטיבה להכלה הזו הרבה פחות טובה ובכל זאת... כמו , בתור דוגמא, להיאלם כדי לא לומר משהו מסוים שאחר כך אולי אתחרט, לא אוהב וכו'? אז כך פשוט לא לומר דבר? לא ממש להיות משהו? בחירה גרועה...גרועה. אבל קשה לי לסגת ממנה רק לפעמים בצעדים קטנים, קטנטנייייםם לעומת מה שבאמת נחוץ... עצוב לי לכתוב את כל זאת... והייתי רוצה שלא לכתוב כאן כלל [(מצד שני הכיוון של השיח אתך, נותן לי קצת תחושה שאולי זה לכיוון חיובי ומקדם, ולא סתם "ניקוז" כמו שהוזכר כאן.? מהססת מאד מאד מלומר זאת...)] יש גם ניקוז ודילול, והישארות במקום, שאינם טובים. מנסה חלק מהדברים להשאיר שם בפנים אצלי ולא לשטוח כאן ולתת יותר מדי לגיטימציה. איזון עדין, לעיתים מופר. ובלי קשר, אני חושבת שמשהו מקסים כאן, מקשה עליי לעזוב... (שוב נכתבת לי המילה קסם... לא בסתירה למילה כאב, שהיא אולי יותר מתבקשת... לא יודעת למה, אבל גם פרויד אמר, שפסיכולוגיה עשויה מהחומר ממנו עשויות האגדות...) תודה אודי, וסליחה.... אולי יום אחד אכתוב פה הודעה ולא ארגיש צורך להוסיף אותה למטה. או שלא אכתוב כאן כלל ;-) ורוצה לומר לך, שאינך חייב להגיב... (למרות שכמו שמכירה את עצמי, בטח לא אשמח במקרה כזה...) וזאת בגלל שאיני צריכה בהכרח תשובה...אולי רק זה צריך קצת להיכתב לי? אבל טוב גם שיש מי ששומע? ואולי גם כי לא הייתי רוצה להיות זו שכותבת דברים אלו. אבל speaking of להיות מי שאתה...נראה שזו מי שאני כרגע. בתקווה לשינוי וקבלה כאחד... גילת.

שמטופלים בכלל לא מבינים מה זה טיפול פסיכולוגי ואנשי מקצוע לא טורחים להסביר. נזכרת כמו בפלאשבק בחוויות מהטיפול ההוא שהחלק הילדי שבי זעק 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי עם הכללים שלך!' או 'רק רציתי דברים טובים אני לא מבינה את הגבולות שלך שאנסת על הנפש שלי' וכיום למדתי בכוחות עצמי על מהו שחזור, כפיית החזרה, יכולה לראות גם בהתנהגות של אמא שלי מה גרם לי לפתח כאלה רשמים , אשה מפגרת שהולידה ילדים ומתנהגת כאילו היא עושה טובה שמעניקה להם יחס ותשומת לב ומתי שלא מתאים לה 'נובחת' ומתנכרת שיעזבו אותה בשקט ושכל דבר אחר יותר חשוב מהתשומת לב שאני כבת שלה מצפה ומעיקה עליה עם זה כביכול. אבל היא מתסכלת בכזאת אטימות מתנכרת. כאילו אומרת 'אל תשגעי אותי עכשיו. אל תמצצי לי את הדם תוציאי לי את הנשמה עכשיו עם הדיבורים שלך. הקשבתי מספיק אני רוצה לראות טלויזיה לקרוא ספר לעבוד במטבח כל דבר אחר תעזבי אותי עכשיו. לכי לכי . זהו! אף פעם לא יכלה לתסכל נורמלי עם רוך וסבלנות, עם אהבה כלשהי, תמיד הפכה אותי שם ליצור עלוקה שלא רואה אותה, את העייפות והמיאוס שלה והתייחסה כאילו אני ארורה. היא בעצמה ארורה ומטומטמת.. נובחת ומתנכרת עם טון קר והבעות פנים חמוצות ויחס 'עויין'... אז אולי זה השחזור? שגם בטיפול התסכולים נדמו אכזריים ומתנכרים.. אבל הכי גרוע שבכלל לא הבנתי מה זה טיפול בעצם. היה אפשר לכבד אותי ולהסביר לי! במקום זה צרבה בי אמירות מתנשאות כמו 'עבדתי קשה' מתי שהייתי צרת עין בהישגיה ומעמדה הסוציואקונומי.עם כל הכבוד ל'עבודה הקשה' שלה היא מעולם לא התמודדה עם קשיים נפשיים וחרדות ומשבר זהות התפתחותי כמו שפקדו אותי אז שתזדיין גם היא. למה להיות צבועים?? למה להגיד 'עבדתי קשה' במקום להודות שיש פערי מזל בחיים. זה לא שויתרתי. אני עדיין מנסה. לא מרשה שישברו אותי אבל הקצב שלי הוא בברור איטי ומסורבל יותר. לצערי. אני לא ארשה שישברו אותי :/ שיקחו לי התקווה. יגידו לי להשלים. לא רוצה להשלים. רוצה שגם לי יהיה בעתיד מה שכרגע אין. משמעות זהות יעוד מזל מימוש וכ'.. מנסה לעבוד על עצמי. זה קשה. גם הבולימיה המסריחה, הדחיית סיפוקים. להציב גבולות, הכל קשה.

די!די!די! מספיק עם ההתבטאות האלימה הזו. אין ספק שהיו בחייך חוויות קשות ומתסכלות.אגלה לך סוד-גם להרבה אנשים אחרים,גם לרוב האנשים שכותבים פה וגם בודאי להרבה מטפלים. גם בטיפול חלקנו עברנו קשיים ותיסכולים. אבל-וזה אבל גדול, מותר גם למי שסבל לגלות מעט חמלה,להתבטא בצורה אנושית כלפי אנשים אחרים. הדרך שלך מאיימת פה על אנשים רבים ומרחיקה אותם מן הפורום. ובעיקר-זו דרך ללא מוצא,שלא תביא לך כל נחמה או פתרון. נסי לראות גם במי שעומד מולך או קורא אותך אדם, גם אם אדם שטועה לפעמים, ותגלי שלא כולם ארורים ועוד כל מיני כינויים מכוערים ואלימים שכאלו.מאחלת לך שלווה וחמלה שירה

