פורום פסיכולוגיה קלינית

זה ההסבר שלא ענית עליו הפחיד אותי הפיגועים האלו בירושלים ובתל אביב. סכנה שכל רגע זה הולך לקרות. למרות שזה רחוק. שהאזרחים לא מרגישים מוגנים. שהאבטחה לא יכולה לשלוט על זה. זה נורא מפחיד. מפחדת לצאת מהבית. אבל יוצאת לעבודה איך שהוא.... וכל היום רק חושבת על זה ועל דמיונות. קשה בלילה להרדם. חולמת על זה. ורועדת!!!! איזה פחדד......!!!!!!!

חנה ורחל שהייתן איתי...ובמבי יקרה, שוב את מקנאה? הפעם ממש אין לך סיבה, פעם בשבועיים זה לא ממש טיפול :( וגם הלואי שהייתי יכולה לבוא עם פיג'מה, שהיא תחבק, תכסה תלחש מילים, תקריא סיפור ותשיר שירי ערש, אבל זאת לא המציאות....את מתראה אתה כמעט כל יום זה כמו להיות בבית עם אמא לא? הורה רואים כל יום :)

רק עכשיו ראיתי. איך את מרגישה?

בדיוק על כך דברתי, על חוסר הרצון שלכם אנשי המקצוע חהיות במקום הקשה הזה של הכאב שלנו. אתה יודע כמה פרשה כמו זו של בני שמואל יכולה להוריד לתהומות? אתה יודע מהי ההרגשה לשמוע קולות וצעקה שלא פוסקת ולרצות רק להעלם? אתה יודע איך זה לאבד את הזכרון ביומיום, עם הילדים, בעבודה? להפסיק לאהוב את הילדים שלך ולרצות ךעזוב אותם, או לנסוע בגשם לעצום עיניים ולקוות שמשאית תתנגש בי חזיתית? אתה רוצה לדבר על דברים נקיים כמו פחד, יאוש, מערכות יחסים. לא הכל טמון שם. יש עוד ספקטרום גדול של רגשות שמעדיפים להתעלם מהם.

לא יודעת מה כתבת.. אבל אני לא חושבת שזו התעלמות פשוט כתיבה כזו מעלה אצל אחרים מחשבות לא טובות כמו שכתבה נעמה שלפעמים מה שאחרים כותבים זה מעורר..ולי אישית קשה לקרוא הודעות שמזמינות אותי לרגשות לא טובים..

אתה יודע שיש הודעות שאתה לא מעלה, אבל אל זו תגובה אז מתקבלת במייל הודעה עוד לפני שאתה מעלה... אז אם יש משו לא מתאים לא בטוח שאתה יכול לצנזר... וגם קצת נעלבתי שבמבי וחלום נפגשו בפורום אחר. הרגשתי בצד שמדברים על משו שאין לי מושג וזה הזכיר לי גם כאן. שיש משו בינך לבין מעליה שאני לא יודעת. ולגבי חלום ובמבי שהן דיברו על פורום 'קשה', אז גם אני רוצה להיות בפורום כזה

ראשית את יכולה להיות שם..שנית לא ממש כדאי לך, זהו פורם נפגעות תקיפה מינית....וזה רע

זה אכן לא שייך אלי. ב"ה

אתה שמח היום?

מעניין, אודי, אתה חושב שהיום במיוחד? כי נראה לי שזה טיבו של הפורום לרוב, וגם היום כמו בימים אחרים זה מהול גם ברכות מסוימת (של פיג'מות והודעות בין משתתפות). ובכל זאת, אם אנסה לחשוב עוד, עולים לי שני רעיונות (שמתייחסים יותר בכלליות). דבר ראשון, רגשות של אחרים זה דבר מדבק, וברגע שמתחילה תנועה מאחת היא מתחברת לתחושות האלו אצל השנייה ומעצימה אותן. השנייה מביעה אותן וכדור השלג המשך. נראה לי שכאן גם טמון חלק גדול מהכוח של קבוצה (ואולי קריאה לאיזה ניסיון לפינת דברים חיוביים בפורום, או משהו מהדברים האלה, שכמה שהם לא מסתדרים עם הציניות שלי היום יש בהם כוח...). דבר שני, על עצמי אני יכולה להגיד שאני "מנצלת" את בדיקת השטח של אחרות. מפחיד אותי לבדוק מה קורה כשמבטאים כעס ואכזבה, ונוח לי לראות מאחרות שהכל עוד עומד ותקין ולהעיז לנסות גם. ואולי הגשם שוטף הכל החוצה... ואולי קר בחוץ וצריך זעם שיחמם או אכבה שתזדהה עם הקור... ואולי כלל הפסיכולוגים עורכים ניסוי על שמטרתו להביא את אוכלוסיית המטופלים לכדי ייאוש דווקא היום. ;) נעמה.

החיים.. מלאי כעס, אכזבה ויאוש...למה אתה חושב שקרה משהו? לא נראה לי שזה קשור לפורם או אלייך...

אתה מאכזב מכעיס ומייאש... תעלה גם את ההודעות שלי, עניתי לך בהודעתי הקודמת

כפי שאתה מגדיר זאת (: אתה באמת חושב שיש איזה שהוא קשר? גם אל תשכח שלא תמיד ההודעות עולות יחד. אצלי לפחות, גם הגשם וזה שנרטבתי לא עשו לי טוב. בכיתי אפילו בגלל זה. לא היה מקום באוטובוס, היה גשום נרטבתי, מביך אבל זה השפיע עליי.

על הטיפול שלהן, אני מרגישה ביחס אליך.. אפילו יותר מאשר בטיפול שלי.. לכן בסופו של דבר מה שכתבתי נכון ואני לא טרול עדיין

אודי הי, אני לא מרגישה שהחוויה מההודעות היום הן בעיקרן של כעס,אכזבה ויאוש.. אמנם ישנן ההודעות של חנה שמתייחסות לאכזבה והפגיעה בקשר לעבודה, אמנם נכנסה הודעה של עמליה (?) ?? אני לא חווה משהו חריג.. ואם אכן אתה אומר שזה קיים, ייתכן ש : * שזה הצבע שלך היום ? שדרך ה"עיניים" הללו אתה קורא היום בפורום ? *ייתכן שכתוצאה שאנחנו בקשר וירטואלי ,הדיבור המורחב על הפיג'מות והכמיהות שעלו בעוצמה לא מבוטלת, ואי היכולת לממש אותן, הן שמביאות משב רוח של אכזבה וכעס מאי היכולת לממש את הפנטזיות ? אני לא הרגשתי פה היום משהו חריג... שלך-במבי. נ.ב אודי, בבקשה תענה לשאלתי בהמשך לתגובתך אלי למטה (כותרת:דמיון ומציאות אם אינני טועה..)

אודי, קראתי עכשיו את הכותבות השונות ורוצה להוסיף טיפונת : אתה צודק, גם נטע ונעמה ואולי בנות נוספות דיברו ורוח של כעס,אכזבה ויאוש נשבה מהודעותיהן.. אני שמה לב לדינמיקה מעניינת שמתרחשת עכשיו בפורום: ישנה תחושה של "התפרקות הקבוצה " לתתי קבוצות : * "המקובלות" יותר או פחות -ניתן ביטוי לכך דרך ליליפוט * אלו ששוחחו גם בפורום נוסף -ניתן ביטוי לכך דרכי ודרך חנה שביטאה את מחאתה על כך ("בנות שמדברות בצד ") ייתכן שרוח חזקה של שייכות מנשב בפורום כשהשאלה היא : "מי שייכת יותר / פחות לקבוצה.. מי בפנים מי בחוץ ייתכן שכל הקטע ההזוי בינך ושמלי אף הוא תורם לכך.. כלומר, ייתכן שכתוצאה מהדיבור הקשה ביניכם, מתעוררת חרדה גדולה "במשפחה" וכל "ילדה בבית" שואלת : איפה הגבול של אודי ? האם /מתי יגיע תורי ??? ואני רוצה לומר לך שמצד אחד אני מאוד מאוד שמחה שאתה שם גבול לשמלי... אופן הדיבור שלה אליך (הן כאדם והן כמנהל הפורום שנותן כל כך הרבה, כל כך הרבה ובהתנדבות..) הדיבור התובעני כלפייך ,הבוטות שקורעת לי את עור התוף.. מצד אחד אני רותחת על שמלי ומאוד מאוד שמחה שאתה מגיב אליה כפי שמגיב.. שם לה גבול מאוד ברור ומאפשר שינוי וגדילה אם היא היתה בוחרת לנסות ולראות אחרת.. מצד שני, הבטן שלי מתכווצת עם כל תגובה קשה שאתה כותב לשמלי קשה לי.. אני חושבת לעצמי, אם היית כותב לי מילים כאלו, הייתי מתה !!!!! אני גם שומעת את שמלי עם הכאב המטורף שלה והיכולת לא לוותר שומעת איך היא צועקת :"אני לא טרול !!! ואם אני טרול זה בגלל שאתה הפכת אותי לטרול " ושואלת את עצמי , עד כמה הריקוד המשותף המטורף ביניכם, שכנראה, כן, כן אודי, משהו אולי באופן שמאוד לא דייק לשמלי גם אתה באיזשהו אופן נותן יד ומחזק את הטירוף הפסיכי הזה.. ואז.. כשהחוויה היא של חרדה גדולה מהתפרקות הקבוצה, מגיעה נעמה עם הרעיון "להדבקה מחודשת" לשם חיזוק הביטחון שהופר ? והיא עושה זאת דרך ההודעה ששלחה היום עם ההצעה לחוויות /מעשים/אירועים (?) לא זוכרת בדיק את הניסוח, אך ברעיון אם הבנתי נכון, הכנסת אנרגיות חיוביות... זהו לעכשיו.. :) ואודי, דיר באלק.. בבקשה.. תענה לשאלת ההמשך ששאלתי אותך בהמשך לתגובתך שכותרתה היא :"דמיון ומציאות" עץ שפתחתי ב 11/26 (אם אינני טועה) שלך-במבי. *

בזמן שאתה כאן, תחליט להעלות את ההודעה שלי? בבקשה

מוות? יאוש? לא מצליחה להבין למה, ומכל הדברים שכתבתי דוקא על האוירה הכבדה של היום והיאוש והכעס שמנסים לגעת...

