פורום פסיכולוגיה קלינית

לא מוצאת מקום מתנתקת ונעלמת וחוזרת ולא מצליחה להגיד במילים את הפחד שאני יגיע לשם את הכאב . לא מצליחה להגיד במילים שאולי פגעתי בה היה לי צורך להיות איתה להגיב כי זה הרגיש לי ככ כמוני . אף פעםהיא לא הגיבה לא טוב לא רעפחדתי שאני פוגעת איך אפשר לדעת ..אני יודעת שזה בסדר אבל המחשבה שיכלתי אחרת שיכולתי יותר . שאני לא עושה בשבילי ואני יכולה בקלות להיות שם עכשיו בעוד רגע ...למה אני לא דואגת לעצמי למה אני הורסת כל כך ופוגעת בי כל כך למההה

אביב היקרה, הרבה דברים מהחיים שלנו יכולנו אחרת. אבל עשית ככל שיכולת. וזה הרבה. מאוד. ולפעמים גם לעצמנו. אני בטוחה שאת עושה ככל שאת יכולה להטיב עם עצמך. וכן, לפעמים יש דפוסים הרסניים שהופנמו, שהם לא בשליטה, אבל יחד איתם, את עושה המון. אני רואה אותך כמה נלחמת ונאבקת פה. אף אחד לא יכול להגיד שיכולת יותר. את עושה את המקסימום שלך, ברגע זה, מתוך הכוחות הקיימים והמודעים אצלך כרגע. ואת כל פעם תלמדי ותצליחי לעשות עוד. עוד טוב לך. ואני בטוחה שכל הודעה, כל יחס של כל אחת מאיתנו כלפי עמליה, חיזק ושימח אותה, גם בלי שהגיבה ישירות לזה... היא אמרה את זה...כמה פעמים. וכן, זה כואב ומטלטל. והיא וכולכן במחשבות שלי דיי הרבה.. אבל גם אם לחלקיק של דקה ביום של סבל גרמנו לעמליה לחייך, להצליח לנשום... זה המון. וזה הרגעים האחרונים שלה. שהיינו איתה. בואו נסתכל גם על זה.... יחד עם כל הכאב העצום הזה... מקווה שהמילים שלי לא יעיקו יותר...:/ רחל.

את לא מעיקה . ברור לי בחלק הבריא שבי בהגיון שזה בסדר לכן גם המשכתי להגיב לה למרות שתמיד חשבתי עם נכון או לא ..מנסה תמיד להגיב לגולן מהמקום שלהן אבל ברור שזה בא מהמחשבה שלי ככה שזה לא יהיה תואם ציפיות תמיד וזה בסדר . ההרסנים אצלי עובדים שעות נוספות . היום זה מתבטא בעיקר באוכל ואני מודעת לזה אבל לא עושה כלום בשביל לא להיות שם וזה הכי כואב לי זה חקחת החלטה להיות באחריות ולא נאחזת בזה כדי לא להרגיש כדי לא להתמודד עם הכאב הבילתי נסבל . והכתובת רשומה על הקיר ואני לא רואה ולא שומעת זה נורא

כשקראתי את ההודעה שלך, עלה לי באסוציאציה ראשונה תינוק.. ממש קטן.. שרוצה ללכת.. אבל הגוף עדיין לא מפותח, לא מסוגל... את יכולה להאשים אותו שהוא לא יכול ללכת? את אותה תשובה אני אומרת לך. את לא אשמה, בבקשה. את לא. בדיוק כמו אותו תינוק. הכוחות שאת צריכה בשביל זה הם כנראה יותר גדולים, ואת תלמדי, ותעצימי את הכוחות האלה, ואז תראי שאת מצליחה.. לקום, ללכת, להתקדם.. להפסיק לפגוע. בנפש ובגוף שלך... רחל.

מהרגעים שאתה גורם לי לחייך ...אתה מדהים . לוקחת את המשוואה איתי לכל המקומות שגברת אשמה תגיע ...

אודי.. :((( אתה חושב שאני אשמה במשהו ????? אודי אני לא אשמה !!!!!!!!!! אודי.. אתה יודע שממש לא כתבתי לעמליה כלום ... לא ידעתי מה לכתוב לה.. גם פחדתי שאולי אפגע בה.. עמליה היתה כ"כ שברירית.. אני לא אשמה בכלום !!!! אודי אני אשמה ????????? אתה זוכר... זמן רב לפני האשפוז שלה.. כתבתי לך משהו.. זוכרת שהייתי עצבנית. וכתבתי / שאלתי אם עמליה זו מילי.. בתקופה של הבלגנים כשהרבה חדשות נכנסו והשתגעתי והתערערתי לגמרי.. ואז היא כתבה לך משהו שהיא עמליה.. והיה אצלה המון כעס עלי... לא זוכרת כבר כ"כ... רק זוכרת שהיא כעסה עלי... בתקופה של הבלגן איתך.. שבסוף הלכת לנוח.. אז לפני כן עמליה כתבה משהו.. לא זוכרת.. אולי היא היתה אז תובענית כלפיך ???? לא זוכרת... בכל אופן, אני זוכרת שכשחזרת.. פחדתי .. מאוד.. לא רציתי שהבנות פה בפורום תהיינה תובעניות כלפיך.. פחדתי שתיעלם שוב.. לא זוכרת אם כתבתי אז משהו לעמליה... זוכרת שהיא כתבה שהיא מרגישה אשמה על התובענות... :(((((( אודי :((((((((( אני מרגישה נורא !!!!!!!!!! אני לא הרגתי את עמליה :((((( ואולי, אם לא אני....עמליה היתה מרגישה טוב יותר.. משהו מלא יותר בפורום ???? אולי רגעיה האחרונים היו יכולים להיות טובים יותר ???????? אודי :(((((( מריגשה נורא.. מרגיהש שמגיע לי עונש... אל תהרוג אותי אודי אבל אני מרגיש ה שבכדי לכפר אני צריכה עכשיו למות