לא רשמתי בשום מקום ש'כולם ארורים'. ומי שיש לו בעיה עם צורת ההתבטאות שלי מוזמן לא לקרוא אותי בכלל. באמת. אני רושמת תחת הכינוי 'מימה' . אפשר לא להכנס. אף אחד לא מכריח כאן. וה'סוד' שאת מגלה לי שגם לאנשים אחרים היו קשיים וסבל זה לא 'סוד' בשבילי. ומבחינתי זה מראה גם על זלזול באינטיליגנציה שלי. למה את חושבת שאני לא מודעת לזה שגם אחרים סבלו/סובלים?? אני כנראה באמת מצטיירת בעיני רוחך כבן אדם אטום ומפגר ברמות. רק מה? שבד"כ כל אדם קרוב לכאבו וסבלו וכעסו הפרטיים, ככה זה! ביתר שאת ברגעים מסויימים. וטענת שהדרך שלי מאיימת על אנשים אחרים פה? מה זה 'הדרך' שלי? זאת לא שום 'דרך'. את הדרך שלי אני עושה בחיים עצמם כשמנסה להתמודד איתם ותאמיני לי שאני אדם מאוד נחמד וחביב ואדיב לאנשים באופן כללי. כאן זה סתם לפרוק ולבטא רגעים/פלשבקים של כאב וכעס כי מה לעשות שזה קיים בתוכי. אני לא מאיימת על אף אחד בכלום!'מרחיקה אנשים מהפורום'. איזו הסחפות, אפשר לחשוב תקפתי פה אנשים באופן אישי. תתאפסו על עצמכם. והביקורת שלי בנוגע לכך שזה לא מכבד לטפל בבני אדם בלי להסביר להם מה זה טיפול בעינה נשארת.

אודי, להכנס לטיפול פסיכולוגי בלי להבין מה זה. למצוא את עצמך משחזר טראומות נוראיות בהרגשה ומגיב 'פאטלית' לתסכולים (תקווה שמתרסקת) לקרוא פתאום באיזה ספר של פרויד על תופעת ההעברה כלפי דמויות סמכות ולהבין בבת אחת שהיית אידיוט ואנשים יותר מפותחים מנטאלית כל הזמן הסתכלו עליך מבחוץ ומלמעלה וזיהו והבינו דברים שאתה לא היית מודע אליהם בכלל.. להפצע נרקיסיסיטית עוד יותר והעולם פתאום נראה משובש ומוזר כי הטיפול הזה ובכלל בנקודה הזאת בחיים נטרפו לך הקלפים והתמימות לא תשוב עוד... להבין מה שמעולם לא היה.. להבין מה כן אולי היה אבל היית עיוור מכדי לראות.. לראות פערים. לשמוע אנשים מטילים אחריות וטוענים שהכל בחירה כביכול. לחוש החץ המורעל הזה של צביעות כי עמוק בפנים לדעת שלא הייתה לך שום בחירה אי אז. היית עיוור. ויש מי שישפוט אותך ולהחזיק כעס בפנים ורצון לסתום להם את הפה. להבין שהמון אנשים שבאים מתוך פטרנליזם ודברי תוכחה לאחרים הם חוצפנים. להרגיש שהם חוצפנים ויומרניים ושופטים אותך על דברים שלא היו בחירה מעולם. לכעוס שיש מי שמתיימר להתערב לך בחיים מכוונות טובות כך נדמה להם אבל בעצם מעולם לא קיבלו רשות! והם גם מתנשאים כי מסתכלים מלמעלה ונדמה להם שהם עושים טוב אבל בעצם הם רק מתנשאים על אחרים כי מסתכלים עליהם כמו על ילדים ואת עצמם רואים כסמכות מעל ( לא רק פסיכולוגים בהכרח. מלא אנשים שזה באופי שלהם לחשוב את עצמם מורים לאחרים וידענים) למה יש אנשים שבאופן חד צדדי ממליכים את עצמם ולא מבקשים רשות? אפילו לא מסבירים את מצב העניינים הזה רק מנצלים פערי מודעות ככה ומפיקים סיפוק מזה. חושבים שהם עושים טוב אפילו. נדמה להם שכוונתם טובה. מי אמר? אומרים 'יש בחירה'. 'קח אחריות'. ומשהו בתוכי עדיין לא יודע מה הוא רוצה. סחרחורת מהעולם. הוא נראה לא הגיוני. לזרום בתוך חוסר ודאות ופשר, העדר תכלית ברורה. להוליד ילדים? להמשיך מעגל? האין זה סתמי? רוצה לסמוך על החושים שלי אבל הם מעקצצים בי חרדה ואין קרקע יציבה מתחת לרגליים. כאילו טוב. כאילו בסדר. כאילו נורמלי, בערך. אבל משהו לא מסתדר. אין בטחון קיומי. אין פשר לכל זה. האם אי פעם יהיה? או שהבסיס לתחושת העצמי שלי ישאר הבלבול ההיסטורי הזה של חיי ועליי להקים בניינים על גבי הריסות בלי יציבות אמיתית בתוכי ועוגן ברור? נכון שהטקסט מבולבל? ככה זה מרגיש. מה עושים עם זה?

מימה, שפטתי אותך וביקרתי אותך, ואין לי זכות לעשות את זה. לא יודעת אם קראת את המילים בעץ שפתחה הילה (והילה דווקא פתחה עץ של געגועים ) ובהמשך העץ התפתחו דברים נוספים.. אני כתבתי בו דברים שיש בהם הרבה ביקורת ושיפוט לגבי סגנון ומינון הכתיבה שלך. נכון, לא נקבתי בשמך. אך לא היה קשה להבין שאלייך אני מתכוונת.. אני מצטערת מימה ואני מתנצלת... שוב, אני חושבת שאין לי זכות לשפוט ולבקר את סגנון ומינון ההודעות שאת כותבת ושולחת.. כן, אני גם קינאתי בך..את יכולה לקרוא את העץ המדובר על התפתחויותיו.. מצטערת ומתנצלת.. במבי. ולכולם, אני מרגישה שאני צריכה קצת מרחק מהפורום.. לא , אני לא נפרדת מהפורום.לא לתמיד. רק צריכה קצת לברוח..לתפוס מרחק..כואב מדי.. מרגיש לי זוועה עם הביקורת הזו, עם השיפוטיות שלי כלפי מימה.. לא הצלחתי להרדם כל הלילה..התגלגלתי מצד לצד.. חייבת קצת לברוח מפה.. ואודי,רוצה להודות לך על הכל! קיבלתי ממך המון המון טוב !!! גם הרבה תובנות שממשיכות ללכת איתי הלאה,גם הקשבה מיטיבה עם הרבה הרבה דיוק אלי, אתה נוכח מאוד באנליזה שלי עם אמא צביה.. תודה גדולה לך אודי ! במבי.