אני לא זוכרת מה כתבתי בדיוק והיומדברים חשובים שרציתי שישמעו ויקבלו תגובה, גם את שלך. לפעמים צריך משהו אחר מהמשפטים הרגילים כי בסופו של דבר עוד מאותו הדבר גם מייאש ולא מניע

התעלמות. התעלמת למטה. ראית ובחרת לא לענות. מוכר!!!!!! תתעלם! לא חדש

שאתה צריך לעמוד בכללים של שיח בין בני אדם בנוגע אליי.. אולי אפילו עם כולם לפעמים.. אתה פוגע.. מה יש לך איתי? זה בגלל שאני לא כותבת לך שאתה קדוש? ויקר? נראה לי שזה היה ככה מלכתחילה.. שלא אמרתי לך. אתה מתנהג יפה למי שאומר עליך דברים טובים, ולא אמרתי.. לכן אתה מתייחס אליי ככה. אולי אתה מרגיש שלא "נשבתי בקסמייך" וזה מכעיס אותך.. ואז אתה מוותר.. מרים ידיים.אתה צריך שיאהבו אותך כדי להגיב בנחמדות למישהו?

ביקשתי ממנו עזרה לחזור לטיפול.......... קצת עגום,לא?

רציתי להתקשר אליה ולהגיד לה שרע לי.. אבל לא רציתי להתקשר ומה גם שלא רוצה לספר לה בדיוק. אז נזכרתי ששכחתי לשלם לה היום למרות שהבאתי איתי צ'ק... אז התקשרתי כדי להגיד לה ששכחתי. וישר בהתחלה אמרתי לה שיש לי שני דברים וככה הצלחתי גם לומר שהיה לי ממש קשה קודם. לא רציתי לסיים איתה את השיחה ורק רציתי עוד אבל היא עזרה לי.

שלום , אני כותבת בשמו של אחי כי אני מאוד רוצה לעזור לו ולא יודעת איך ולמי לפנות, אחי בן 43 נשואי עם ילדים קטנים מערכת היחסים בינו לבין אישתו גרועה מאוד ולרוב מתנהלת בצורת צעקות השפלות הרמת ידיים רצון להתגרש הכל הדדי חוץ מהאיומים שלו להתאבד , אף אחד מהם לא יודע איך זה התחיל אבל אני יודעת משיחות אישיות במשך שנים ( נשואים 11 שנה ) עם שניהם וכל אחד לחוד שהם רוצים לסדר את הזוגיות ולא להרוס , לדעתי הבעיה המרכזית היא אחי , גבר שאין לו ביטחון עצמי, לא מלומד, דיסלקט, אין לו הערכה עצמית בכלל, לא יודע לדבר ( בורח לשתיקה או צעקות ואז גורם לעצמו להיות אומלל ) נותן לה את השליטה על הכל כולל עליו , חושב שלא מגיע לו כלום , משקר לה מהפחד שמא תכעס עליו, ולכן אין לה הערכה אליו, גם לילדים משפחתו וחבריו . לאחרונה התברר לי שהבריחה שלו גורמת לו לשתות בסתר ולהכחיש . הייתי רוצה מאוד לעזור לו לפני שילכו ליועץ נישואין לפתור את בעיית הזוגיות שלדעתי לא ממש קיימת שם , דעתי היא שעד שלא יטפל בעצמו לא יוכל לבנות את חיו ואם יתגרש יכנס שוב למערכת יחסים זהה. בגלל שאין להם אמצעים לטיפול פסיכולוגי יקר והוא לא מוכן דרך הקופה ( חיים בשכירות ושניהם מרוויחים שכר מינימום ) אני מאוד רוצה למצוא פסיכולוג טוב שיעזור מאזור ראשלצ , לא מכירה ואין המלצות, האם יש לך אפשרות להמליץ על מישהו שיכול לעזור בנושאים להלן ויתאים לו כי חשובה הכימיה ( הוא בחור סגור מאוד ) , אשמח מאוד תודה מראש

אודי, אני נשבעת לך שיש משהו בטיפול דינמי שהוא מחרפן. אני בן אדם מאוד מאופק שמנהל מערכות יחסים בצורה מאוד יציבה ובוגרת. גם בעבודה אני אחראית ושקולה. והטיפול מוציא ממני צדדים מאוד מכוערים. אני שונאת את עצמי ככה ועוד יותר שונאת אותו! שונאת שונאת שונאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נטע.

מוזר.. אני לא מנהלת מערכות יחסים בצורה יציבה בכלל (אין לי כאלה), אבל דווקא בטיפול מערכת היחסים שלי איתה היא די יציבה יחסית... מעניין אם יש הסבר הגיוני או שזה סתם מקרה, השוני בינינו..

פתאום כשמצפים ורוצים כבר, פחות בודד ומייאש. זוכים לחידוש: מאכזב ומכעיס. הם מכאיבים אחרת, ובא לי לחזור לכאב הישן, אבל זה לא נאמן לשינוי והתנועה שחייבתי את עצמי בהם. אז עכשיו אני סתם מלאת עלבון וכעס על זה שזמן הוא סופי, ש-50 דקות חולפות בלי לשאול אותי (ונדמה כאילו כן שואלות אותה), שלפגישה יש סוף שלא קשור למה שאני רוצה. מסתבר שמציאות לא רק מייאשת. היא גם מכעיסה כל כך. רק צריך לבחור מה מעדיפים... נעמה.

הטיפול הוא מעין לימבו כזה. מזמין את החוויה הראשונית וממוקם בתוך הזמן של הגדולים. אני מנסה ללמוד איך לעשות את המעברים, איך להכיל את השפות השונות. הצד של הגדולים שבי חושב שהוא מבין. הצד הינקותי מבהיר לו שממש לא. ואני לא יודעת איך להשתיק/להשקיט ואת מי מהם... נעמה.

נזכרת ושוב בוכה... השפילו אותי ואם לרגע חשב.י שזה הוריד לי את הבטחון העצמי.... אז לא. פשוט הוא לא קיים בכלל אז אין לאן לרדת

אני מצטערת בשבילך, חנה. מניחה שכרגע אין לי מה להגיד כדי שתרגישי טוב יותר, אז רק משתתפת בצערך ומחכה בתקווה להודעת רגיעה, כמו בפעמים אחרות בהן התגברת על מכאובים ואכזבות. נעמה.

כתבתי לך ממה כל כך פחדתי וכנראה שלא ראית את ההודעה!?.......

זה משהו שכבר ידעתי. רק המודעות לזה מתחדדת. זה לא פחד מקרבה, זה פחד מטוב. חוסר מסוגלות להיות בטוב. הרס עצמי. של גוף ונפש. מחלות פסיכוסומטיות. הרס. ואני מאמינה שזה בגלל שהילדות/בגרות שלי מאופיינת בתחושות האלה ובדברים שקרו לי. שלא יכול להיות טוב שנשאר. שאולי לא מגיע לי? שמשהו מתחיל טוב. והופך לסיוט יום יומי. ולא פעם אחת. כתבתי על זה פעם, שהמטפל שלי אמר לי שכל מה שעושה יסתיים בכישלון...וגם אם לא יהיה כישלון- אני אדאג ליצור אותו.... ושוב, השבוע דיברנו על זה.. במילים אחרות. שאני תמיד בחוויה של חסר. והוא אמר שלא משנה מה הוא יעשה, אני אחווה את הטיפול כחסר. לא נכון לי. לא מדוייק. חסר. לא טוב. הטיפול, הלימודים, העבודה, המשפחה, קשרים עם בני זוג.. ואם פתאום משהו טוב וקרוב ומשמעותי קורה לי איתו או בחיים, אני לא מצליחה להיות בזה לרגע..אני הורסת, פוגעת, לא מאפשרת, נחסמת, מתרחקת. זה נורא אודי. לחיות ככה. שלא מצליחה לשנות את זה. אפילו שבטיפול שנתיים וחצי. שזה לא משתפר. שזה לא בשליטה שלי. זה מייאש אותי. מה הטעם?... מה הטעם????

חנה, רציתי גם לכתוב לך עד כמה אני שמחה בשמחתך וגם יודעת שמפחיד אבל לא עשיתי את זה.... היה קשה לי להצטרף לעץ הקבוצתי, אולי פחדתי שאהרוס. אז כותבת עכשיו. אני ממש גאה בך על ההתמודדות ועל הדרך שאת עושה. נטע.

למה להרוס? את כזו מקסימה..