.... .. אתה יודע אודי ? הייתי בהלם מטורף !!! זה היה יום שהרגשתי ממש בסבבה.. ממש נינוחה.. הרגשתי שאני מוכנה.. שהמטלה בסה"כ יושבת טוב.. שזה בסדר.. הרגיש לי ממש כמו העץ השמח של יום שלישי.. ואני נחה כזה בערב.. קוראת את ההודעות.. ורואה שלאחד בשם אורי יש הודעה.. הייתי בטוחה שזו הודעה כזו של התייעצות חד פעמית איתך.. כפי שקורה לפעמים.. תוך כדי קריאה.. הרגשתי שמתחילות לי בחילות וצמרמורות בכל הגוף.. הרגשתי קושי לנשום.. לא הבנתי... בהיתי במסך בלי לזוז המון זמן.. וואווו .. איזה הלם זה.. כמובן לא דיברתי על זה עם אף אחד.. לך תסביר למישהו דבר כזה הזוי... אתה בהלם מטורף ממותה של עמליה, שאתה לא מכיר, אתה יודע שאפילו את שמה ומלא פרטים אודותיה אתה לא יודע.. כמו מי היא, בת כמה, בני כמה ילדיה.. היכן מתגוררת, עיסוקה, ובכלל , מי היא עמליה ???? כל כולה אתה מכיר אותה דרך הפורום ,מכיר אותה באופן וירטואלי בלבד.. למחרת, כשהגעתי לאמא צביה.. עוד לא חלצתי אפילו את הנעליים ופתאום יצא לי כזה בכי... וואוו.. יצא בכי בקולי קולות... ניסיתי להסביר לאמא צביה שמדובר בעמליה מהפורום.. והרגשתי שהיא לא איתי.. כל כך כעסתי ..הרגשתי כל כך לבד.. אמרתי לה שמרגיש לי שהיא כועסת עלי שאני בכלל חברה בפורום.. ואמרתי לה שנראה לי שהיא מקנאה בפורום..מקנאה בך אודי... ממש התקפתי אותה.. גם כעסתי על עצמי ואמרתי לה.. זה הרי נשמע מטורף לגמרישאני ממש מפורקת מפטירה של מישהי שאני למעשה לא מכירה.. ואז היא אמרה לי שהיא יכולה להבין אותי על ההלם והכאב, שלמעשה עמליה לא היתה זרה לי.. שהכרתי חלקים שבה.. שבאישהו אופן כן הכרתי, ושקשה יותר כשאין ... לא זוכרת מה היא אמרה... משהו אולי שאין משהו ממשי (?) לבכות עלי (?) שם אמיתי, מקום, כתובת, מקום לויה ללכת... (?) לא זוכרת... ממש התפרקתי מזה אודי.. למחרת, כשנסעתי בכביש. לעבודה ולמקומות נוספים.. זוכרת שלא זוכרת איך הגעתי.. כאילו, הדרך איכשהו נעלמה לי וכאילו יצאתי מהבית והגעתי בלי הזיכרון של דרך הנסיעה... אודי,אתה מבין למה אני מתכוונת ??? אני נורא מבולבלת... גם אצלי התעוררו השאלות שנטע שאלה... ואולי זה רק טרול רע ? וזו באמת (היתה ????) מילי ? אודי, אני כל כך מבולבלת... ראית איך זה מהרגע להרגע ????? כאילו, רגע הבן אדם נמצא... תוך כדי שאתה אומר ג'ק רובינסון הוא כבר בעולם אחר.. נגמר.. מת... מתחת לאדמה... העולם מפחיד אודי... אבל אתה יודע אודי ? רוצה לומר לך תודה גדולה !!!! הרגשתי שאתה איתנו לאורך כל היום... גם העלית הודעות.. וגם בחמישי בהודעה והמילים שהוספת... הרגשתי שאתה גם מבין ממש ממש ממש כמונו.. שגם אתה בהלם.. וגם מנסה לעטוף שלא נתפורר גמרי... אודי... :((((((((((((((( שלך מקרוב קרוב- במבי. ממש צריכה להיות ממש מאוד מאוד קרובה אליך...מפחדת... אודי :(((( נכון שאתה לא תיעלם לי מהרגע להרגע ??????? תעשה מה שנכון לך... אבל שתדע לך שאם תיעלם לי מהרגע להרגע אני באמת באמת אמות

רק לומר לך שמרגישה כמוך...המטפלת שלי לא הבינה....וחושבת שהיא כועסת עליי שאני כותבת כאן בכלל...רק שאת ממש משתפת אותה אז אולי היא מבינה יותר...אולי בגלל שלא שיתפתי ממש היא לא הבינה...והיא רוצה שנדבר פנים מול פנים אבל אין לי מתי.....ההזדהות יתר שלנו מדהימה אותי :(

לא הגבת להודעה שלי מתאריך 26.2 נכון שההודעה הייתה בנאלית וסתמית, אבל... זה רק כי לא שמת לב, נכון?

שבוע מצוין לכולם... לכולנו יש אתגרים בחיים שחלקם קשים לנו יותר וחלקם פחות... אני כרגע נמצאת [יותר מידי זמן לטעמי] באתגר בריאות שיש ימים שאני חושבת שיגמר ולא חשוב לי איך..ויש ימים [רובם] שברור לי שאעשה הכל על מנת לצלוח אותו בשלום.. לכן לא כל כך הבנתי[או הסכמתי] שכתבת חשוב לזכור שעמליה רצתה למות...אם היא באמת רצתה למות למה היא אשפזה את עצמה? הרי ברור שהאשפוז דחה [לצערינו לא מספיק] את מותה.. למה היא ביקשה עזרה כאן כל הזמן? אולי אני טועה ...אבל לדעתי הרצון שלה למות היה צעקה ענקית לעזרה ולא רצון באמת.. לצערינו ויותר לצערם של ילדיה ומשפחתה..הצעקה לא עזרה כי המעשים עלו עליהם.. ברור לי שלא לכל דבר יש פתרון רק חבל שלפעמים התשלום כל כך יקר..

אני דווקא מסכימה עם אודי.. לפעמים גם כשקוראים ומבקשים עזרה, לא באמת רוצים את העזרה הזאת, לא באמת חושבים שהעזרה הזאת תעזור, שבאמת באמת, בפנים רוצים למות. והכוח הזה, ככל שהוא עוצמתי, הוא בסוף מתגבר על יצר החיים שגם קיים.. ואז...:( רחל.

אם מדברי הובן שאני מזלזלת או כל דבר דומה.. ברור לי שדכאון זו מחלה קשה....התכונתי שאולי האמירה "אני רוצה למות" או "מקווה" או כל דבר אחר נאמרה לא בכוונה לכך אלא כבקשת עזרה..אמרתי דברים שלא בדיוק התכוונתי אליהם מתוך יאוש תסכול פחד וכו..ורק לכך התכוונתי.. מצטערת עם דברי הובנו בצורה לא נכונה תודה על כל התשובות

הי, נראה לי שזו לי פעם ראשונה שיוצא לי לפתוח כמה הודעות בפורום ביום אחד... אני נמצאת כאן כבר תקופה ארוכה. חשבתי על הקוראים השקטים וגם על מי שכתבו פה פעם ולא 'שומעים' מהם באופן גלוי כבר זמן מה. אולי מישהו שכתב פעם הפך להיות רק קורא והוא/היא עדיין כאן? אולי? חלק עזבו בבהלה, חלק בזעם, חלק המשיכו בחייהם, חלק נשארו. אם מי מהקוראים ה'סמויים' רוצה להשמיע את קולו בעץ, להראות אות חיים, עכשיו כי פתאום המוות נגע בנו – הוא/היא מוזמנים. שיהיה שבוע טוב, סוריקטה

הי... רק להגיד שאני עדיין פה. "קוראת שקטה/סמויה"..או איך שתרצי. זוכרת הכל. את כולן.עוקבת. מזדעזעת. בקיצור... כאן. ולא כאן ואודי- למה צריך לכתוב מס' טלפון?

את כאן :-) ולא חייבים לרשום מספר טלפון. זאת אפשרות שקיימת בכל הפורומים של דוקטורס וכנראה שהיא רלוונטית יותר לפורומים אחרים. נראה לי. סוריקטה

שתדעי שאני חושבת עלייך

שקטה ולא ממש שקטה. קוראת קבועה, ופעילה קבועה, הגם שלא נראה לעין. מזועזעת ממה שקרה. וזאת דוקא בתקופה הראשונה בחיים הקשים שלי שהתאבדות נהיה "נושא" בשבילי. מרגישה נורא גם בלי הזעזוע הזה. ותודה לכולן, כל כך חמות, חכמות, איכפתיות. וגם אני כאן, לא תמיד בקול, ביחד איתכן במילה טובה לכל אחת מאיתנו.