את אומרת שאת לוקחת פסק זמן בגלל שקשה לך עם הנימה של ההודעות שלי? האמת שבכלל לא הגעתי לקרוא את השרשור/עץ המדובר שציינת כי אני לא עוקבת מה אנשים רושמים ויותר מגיחה לפרוק את עצמי כאן ברגעים קשים וזהו,כי זה עוזר 'לנקז מתחים'... אין שום סיבה שתתרחקי מהפורום הזה בגלל הסגנון שלי. באמת. תשארי פה אם זה מה שאת היית רוצה לעשות. אני לא מבינה כ"כ למה אנשים לוקחים אותי כזה קשה, אם להודות על האמת.. וגם לא הבנתי למה מישהי כתבה לי שאני מרחיקה אנשים מפה, רק עכשיו יצא לי לקרוא את זה וכנראה זאת הסיבה.. במקרה הזה נראה לי אני יכולה להכיל שיפוטיות כלפי בלי להכוות מזה מדי.. אל תרגישי רע שכתבת מה שהרגיש לך ממני. זה בסדר מבחינתי. ולגבי אודי, לא יודעת מה העמדה שלו אבל הוא עוד לא 'העיף' אותי מפה... לאור ההצטברות (שלא ציפיתי לה למען האמת) של הערות מבנות כאן נגד סגנון ההתבטאות שלי יש לי הרגשה כאילו זה מכין את הקרקע לחטוף 'גבול' 'נזיפה' וואטאבר ממנהל הפורום.. :P כרגע זה הגיע למצב שהקול שלכן נשמע באוזני גם בלי הצורך להגיע לזה. לא באתי לפה 'להשתלט' על חשבון מקום של אחרות או להפוך ל'בריון רשת'... זה ממש מפתיע אותי שככה זה התקבל. אבל שיהיה, אולי באמת נגררתי לתוך איזו 'דינמיקה קבוצתית' בעל כורחי עכשיו שעליי לתת עליה את הדעת כי זה מקום 'ציבורי' אחרי הכל. מעצבן אבל שיהיה..........

נראה לי, כרעיון למחשבה, שאולי גם נבהלת נורא מהקנאה מהמקומות בהם נדמה שרואים פער קטן יותר בין פנים וחוץ. במבי יקירה, רוצה לומר לך, שאני מרגישה שדווקא בגלל המצב העמוס כאן - שלו מקורות מגוונים, בעיניי - אני מרגישה מאד את מקצועיותו ונוכחותו החיונית של אודי. אליפות. במבי, בוחרת להזכיר לך עכשיו משהו דומה למה שאמרת את לי. סמכי על ידיו הטובות של אודי. בסבלנות. הוא יסתדר. הוא מסתדר... ראי איזה יופי. אישית, אני שמחה על הישירות, ואוי כמה שהיא יכולה להכאיב לחלקנו, ועל כך שאתה, אודי, לא נותן שיקרקסו אותך, גם שומר על צניעות ומזכיר לנו שאתה אדם. תזכיר תמיד, טוב? יש בכך משהו שעשוי לרכך את הזעם לעצב, חושבני. אולי גם עוזר לנו להגדיר שוב את עצמנו. כבני אדם. כמובן שאם את מרגישה שאת משלמת מחיר כבד מידי, אזי זה בסדר לבחור מרחק. גם אני לפעמים ממתינה לראות איך מתרחשים דברים, האם מוכיחים עצמם לאחר נסיבות מסוימות, לא מאמינה מהר כל-כך, את יודעת. ורק אז מנסה. גם עכשיו. שלך ואיתך, סוריקטה

איך אפשר לדעת אם אני אוכל להיות אמא טובה ? כזאת שגורמת לילדים שלה לשמוח שהם נולדו ולאהוב את החיים? וגם אם יש לי בגוף כל מיני תחושות של חוסר בטחון, ממש פיסית מרגישה את זה, איך נפטרים מזה כדי לא להעביר הלאה? אני מפחדת לנהוג למשל, זה אומר שגם לילדים שלי תהיה חרדת נהיגה שתעבור אליהם או לא בהכרח?... מתי יודעים שעשית מספיק 'עבודה עצמית' ומוכנים להתמודד עם דברים כמו זוגיות והורות? מפחיד... אם הטיפול הפסיכולוגי לא היה כופה עליי מודעות כנראה בכלל לא הייתי חושבת על זה כי קודם לא חשבתי.. אבל עכשיו כן ... רק איך יודעים אם יש לי מה שצריך בשביל להיות 'טובה דיה'? וגם נרקיסיסטית עדיין יש פצע והייתי רוצה להיות 'יותר'. אוף.

אם אפשר לשאול שאלה, מדוע מרגע שהבנת שמיקה לא איימה בהתאבדות, לא גילית שום רצון, שהיא תישאר בכל זאת אתנו, בפורום? (אני מרגישה חלק למרות שלא כותבת בדרך כלל) היא כתבה לך שנפגעה מכך שהתעלמת, אבל לא התייחסת לזה, אלא רק לחשד שלך שבעצם הופרך , או אולי לא? פשוט שאלות שעלו בי.

למה אתה צוחק עליי?

זלזול ברגשותיי :( שמעתי ציניות בכתיבה שלך אליי...לעג על הנזקקות המטומטמת שלי אלייך...על הצורך הדבילי לנראות תמידית.....לעג. אפילו דמיינתי שצחקת....."כל כך קל להרגיש"...קל הכל קל......באסה....וקשה להרגיש חוויה של רצף של נראות....למה זה קורה???? ולמה לזלזל בזה?????

היי אודי. הרבה פעמים אני שומעת הצהרות מאנשים על כך שמי שרוצה להשיג משהו שיקח אחריות ויפעל, שאנשים לא רק יתלוננו ויתבכיינו ויעשו, יעבדו קשה כמו אחרים שהצליחו למשל. אבל אני לא מבינה את זה. רק אני רואה מלא אנשים שכן עובדים קשה אבל לא מגיעים להצלחה בהכרח? רואה אנשים קורעים את התחת במשרה מלאה למשל, לפעמים מהגרים שעובדים בעבודות שחורות, מאוד קשה.. לא תמיד השקעה של עבודה קשה היא ערובה להצלחה ושגשוג אז אני לא מבינה את הטיעון הזה. וגם בין אנשים שמתחרים על אותם מסלולים עצמם ומקומות הקבלה מוגבלים למשל ואפשר לבחור רק כמה מתוך רבים- כולם השקיעו והתאמצו וניסו אבל לא כולם בהכרח מגיעים להשיג מה שקיווי, אז למה כל הזמן מנפנפים בססמאות כאילו 'כל אחד יכול' ו'אל תוותר על החלום שלך' וכל מיני כאלה. אני כבר לא מבינה מה נכון יותר. אולי הכי חשוב זה עצם הניסיון? העיקר לדעת שנתת את הפייט שלך, שעשית הכי טוב שיכלת בכל זמן נתון.. אולי זה יותר חשוב מהתוצאה??? ועדיין יש סוג של הטייה בססמא "אם תרצה אין זו אגדה" אתה לא חושב אודי? אוהבים לתת כדוגמא כל מיני דוגמאות לאנשים יוצאי דופן, סיפורי סינדרלה וגבורה והשראה, אבל עד כמה זה נכון בחתך הרבה של אוכלוסיות שלמות שהכל באמת פתוח בפני אנשים אם רק הייתה להם התושיה המתאימה.. קשה לי לקנות את זה.. . חוצמזה עוד נושא שמעסיק אותי זה נטייה של אנשים מסויימים לפטרנליזם וסמכויותיות באופי שלהם, אנשים שאוהבים לקחת אחריות ולהנהיג אחרים, להשפיע עליהם וכולי.. האם הדבר הזה מולד? אני שמה לב שלי ממש אין את התכונה הזאת. אני חיה במן גישה של 'חיה ותן לחיות' . לא אוהבת להתערב בחיים של אחרים ולא אוהבת שמתערבים לי... אני תוהה אם אהיה יום אחד הורה, אמא, האם העובדה שאין לי את יצר ההשפעה החוצה הזה , זה אומר משהו חסר בכישורי הורות שלי.. הרי גם לילד שלך בעצם צריך להיות סמכות ומנהיג ולהדריך אותו בחיים, איך עושים את זה? עצוב לי. אני לא יודעת אם יש לי מה שצריך בשביל להצליח להתמודד עם החיים. אני מפחדת להפוך לאמא כי משהו בי לא בסדר, לא יציב בתוכי, המון חוסר בטחון. אני רוצה להיות אדם חזק ומיוצב ולמצוא את מקומי אחרת אין טעם להביא ילדים ולעולל להם עונש שכזה. ילד לא בוחר לבוא. בוחרים בשבילו. האחריות עליי. זה מפחיד. מה אתה אומר אודי? לפעמים אני רוצה אנשים הרבה יותר טפשים ממני שיש להם פי אלף יותר בטחון וחוש יוזמה ואני לא מבינה את זה. לא מבינה מאיפה להם כל הבטחון הזה והתושיה ויוזמה.. לא מבינה אודי. למה לי אין? והתסכול גורם לרצות להתפוצץ :/