אודי, אני כועסת עליו!!! כועסת ומאוכזבת. ובתגובה, משהו בי נסגר. ואני שוב עושה את מה שאני הכי טובה בו - פוגעת בעצמי. אתה יודע אודי, דווקא עכשיו משהו בי נרגע, כי הנה התרחש מה שידעתי שיקרה. הרי ידעתי שהוא יפגע בי, והנה זה קרה. עכשיו באופן משונה, אני רגועה יותר. הכמיהה הזו לתיקון, היא מסוכנת. אני לעולם לא אתן לאף אחד לעורר בי כאלו רגשות. הכי קרוב לבד. נטע.

אפשר להיות איתך קצת? לפעמים יש תזוזה מתקרבים ומתרחקים .... זה קורה וזה בסדר.

מבינה כל כך מבינה לא מגיע לך לפגוע בך ואת ננעלת כי זה מזכיר לך מטרגר מחזיר לשם דברו אפשר לעבור את זה

אני הרבה פעמים קוראת אותך, ומרגישה כאילו את כותבת את מה שאני מרגישה.. החוסר אמון. הפחד לסמוך. להתקרב. ושקורה משהו קשה - אתה מתפרק. מסמן עוד ווי. הנה, גם הוא. וזה כואב, ושובר, ואני מבינה אותך, וכואבת איתך את הרגעים האלו.. אבל את עוד תראי שזה רגע של קושי, של שניכם, בתוך קשר- יציב, דואג, שומר, אוהב. רחל.

החלטתי להעמיד אותה למבחן...אני מקווה שהיא תעבור אותו.מבחן קל דווקא, אמנם אני מצפה לכך שהיא תכשל אבל אולי היא תפתיע... לא אין סיכוי ,חבל. אם היא תכשל בבחינה הזו "הוועדה" תצטרך לגרוע אותה מהתוכנית. תאחלו לה בהצלחה.

עצוב לי בשבילך ... היא שם לא צריך מבחנים כל אחד יכול להכשל במבחן זה או אחר כולנו בני אדם גם היא

מעבר או כשלון, אין מועדי ב ולא אכפת לי שהיא תכשל! אגב לשאלתך היא נכשלה בכל הבחינות עד היום . ומבחינתי זה יהיה כשלון לתהליך כי אני לא אחזור עליו עם אדם אחר. היא מקסימה וטובה אלי אבל לא עומדת בציפיות שלי היא אמורה להבין , לדעת, לזכור מבלי שאומר דבר . לא לנסות להביך אותי בשאלות כדי לדובב אותי. אני לא ילדה בת 10.

אני דווקא בא עם קפה. לבוא עם פדג'אמה זה הכי כיף שבעולם ועוד לבקש סיפור ושמיכה...חושבת שארצה גם חיבוק או לפחות נגיעה רכה. ((-:נעים וחם דבר אחד קשה לי להבין,למה אני לא זוכרת שרציתי את כל זה בתור ילדה? אני זוכרת שהייתה לי חסרה אהבה מגיל 13 בערך אבל לפני זה-לא.הערכה חיפשתי וגם זה לשווה.קשה היה להורים שלי להשלים עם מציאות שיש להם ילדה רגילה לגמרי,לא גאונית ולא יפה במיוחד,שמנמנה ולא ספורטיבית,לא נקיה,לא יודעת לשיר,לא מאורגנת,לא צייטנית,לא מצטיינת,לא זריזה ולא בעלת כישרון כלשהו יוצא דופן,אפס ואישיות אפורה שנולדה לבצע פקודות של אחרים,לא מסוגלת לקבל החלטות,כותבת עם שגיות...אני מבטיחה שאני יכולה להמשיך את הרשמה...רק אלוקים יודע איך שרדתי את זה... אני רוצה לבקש סיפור לפני שינה שתקליט לי לנגן.נכון,רעיון?נראה מה היא תגיד.רוצה המון המון אהבה.שמתי לב שהמפלצות מפחדות ממנה כי אם אני אוהבת את עצמי אז אין להם מקום!!!והם בכלל לא מפלצות אלא סתם חלקים מסכנים עייפים ומתוסכלים מעצמם... בקיצור,יש(!!!)למסיבת פידג'מות משותפת!!! אוהבת אתכם,חלום

אני עכשיו במיטה אחרי שקפאתי מקור בחוץ. תכף צריכה לצאת אליה.. הכי כיף פיג'מה, אבל אני לא רואה את עצמי עושה את זה. תבקשי ממנה סיפור, את חושבת שהיא תסכים? מעניין... שתדעי שאני מעריכה אותך על כל הקושי שעברת... תודה גם לך(: ואני בעטח שבעד מסיבת פיג'מות (:

קשה לי להבין למה אבל יש לי המון כוחות ואני מצליחה להיות איתה גם כשהיא לא איתי בפועל עד שפתאום סתם ככה היא כאילו נעלמת לי ואני מתחילה לעבד מצברוח וקשה לי לווסת רגשות ותחושות.אז אני חייבת לבדוק שהיא קיימת,לשמוע אותה דקה שתיים וחוזרת לעצמי מלאת אנרגיה להפוך את העולם((-: קר,בררר.ויש לי תור עם ילדה במרפאת שיניים עוד מעט. אתמול בעלי סיפר לי סיפורים על שבטים מוזרים בתנזניה.לא זוכרת מה היה הסוף כי נרדמתי.אלוקים שמעה שהיה לי חסר משהו לחמם את החורף... ואני מעריכה אותך על הנחישות,רגישות ואמיתיות שלך. המון כוח לך,יקרה חלום,בחום

חלום הי, זוכרת ? אז כשאודי לא היה ? אני זוכרת גם לך.. זוכרת שכשהיה ממש קשה, פתאום התראינו + מישהי נוספת :) בפורום הקשה ההוא.. זוכרת ? וכבר מזמן רציתי לשאול אותך.. למה בחרת בניק חלום ? חשבתי על הניק שלך.. וחנה וחלום, אם יש בכן רצון להגיע בפיג'מה למטפלת שלכן, מה מונע מכן לעשות זאת ? איתכן במסיבת פיג'מות.. ואודי עובר מאחת לאחת, מגיש כוס שוקו חם, העיניים של אודי זוג פנסים מאירים ומחייכים, מכסה אותנו בשמיכה רכה, מעמעם את האור,ובשקט בשקט בקולו העמוק והחם מספר סיפור.. ..וכשמסיים את הסיפור, שר לנו נעימה..חרש חרש.. וכך אנחנו נרדמות לאט לאט עם חיוך על השפתיים... שלכן-במבי.

היי,בנות תצחקו עלי אבל אני לא נרדמת בלי "לראות" את המטפלת שלי יושבת לידי.ככה יותר קל לי לאבד שליטה ולהרדם.שוקו חם אני מכינה לי לבד בבוקר בתוספת כפית קפה אחרי 7 שוקוים שילדודים שלי."אם לא אני לי מי לי?"((-: במבי,אהבתי את הפנטזיה שלך-חם כזה ומשפחתי. בקשר לבוא בפדג'מה לטיפול,יש לי חשש שאם מישהו יראה אותי כך בדרך-יזמינו לי אמבולנס (-: ישר לכפר שאול.בלי איפור אני לא בא לאף מקום. טוב,היה נחמד להכנס.הקטנה שלי צורחת שהיא רוצה מטרנה. ובמבי,אם בא לך,אנחנו יכולות להפגש שם שוב באותו פורום.אולי עם הזמן יהיה לך פחות מפחיד... למה בחרתי ניק "חלום" אני אשתף בלי נדר . נהיה בקשר שלכן,חלום

גם לפנ ישאבוא אצטרך לומר לה שאני רוצה, אחרת יהיה לי מאוד קשה לעשות זאת. אני גם יודעת שברור שהיא תסכים. וכדי לעשות זאת אצטרך לקחת מונית.. בהלוך זו לא בעיה אבל חזור אני צריכה לעלות לרחוב מעל כדי לקחת גם יש רק פגישה אחת שזה רלוונטי השניה בבוקר. אל דאגה אספר כשזה יקרה. חושבת שרציתי את זה כי קראתי ממך. אני כבר לא בטוחה. כי כן היה לי את הפנטזיה לבוא אליה כך, אך אל זוכרת אם את כתבת על זה קודם גם. את אויל זוכרת? מעניין אותי

אני מחייכת ...היא רצתה להקריא לי סיפור השבוע סרבתי אני דווקא יודעת למה אמא שלי שנאה להקריא לי סיפור ובכל פעם כעסה כי נעלמתי "מצחיק" מאוד להעלמות שלי קוראים דיסוציאציה חבל שהיא לא הבינה אולי הייתה חוסכת לי קצת כאב.... יש כריות במסיבה ...

שולחת לך חיבוק(אם זה מתאים לך?) אני יודעת כמה זה כואב... שלאימא לא היה כוח לראות את האמת... שלא היה לה בכלל כוח להיות שם בשבילך... את יכולה לבחור כרית לבכות עליה ופוך מחמם. אנחנו כאן.שוקו על השייש ופדג'מה חמה על המדף. סיפור רק אחרי מקלחת,ארוחת ערב וצחצוח שיניים. אנחנו אולי לא אימא אבל אנחנו מרגישות את הכאב שלך. נעשה מסיבת פדג'מות של אחיות.אני כרגיל מרגישה האחות הגדולה, המחליפה של אימא,אחראית ובוגרת שיודעת להיות כמעט אימא... האמת כזו נשארתי(-: בא לך אחות גדולה?..בכל מקרה סידרתי את הבית ושוקו על השייש. חלום,בחיבוק

חיבוקים תמיד מתקבלים ברצון ובקור הזה פוך וכרית זה נהדר חיבוק חזרה אם נכון לך ואחות גדולה ...לא יודעת למשפחה יש אצלי קונטציה לא משהו ..חברה זה טוב ואמיתי יותר ...