הי לאה יקרה, מילים חמות כתבת גם את. עצוב לשמוע שמזועזע כל-כך אצלך. אם תוכלי ותרצי לספר יותר, מניחה שיושטו אליך כאן ידיים לתמיכה וחיבוק חמים. שלך, סוריקטה

הי, כשקראתי את ההודעה על מותה של עמליה לא הייתי בבית. שמרתי עוד על תינוקת חמודה. ראיתי את ההודעה בסמארטפון ומאותו רגע הרגשתי שאיני יכולה לישון. ואכן לא ישנתי בלילה. גם אין לי אוויר, וקשה לי לנשום. עד עכשיו. ועצבות עמוקה מאד. באותו רגע, כשקראתי את ההודעה שהלמה בי, גם אבד לי התיאבון, אולי כסוג של הזדהות, אבל מוקדם לפנות בוקר, הכנתי לי, לזכרה, פרוסת לחם עם דבש. ואכלתי גם אגוזים, ובננה. אתם יודעים, בימים קשים שהיו לי הייתי תוהה עד למאד הכיצד זה שהלב שלי לא נדם. הכיצד. ואיך זה בכלל שכילדה עוד החזקתי איכשהו מעמד. ונראה לי שאנשים כמוני חיים, כי לא רק יצר המוות חזק, אלא גם יצר החיים, וזה, אולי, גם מסב סבל רב. ונזכרתי בכלב שלי, האהוב, שהלך לעולמו לפני שנים כבר. כלב שהיה חולה מאד כמעט כל חייו, וזכה לטיפול אינטנסיבי ואוהב, ומלבד רגעים של התפרצויות המחלה, היו לו חיים מלאים וטובים, וכמה הדוק היה הקשר שלי איתו, במיוחד כאדם שנפגע מאנשים. והכלב מת לי בידיים. באמצע הלילה, והוא רצה, רצה מאד לחיות עד לרגע האחרון, אבל הגוף מאן, וזה שבר אותי לראות. שבר כל-כך. היה בו מספיק כוח כדי לאפשר לעצמו למות. ואני עוד מרגישה אשמה, שלא נלחמתי עוד יותר בשבילו, למרות שאיכשהו ידעתי שאם אשאיר אותו עוד כמה ימים יהא זה פשוט סבל. לשנינו. עצב עמוק. סוריקטה

אודי, כמה חכם. ואתה איש צעיר. מקסים. שלך, סוריקטה

אודי היקר, אהבתי אותך מאד ונגעו בי עמוק מילותיך המדויקות לסוף השבוע. יש בעצב משהו רך יותר שמזמין יותר ביחד. לעומת הזעם שיש בו מן ההתרעה. במבי אחותי שלי, להרגשתי, באמת לא כעסתי וזה בא ממקום סלחני ומבליג יותר. מקום של אחרי שנות טיפול, בשונה מהמצב בו התחלתי את הטיפול. יש גם אפשרות כזאת, אני חושבת. הזעם שלי בשבוע שעבר, החרדה שלי שאני כל-כך מזיקה, נראה לי, שייתכן שהיה קשור לתקופות הנשיות בחודש, ועל כן בא לו איזה גל. גם לא תמיד יודעים למה הוא קשור. מה לעשות, תמיד תהיינה תזכורות. רק שאחרי השנים הללו הן בדרך כלל קצרות יותר, ולעתים רחוקות יותר, ואולי, לפעמים גם חלשות יותר. עדיין צריכה למצוא לי דרך (כפי שאודי החכם הציע לך, במבי) לנתב את האנרגיות האלה לאיזו עשייה מועילה שגם תסייע בסופו של דבר לעידון וריכוך. שתהיה שבת מנוחה ושנוכל לעבור את השבוע. שלכם, סוריקטה

אני קוראת כאן הודעות על גבי הודעות- ואני אוכלת את עצמי מקנאה. אני לא מספיק שום דבר. לי אסור אפילו לצייץ בין הפגישות. זקוקה לכך ככ. פעם היה אפשר, אפילו מצידו הוא עודד אותי ליצור קשר. האמנתי לו.. אולי יותר מידי. הכל שקר. אני בלתי נסבלת. מה חשבתי לעצמי? הייתי צריכה להיזהר ולשים לב שאני מגזימה. הייתי נותנת הכל להחזיר את הגלגל. להתנהג יותר בזהירות. לא להשניא את עצמי ולהעיק עליו. אבל זהו עכשיו שום דבר לא ישנה את זה. אסור כלום ושום דבר בין פגישות. לא משנה כמה אני מוצפת אחרי פגישה.. לא משנה אם אני קורסת בתוך הבדידות. כלום. אני צריכה לעצור את הנשימה ולקוות שלא אתפוצץ. ולפעמים אני ממש מרגישה ככה, שאין לי אוויר ואני נחנקת. אני מסבירה לו כמה זה קשה לי... יותר נכון ניסיתי בעבר.. הוא אמר שאני יכולה להמשיך לדבר על זה, אבל זה לא ישתנה. אז הפסקתי. לדפוק את הראש בקיר אני יכולה גם לבד. כואב לי.

תנסי עוד פגישה עם אפשר .או עוגן של טלפון יום שעה קבועים כחלק מהטיפול . כנראה שאת צריכה כרגע גבול ברור . תני לזה את האפשרות זה מחזיר לחדר .חיבוק אם נכון לך

אנחנו נפגשים 3 פעמים בשבוע. ושום תקשורת בין לא באה בחשבון, וזה ככ חסר לי.. היום אני לא הולכת, לא יכולה יותר להיות במקום שלא מבין אותי. תודה על החיבוק בחזרה לך ולכל הבנות שעברו כאן טלטלה

חבל שלוש פעמים בשבוע זה הכלה מדהימה . אני נפגשת איתה פעם אחת ואין תקשורת באמצע וזה בסדר וזה נכון . לכן קבענו עוגן . שלוש פעמים זה המון ...אל תיפלי למקום שהוא לא מבין הוא מבין וכמו הורה טוב הוא שם גבולות

המוות של עמליה טלטל אותי כל כך. הבכי שיצא ממני היה עמוק מאוד מאוד. נבהלתי מאוד ידעתי שעמליה חולה מאוד מצד שני לא היה לי ספק שהיא תחלים...... האמת שהרבה פעמים פחדתי מתרחיש שכזה. היתה בחורה בשם דורותי מי זוכר אותה? היא כתבה יותר בפורום השכן. אחרי הלידה של בנה התגלה אצלה סרטן. הרבה פעמים חשבתי מה עלה בגורלה? אם היא לא כאן יותר אז מה זה אומר? יותר חששתי מהתרחשות שבו בן אדם יעלם ולא ישאיר עקבות. נראה לי שגם בכאב אפשר לראות את האור. בן זוגה של עמליה סיפר לנו בזמן אמת מה שקרה. אנחנו שתמכנו בעמליה וליווינו אותה בימיה האחרונים מנסים לאחות את השברים. הכאב הוא עמוק מאוד מאוד. מרגישה שאיבדתי חברה אחות לגורל אישה יקרה. הקשר עם עמליה וגם איתך והחברות הוא קשר אמיתי. הוא במימד אחר בצורה אחרת אבל הוא אמיתי. אותי זה זרק לימים קשים ורגעים כואבים. מישהו זוכר אותי עוד מהתקופה שהייתי ח.? שהייתי כותבת על האישפוזים והטלטלות? כשהפוסט טראומה התפרצה? הפחד לחזור לשם הוא איום ונורא. מי יתן שלא נדע עוד צער וכאב. שלך,שלכן, הילה