יש לי דיכאון קליני. על פי ההגדרה היבשה- אני נקראת חולת נפש? חשוב לי לדעת.. תודה.

סוף סוף מישהו עונה פשוט... לא משמח אבל מסדר קצת. אפשר הסבר מה זה ציר 1 וציר 2, מה המשמעות של זה שאוחדו וכו?? תודה. מחולת נפש...

צר לי שאני מפציצה בימים האחרונים, אם אתה זוכר..? היא בחופשה כבר שבועיים ויש עוד שבוע... מצאתי את עצמי בימים האחרונים עסוקה בחיפוש מטפלת חדשה... אני נמצאת אצלה זמן קצר מאד, ועדיין לא נוצר קשר משמעותי, והנה , פתאום היא נעלמה לה...(ואפילו לא השאירה לי משהו כאובייקט מעבר) הרגשתי לא בנוח כשחיפשתי, משהו כמו בגידה... אבל אין ברגש הזה כל הגיון...אז למה? (ואפילו לא עשיתי צעד מעשי)

אודי, שאלת לדעתי על אווירת הרצון להיעלמות ששררה בפורום ביום ב', ותיכף ומיד נעלמת גם אתה... אוגוסט על חומו וחופשותיו עומד להסתיים...אך הסאגה ממשיכה מיד בצרור אינטנסיבי של חגים....(קח נשימה...) (ההודעה שלך ושל מיקה די הלחיצו, ומצאתי את עצמי בוחרת להתעלם, אולי מאיום, אולי כי אין לי מקום להכלה אפילו את עצמי...אבל נורא דאגתי לה...) בעקבות תגובתך אלי לגבי האנטומיה המדויקת של מלאני...(אתה צודק, אך לא תמיד אני במצב שיכולה להכיל ממקום בוגר את קיומו של הרע..) קראתי מאמר על היעדר התקשרות אימהית וטיפול נתן לי חומר למחשבה ותהיות לגבי יעילותו של טיפול לכמהים ל... מה אתה אומר...?

כמה אפשר? מה בסה"כ ביקשתי?! לא להיות לבד. נגמר לי הכוח לחיות

הפעם נעמה את כל כך צודקת...אני רוצה שיבינו אותי שיראו אותי...ש........איזו רגישות שיש לך, אני כל כך מודה לך על ההתייחסות להודעות שלי, על המובנות שלך אותי :) ואודי לא ראה, לא הבין.... כל הזמן רוצה שאסביר... אני לא מובנת לו.....אוףףףףףףףףף.....אודי, כל קנאתי שאתה עונה שוב ושוב על הודעות של אותה אחת שכל הזמן כותבת אותו הדבר.........ואילו אליי לא התייחסת.....שכחת ככה בצד..... ואודי בכלל לא הבנת אותי....אמנם באחת ההודעות כתבת שאני רוצה להיות פה יותר ואילו אח"כ חשבת שיש איזה קונספירציה נגד לכתוב כאן או ללכת מכאן...רציתי שתמחק את הודעות שלי מכאן....הרגשתי רע........בכלל לא קשור...לאיזה כיוון הגעת???? מה לי ולמי שכותב כאן??? אני לא מכירה אף אחד רק בכינוי של כל אחד פה......והלחצת אותי כל כך.....מה שכתבת למיקה ופתאום אני קשורה לזה?? מה פתאום? ופתאום גם רביעי אתה לא נמצא.....כבר לא ידעתי מה קורה פה.........אולי לך יש הסבר לשם שינוי ולא רק לנו??? אני לא מתכוונת לפגוע בך חלילה ואני יודעת שכוונותיך טובות ואתה עושה הכל בהתנדבות עבודת קודש ממש.......אבל הלחצת מאוד!!!!!!!!בתגובה שלך אליי.....במקום להבין ולהרגיע.........

סיוט ): עכשיו אמא שלי התקשרה- למה זה ברור לה שאני באה הביתה?! לא רוצה להיות לבד עם ההורים שלי כל החג (שלושה ימים). זה לא שיש לי מקום אחר, אבל מילא. נמאס לי. נמאס לי להיות לבד כל הזמן, אווף איזה חיים דפוקים רוצה לברוח, חבל שלא טסתי לחו"ל. וזה עוד היום הולדת שלי.. לא שזה משמח שיש לי יום הולדת, גם ככה אין מי ועם מי שיחגוג לי. חיים דפוקים!