הי אודי. זוכר?? לונג טיים...,אבל אני כל הזמן פה!קוראת והרבה פעמים ככ מזדהה. אבל מתקשה לכתוב כבר תקופה. ולאחרונה בכלל עוברת סרט רע,עם כאבים פיזיים קשים שלא מרפים,בשל בעיה שנמצאה, וזה ככ מקשה מגביל מתסכל כואב וכבר מפחיד ומלחיץ מאד!!!וחוששת גם שזה לא יעבור וככה אשאר ככ כואבת ומוגבלת. תהיתי אם בכלל מישהו פה עוד זוכר אותי..., נראה כאילו זה לא ממש חשוב לאפאחד...,ופתאום זה היה לי עצוב. כאילו שאני לא "מהמקובלים" מהגרעין היציב ,רק איזו נספחת שכזו...,שהיתה הלכה והשיירה ממשיכה. אולי ביום אחר...,הייתי מרגישה אחרת. כרגע זה מה שעולה חזק כבר כמה ז\מן,ונדרשתי גם לאיזשהו אומץ כדי לרשום זאת. זהו..., אז סתם ככה רציתי בכל זאת להגיד שלום.להגיד גם שאני פה וגם אם קולי לא נשמע כמו פעם. ותודה על הפורום...

את מוזמנת לשבת לידי שתרגישי נוח.

היי ליליפוט, שהייתה פעם ברוכית...:) בוודאי שזוכרת, למרות שגם אני לא תמיד פה... טוב לראותך, ובתקווה להקלה בכאבים...:( רחל.

ממש הלכתי לאיבוד. לא ידעתי איפה אני. איזה עשרים דקות.

היי רוני, נשמע מפחיד. אני שמחה שבסוף שבת. העלית בי את המחשבה שלא במקרה מציאות מזכירה את המילה מצא. את מציאותית, ברת מציאה. פשוט לפעמים המציאות קשה מכדי להיות בה ואז גם לא מוצאים ונמצאים שם, באיבוד. מקווה שהביקורים שם יסתיימו בקרוב. מפחיד שם באיבוד ולא מגיע לך להיות שם. נעמה.

היי אודי אני חושבת שאחת הסיבות שאתה מחזיק מעמד זה ימי החופש שאתה לוקח, כך אתה לא נשחק. אגב, זה שכל הודעה עוברת אישור שלך, זה טוב, כדי שטרולים לא יכתבו ויהרסו את הפורום מצד שני זה מאט את הקצב וגם מכביד עליך, הלא כן?

אני כל כך אוהבת את החורף. ונראה כאילו שטיפות הגשם הגיעו גם לכאן, בשקט השקו את גזעי העצים, הצמיחו ענפים ירוקים... יש בזה איזה רוגע. תחושת פשטות. בחורף כאילו כל הגוף נפתח לקראת הגשם, לקראת הריח שלו. הייתי רוצה קצת להפסיק לחכות קצת פחות להיות עץ שמתבונן לשמיים וממתין, מנסה להתמתח לקראתם אולי להיות גבעול דשא. אולי להבין שכולם שכל האנשים והצמחים מחכים לגשם. (אני כל הזמן מחכה לה אני כל הזמן מחכה למשהו גם כשאני שם אני מחכה אני מחכה למישהו והוא לא בא אולי הדמעות שלא באות יוכלו. כמו הגשם. לשים אותי במקום)

כמה יחד

בואי.

אודי התעלם ממני... אין לי לאן לבוא ואני לא יחד. אני לבד לבד לבד לבד.. אבל רגילה..

היי, נורא רציתי לכתוב הודעה לא מעורפלת וסתומה, סתם לספר, לחלוק, לשאול. ולא הצלחתי. וזה מה שיצא. נעמה.

יצאתי ממנה וחיפשתי לרגע את הפלאפון, שמה אותו תמיד באותו הכיס. הראתי לה היום שתי תמונות, ולכן זרקתי אותו סתם לתיק. ברגע שעוד לא מצאתי חשבתי כמה נחמד זה יכול להיות שאשכח אצלה משו כדי שאוכל לחזור לעוד רגע אליה.. מצאתי אותו כמובן. הסתכלתי לראות מה חדש... ופתאום טלפון ממנה. הייתי בטוחה שזה משהו אחר, כי ממש בסוף שאלתי אותה אם אפשר להזיז איזו פגישה וחשבתי שאולי בסוף היא לא יכולה.. ומה היא אומרת? ששכחתי את המטריה... אז חזרתי ובדרך אליה חשבתי אם לספר לה את זה אז או לחכות לפגישה הבאה. .. כמובן שלא אמרתי כלום. ביום רביעי אספר לה... וזה לא היה בכוונה בכלל. לא שמתי לב אליה כנראה בגלל שלא יורד גשם עכשיו.

צעקתי הצילו וכלום לא קרב, מן הסתם גם כאן אין ניסים... הנה אני כאן אבל מפחדת אפילו להוריד את המעיל. איך מתחילים בתוך ים המילים הזה להראות או סתם להיות, לזכות במילה מבינה או מנחמת, לחכות לך עד שתגיע, ועוד יום ועוד סופש לא רגוע. לפעמים נדמה שלא רואים אותך עד שאתה מוותר לגמרי. ואולי זה גם קצת כמו הסיפור עלה הילד שצעק זאב, כי עד שרואים לא ממש מאמינים וכשרואים כבר עשוי להיות מאוחר מדי.

נפגשנו היום. והפגישה התקצרה לארבעים דקות. התקשיתי להיות מרוכזת, כי הרגשתי שעוד רגע נגמרת הפגישה. ישבתי עם הגב אליו. ודיברנו, למה בכלל אני בטיפול. למה מגיעה, מה העבודה שלי. המילים שלו כאבו. לי. כי אולי היה בהם אמת. הוא לא חידש לי הרבה. אבל זה היה מוגדר, ברור, חותך, כואב. רחל.

מצטערת על הסוציומאטיות....שלא כל כך הגבתי לאחרים..שאני ככה :( הילה, מצטערת על התגובה שלי אלייך גם :( זה היה בלתי מתחשב ואת כל כך כתבת שזה לא ממקום שיפוטי...לא יודעת, רע לי. אני קוראת אתכן..שמחה אתכן, בוכה אתכן ומתקשה להגיב פתאום שמא התגובות שלי יהיו דפוקות כאלה, די כמוני או כמו הרגשתי. מנסה...חנה, שמחה מאוד ובהצלחה, ברור שיש פחד...וסוריקטה כייף לשמוע שקנית בגדים :) גם בשבילי זה מסע הרבה פעמים...רוצה לכתוב ולבקש ממך אודי משהו.....ולא מעיזה כבר...הכל כלךכ מסובך...וכואב. צריכה אותך ש...אולי מטופש בכלל לבקש ממך להיות לידי, להושיט לי פינה, כתף תומכת? ....האם יש לי פה פינה בכלל? רוצה לשתף אבל בעצם זה לכתוב ולתת לדברים תוקף....אז קשה .....אמביוולנטית.....אוף הכל מבלבל.....יקרות, המקום הזה חשוב ותומך...וקשה לי פתאום כי רוצה לשתף במשהו קשה...האם אתן מוכנות להקשיב ללא מילים.....פשוט להיות פה איתי? האם גם אתה מוכן, אודי? האם אפשרי לשתף ולא בצורה עמומה כתמיד? לא יודעת אף אחת פה לא ממש נחשפת זה די מפחיד........... :( אבל רוצה.....והפגישות רחוקות אחת מהשנייה.......אוףףףףףףףףףףףףףף ובמבי, הפנטזיה שלי ממש דומה לשלך...מעולם לא העזתי לבוא בפיג'מה ... אז סליחה מכל הלב. מ.

רק יושבת פה, לידך, איתך. בשקט בשקט..

זה טבעי שלפעמים נזקקים יותר ופחות מתאים להיות גם בשביל אחרים, אני בכלל לא חושבת שאת ככה אבל. מה קרה? אם אץ חושבת שאת רוצה, אולי תנסי לספר. אני דווקא חושבת שאני ממש מספרת על עצמי, לצערי יותר מדי... את יודעת? אני כותבת, וגם מרגישה אולי התגובה שלי אלייך כל כך לא קשורה וכ"כ לא מתאימה לך ואני סתם מעצבנת אותך... לא יודעת, כנראה שזה קורה, אולי עלה לי בגלל מה שאת כתבת, אבל זה גם קורה לי לפעמים עם אחרות, אבל זו אני וזה מה שאני חושבת, ואני לא עושה שום דבר בכוונה אלא רק מה שחושבת שנכון וטוב עבור מי שאני מגיבה לה.