עכשיו ממש עצובה וכואבת . אין לי בעייה שתיכתוב לי שלא נכון לך לעננות או כל תשובה אחרת . אבל להתעלם מההרגשה שלי של ההתעלמות . מרגישה כל כך מיותרת . יודעת שנופלת לבור של רחמים ואולי קרבנות . מצטערת ..חבל התחלתי להרגיש כאן נוח וטוב .

למעלה . ברגע שכתבתי ידעתי שלא . כתבתי ממקום אימפולסיבי מנותק שקיים בי לא מתכחשת . ההתעלמות שלך בהרגשה שלי וזה שפירסמת את ההודעה בתוספת עמליה טלטלו כהוגן. לא מפסיקה להתנתק נאבקת . ההרס שלה הדיסוציאציות כל כך ההרס שלי ..והעצוב שאני יודעת וממשיכה . אודי היא לא אכלה אני אוכלת כדי להשמיד את עצמי ..לא יודעת איך לצאת משם . והעצוב שרק אני יכולה להוציא את עצמי מהבוץ . תודה שאתה כאן עם יד מושטת וסליחה שהייתי מגעילה כל כך .

לא מצליחה להפסיק לחשוב על עמליה.. אני קוראת שוב ושוב את המילים של אורי, לא מצליחה לקלוט... קוראת את ההודעות שכתבה לאורך הזמן. זה מה שנשאר, המילים שלה... לא דיברתי איתה הרבה, אבל קראתי את ההודעות שלה, הכואבות. לא מסוגלת להאמין שהיא לא פה, שלא תכתוב עוד. זה מזעזע נורא למה זה קרה לה עמליה זכרונה לברכה

למעגל הידיים .יחד זה יותר קל

תודה על ההזמנה מרגישה לא בנוח להצטרף לא חלק לא רצויה כאן

אודי, מרגיש לי לא בטוח כאן. איך פתאום עמליה התגנבה לי לתוך הלב.... מבלי שרציתי, וללא כל שליטה. כל הלילה חלמתי עליה. עכשיו אני מפחדת כל כך. מבינה שבנות שיקרות לליבי, פשוט יכולות להעלם ללא כל הודעה מוקדמת. אתה זוכר שכשמילי נעלמה כתבתי לך כמה פעמים שאני חרדה ודואגת לה? בדיוק מזה חששתי. ידעתי שזה יסתיים רע. אני לא רוצה למות אודי. אני לא רוצה. ותענה לי אודי - איך זה שבבית חולים לא שמרו עליה? איך נתנו לה למות? ואולי כל זה רק בדיחה חולנית? נטע.

אני הצעתי לה שאכין טבלה לכדורים וכך היא תהיה איתי ויהיה לי יותר קל לקחת... זה היה רעיון שלי. ואני מרגישה קצת יותר טוב.

בוא לאסוף אותנו קשה לנו כל כך וודאי גם לך קשה

אני מקנאה בך שאת יכולה להודות בקושי ומבקשת עזרה. חבל שלא עשינו זאת פעם, אבל תודה לאודי שהוא מלמד אותנו שאפשר לקבל את ההזדמנות הזו.

הי אודי יקר, ראיתי כמה אתה מאפשר. ראיתי. כל-כך יפה גם בעיניי. סוריקטה

רק שתדע שזה היה בעשר ורבע לא באמצע הלילה!!! ושהיא ממש הכעיסה אותי!! אנחנו לא מדברות על הפורם בכלל....היא יודעת שאני כותבת כאן ממזמן, לא הקראתי לה מה אני כותבת, דברנו מעט מאוד על הפורם...אבל היא לא הבינה שזה כן היה דחוף......מה זה דחוף??? מי יקבע אם דחוף לי או לא????? אני אמורה לא???אני שונאת את זה שהיא לפעמים כזו לא רגישה, אטומה וביקורתית!!!! ואל תגיד לי שזאת העברה כי נמאס לי שכל דבר זה ההורים שלי!!!! שטויות, אין לה אחריות ????? הכל זה שלי?????? חסרת רגישות זה הכל

הי מיכל יקרה, את יודעת לפעמים גם אני כותבת במייל מעין הודעות שמרגישות לי דחופות-של-כאן-ועכשיו לרופא הנפש שלי, גם עכשיו בתקופה שבה אני לא ממש באה לטיפול, אלא לפגישות עדכון פעם בחודש חודשיים. לפעמים הוא לא מחזיר תגובה כתובה. אוי. שאלתי אותו. הוא אמר לי שלהודעות מסוג מסוים, ואגב, דווקא אלה שמרגישות לי 'דחוף' הוא בוחר, מתוך מחשבה, לא להגיב באופן מיידי משום הן מרגישות לו לא באמת מזמינות לקשר ולקבלת סיוע, או שהן יותר סוג של הקאה. את יכולה לראות שגם אודי בוחר כך לפעמים. נראה לי. אם דחוף - הוא אומר לי להרים טלפון. זו נשארה בעייה בשבילי עדיין להזדקק ולהישען. לא כך חייב להיות גם אצלכן, אבל נראה לי, כמו שמומלץ בדרך כלל, שכדאי שתישאלי גם אותה ודברו על זה. מכל הלב, סוריקטה

המטפלת שלי כלל לא הבינה אותי.. אתמול בערב שלחתי לה הודעה וסיפרתי לה שאני עדיין כאן ומשהיא מכאן נפטרה...כתבה "כמה עצוב" המשכתי שאלתי למה לא הצליחו לשמור עליה ושאני עוד אמרתי לה שזה טוב שהיא שם ושלא תחזור לילדים..מי בכלל חשב...אוףףףףף ואמרתי שאני קצת מוצפת..... ומה היא עונה????? שהיא מעדיפה שלא אפנה אליה בלילה אלא אם כן זה ממש דחוף.......אז תגידו לי אם אני טועה אבל לפעמים היא ממש חסרת רגישות!!!!!!!! ובמילא אין לנו פגישות כי אין לי מתי....אז יותר לא בא לי לחזור אליה אף פעם!!!!!!! דפוקה שכזאת!!!!!! היא מקנאה בפורם? היא מעדיפה שלא אהיה כאן?????? שאלתי אם היא כועסת שאני כאן אמרה לא ובסוף לילה טוב וסגרה את הווטסאפ.. למה גבולות עכשיו למה?????????