הייתי היום בטיפול המטפל אמר לי מילים נוגעות קרובות ראשוניות וזה גורם לי לגירוי ולרצון להיות לידו אני זקוקה לו. נורא אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה קטנה .... אין לי שליטה על זה ..... ;( הילה נ.ב במבי מה שלומך ?? שמתי לב שאת לא כאן לאחרונה חושבת עליך אם מתאים לך תכתבי

הילה יקרה.. גם אני זקוקה מאוד מאוד למטפלת שלי והגברנו פגישות, במקום לדבר או מיילים שפעם הייתי שולחת לה... אז היום זה פשוט להגביר פגישות...שזה טוב כנראה... ואודי כתב פעם שזה טוב להתגעגע... ובמבי, גם לי את חסרה, תכתבי לנו? רק אם מתאים כמו שאת תמיד כותבת לנו :)

נכון, אני כבר לא כל כך כותבת .. אני מרגישה שנעשה בפורום קצת כמו גו'נגל ..צפוף מאוד ,לוחץ ורק מי שיש לה מרפקים חזקים, מצליחה להנכיח את עצמה ובגדול.. המצב הזה, (כמו בחיים) גורם לי ללכת מס' צעדים אחורה..לזוז הצידה,לעמוד בצד בשקט ולצפות ממרחק.. ואני רואה אתכן וגם בנות נוספות.-כן, גם אני ראיתי את השיר ששלחה מיקה ורק את מיכל הגבת לה. אודי, אתה לא ראית (?) גם ראיתי את המשך תגובתה של רוני שנשארה מיותמת ללא תגובתך.. אני חווה פה בפורום אלימות מילולית שחוזרת שוב ושוב ושוב ע"י אותה אחת בהודעות חוזרות ונישנות.. פניתי כבר פעם אחת אליך אודי וביקשתי שלא תאפשר את האלימות המילולית הזו כלפי מטפלים או כל אדם באשר הוא אדם.. ענית לי שיש לה צורך בונטילציה היות ויש שם הרבה כאב (??? אני מקווה שאינני טועה) לא יודעת איך הטיעון שלך מסתדר עם כללי הפורום שאתה בעצמך העמדת בראש הפורום למשתתפים פה. לי מאוד מפריע.. כנראה שלא רק לי.. הילה ג"כ פנית וביקשת להפסיק את ההודעות הללו שחוזרות ונשנות ,ועם כל כך הרבה אלימות מילולית.. קיבלת תגובה שאת לא חייבת לפתוח ולקרוא את ההודעות הללו.. חשבתי לעצמי, אולי באמת לא אפתח את ההודעות הללו ? אז ישנה הודעה שלא צריך לפתוח אותה ,היות והאלימות המילולית צועקת כבר בכותרת.. גם קשה שלא לפתוח הודעות אלו כיוון שהתחושה כאן היא כמו בדינמיקה קבוצתית ...כשאני בוחרת שלא לפתוח הודעה מסויימת התחושה שלי היא שהשייכות שלי נפגמת..אני לא בענינים.. כן, כמו שאשתתף בקבוצה, וכשמישהי מסויימת תדבר, אסתום את אוזני בשתי ידי.. לא פשוט.. אני גם מרגישה שאותה אחת מצליחה לשאוב ממך אודי המון אנרגיה דרך הודעותיה.. לא יודעת.. מרגישה שאני גם מקנאה בה. מרגיש לי שאודי אתה הכי אוהב אותה . גם מרגישה שאין לי מקום בפורום ואין לי כוח לדחוף עם מרפקים. גם כועסת עליך אודי שאתה לא שומר על הפורום מספיק ולא אוכף את הכללים שאתה בעצמך העמדת כלפי המשתתפים פה. ואולי אני גם עושה ספליט ? "שמה" על אותה אחת מחשבות ורגשות שאני לא מרשה לעצמי לחשוב ולהרגיש? (הרי גם אני הייתי מטופלת פעם ע"י מישהי שנפגעתי ממנה ) לא יודעת... קשה לי מאוד בפורום בזמן האחרון.. ותודה לכן הילה ומיכל יקרות שפניתן אלי.. לא ברור מאליו בכלל.. במבי.

היי במבי, תודה שכתבת ככה והסברת. פחדתי להושיט יד שתיחווה חודרנית ולשאול מה איתך, לכן אני שמחה שהילה יזמה את הפנייה ושנענית לה בחום. הרצת לי הרבה מחשבות בראש. ג'ונגל, כתבת. בו עצים גדלים פרא, לא מטופחים, מתחרים על הישרדותם לפי גובה, רוחב עלים. ואילו זה ההפך מחממה, בה הגנן מסדר הכל, מווסת את הטמפרטורה, שומר על הכל בתוך הערוגה המתאימה. הרגשתי אמביוולנטיות כשקראתי את ההודעה שלך. מצד אחד, אני מבינה את הרתיעה מהג'ונגל. יש משהו מלחיץ, מערער במחשבה שאין לך את החלקה המובטחת שלך. שיש עצי פרא ומטפסים ושלל דברים שמסתירים לרגעים את השמש. עצוב היה לי שכך את מרגישה. ואילו בחממה מרופד ומותאם, אפשר לגדול לאיטך, המזיקים מבחוץ מופרדים בעזרת שכבת זכוכית. מצד שני, גם החממה לא מושכת אותי. היא סינטטית מידי, לא אמיתית. זה נכון שפנייה לכאן ופנייה לטיפול קשורה באיזה חיפוש אחר מקום מוגן וגם הטיפול מנסה להעניק את זה. אבל מה שהתפספס התפספס ולא נוכל באמת לגדול בחממה, כפי שאולי אפשר קצת יותר כילדים. בלית ברירה העולם האמיתי עם כאביו ומשימותיו הבוגרות ניצב מולנו מידי יום. בטיפול (ובמידה מסוימת אולי גם בפורום) מנסה להתקיים הגישור הקטן הזה, חממה קטנה אך לא מנותקת מהחיים, פינה קטנה שגנן אוהב מטפח בחום ובדאגה. כשיורדים גשמים חזקים מידי, הם מציפים את החלקה. הגנן לא יכול למנוע את המבול, אבל יכול לדשן את האדמה ולדאוג לצמח ככל יכולתו וניסיונו כדי שלא יירקב. ולפעמים גם הוא עצמו שם את החומר הלא נכון, או שוכח להשקות באחד הימים. אפשר לקחת את זה לכל מיני מקומות, בריאים, מצמיחים, חולים, הורסים. אני יודעת שצורת ההתמודדות שלי, הניסיון לגדול בלי גנן, לא אידאלית בכלל. לרגעים הייתי מרגישה שהייתי מעדיפה שיהיה פורום של שיח בינינו, בלי נוכחותו של אודי. אני מקווה שתצליח לקרוא את זה בטון הנכון, אודי. אני חושבת שהתגובות שלך מוסיפות המון ושבלי ניהולך הפורום לא באמת היה מצליח להתקיים כפי שהוא היום. פשוט נדמה לי שיש חלקות שהיו יכולות לפרוח גם בלי העין של "המבוגר האחראי", שבכל זאת היה שם מרחוק לראות שהכל בסדר. כמו ששולחים ילד לגן המשחקים ובחצי עין מביטים עליו משחק (וכמעט נופל) ומתחבר (ולעיתים נפגע). אם היינו מתערבים הכל היה משתנה. ובמדיום הזה של האינטרנט, של הכתב, אולי קשה לדעת מאיזה מרחק לעמוד. אני מפחדת לעמוד קרוב מידי, אחרות מרגישות שאודי רחוק מידי. כך יוצא, באמת, שרק מי שמסוגלת לבקש ולהסביר את רצונותיה בבירור יכולה לקבל את מה שמתאים לה. לעיתים זה נחווה אלים, אני מבינה אתכן. ובכל זאת, הנקודה החשובה לי ביותר: אני שמחה שגם להודעות הכועסות האלו יש מקום. אני גם שמחה שנוצר על זה שיח עכשיו ויהיה מעניין לשמוע את כל הצדדים. ההבדל של האינטרנט מהאינטרקציה הממשית הוא מהותי כאן, אני חושבת. תסלחו לי על ההקבלה הבאמת מוגזמת, אבל אדם שחושב על ביצוע פשע, דינו אינו זהה לאדם שמבצע אותו. האינטרנט מטבעו הוא ערוץ של פנטזיות, של "אני" אחר שנבנה בשליטה. אין משפטים שנפלטים, יש רק עריכה וכך ניתן לבנות עולמות. אני לא יודעת מה עובר על מי שכותבת את ההודעות האלו לבד בבית. מבין השורות נשמע שהרבה פגיעה עצמית וכאב מתרחשים שם. נראה לי הכרחי להשאיר את האפשרות של צינור התקשורת הזה, לאפשר את הקיום שלה גם כשהיא ככה. לפחות כאן זה לא מופנה כלפי עצמה. הלא זה חלק כל כך קשה בהתמודדות של כל אחת מאיתנו, לקבל גם את החלקים הללו בעצמנו. הייתה שנה שעבדתי לצד אנשים שבקלות ניתן לבקש להדיח אותם מהחברה, לא לאפשר לאלימות שבהם להיות נוכחת. אחרי שמכירים אותם אישית, מה שכל כך קשה כי האלימות שם בדיוק בשביל להיות החיץ כנגד זה, האלימות מאבדת מעט מההרתעה שלה. עדיין חשוב לשרטט גבולות ברורים (ובגלל זה נראה לי שחשוב לעשות את השיח הזה, בינינו, בינה, עם אודי המווסת מלמעלה), אבל גם להאמין שיש שם אדם ששווה להכיר. אני שונאת לא להסכים וקשה לי לשלוח את ההודעה הזו. אני גם ממש מפחדת שתחווי את זה כמבטל את מה שאת מרגישה וחשוב לי להגיד שבאמת עצוב לי שאת מרגישה שהכל פרוץ כל כך... לא יודעת, סליחה במבי. באמת סליחה, אני לא מתכוונת לשום רע...