תנשמי..תנשמי עמוק.. ותזכרי... מותר לך ! מותר לך ! מותר לך ! מותר לך לענות מתי שמתחשק ומתאים לך, מותר לך גם שלא לענות לאף אחת כשלא מתאים לך.. את לא צריכה להתנצל בפני אף אחד/אחת בעולם.. (..ואולי תלחשי את זה גם לאבא/אמא שלך..) ומותר לך לכתוב פה ולא לדייק ... את לא במבחן !!! שומעת מיכל ? את, זו את, כפי שאת, ואהובה פה כפי שאת ! ולגבי הפיג'מה, אני מגיעה לאמא צביה 4 פעמים מתוך ה 5 בפיג'מה. (פעם אחת אני מגיעה אליה ישירות מהעבודה ולכן אני מגיעה בבגדים) וזה באמת כייף. החזיה לא לוחצת, הכל משוחרר.. פיג'מה וכפכפים..חולצת את הכפכפים,שוכבת על הספה ,מתכסה בשמיכה ומניחה על הלחי שלי את הורוד הזה שלה .. זה באמת נעים.. ומה מונע ממך להגיע בפיג'מה ? תנסי.. זה מרגיש שאת בבית.. חויה מאוד ייחודית.. שלך-במבי

הוא (המטפל) אמר לי שהוא מותש ממני, מאוכזב ממני, כועס עלי, מתוסכל. אני בכלל לא מסוגלת "להכיל" את כל זה. מרגישה כמו ילדה לא ראויה. ילדה מאכזבת. ילדה שלא ניתן לאהוב אותה. אודי, אני מרגישה סוף. מרגישה מוות. גם אתה מרגיש את זה???

מאןד מפחדת! עד שלא אתחיל לא אאמין שזה קורה. וגם, יש בי חששות של למ עשיתי את זה ולמה זה טוב ואולי כדאי להשיאר.. אודי, מקווה שיהיה בסדר?

פוחדת מי יבוא מחר לפגישה פוחדת ששוב אדחוף מהפחד למרות שכל כך צריכה אותה .. לא יודעת איך לשבור את מעגל ההכי טוב לבד כשבפנים כל כך כואב ובוכה .

הי אודי, ברוך שובך (אם כי קצת באיחור) והי כולם. קפצתי למסור ד"ש. רוצה שתסתכלו עליי - קניתי בגדים חדשים. כמו של בריאים. בי, סוריקטה

איזה יופי! ואם זה בגדים של בריאים זה בכלל נשמע מצוין.

יפה לך. נעמה.

וואוו..סוריקטה.. תסתובבי..כן..תעמדי ישר.. עכשיו פרופיל.. ווצצצצצצ'''' (אני שורקת-שומעת? ) תתחדשי על הבגדים.. הם כל כך הולמים אותך.. :) כל כך שמחה לראות אותך שוב סוריקטה !!! ולא כל כך הבנתי.. הבגדים הם כמו של בריאים ? מה זה בגדים של בריאים ? ובגדים של חולים.. ומי הם אנשים בריאים ? אלו שאנחנו רואים בדמיוננו דרך ההפנמות מהדמויות הראשונות והחברה בה גדלנו ? בכל מקרה סוריקטה, הבגדים שקנית יפיפיים ,הולמים אותך להפליא והם ממש, אבל ממש כמו של אנשים בריאים :)) שלך-במבי. נ.ב אני יודעת שייתכן שעצם זה שקמת והלכת ודאגת לעצמך ללבוש ,זו כוונתך .חזרה לבריאות /לבריאים.. סוריקטה מתוקה, שיהיה לך לבריאות :))

ושמחים אתך...מסע לא קל לצאת לקנות.

מסתכלת עלייך... איזה יפה, ואיזה בגדים יפים..! כל הכבוד.. תתחדשי!:) ותמשיכי לעשות טוב לעצמך...! רחל.

הגבתי לחנה למטה והתעוררו שוב כמיהות מטורפות.. אודי, קרה לך שמטופל שיתף אותך בפנטזיות שלו שאתה מזמין אותו לביתך,מציע את מיטתו,מגיש לו כוס שוקו,מכסה אותו,מלטף את ראשו ושר לו נעימה חרש חרש עד שנרדם.. ואם המטופל משתף אותך בפנטזיה כזו, אתה משתף איתו פעולה ומממש עבורו את הפנטזיה ??? אודי :(( הרבה פעמים שיתפתי את אמא צביה בפנטזיה הזו שלי.. היא מקשיבה ו.. זהו .. כלום.. פתאום מתחשק לי שוב להתיישב בפגישה על הרצפה לידה,להחזיק את רגליה ולהניח את הראש על הברכיים שלה.. :( אני יודעת שלא אעשה את זה.. היא לא מסכימה ולא אגע בה בניגוד לרצונה.. אודי, יש לך מטופל שאלו הפנטזיות שלו ? שהוא שיתף אותך בהן ? שמימשת את הפנטזיות שלו ? אודי, למה הפנטזיות שלי חוזרות שוב ושוב ושוב לאותו מקום ? כבר למעלה מחמש וחצי שנים ? אתה מאמין בשינויים בעקבות טיפול ? ועוד כל כך אינטנסיבי.. אולי אני לא ברת טיפול ?? :((

היי במבי, את יודעת? יש לי תחושה שמחוץ לפורום את עושה חייל,בהרבה תחומים בחייך.ופה את משתפת אותנו בצוהר,בחלון קטן........ בוודאי בחמש שנים שאת אצלה התקדמת והתפתחת. ופנטזיות?למי אין? והאם היית רוצה שיתממשו? איך האיש שלי תמיד אומר לי? אני לא רוצה להרוג לך את הפנטזיה....... במבי (אני קצת מרגישה אחותך,שתינו עושות אנליזה,וכבר וותיקות כאן ולא יודעת) מאחלת לך לילה רך, הילה

זה משונה.. אפילו מוזר.. אני פה בפורום ובאמת מרגיש לי קצת משפחה.. לכל אחת "התפקיד" שלה, התפתחו פה נורמות ,אקלים מסויים,חוקים ,גבולות..יודעים מי "בפנים ומי בחוץ", אודי-אבא שומר ממש.. "לנו" הוא פונה ב הי..לאלו "שבחוץ" פונה ב שלום.. כל אחת וסגנון הדיבור הייחודי לה.. אני נזכרת שפעם מישהי "מבחוץ" פנתה לאודי בניק רוני.. כשקראתי את נוסח ההודעה שלה לא היה לי ספק שזו רוני אחרת :) אני זוכרת איך רוני שלנו התקוממה :) כל מה שמתרחש פה כל כך ייחודי, שונה, משונה.. בשבילי זו התנסות מאוד מיוחדת . לפעמים אני מרחיקה את הזום ומנסה לברר לעצמי על איזה צורך הפורום הזה עונה לי.. לגבי אודי, אודי משמש עבורי גם כדרך נוספת לעיבוד המתרחש עם אמא צביה, לגבי הקשר שלי איתו זה מעניין.. לפעמים אני רואה/מרגישה/חשה את אודי כהמשך של אמא צביה.. הם הופכים איכשהו למשהו אחד.. משונה כזה.. מוזר.. לפעמים, כשאמא צביה ואני רבות ואני איתה ממש לא בטוב, אני מרגישה שיש לי את אבא אודי .. לגבי הקבוצה זה גם משונה.. יש לי בחוץ אנשים , עבודה ולא מרגיש לי חסר משהו.. יש משהו בפורום, אולי המרחב של החופש, האפשרות למשחק שזה במרחב בין מציאות לדמיון.. שזה מאוד כייף לי.. חוויה מאוד ייחודית.. אני חושבת שגם כייף לי פה שאני לא מרגישה שהתפקיד שלי מקובע פה . בחוץ יש עלי המון המון עומס בתפקידים האקספרסיביים שאני ממלאה.. פה מרגיש לי קצת משפחה. מרגישה בטחון גם כשלא אתמוך ואקשיב מיד לכל אחת פה.. הילה, המטפל שלך גם פסיכואנליטיקאי ,חבר בחברה הפסיאואנליטית ? ושתדעי שאני מאוד מעריכה אותך.. (כבר אמרתי לך את זה מס' פעמים, נכון?) איתך-במבי.

אני כזו...בדיוק כזו, ודיברתי איתה על זה אך לא נעשה בפועל...כדאי כנראה שתשאר הפנטזיה כי אם היא תתגשם אני עלולה להתאכזב אולי.

מיכל, זוכרת בתקופה שאודי "התעופף " לכנס בחו"ל..כמו יתומות נטושות שוטטנו לנו ומצאנו זו את זו בפורום אחר..וואוו פורום שמאוד מאוד היה לי קשה להכנס אליו.. אבל הרגשתי שאנחנו ממש אחיות.. :) מיכל, מה את משווה בכלל... המטפלת שלך מחבקת אותך ואפילו כיסתה אותך בשמיכה..(ואולי גם השקתה אותך בשוקו חם) ממש יצא לי ריר מהפה מרוב קנאה כשקראתי אז את מה שכתבת.. אמא צביה לא מוכנה לגעת בי בזרת הקטנה שלה ..כאילו אני מצורעת,זבת חוטם,עם כינים בכל הגוף.. :( אני יודעת שהיא לא נוגעת בי בגלל האג'נדה שהיא מאמינה בו..אולי גם בגלל שעברתי פגיעה מינית בילדות ? את יודעת מה מיכל? זה גם לא משנה כל כך למה.. היא לא נוגעת בי, למרות שהיא ויניקוטיאנית ידועה ומוערכת מאוד ,וויניקוט כן החזיק את ידי המטופלת שלו.. אמרתי לה והתלוננתי בפניה המון פעמים שויניקוט בטח רואה איך היא מטפלת בי ולא נוגעת בי וכועס עליה מאוד.. ומה שלומך חוץ מזה ? איתך-במבי.