ללכת להלוויה שלה.... אם הייתי יודעת, ברור שהייתי הולכת.. אומנם בתקופה שהיתה פה, הייתי פחות... אבל קראתי אותה כל הזמן. אף פעם לא פספסתי הודעה שלה... כאבתי, התרגשתי שסיפרה על דברים קטנים שהצליחה... כאבתי כל כך את אשר היא עוברת, קיוויתי והתפללתי לסוף אחר... לסוף טוב עבורה.... למה? למה? שונאת שנאה עזה את כל אלה שתקפו, ופגעו בנפש היקרה של עמליה,,, ושאולי ממשיכים בחיים שלהם כרגיל.... אודי. בטוח גם לך קשה. אני בטוחה שאתה בקליניקה שלך, עוצר לרגעים.. וחושב על עמליה... חושב עלינו.... חושב על איזה קבוצה יש פה.... על מה זה עשה לנו.... בכאב גדול, רחל.

מה דעתכן על מעגל ידיים . מעגל של כוח. יודעת שלכולן קשה המוות של עמליה טלטל ונגע בכולנו ברקמות ההכי דקות .. שולחת לכן כוחות מאמינה שיחד זה קל יותר יחד יש כוח נגד הקושי נגד ההרס הפנימי .יחד יש כוח לזכור שיש עבור מה ..אפילו עבור אחת לשנייה . מקווה שלא תשאירו אותי לבד .

מגששת מתוך החושך הערפל והתוהו מחפשת את דרכה אל ידך. מילים משיר ילדותי-הושיטי לי ידך הושיטי לי ידך במעגל ניסתובבה הכאב הוא הצד השני של אותה המטבע. נתאבל ונכאב נרד למטה.נאחז. ולאט לאט במעגל..... הילה

לא יודעת מה לומר..אך מצטרפת למעגל בתקווה שיחזק.

אפשר גם יד?.. מוחזקת? מחזיקה...? מרגישה לבד...:(

שקשה שלא קל לך . ההודעה שנשארה מיותמת .זה בסדר להיות בכאב לתת לו מקום ולזכור יחד איתו את החיים את הטוב והשמח . תודה שלא השארת אותי לבד

להיות אתכן ביחד

יד, לב, נפש אני נותנת את כולי.

יד מחזיקה ומחזקת ומתחזקת ומלאת תקווה . אני איתך יקרה כולנו איתך את לא לבד

על המילים שלך...שנותנות כוח.... ועל המעגל המחבק... רחל.

שהצטרפת שמחה כל כך

מקבלת בשמחה את היותך במעגל . את נותנת המון כוח תודה לך שהצטרפת

הי אביב יקרה, מצטרפת מעט באיחור כי בשבוע שעבר חרדתי פן אזיק. עכשיו אני מוכנה לתרום ולתמוך. למען האהבה והקירבה, סוריקטה

אף פעם יד נבקשת או מחזיקה לא מזיקה . יד מושטת לעולם אינה מזיקה .

כמה זה השפיע עליי. היא כל היום איתי... במחשבות... קשה לי בכלל בימים האחרונים... ועכשיו עוד יותר... איך מחזיקים? שאין על מי להישען? שאתה לבד בעולם? שאין משפחה אוהבת, תומכת?... שגם שמגיעה לשעה לראותם אחרי שבועות שלא התראנו, זוכה להתעלמות ולביקורת אינסופית... איך???.... איך אפשר רק להחזיק ולהישען על העצמי שלי, שהוא ממילא מעורער ושבור?... רחל.

אולי זה ישמע חסר רגישות, אבל אשמח אם תסביר לי מה הרעיון של חיים אם גם ככה מתים. זאת אומרת מהיום הראשון שנולדים ידוע שכולנו שנמות... בין אם תאונה, מחלה קשה, . .. מה הטעם?

היי יקירה. מה שלומך? שאלת שאלה טובה ופילוסופית. משהו שהעסיק אותי. אני אכתוב את מה שחושבת בוודאי אפשר להסתכל על זה מעוד זוויות..... נראה לי שההבדל הוא באיך? איך אתה חי? בכמה אנשים נגעת? כמה חלומות הגשמת? האם אתה נפטר אהוב ומחובק? היום נפטר גם בחור שהכרתי.לצערי הכרתי אותו עם התנהגות אלימה כלפיי חברות שלי. חברה שלי היתה בת הזוג שלו. הזכרונות עליו מעורבים ומורכבים. יש צער בפרידה וכאב שהלך. האם את יכולה לשים לב להבדל? עמליה נאבקה עד הרגע האחרון. אורי שאוהב אותה היא נגעה בחייהם של רבים אנחנו כואבות את לכתה בטרם עת. עמליה ניסתה כל כך נפלה שוב ושוב וניסתה לקום היה לה אכפת מילדיה איבדנו אישה יקרה וזה כואב מאוד מאוד. היום בבוקר הדלקתי נרות לעילוי נשמתה. ההודעה האחרונה שכתבתי לה נשארה מיותמת היא לא ענתה לי וזה כואב לי.אני מרגישה שעמליה אהבה אותך אותי אותנו...... כאב ודמעות ורעד שלא נגמר הילה

איזה צוואה ענקית השאירה לנו עמליה איזה מאבק לחיים לשפיות איזה כוחות להאבק ברוע וברשע בהרס העצמי שהשאירו בנו הפוגעים . כל כך נגע בי כל כל יודעת שחייבת לא לוותר לא להכנע .זה לא קל ולא פשוט אבל אם שרדנו את הכל אז כנראה שמגיע לנו לחיות וטוב . האיך תלוי בנו בלקיחת האחריות שלנו . כן גולם החיים שווים שנחייה אותם ויותר מזה נהנה מהם .

היי אביב. אפילו השם שבחרת מעורר תקווה. אנחנו הגיבורות האמתיות ואנחנו צריכות להדליק את המשואה. אכן מורשת מעוררת התפעלות. שלך ואיתך הילה

הסיום נותן את המשמעות... ואוסיף - שלראייתי - הסיום נותן את המשמעות גם למה שטוב. לרע, בעיניי, אין גבול בדימיון. סוריקטה

אתה עדיין כאן, נכון?

הי מיקה יקרה, הרגשתי שאודי היה מאד מאד כאן, איתנו ברגשותינו, בהלם, בעצב, בחוסר האונים, בביחד, גם בכעס ועוד. היי בטוב, סוריקטה

אודי מנסה להבין למה? מראש באמת מתנצלת אני לא כועסת אבל כן פגועה יותר מזה פשוט הרגשה של חוסר בטחון בלבול נכון שזאת מדייה וירטואלית נכון שמראש הכללים ברורים כתבת פורסם .. אבל ...כתבתי לך שלא מצאתי דרך אחרת איך לתקשר איתך באופן פרטי ככה שזה לא יתפרסם כאן זה אומר שהיו לי את הסיבות שלי ולא חשוב אם הם נכונות או לא . זה אומר שאני מראש בעצם לא רציתי שיתפרסם לא התחרטתי רגע אחרי . סמכתי עלייך אודי בטחתי בך גם אם זה וירטואלי . פירסמת כתבתי לך שזה עצוב ..פשוט התעלמת בתחושה שלי התעלמת ממני התעלמת מהבקשה שלי מהאמירה שלי ללא לפרסם . מבינה שזה טריגר בשבילי מבינה שהטלטול הוא חסר פרופורציות כי לא כתבתי שם משהו כל כך נוראי או אישי .אבל בכל זאת התחושה קיימת ..ועם ההודעה על עמליה מרגישה שהתפרקתי (משום מה חושבת שכתבתי כאן אתמול בלילה ולא יודעת )...לא רוצה להרגיש כאן לא בטוח אז כותבת כדי לנסות להבין ...