במבי, לאחרונה התרחבה היריעה בפורום למשתתפות נוספות, וגם נעשה צפוף ודביק משהו..אבל זה לא אומר שהפורום הפך לגונגל בגלל זה. עד לאחרונה הדברים נראו אחרת, היה הרושם שהפורום שייך לקבוצה מצומצמת של משתתפות קבועות , והתחושה העכושוית היא, שהשליטה נשמטת מאותה קבוצה, והופכת להיות נחלת הכלל. במבי , אפשר להבין בהחלט את התסכול וחוסר שביעות הרצון. אבל זה פורום פתוח, וכל מי שמרגיש צורך לבוא לכתוב ולהתיעץ רשאי לעשות זאת. בטח לא חדשתי דבר...

מצטערת שאילצתי אותך לכתוב אבל אני מבינה מאוד..ראי הודעותיי..

שלום לחברי הפורום וכמובן לפסיכולוגים אבל למה כל הפניות הן בעצם שירים וסיפורים ושפה פיוטית ומוזרה לי יש שאלה מהותית ומי זה אודי? טוב לשאלה. פסיכולוג יקר למה אני תמיד אבל תמיד נכשלת במרכזי הערכה בדרך לקבלת עבודה זה מטריף אותי

שלום רב.. אני סובל כבר כמה שנים מדכאון וחרדה בגלל מחלות קשות שמהן אני סובל,הציעו לי לקבל טיפול בכדורים אך לא רציתי בגלל שרציתי לקבל טיפול יעיל שיעזור למחלות שהן הגורם למחלות הנפשיות!..אגב הייתי אצל פסיכולגים.. בשנה האחרונה אני מרגיש שאני מתחיל להתייאש בעיקר בגלל המחלות שמהן אני סובל שלצערי רק מתקדמות. לאף אחד כבר לא אכפת ממני!לא לשמפחה,לא לחברים ולא לאף אחד אחר.... בגלל המחלות האלה המצב הנפשי נהיה הרבה יותר גרוע ופשוט בא לי כבר למות ,אני ממש מרגיש מחשבות אובדניות! בעיקר בלילה ובבוקר. מה ניתן לעשות? ולמה יש מחשבות אובדניות יותר בלילה? תודה והמשך שבוע טוב...

מה הקשר ביני לבין מיקה??????? להסביר.. בבקשה, לא בקשתי להמחק מהעולם חס וחלילה..בקשתי שתמחוק את ההודעה שנשמעת פוגעת בך......בכלל ההודעות שלי בזמן האחרון לא משהו.....כי אני כותבת מהבטן ונשמעת מטומטם.............ואתה אמרת שאתה יודע שלא אפגע בעצמי..שזה ביטוי לכאב.......גם היא יודעת את זה...............אודי? אתה מפחיד אותי..... ומיקה..מה זה מורישה לך את הניק????? מה השטויות האלה?????? כולם יודעים שמיכ זה אני.כתוב בכותרת......מה זה משנה איך אני חותמת בסוף????????? מה הקשר שלי אלייך?? לא מכירה אותך בכלל אוףףףף ואל תכתבי מורישה והולכת.את נשמעת מתכוננת ל......מפחיד אותי אוףףףףף אתם מפחידים אותי.......אודי??????? יש לי ילדים, אתה שומע? יש לי בעל שאוהב אותי!!!!!!!! המטפלת עוזרת לי.......אודי? יש לי עבודה שחייבת לשמור עליה.....וחשבו עליי שם...התחשבו בי......יש לי המון..........גם כאב נכון...זאת לא סיבה.........אודי?????

אני קצת בהלם שהובנתי לא נכון. כתבתי שנפרדת מהפורום כי קצת נפגעתי שענית לכולם ולי לא. בבקשה אל תעשה מעשה שיפגע בפרטיותי. תגן עלי!! בבקשה! כדי שאוכל להמשיך בחיי הפרטיים בלי בושות. תודה אודי

ענית לי תשובה לקונית אבל אתה לא מבין מה עברתי שם. מה התקווה שהיתה לי ואיזו אכזבה... למה הפסיכולוגית לא הסבירה לי שאין תשובות בספרים? אתה מבין את ההרגשה של לראות אותם עכשיו על המדף והם כמו 'שרידי בית קברות' לתקוות ופנטזיות עבר שהיו? הרבה עצב בתוכי. זה לא רק חיפוש אחרי הבנות אינטלקטואליות. זה היה הרבה יותר מזה. עולם פנטזיה שלם שנחרב, כזה שעשה לי תחושה של תקווה והשתייכות..