אני נראית לך ברת טיפול בגלל יכולת העברה שלי? בגלל היכולת שלי להצטרך אליה ? למה אני נראית לך ברת טיפול ? ונשמע שאתה אומר את זה די בבטחון ?! אני די סקפטית לגבי זה... כל הקייץ האחרון היה נוראי עבורי, הייתי בטוחה שהאנליזה מתה. אמא צביה היתה כמו מתה עבורי אחרי שהיא "שכחה" את הפגישה והיתה בסופר פארם.. אודי, למה אתה חושב שאני ברת טיפול ?

אני עוד קצת מפחדת... אבל שמחה

שמחה בשמחתך, בהצלחה רבה.

אני מאחלת לך המון הצלחה, המון שמחה וכל טוב

כל הכבוד חנה!! שמחה בשבילך מאוד

שמחה בשבילך בהצלחה

טבעי שזה מפחיד אבל גם מרגש ממש. המון הצלחה! גאים בך:-)

כל הכבוד, חנה. (:

בהצלחה רבה !! במבי.

איזה כיף לשמוע!! בהצלחה יקירה!

כל הכבוד ובהצלחה, ברור שיש פחד אבל גם התרגשות.

הי חנה יקרה, מצטרפת לברכות. איזה יופי! שלך, סוריקטה

היי לפני די הרבה זמן הגבת לי ולא עניתי לך . לא כי לא קראתי כי היה לי קשה ...בייחוד המילים שכתבת שהדרך נפלאה..אז לא היא לא נפלאה היא מאתגרת מרתקת מעניינת קשה עם המון בורות עליות וירידות .יש הרבה פירות ומתנות בדרך והם נעימים ...ובעיקר היא ארוכה .. והאמת שזה בסדר .כי ככל שהיא נארכת אני יותר ויותר לומדת גדלה מתפתחת ...תודה על האופטימיות שלפעמים אני שוכחת אותה במרכוב ובמכלול של מי שאני ..אז רק להגיד לך שלא שכחתי שהגבת לי ותדה זה היה נעים וטוב ...

נפלאה?ככה אמרתי?כנראה היה לי מצברוח טוב באותו רגע ((-: נכון,ההגדרה "מאתגרת" מתאימה הרבה יותר.וכמה את צודקת לגבי האורך...אני גם רואה שאם כל נפילה אחרי שאני שוב עולה אני נהיית בוגרת יותר ורצופה יותר בפנים,חזקה יותר וקשורה אליה בצורה שזה כיף לי.אצלי זה כמו ללמוד לחיות עם בית קברות ענק בלב.בכל סיבוב של ספירלה לקבור,לכעוס,לשחרר את האשמה,והעיקר-לבכות,המון לבכות...בדמעות,בשירים,בציורים,במילים,בציניות,בהומור שחור וכו' אחר כך לנסות לזהות מה אני באמת צריכה ואיפה יש את זה אם כן...תודה שהגבת לי.ואמת,יש בדרך שלי המון רגעים נפלאים... חלום

יש לי ים של דמעות ובצורת בעיניים בוכה אבל יותר בלב עדין מפחדת לבכות אסור ...

נראה לי שנעלמה ההודעה סשלי קצת כמו שאני נעלמתי לי היום. מפחיד מאוד

הלכתי לאיבוד. לא הבנתי איפה אני. חזרתי. מבוהלת בטירוף

כתבתי לך למטה וענית לי לשקול לפנות לטיפול זוגי לא הבנתי את המשמעות. אותי למדו שבעל לא אמור להיות שק חבטות של תסכולי האישה, לכן אני נזהרת לא להוציא קיטורים וקשיים מוגזמים לידו. כאישה אני לפעמים רגישה ועיפה נורא ורואה שחור. ואם העל חדש שרוצים להרשים ולא להכביד זה יוצר שאין מקום להוציא. למה זה קשור לטיפול זוגי? הוא אמור להיות כתובת לקשיים? חשבתי שפסיכולוג, למה הטיפול אמור להיות זוגי, תוכל להסביר את עמדתך?

היי אודי, אני מרגישה כמו רובוט על כימיקליים לא נרדמת בלילה ולוקחת כדורי שינה. (יש כבר פחד שלא ארדם וזה מספיק כדי שלא ארדם! כדורי שינה עם הצרות שלהם, שרבות הן, החל מהשכחה לטווח קצר, כלה במצב רוח הזיפט שהם משרים בבוקר ואז אני התחלתי לקחת ריטלין וואו! נותן לי מרץ, ואנרגי(בכלל לא עוזר להתרכז, להפך, אני הופכת לפצפצת אנרגיה), ומעלה את מצב הרוח אבל אז נגמר הזמן, ואופססס המועקה מגיעה, ומחכה כבר ללילה גילוי נאות, אני מאד עסוקה, ועובדת הרבה, עם עובדים תחתי, ועם כל זה מרגישה שלא מספיקה מספיק, וזה נכון, יכולה הייתי להספיק הרבה יותר, ויש לי המון דרישות מעצמי, ומרגישה שלא יכולה להתרכז לעשות את מה שאני צריכה, והריטלין ממש לא עוזר, בקשתי היום לקבל מסוג אחר, לקחת בתחילה ריטלין SR היום בקשתי ריטלין קונצרטה אבל הבעיה היא שאני מרגישה שאני מרעילה את הגוף שלי, שאני =הופכת לאוטומט, שהכל כימכליים, שאין לי מספיק כוח להתמודד עם הקשיים ולכן אני רצה לתרופות. אין לי ספק שאם הייתי מספיק עם מוטיבציה פשוט לנקות את הגוף מכל הרעלים הללו המצב שלי היה הרבה יותר טוב, אבל אין לי את הכוח הנפשי לעשות זאת, אין לי כוח ללילות לבנים, אין לי כוח למועקה, ואין לי כוח להלחם בזה בצורה טבעית אז עוד רעל ועוד כדור ועוד כדור, ויש לי מגירה מלאת כדורים שאפשר להתאבד מהם. היום קל מאד לקבל כל כדור שאתה רוצה, נותנים לך בשפע כמה שאתה רוצה אז איך יוצאים מהפלונטר

אין לי כוח לרצות, זה גדול עלי אין לי כוח למועקה בלב אין לי כוח לחוסר כוח אין לי כוח להתמודד עם חוסר שינה עם חוסר שקט אני רוצה שפיה טובה תעביר עלי מטאטא והכל יעבור אבל להשקיע את כל הנדרש לסבול עבור זה, אין לי כוחות נפש אז עוד כדור ועוד כדור יודעת שזה נורא אבל אין לי כוח לרצות ממש, רצון כזה שגורם להתגבר על כל ההפרעות

אני קוראת כאן, וגם בכלל, שמטופלים מדווחים על התאהבות במטפל. אני חושבת שיש עוד זווית לרגשות אלו זו הזווית של פיתוח תלות. אפשר לבלבל בין התאהבות במטפל לבין פיתוח תלות בו. אדם שנמצא במצוקה, מרגישה שהאדמה רועדת מתחת לרגליו הוא רואה במטפל מי שאמור להשאיר אותו שפוי, מי שיכול להחזיק אותו כאשר הכל מתמוטט יש כאן הישענות על המטפל, ופיתוח תלות בו, הרגשה שבלעדיו לא יוכל. לכן הוא גם כל כך רגיש לכל מה שהמטפל אומר, לכן כל כך צריך את החיזוקים שלו, הוא הוא פשוט פתח בו תלות. התלות הזו לפעמים מתפתחת מעצם הדברים ולפעמים יש גם למטפל יד בזה. בכל אופן חשוב מאד לדעת מתי מדובר בפיתוח תלות, ומתי זו התאהבות או התדלקות, כי אלו נושאים שונים לחלוטין כמו בכל מקצוע אחר, גם במקצוע הפסיכולוגיה ישנם כל מיני אנשים, אי אפשר להשליך מאחד על השני, אבל ישנם דפוסי התנהגות מסוימים שאפשר למצא אותם. ישנם מטפלים שחשוב להם לעזור למטופל, שיעמוד על רגליו, עוף גוזל, ולך אל השמים, והאתגר שלהם זה לראות את המטופל עומד על רגליו ונפרד. לעומתם ישנם מטפלים שמפתחים את התלות הזו, הם מראים למטופל פעם אחר פעם כיצד הוא צריך אותם, כיצד הוא לא עוד לסיים לנקות את כל המצבורים בפנים, כיצד יש לו דרך ארוכה מאד לעבור. לפעמים זה נכון יותר ולפעמים זה נכון פחות. אני יכולה לספר על כל מיני מטפלים שאישית הייתי אצלם, אלו היו מכל מיני סוגים. סוכרת אחת, נפלאה וטובה, וחכמה, ומוצלחת, שרק דאגה להעמיד אותי על הרגליים, ולספר לי שאני לא צריכה כלום כי אני מספיק חזקה, ורק דאגה להוציא את העוצמה שלי מהכוח אל הפועל. ובאמת לא הייתי אצלה יותר מאשר פעמים ספורות, וזה היה נפלא. הייתי אצל מטפלת אחרת, שלדעתי הרגישה בתחרות אתי, ולא משנה מה שספרתי לה, תמיד היא ידעה להפוך את זה ולהראות לי עד כמה זה מוכיח שיש לי בעיות.... גם במקומות שהביטחון שעצמי שלי היה בשמים, היא לקחה את זה על עצמה להוכיח לי שאני סתם חושבת שיש לי ביטחון, שאני בטח בפנים בפוחדת מבושה וכו', ראיתי שעם כל מה שיש לה למכור, והיה לה מה למכור, עם כל הכבוד, אני חושבת שהיא יצרה יותר בעיות ממה שהיא פתרה! בכל אופן המטרה שלה הייתה הלראות כל היום כמה בעיות אל פתורות שיש, וגם עבודה שיש לעשות, ולדעתי אם לא הייתי עוזבת אותה, הייתי לדעתה צריכה להשאר אתה עד שהיו מגיעים החברה קדישא לקחת אותי משם. הייתי פעמיים אצל מטפלת ממש סתומה וטפשה, יאכנה אמיתית, שאלה שאלות ואם לא רציתי לענות לה, ורציתי לשמור על הפרטיות שלי, היא התעקשה שבתור מטפלת היא חייבת לדעת את הכל, אמרתי לה שתחפש את החברים שלה שיספרו לה את הכל, לי יש זכות לפרטיות. היה לי מטפל חכם ביותר, הייתי אצלו רק מספר טיפולים, נתן לי הבחנה של מה שמפריע לי, נתן לי כלים להתמודד, ואמר זהו, הכל עסקת חבילה, (אנשים עוצמתיים ומצליחים משלמים על ה בתחומים אחרים וזה בא ביחד) נהניתי ממנו.