זה לא עלה והייתה תחושה שדילגת עלי ...לא אגיד שזאת היא שקפצה ממקום קרבני לוקחת אחריות זאת אני . כנראה מאוד רגישה וטריגרית כרגע . הכל בסדר וסליחה על התגובות המתקרבנות . לא מגיע לך . באמת תודה על הכל .ותודה על התגובה . זה רק מוכיח שלא היה חשוב לי המה כי אם רק שתהייה שלא ארגיש שהתעלמת אוף התגובות המוטרפות האלה . שוב סליחה

לא יכולה להרגע מחכה לשבת שלום למקום המוכר הבטוח גם ההודעה שהעלת ובעיקר עכשיו עמליה שבכל פעם שכתבה ראיתי אותי שם .הפסיעה הקטנה בן להחזיק או לשמוט . הלחימה האין סופית בגלל שפגעו בנו חיות אדם ..כמה רעש . מתנתקת מכאן חייבת .שתהייה שבת טובה ורגועה

שבת שלום אביב

באמת

תודה לכולם על המילים המנחמות. עמליה אמרה שהמקום הזה חשוב לה. היא היתה אשה נהדרת ואמא מדהימה. אשה חכמה ורגישה מאוד עם יכולת נתינה אינסופית. תמיד סחפה אותי להתנדב לעזרה לתת לאחרים. היא נלחמה במהלך השנים לא להתעסק בכאב וניהלה חיים שלמים למרות מה שעברה המשבר האחרון כנראה היה לה קשה וכואב מדי והיא השקיעה המון אנרגיות בלהסתיר שהילדים לא ירגישו ושאף אחד לא ידע. אבל אני חושב שהיתה נחושה ללכת וגם הטעתה אפילו את הסביבה המטפלת. בסופו של דבר הלב שלה לא עמד בהרעבה וקרס. שמרו על עצמכם והמשיכו להיות קהילה תומכת מאחל לכן שתצלחו את כל המשוכות והקשיים ותזכו לחיות חיים מלאים ומספקים למרות הכל. אורי

שלום אורי והמשפחה היקרים, היה לי מאוד מאוד עצוב לקרוא את ההודעה על עמליה, ואני מתקשה למצוא מילים מתאימות.. אני מתפללת עבורכם שיהיו לכם הכוחות להתמודד עם האובדן העצום הזה.. זה מאוד עצוב וכואב ומטלטל.. היא הייתה חשובה למקום הזה.. שלא תדעו עוד צער..

אורי, בת כמה עמליה הייתה במותה? כמה ילדים יש לכם? האם את עטופים במשפחה ובחברים? נטע.

תודה לך שהודעת לנו..שיתפת אותנו..אני חושבת שעמליה הייתה ממש גאה בך! אתה נשמע אדם מדהים! שלא תדעו עוד צער. ושמור על ילדך, גדל אותם באהבה ושיהיה להם זיכרונות טובים מאימם האהובה..מיכל

עכשיו קראתי על עמליה....אני בשוק, בוכה על מישהיא שכלל לא הכרתי.......אודי, בוא מהר לפה!!! לכולנו....מפחיד, ואני בשוק....תבוא להרגיע? עוד הערב אם אפשרי...הייתי בטוחה שהיא תצא משם ויש לה ילדים.....אני בוכה ולא מפסיקה.......אודי.... תרגיע טוב?????

עמליה |. | |. | |. | |.............| תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

כל הלילה בכיתי/ זלדה כל הלילה בכיתי רבונו של עולם אולי יש מות שאין בו אלימות מות שדומה לפרח. כל הלילה הפלתי תחנוני אפלו אני עפר תהיה בי מנוחה להביט אל גבהי שמים ועוד ועוד ועוד להפרד מיפים, כל הלילה חשבתי בריות רבות גרות בחזי הכואב וספורים שונים, צריך להדליק נר ולהביט עליהם בטרם אישן המות.

איזה דיוק מוות שאין בו אלימות גילת אפשר לשלוח חיבוק מדויק איך שמתאים? הילה

הי הילה יקרה, אפשר, ואחבק בחזרה איך שמתאים, ונשב יחד. גילת

אני לא נושמת!!!! איך נדע שאכן עמליה נפטרה? איך נדע שלא מדובר בטרול רע? יש לך אפשרות לבדוק את זה? אודי, עמליה זו מילי? אודי, אני מפחדת, חרדה ובעיקר מאוד מאוד עצובה. איך זה קרה? היא הייתה בבית חולים. איך לא שמרו עליה? יש משהו שיכולנו לעשות אחרת? מבולבלת מאוד. נטע.

רועדת כולי ...

ההודעה שכתבתי לעמליה רועדת

((((((())

בשבוע שעבר נודע לי שהפיסטולה גם אחרי כל הניתוחים והבלגנים פשוט לא מתפקדת..לכן נשארתי עם אופציה אחת הסטרואידים שעושים שמות בסכרת.. נראה לי שרופא הסכרת [ואני באמת לא מאשימה אותו] התייאש והחליט להרים ידים. לי לצערי אין את האופציה הזו.. כרגע אני רק עם הסטרואידים וכמו שאמר אחד הרופאים שלי הרי במילא היו סיבוכים אז מה זה משנה ממה??? מיום שני שעבר אין לי רגע מנוחה...וסתם בלי סיבה הדמעות יורדות.. אני באמת לא מבקשת הרבה רק קצת מנוחה מהכל.. לילה טוב

שלום ד"ר בונשטיין, עמליה נפטרה הלילה מדום לב. אני יודע שהמקום הזה היה חשוב לה ולכן מצאתי לנכון לעדכן אותך ואת הבנות שתמכו בה בתקופה הקשה הזאת כדי שתדעו כמה תמיכה אתם נותנים. מעריך את סבלנותך ונסיונותיך לעזור לה. מקווה שנגאלה מיסוריה והגיעה למקום טוב יותר כמו שרצתה. הכאב של כולנו גדול מנשוא אבל אני מתנחם בעובדה שהצליחה ללכת בשקט כמו שהיתה בחייה. תודה אורי

כתבתי..האינטרנט כנראה התנתק באמצע....עכשיו קראתי שאתה בעלה, שתדע שאתה אדם מדהים!!!! איך שהיית איתה, קיבלת אותה.....הבאת לה דברים, עודדת, אני מורידה את הכובע בפנייך!!!! כל כך עצוב לי.....שתדע שאנחנו ממש קבוצה ואיך שקראתי אותך התחלתי לבכות......כל כך עצוב לי, תשמור על הילדים שלכם הם כל כך חשובים היא כל כך התגעגעה אליהם וחשבה שתצא אליהם. עצוב כל כך, איתך, שלא תדע עוד צער, מיכל

אני ממש עצובה. אודי, זה מפחיד אותי. באמת. אתה יודע, אודי, ממש הערכתי אותך על ההתייחסות שלך אליה. ראו שממש דאגת לה.