אודי הצלחתי לתפוס את הילדים ולתאם איתם את הביקור מחר . אני תכף יוצאת עם חברות לבלות לא יודעת אם התלבשתי / התאפרתי בצורה מותאמת זאת בכל זאת (כמעט ) פעם ראשונה .... ומחר אני פוגשת את העורכת דין . דיברתי עם איזה ארגון שמסייע לנשים במצבי לקבל חוות דעת שניה ועוד .... יש לי בעיה בעבודה כנראה בעקבות הטיפול יכול להיות ?? מרגישה שאין הגנות ??? ומדברת יותר מידי ?? גם אם מי שלא צריך ?? למה לא לומדת לקח ?? מרגישה כמו בבצק שנדבק לאצבעות וכמה שמנסים להפריד הוא נדבק עוד יותר ... מכיר ? לילה טוב ושלווה ביום שלישי יום המנוחה הקבוע מקוה שאדע יותר לשמור על עצמי למה זה כל כך קשה ??? הילה

אני רוצה לכתוב ולא מצליחה. לא משנה, הכל בסדר. (אבל כן משנה. פשוט צריך לומר שהכל בסדר. אם מבחינת הסביבה הכל בסדר, זו רק הילדה המשוגעת שחושבת שמשהו רקוב. ואז בעצם הוא לא רקוב.)

היי אודי, רציתי לשאול אותך האם את מכיר מאמרים עדכניים על הבדל בכישורי ToM על רקע ג'נדר. דבר נוסף, רציתי לשאול אותך האם בקרוב אתה מרצה בכנס כלשהו על נושא תיאורית התודעה. תודה , אתי

תודה רבה על הכל,, על "ההקשבות"..ועל המילים של כל מי שטרח.. אני מתפוגגת חזרה אל "האין"... תמשיכו לתמוך זה בזה .. למילים יש כוח.. תשתמשו בהן כדי להציל.. סליחה אם פגעתי במישהי או במישהו.. www.youtube.com/watch?v=SpGD9qh__aI נ.ב. למ.(יכ(ל), אני "מורישה" לך את הניק (:

אודי זו פרידה מהפורום בלבד. תודה

אודי, למה כוונתך - זה לא הוגן לעשות את זה בפורום?? ולמה הודעת פרידה מהסוג הזה נחשב לאלים ופוגעני?? ומיקה, אני מאוד מקווה שמדובר בבהלת שווא, ושהכל בסופו של דבר בסדר. מקווה שעוד נשמע ממך..

יש מצב שקצת נסחפתם? בחורה כאן כותבת פרידה ומתנפלים עליה? מה היא כבר כתבה? שהיא מודה לכם וכתבה שמילים יכולות להציל. למה כועסים? למה משטרה? פושעת נמללטת? ואולי בחורה פה נפגעה ממשהו והחליטה להפסיק למה אין טיפה רגישות או אמפתיה? קורא שאכפתת לו

בהחלט מפחיד דופק לי הלב מהר

עצוב לי שכך את נפרדת, כצופה מהצד לי זה נראה מתוך אכזבה קשה שלך. הצורך הזה שלך הקצת נואש לקשר ולכן גם ההתעלמות שהיתה בחוויה שלך היתה כל כך קשה שגורמת לך להתפוגג לאין, זו כמובן הפרשנות שלי למה שהתרחש והכוונה היא להודעה הלפני האחרונה לשיר ששלחת שרק מיכל התיחסה וההודעות שקדמו שלא קיבלת מה שציפית . אני מבקשת ממך סליחה, תמיד קראתי את מה שכתבת ותמיד הרשימה אותי העדינות וטוב הלב והעצבות שבך נגעה בי, לא התייחסתי אלייך מספיק או בכלל לפעמים רציתי גם אם לא ידעתי איך ומה...אבל לא כתבתי משום שהחלטתי (מסיבות שאני לא רוצה להכנס אליהן) לא לכתוב יותר. מאחלת לך שיהיה לך טוב ושלא תתפוגגי. ממני

אני מקווה שההודעה למיקה לא נשמעת כמו ביקורת כלפיך, כי אין לי שום ביקורת ואפילו להיפך.

הי מיקה / מ. אף פעם לא הגבתי אלייך, ודווקא שבוע שעבר, פתאום רציתי להגיב להודעה ששלחת עם השיר. הקשבתי לו איתך, אפילו פעמיים... וחשבתי רק לכתוב את זה, אבל איכשהו זה בסוף לא נכתב לי. לפעמים כל מה שאתה יכול לעשות זה לשלוח שיר. לפעמים כל מה שאתה יכול לעשות זה להקשיב עם מישהו לשיר. ועכשיו הודעתך מזכירה לי שיר אחר, אני לא יודעת אם מתאים לך, מזכירה לי את השיר "מהמרחקים" של גלי עטרי ואני רוצה לבקש ממך לא להיעלם במצולות.... גם אם את הולכת מכאן... אל תלכי כך... זה לא מרגיש טוב. "שמרי את נפשך לעולם". ממני.

נראה לי שלא נכתב לי טוב, התכוונתי לומר שלפעמים כל מה שאתה יכול לעשות זה להקשיב עם מישהו לשיר ולכן אני קצת מצטערת שלא כתבתי לך שהקשבתי אתך... משהו כזה. היה נראה לי שאולי יצא לי לא ברור. בכל מקרה, אני מקווה שאת בסדר. גילת.

התקשרתי והיה בסדר. שמחתי לדבר איתה.

בבקשה.........מחק אותי מכאן.......מחק את הכינוי את מה שנכתב..........מחק הכל..........רוצה להיות מחוקה.....מחוקה לנצח......שתשכח מה כתבתי פה שתשכח.........שכל העולם ישכח אותי..........מחוקה :(

כנראה שגם חיבור האינטרנט שלי נעלם לרגעים... כתבתי שחשבתי עלייך כשראיתי שנפגעת מחוסר התגובה של אודי. ראיתי שהועלתה תשובה לחלי ואילו להודעה שלך טרם הועלתה וחשבתי שבוודאי נכנסת לסרטים לא טובים מול עצמך. ואז כתבת את ההודעה הזו, שנקראה לי כמו הבריחה מלכתוב "בבקשה, תראה אותי כאן. תראה את הכינוי, את מה שנכתב, את הכל. רוצה להיות נראית, רוצה לא להימחק עוד לעולם." ורציתי להגיד לך לחכות רגע, לתת צ'אנס לעצמך ולאודי, לחכות לתשובה ולראות שההסבר להיעדרה אינו בהכרח התשובות השליליות שקופצות לך לראש. את כן אהובה וכן ראוייה להתייחסות. ואז כמו כדי להרגיז נמחקה ההודעה שכתבתי לך... אבל את לא נמחקת לי, היה לי מספיק חשוב כדי לנסח אותה מחדש. אז בואי תראי קצת את היש והמבט הזה, שאינו מחיקה.