מה שכן אני מסכימה איתך,יש המון סוגים של מטפלים וטיפולים. הטיפול הדינמי זה לא אימון.הוא ארוך וקשה אבל שינוים שהוא יוצרהם אמיתיים ועמוקים.אמון קצר מועד לא לכולם מתאים.לפעמים זה כמו לצבוע בצבע חדש ולשבח משהו שמזמן מפורק מבפנים...לפעמים אדם מרגיש שאין לו כלים להשתמש בכלים האלה...כל אחד בוחר את מה שמתאים לו ועוזר . חלום

מהעבודה לומר לי מה נסגר.. בעקרון המבחן הזה היה הסוף. כבר סגרו איתי שכר, ימים ושעות.. אין לי כוח. בטוחה שברגע שתהיה תשובה היא תתקשר אליי כך שאין לי מה להתקשר אליה, או שכן? כבר לא יודעת.. אודי, רק שתדע שאם לא אתקבל, אני מתכננת להישאר במיטה כמה ימים ולא לצאת, גם לא לטיפול. אני יודעת שזה קצת הזוי אבל אני מדמיינת אותי מתקשרת אליה ואומרת לה שאני לא מגיעה לפגישה והפעם לא בגללה אלא בגללי. ושהיא אומרת לי שכדאי שאבוא בכל זאת, ואני עונהל ה, שאין יל כוח לצאת מהמיטה ואם אבוא זה רק עם פיג'מה כמו שאני... ומניהח שהיא תגיד שזה בסדר.. הלוואי והתסריט הזה לא יקרה. אני כן מסוגלת לחשוב על התסריט הטוב אבל מפחדת... די. לא רוצה.

בהחלט מבינה את הלחץ שלך, והרצון העז רק מראה את התאווה לחיים, התקווה, האמונה בעצמך ושמגיע לך ואת ראויה. מנסיון יכולה לומר לך שעל כל כן, יש כמה "לאוים" שרק מקרבים אותנו לכן האמתי. מכירה את ספרו הנהדר של גדעון עמיחי? - לא לא לא לא לא לא לא לא כן. הוא כותב בהקדשה- תודה לכל מי שאמר לי לא. ואגב, לך עדיין לא אמרו... בהצלחה.

מקווה בשבילך שיתקשרו ותקבלי תשובה שתשמח אתך מאוד.. את יודעת חנה ? כשכתבת את הפנטזיה לגבי הפיג'מה עם המטפלת,הייתי בטוחה שאת הולכת להמשיך את הפנטזיה ..שאת מגיעה אליה הביתה, המטפלת מציעה לך את המיטה שלך בביתה, מכסה אותך ,מגישה לך כוס שוקו חם,מלטפת את ראשך ושרה לך נעימה חרש חרש.. :) את יודעת שזו פנטזיה שלי? שיתפתי את אמא צביה הרבה פעמים בפנטזיה זו.. היא לא הופכת את הפנטזיה שלי למציאות.. :((( ואני בד"כ מגיעה אליה בפיג'מה..

ברגע שראיתי את ההודעה שלך אצלי במייל, היא התקשרה אליי... את חמודה לגבי המשך הפנטזיה. זה לא שלא הייתי מתנגדת לזה אבל אני עוד רחוקה. לא באמת רוצה לגעת בה והבית שלה עד כמה שהייתי רוצה להיות בו, יהרוס אותי. את זוכרת שראיתי את הבן שלה? אני לא מסוגלת לשכוח את זה עדיין.

לא הפסקתי קודם להגיד, שראיתי את ההדועה שלך לאודי.. אני יודעת שאמא צביה לא תהפוך את זה למציאות ונדמה לי שגם את יודעת... חייבת לומר שזה מאוד נעים, קרוב וחם ואיתה ביחד... כיף לך שאת מגיעה בפיג'מה.. לו היה לי אוטו הייתי עושה את זה גם.

יכול להיות שרועדים ומפחדים כמה ימים מנושא אחד שכל פעם מציף מחדש? איך אפשר להרגע ממנו? אם רועדים זה אומר שעוצמת נפחד חזקה יותר מאשר אם לא רעדים? תודה

הפחעד אותי הפיגועים הטלו בירושלים ובתל אביב. סכנה שכל רגע זה הולך לקרות. למרות שזה רחוק. שהאזרחים לא מרגישים מוגנים. שהאבטחה לא יכולה לשלוט על זה. זה נורא מפחיד. מפחדת לצאת מהבית. אבל יוצאת לעבודה איך שהוא.... וכל היום רק חושבת על זה ועל דמיונות. קשה בלילה להרדם. חולמת על זה. ורועדת!!!! איזה פחדד......!!!!!!!

הם לא מרפים. מכל הכיוונים, מתקיפים, נוגחים, שוב ושוב, בכל החזיתות, לסרוגין ובו זמנית, במודע ושלא במודע, וזה קורה כל הזמן. זה מערער. מאד. פשוט רוצה לצרוח. שיעזבו אותי, שיניחו לי כבר, שיבינו (הלוואי!!!) שאני אדם נפרד, ויש לי זכות קיום, סתם כך, בשל היותי אדם. גם בלי שהם יחליטו אם אני "זכאית" לכך.

אני רוצה להיות קרובה. קרובה. אני רוצה להיות מסוגלת להתקרב אליו. שאני אהיה מסוגלת לשבת לידו, להרגיש קרובה אליו, ולא להיבהל. להישאר. להיות תקופת זמן בתחושה הזאת.. ברור שרוצה שהוא גם יהיה קרוב ויתאפשר חיבור, אבל העבודה היא שלי. למה מפחדת כל כך?.. להתקרב?? למה מבוהלת כל כך?... זה כמובן שאלות רטרויות..כי אני יודעת. אבל זה לא הגיוני שחיי ישתבשו ככה....שלא מאפשרת לאף אחד (גבר) משמעותי להתקרב אליי..לא מאפשרת לאף אחד שיהיה בכלל משמעותי בחיי..... רחל.

רציתי להגיב לך על כך שאמרת שאני לא מקיימת מסגרת טיפולית קבועה, אז זה ממש ממש לא נכון!! המסגרת שלי קבועה! מה שנוצר בתקופה האחרונה הוציא אותי מאיזון ושלא באשמתי וגם לא באשמתה, תראי איך מתבטלות לך פגישות ומה את מרגישה מול זה...זה מפיל וקשה, לצערי כרגע זה מהצד שלי למרות שאצלך זה כנראה בגללו התחושה היא אותה התחושה. ואודי, איני מבינה מדוע אני מרגישה שלא יכולה לשתף אותה ממש בפגישות (יוצא לנו פעם בשבועיים כרגע) וגם רציתי לבקש פגישה ארוכה ולא בקשתי כי פחדתי שהיא לא תוכל ויהיה לי קשה למרות שלא בטוחה שהתחושה תהיה דחיה.. אולי משהו אחר..מדוע העקביות גם אם היא מהצד שלי כלכך מפריעה לי להפתח פתאום? יש לך הסבר? הרי היא מוכנה לקבל אותי תמיד, בכל תנאי גם אם כרגע הפגישות לא סדירות...נפגשנו עכשיו ולא ממש יכולתי להסביר את עצמי...כל כך חיכיתי להזדמנות והנה היא התפוגגה לה וצריך לחכות שוב שבועיים...חבל שאני כך :( מה אתה מציע לעשות כדי שאוכל שוב להפתח? או פשוט לחכות לפגישות סדירות????? כי הן יגיעו אני יודעת..זה זמני....

שזה מפחיד אותי. אני זקוקה לו. רוצה אותו כל רגע. רוצה אותו רק שלי. לא של חברות שלי. רוצה אותו איתי כשקשה לי. רוצה אותו ששמח לי. רוצה אותו קרוב. קרוב. כל כך. אבל הוא לא יידע. הוא לא יודע. עד כמה. וגם אם ארשה לעצמי לרגע להוציא את הרגשות האלה מולו, או חלקם, אז אני אבהל ואברח בהיסטריה... כמו שכבר היה. אבקש לבטל לפגישות, ואמציא שעסוקה ושאי אפשר להיפגש, וגם אם ניפגש, אשב בשקט עם הגב כלפיו, בלי לדבר, או אדבר על הא ועל דא, אספר בדיחות ונצחק על שטויות. רחל.