איזה נוראי ועצוב!!!!! יהיה זכרה ברוך!!! :((

אני בעלה אבי ילדיה. באחד הימים כשבאתי לבקר אותה מצאתי אותה כותבת בפורום בהתחלה מיהרה להסתיר אבל אחר כך שיתפה אותי. היה חשוב לה שאראה שהיא עושה מאמצים להחלים ומנסה לבנות רשתות תמיכה נוספות.

הרבה כוחות! הצטערתי לשמוע...

שלום אורי, כל כך מעציב לשמוע. דעו לכם, שם מעבר למסך, שגם היא יקרה כאן עד מאוד ונגעה עמוק בלב. אין לי עוד מילים, שולחת אילו תנחומים שמילים יכולות להעביר. נעמה.

זה לא יכול להיות.. ואו... זה מזעזע עמליה...

סליחה, לא מוצאת מילים. כל כך מטלטל, גם בתור אחת שרק קראה אותה פה. ולקרוא שוב את ההודעה האחרונה שלה, המילים האחרונות. המילה. מקווה, כדברייך, שהיא נמצאת בעולם שכולו טוב. נראה שבאמת מגיע לה. ולכם- שיישלחו הכוחות המתאימים מלמעלה לעבור את המשך הדרך בלעדיה. משתתפת, מכל הלב, בצער כולכם.

תודה שכתבת לנו........בבקשה תספר לנו מי אתה בשבילה, בבקשה קצת פרטים מה קרה?? למה לא הצליחו????? למה???????? היא הייתה בטיפול!!!!!!!! למה???? רק שתדע שקראתי כל מילה שלה....שהזדהתי איתה מאוד וכלנו כאן בטוח בהלם מזה....שלא תדע עוד צער ואם אתה בעלה או מכיר אותו שתדע שאתה מדהים!!!!!! ותשמור על הילדים טוב????? בבקשה......... איתך, מיכל

אני לא מצליחה להבין, לעכל... היא הייתה כל כך מיוחדת ויקרה... כל כך מוזר לי לכתוב הייתה... עצוב וכואב כל כך.... רחל.

אין מילים להכיל את הכאב והעצב והזוועה היא סבלה כל כך הכאב שלה עובר מסך אי אפשר לחשוב הדמעות מציפות בלי מעצור הכאב גדול כל כך אין אין אין מילים זה לא יכול להיות נורא נורא נורא :(((((((((( היא לא יכלה יותר איך זה קרה? זה בגלל שלא אכלה הגוף קרס??? אוי עמליה. דמעות כאב רעד צמרמורת שולחת לך חיבוק אחרון ולך אורי תנחומים אי אפשר הילה

שקיבלה ממך. הרגישו שדאגת לה כל הזמן. תשמור על עצמך והילדים.

אורי יקר, אני לא מכירה אותך אבל בכל זאת מרגישה קרובה אליך. אני מרגישה צורך להתאבל. אני חשה אובדן עצום. זה אולי נשמע מגוחך מפני שהקשר שלי עם עמליה היה קשר וירטואלי אבל אני מרגישה שהכרתי את עמליה. היא נתנה לנו "להציץ" אל תוך עולמה הפנימי. הכניסה אותנו פנימה. אורי - כואב לי עליך וכואב לי על הילדים. יש מי שמחבק אותם? מחבק אותך? אם נכון ומתאים לך - אשמח מאוד אם תספר לנו על עמליה. מרגישה צורך עז לשמוע קצת על מי ומה היא הייתה. וואו איזה כאב חד מפלח לי את הלב. איתך אורי יקר. איתך ועם הילדים. נטע.

היי נטע ואורי מצטרפת למילים שלך,אפשר? גם אני מרגישה אובדן.מרגישה שאיבדנו חברה. אני גם מרגישה צורך להתאבל על עמליה. להכיר אותה יותר? מי היתה? מה אהבה?ומה שתרגיש בנח לספר. אורי יש לי אפילו מחשבה להגיע להלוויה/לנחם. יכול להיות שזאת מחשבה הזויה....... קשה לי מאוד להיפרד כך מחברה שכה אהבתי. איך אתה מתמודד עם האובדן הנוראי? מי תומך בך ובילדים ברגעים כל כך קשים? שולחת תנחומים. הילה

... כל כך מצטער.. אני בהלם.. יושבת בוהה בהודעה שכתבת כבר למעל משעה וחצי. עוברות בי צמרמורות בגוף ללא הפסקה.. הגוף שלי רועד.. אין מילים..

ללא מילים מחזקת אותך את הילדים ...

וכל כך כל כך הצטערתי.

שלום אורי, כמה עצב. כל-כך כל-כך ניסיתי להחזיק תקווה עבורה. כל-כך ראיתי בבהלה ודאגה רבה כמה המצב קשה נורא, כמה הייתה זקוקה לעזרה קונקרטית כבדה כבר מזמן מזמן ומסתבר שאפילו האינטנסיבית והשמורה שבהן לכשהגיעה לא יכלה ליצר המוות, לרצון החזק להיצמד לדימיון. עכשיו עמליה עברה לגור בשמיים :-( עצוב מאד מאד, סוריקטה

עצוב לי מאד לשמוע. קשה לי להאמין.

כנראה שלא באמת ויתרתי אם באתי לכאן..זו הייתה הכוונה. אבל הפעם זה לא אותו דבר, כך אני מרגישה. מרגישה שזהו. אתה יודע שהאמנתי בה', אפעלו קצת תהפללתי ובירכתי. השבוע הפסקתי. ולא, זה לא קרה לי עד היום. גם לא מסוגלץ לקחת את התרופות יותר, התקשרתי אליה כדי שתעזור לי לקחת, אחרי שפעם ארחונה הייתה בראשון ואם לא אקח יתחילו לי תופעות לוואי ואני לא באמת מעוניינת בהם..

"זו הייתה הכוונה" - התכוונתי שויתרתי אבל לא חשוב כבר...

ראיתי השנייה שהעלית את תגובתי לחנה.. שנינו עכשיו בפורום ומרגיש לי מקסים עם זה.. אודי, רוצה לתת לך יד.. אוהבת אותך.. מרגיש לי בלב המון אהבה..גם אליך, כמובן גם לאמא צביה שאני אוהבת אותה המוני המונים.. ובכלל מרגישה אהבה לבני אדם ולייקום וגם קצת נרגעתי מהמטלה... על פניו זה מרגיש כבר בטוח יותר..

הי במבי, גם לי יצא פעם שכתבתי הודעה בבוקר, ובדיוק אודי היה בשטח מעבר למסך המחשב והעלה הודעות. הרגיש מיוחד גם לי. שלך, סוריקטה

היי שמלי, מה שלומך? אשמח שתספרי על עצמך. כותבת שאלות מכוונות תוכלי לבחור על מה מתאים לך לענות. בת כמה את? גרה עם ההורים/לבד/במסגרת אחרת? במה עובדת? אולי לומדת? באלו חוויות תרצי לשתף? אולי נעימות?מכעיסות? מצחיקות?מביכות? האם יש לך חלום שתרצי להגשים? יש משהו שתרצי לשאול אותי? על הטיפול שלי? אן משהו אחר? אשמח מאוד מאוד להכיר אותך. הילה

אני מצטערת, לא יכולה לשכוח את הדברים שאמרת לי אז

את מקסימה !!! פשוט מקסימה !!! ממש קשה... וגם מפחיד... פתאום שוב מתעורר בי הפחד.. רק שלא יקרה מה שקרה... אודי... ??? וואוו... די.. נכנס בי פתאום פחד ענקי.. את יודעת ממה הילה ,נכון ? זוכרת אז ??? כשפתאום.. מהרגע להרגע.. די..עזבי

יקרה !!!!. אנחנו נשמור על אודי ועל עצמיינו והוא ישמור על עצמו ועליינו . והילה אני גאה בך שניסית ..