היי, אני מקווה שהגעתי למקום הנכון. יש סוגיה שמטרידה אותי בתקופה האחרונה בקשר למה שמעורר אצלנו כבני אדם רגש. בפרט בקשרים זוגיים- מהקשרים הזוגיים האחרונים שלי אני לא מצליח להבין את המנגנון הזה אצלי- יכול להיות אדם מאוד מושך פיזית אך מנגד אני מודע לכך שתכונות האופי שלנו אינן מאוד מתאימות שיעורר אצלי רצון עז לנסות "בכל מחיר", ולהפך -בחורה פחות מושכת אך יותר בוגרת ומתאימה לי מבחינת תכונות האופי שלנו - שפחות תעורר אצלי רגש. היחס הוא אינו "לינארי" וקשה לפרק לגורמים ולבחון בצורה אובייקטיבית את הסיטואציה. מה מפעיל אצלנו את מנגנון הרגש?

לבחון אם אנשים שהנטייה לחלום אצלהם בלילות בזמן שינה היא עשירה מבחינת תדירות, מעורבות חושים, זכרון, עלילה וכ'.. האם גם מבחינת המודעות בחיי העירות שלהם נוטים לעשות שימוש רב בדימיון ו'חולמנות בהקיץ'.

אודי. שהייתי בטיפול עשיתי אידיאליזציה למטפלת. עשיתי אידיאליזציה לפסיכולוגים. עשיתי אידיאליזציה למקצוע הזה. חשבתי שאתם מומחים למשהו, רציתי גם להרגיש חלק 'מקבוצה נבחרת' של אנשים שכאילו מבינים יותר מאחרים... אבא שלי שיפץ את החדר שלי לשעבר ורוקן את הארונות מכל הספרים, עכשיו התחלתי לסדר ואני רואה כמה ספרים יש לי... כ"כ הרבה ספרי פסיכולוגיה . גם ערימות של חוברות שצילמתי מהמטפלת לשעבר וקראתי בשקיקה. הבעיה הייתה שעד לשחזור הטראומטי שלי עצמי בטיפול בכלל לא הבנתי מה אני קוראת שם. זה היה יותר כאילו עשיתי תנועות שדומות לשלה. רציתי להרגיש מחכימה גם ומעמיקה, ללמוד.. עשיתי תנועות של חכמים ולומדים, קניתי בכפייתות ספרים וקראתי והרגשתי מנטאלית בעלת יעוד וכאילו מחכימה, עד שהתחיל השחזור הטראומטי הנוראי ההוא בטיפול בעקבות ההתעקשות שלה לתסכל אותי והחוויה האיומה הזאת בטח לא ציפיתי ואז באימת החוסר פשר דרשתי ממנה תשובות שתסביר מה קורה לי. היא אמרה שאין לה תשובות לתת לי. זעקתי לעזרה והתחננתי לפשר. כלום. לא קיבלתי ממנה שום דבר, שום מענה שיישב את הנפש שלי שהתערערה שם. ואני רואה עכשיו את כל ערמות הספרים האלה, עשרות רבות של ספרים, עשרות אלפי שקלים נשפכו שם .. רציתי ידע והבנה ואני מרגישה בחילה קשה בזמן שמסדרת אותם חזרה על המדף כי מבינה שאין בתוכם שום תשובות בשבילי ושום ידע ובטח שלא 'נשגב' או 'מיוחד במינו' . ואני מרגישה שזה כמו בית קברות של העבר - הספרים האלה- משהו שחלמתי ושאפתי וחייתי פעם , מן אשליה שהייתי רוצה להיות חלק מ-, להשתייך, להתקבל... ואני מבינה את זה עכשיו ונהיה לי רע ועצוב . והפסיכולוגית בכלל לא דיברה איתי על שום דבר מכל זה. היא רק ניצלה את האידיאליזציה שלי כדי להגיד לי ללכת לעבוד. אני לא מבינה . אני לא מבינה מה הלך שם בטיפול ההוא. כאילו העבירו את הראש שלי טרור מבלבל. מה אני אמורה לעשות עם כל הספרים האלה עכשיו??? לזרוק הכל? לתרום? למכור במחיר מוזל לאנשי מקצוע בראשית דרכם?? תשובות אין שם בשבילי. אין שם כלום. רבבות מילים על נייר, תיאוריות, פרשנויות, תיאורי מקרים למיניהם, אבל אין שם כלום שבעצם באמת מועיל לחוויות שלי, לחושים שלי, למשמעות הנעדרת של החיים שלי, כמו בית קברות זה מרגיש. ספרים שקניתי מתוך כזאת תקווה אשלייתית מרגישים כמו שרידים בבית קברות של העבר של החיים שלי וטיפול מאכזב ומכאיב ומכעיס וממרר נפש שהתפכחתי ממנו בכאב ... מה אני אמורה לעשות עם כל זה? כל מה שמקיף אותי ומתו להם המשמעויות שהענקתי להם פעם? אין פשר עכשיו. אין פשר לכלום. כואב לי בנשמה. שמישהו יעזור כבר. עזרה מועילה. כ"כ נמאס לי. איפה ההתלהבות ואמונה ורצון להשתייך שהיה לי פעם? למה הכל נהיה ציני ועצוב ומר?

אתה לא חושב שהפסיכולוגית הייתה אמורה להסביר לי את זה? אני שואלת ברצינות. אם היא ראתה שאני מחפשת תשובות בספרים מדוע היא לא כיוונה אותי להתמקד נכון- בחוויה, ובעצם הזניחה והפקירה את הנפש שלי שם ואיפשרה את האשלייה הזאת שהתנפצה ככה??

אודי, יו... כמה שטויות כתבתי, ואני אפילו לא זוכרת מה... אין דרך למחוק הודעות, להחזיר אותן, רק להתחרט לאחר שליחתן. נכון? נורא מביך.. המילה הכתובה מחייבת שיקול דעת, אחריות, ועוד. אני לא במקום כזה.. מוצפת,.. יופי, אז תגידי את כל אשר בליבך, כל המתגלגל על לשונך ואח"כ תנשכי אותה... (כל כך רוצה לכתוב כבר דברים שמחים, נמאס לי כבר..)

אודי, למה היא לא השאירה לי כלום...? בפגישה האחרונה לפני שיצאה לחופשה שאלתי אותה אם היא לא מתכוונת לתת לי איזשהו "אובייקט מעבר"? היא הייתה קצת נבוכה, ואמרה משהו כמו: "לא יודעת"...והתבוננה סביב כאילו מחפשת איזה חפץ לתת...זה היה מאד משפיל.. אני לא מקבצת נדבות, אבל כך זה הרגיש לי, וגם העליב שהיא לא חשבה על כך מראש כלל.. אבל אמרתי לה כאילו אני שאננה והכל סבבה: "מה נתנה לך המטפלת שלך כשיצאה לחופש? עט? מחברת?"... היא לא ענתה... צריכה שמיכה, ומוצץ, ובקבוק עם שוקו חם, ואת השד הטוב של מלאני... (היא בטח הייתה מטפלת רגישה וחמה.. רואים במבט שלה) ומשהו מנחם במדבר הגדול והשומם...