אבל כן מקווה בשבילך שתוכלי לומר את הדברים למרות כל מה שאת חושבת.. זה רק יוכל לעזור לך ובמינה עד כמה זה קשה. אני אם קשה לי משהו במיוחד ואני רוצה לומר, אז אני פשוט כותבת לה..

התבטלה פגישה--------------

אוף. :( הילה, רוצה לספר באיזו שעה הפגישה אמורה להיות? וכשאראה את השעה בשעון אדמיין אותך נכנסת הנה לפורום, אטה את אזניי ועיניי ואנסה לתת לך מקום? לא ממש תחליף לרצפה שמתערערת, אבל בתקווה, אולי, קצת פחות לבד. נעמה.

זה בטח מאוד מאכזב עברוך. מקווה שתיפגשו בקרוב!

חם חם כמו סופגניה של ר"ח כסליו. תחזיקי מעמד.את מיוחדת. חלום

היי נעמה, בואי נבחר את השעה תשע בערב היום? הילה

איזה באסה... את יודעת ? כשקראתי בהודעתך ששוב בוטלה הפגישה הרגשתי המון כעס וחוסר אונים.. אולי הזדהות איתך ? שאלתי את עצמי ע"י מי התבטלה הפגישה, וכשחשבתי שעל ידי המטפל שלך ,הרגשתי כלפיו המון המון כעס. אני יודעת שהוא מאוד מאוד מדייק עבורך, משקיע, טוב לך, איכפתי, מסור מאוד.. ובכל זאת היה בי המון כעס.. כאילו מצאתי את עצמי שואלת/אומרת לו בתוכחה : תראה את הילה, כל המאמצים שהיא עושה..אתה לא יכול לעשות את זה.. תמצא משהו בשבילה.. אפילו באמצע הלילה..משהו.. תבוא אתה אליה מתישהו ותהיה איתה.. תהא הסיבה אשר תהיה.. גם אני רוצה להיות איתך ולתת לך יד בשעה 9:00 בערב טוב ? בטח גם אודי יסכים.. אז נהיה איתך כל באי הפורום.. יעזור קצת ? איתך-במבי.

היי הילה, לא הייתי בתשע ליד המחשב, אבל חשבתי עלייך (וגם על במבי שהצטרפה לפגישה הוירטואלית המאולתרת) ובאתי לספר לך עכשיו. הלוואי שזה היה אפשרי, שגלי המחשבה ששלחתי היו עוטפים ממש. נעמה.

חיבוק זה כייף.....

..קשה שמתבטל :(

כנראה יש לי באג בתוכנה כי קבלתי הודעה למייל שהגבת להודעה שלי, אבל לא הצלחתי למצא בפורום את התגובה שלך, אך ראיתי אותה במייל, לכן אני עונה לך בפתיחת הודעה חדשה. תודה רבה על תגובתך המושקעת. אני שמחה שהפורום נותן לך עוד משענת, כן, לפעמים שבוע ימים זה נצח, מבינה אותך היטב. מקום לפרוק זה מצוין, לפעמים עצם הפריקה היא כבר חצי רפואה היכולת לבטא בזמן אמת את מה שחשים עוזרת המון,

תודה מקווה שיעזור ויתן לך מקום

מניסיוני אין עוצמתי יותר מזכרון רגשי. זה ממש 'אוחז במח'. המח כמו תקליט וטריגר מסויים יכול להעיר זכרונות רגשיים לא טובים. עדיין מוקלטת אצלי החווית שחזור שהייתה, זוכרת את הזעקות לעזרה שבקעו, איך נחנקתי שם. הסטינג לא הוחזק. מההתייחסויות הלא מותאמות שלה חוויתי כזאת השפלה שכבר לא יכולתי להגיע. לשלם לב, לחוש הכרה תודה, הרגשתי שלהגיע= להשפיל את עצמי והיא לא עזרה בכלל להתמודד עם זה, להיפך. אז נשארתי לבד בין הסדקים עם זעקות לעזרה שתבוא לקראתי, היא לא באה. המח זוכר. זוכר גם מילים שנאמרו פוגעות ולא במקום. הן ביחס לפסיכולוגית והן ביחס להורים קשה לי לסלוח. הלב לא באמת סולח. וקשיים ותסכולים ומתחים בחיים מחזירים אותי לזכרונות הרגשיים ההם, לתערומת והכעס והרצון לבעוט ולזעוק ולמחות ולרמוס. ואני מנסה לשלוט בזה כי יש הרבה טוב מסביב ואני רוצה למצוא לטוב הזה גישה להגיע אליי ולכתוב בי זכרונות חדשים שיחליפו וידחקו את הישנים, שבלילה לפני השינה כבר לא יעלו בי אותם זכרונות רגשיים אינטנסיבים מחוויות רעות אלא זכרונות יותר טריים ומטיבים שאאסוף מחוויות בהווה. עדיין אין לי דמויות הקשרות משמעתיות מספיק בהווה כדי שההתנסויות שלי מולם אכן יגיעו ויכנס למקומות האלה במח איפה שמקליטים הקלטות רגשיות. עדיין קשה לי להתקרב מספיק, להחשף מספיק, לסמוך מספיק. יכולה בכאילו, אבל אני צריכה שזה יהיה ממש בעומק כדי לרשום בזכרון הרגשי משהו חדש אחר, איך לכל הרוחות אני אמורה להשיג גישה לשם???? ממש לא מתאים לי לשלם למטפלים הון תועפות עכשיו . לא סובלת מטפלים, זה ידוע. צריכה למצוא משהו אמיתי בחיים עצמם ואין לי מושג איך. איך להשיג גישה לשם ככה שיהיה לי זכרון רגשי חדש שיעלה בי בלילות ולא עוד הדברים השליליים ההם? מישהו/משהו חייב לסדר לי את הראש. לחבר אותי להווה ולעתיד. איך עושים את זה? במי אפשר לבטוח שאם אשען הוא לא ישמוט אותי? הפסיכולוגית הזונה שמטה. אני לא בוטחת באנשי מקצוע ושונאת אותם גזלנים :/ אני רוצה תיקון מהחיים האמיתיים עצמם. אמרו לי שאני צריכה לבטוח בעצמי שאני- שאני לא אשמוט את עצמי יותר, לא אתבטל ולא יאלם. אני לא יודעת עם יש לי ביטחון פנימי שכזה. אני מפחדת לבדוק. השיפוט של תמיד קורה בדיליי, לא בזמן אמת אלא לאחר מכן. בזמן אמת התגובות שלי עדיין כאילו קורות לפני שאני מצליחה לעכל אותן. קשה עם ספונטיות, נמאס לי להרגיש קפואה ונמנעת. רוצה לחיות. רוצה לאכול את החיים האלה כבר. רוצה שבראש שלי יהיו הקלטות זכרון חדשות שידחקו את ישנות וישכיחו אותן כבר. רוצה דמויות משמעותיות מטיבות שישכנעו אותי שיש דבר כזה אהבה ואפשר לסמוך ורוצה יותר מהכל להיות מסוגל לסמוך על עצמי והגוף שלי לא יפגוד בי עם החרדתיות שבו. נמאס לי להגיב באינסטינקט של המנעות באופן אוטומטי ולחפש דרכי מילוט והתחמקות. אני רוצה לחיות את החיים בלי פחד, בלי 'דחפי שימור עצמי' עודפים. שונאת שהמטפלת הזונה העיזה להתנשא עליי רק כי לא הייתה מעולם במצבי. חוצפנית. בא לי לעמוד מולה ולומר לה "את חוצפנית". בא לי לעמוד מול כל האנשים ששופטים אדם לפני שהיו בנעליו ומתנשאים ואטומים ולהבהיר להם "אתם חוצפנים". בא לי גם לקחת חרב סמוראית ולערוף לכולם את הראש, אבל לא כמו דעאש חולני כזה ואמיתי, יותר כמו ב'קיל ביל'. שיהיה מגניב כזה. רק בכאילו. בא לי כבר להפטר מההרס והנקמנות וצדקנות וללמוד מהי אהבה ולזכות להנות ממנה עד כדי כך שתשכיח ממני הכל ותגרום לי להרגיש כאילו מאז ומעולם הייתי למעשה אדם שלם והכל היה רק טעות ואשליה שכאילו משהו בי חסר. לא חסר כלום.

עזוב את ההורים. מה שהם פגעו פגעו. הפסיכולוגית פגעה גם פגיעה נפרדת בפני עצמה, גם שחזור של מה שהיה אבל לא רק, עוד תוספת של פגיעות שכפסיכולוג אתה פשוט מסרב להתבונן מהזוית הזאת כי זה נוגד את תפיסת העבודה שלך לפיה צריך להחשיב כל דבר כהעברה ושחזור ולא התרחשות ממשית גם בהווה. הובכן יש דברים שנוגעים גם לפגיעות בהווה . על כל פנים התכוונתי להחליף את הזכרון הרגשי של הפגיעה מהטיפול הפסיכולוגי! כי הוא זה שנותר אחרון ודומיננטי בחוויה הרגשית. זה היה טיפול לא טוב. להחליף את הזכרון הזה בזכרון רגשי חדש דרך רקימת קשרים בהווה בחיים עצמם עם אחרים משמעותיים חדשים, מה שדי קשה לי לעשות. מהתגובה שלך בכלל לא הבנת את ההודעה שלי.