היי. אני מתנצלת על אז. אפשר להתחיל דף חדש? תתני לי צאנס? הילה

היי, יקרות אנחנו מנסות. היום היתה לי פגישת הדרכה והמטפלת אמרה לי שאני לוקחת יותר מידיי אחריות על דברים. אז כאן ניסיתי. שמלי,את שמה לב שאת לא נותנת הזדמנות. חבל כל כך....... הילה

פותחת לך עץ חדש רענן לא עונה לך למטה שם ויתרת בסדר יש רגעים כאלה ימים כאלה .. עכשיו עץ חדש עם פעמוני רוח את שומעת אותם מצלצלים חרישית עבורך והשמים אופק פתוח לכל הרגשות ולכל המצבים ואת יכולה לבחור ...במה תיבחרי חנה שולחת תקווה ואמונה לימים טובים יותר .חנה את אולי מרגישה שויתרת אבל אני לא ויתרתי עלייך . https://www.youtube.com/watch?v=pn_p5_8taxg

אביב, תודה על השיר.. גרמת לי לבכות. אני לא יוכלה להאמין יותר, זה לא נכון, זה לא אמיתי, אי אפשר ככה יותר. אני לא יודעת אם זה דכאון או שפשוט השלמה עם המציאות.. הייתי רוצה לבחור או להצליח לבחור במשהו אחר, אבל ניסיתי וניסיתי, רציתי והשתדלתי וכלום. אני אמשיך בחיים כי אין לי ככ ברירה, אני קמה לעבוד ואפילו לא כל היום במיטה, אבל בתוכי אני כבר לא באמת רוצה משהו. אין תקווה ולא מצפה ורוצה יותר כלום. אני באמת מרגישה שעשיתי מה שיכולתי ושאזלו כוחותיי ושגם פשוט אין טעם להמשיך לנסות.

יש ימים יותר יש פחות ...אבל זה אפשרי . אל תפסיקי את הכדורים מבינה שיצר ההרס ממש חזק כרגע אבל אל תיכנעי לו את חזקה ממנו

היום בטיפול אמרתי לה שאכין טבלה ואכתוב שם כשאני לוקחת.. כי לבד אני לא יכולה. חשבתי אולי לעשות את זה כאן, אבל חסכתי ממכם (: אני בסדר, פשוט החלטתי להרפות מכמה דברים, ומה שיהיה יהיה. לא ממקום רע אלא פשוט זה לא עושה לי טוב וחבל לי.

סליחה. ותודה.

ושוב אני שואלת: השתגעת ? :)) ..תפסיקי להתנצל... :)) את שמה לב רוני איך הרגשות פה בקבוצה כ"כ חזקים ? כעסים, התרגשות, שמחה, אהבה, קנאה, היעלבות... ממש כמו בקבוצה רגילה.. הזוי... אגב, מאוד הבנתי אותך.. לדעתי, אם הייתי רואה הודעה שמישהי אחרת מפה כתבה ולא הייתי שמה לב להקשר, הייתי מרגישה דחויה...הייתי נפגעת.. ממש לא להאמין איזה רגשות מתעוררים בפורום וירטואלי.. במבי.

אודי, אני רוצה לשתף במשפט שהמטפל שלי אמר לי לאחרונה, הוא אמר: "יש לך ממני כמה שרק תרצי... את תחליטי מתי את שבעה". הוא התייחס לנושא הקשר בין הפגישות. אני תמיד מפחדת שזה ילקח ממני. מפחדת שאחד מחבריו הפסיכולוגים (אולי אתה...), יגידו לו: "אתה חייב לשים לה גבולות".... " אתה חייב להחזיר את הטיפול לפגישות"... אבל אם הטיפול היה מוגבל רק לפגישות עצמן, הוא לא היה יכול להתקיים. אני חייבת אותו גם בין הפגישות... אחרת - מרגישה נטושה ומרגישה מוות. אני כל כך פגומה. צריך לטפל בי כמו בתינוק. אני מתביישת בזה מאוד. מתביישת אפילו לכתוב את זה. הייתי רוצה להיות עצמאית. מתי אני אהיה עצמאית? נטע.

אודי, אני מתגעגעת למשפחה שלי. מתגעגעת לאבא שלי. מה לא בסדר איתי? איך אני יכולה להתגעגע אליו? אני מזוכיסטית? אני מבכה את האבא שלא היה לי ואת האבא שלא יהיה לי. ועצוב לי. עצוב לי כל כך. מה יהיה? מה יהיה עם החלל שהוא הותיר בי? נטע.

דרך לתקשר איתך בפרטי . מקווה שזה יהיה בסדר ככה. רוצה לשאול אני כותבת ומרשה לחלקים להיות נוכחים באני היא הוא אנחנו . ברור לי שעבורי עדיף אני לפעמים אני שם לפעמים לא . השאלה אם נראה לך שלכתיבה הזו המפורקת יש השפעה . אפקט העדר . על האחרים .לא רוצה לעודד פיצול אצל אחרים . אשמח לתשובה למייל ושההודעה הזו לא תעלה :) . ועוד בקשה בגלל הקושי ונטייה לאובססיביות כשקשה מבקשת ביום שאכתוב יותר מידי לא בקטע מעמיס כי זה לא יקרה .כי אם עבורי תשים לי גבול שיחזיר למסלול . המון תודה על היותך

אבל כבר ענית לי כמה פעמים עד עכשיו. אלימות? זו לא הייתה אלימות אולי התגוננות מה עם האלימות כלפי? למה כלפי זה תמיד מותר? זה לא תיקון בכלל.. הכאבת לי עוד... נו מילא כבר לא נשאר ממני כלום

שמלי לא יודעת עם נהגת באודי באלימות אבל מכל ההודעות שלך בעבר זוכרת שביטלת את התחושות שלו בכך שאמרת  אתה לא סובל אותי אתה לא רוצה אותי בפורום ועוד ועוד דבר אחד מאוד בלט לי אצלך... כמעט כל פעם שמישו כאן רשם לך תגובת תמיכה וניסה לחזק אותך את היית מתעלמת מזה.. אך כשמישהו היה יותר תוקפני אליך בכדי לעורר אותך בעיקר לזה הגבת... לדעתי זה הדברים שהכי הפעילו אותך.. מה שמוביל אותי למחשבה שאולי בכלל לא רצית תיקון במקום הזה? אולי רצית לאשר כל פעם מחדש את כל מה שאת מרגישה כלפי עצמך... אני זוכרת את עצמי מגיבה לך כמה פעמים למרות שכמעט ולא מגיבה פה בפורום... תמיד כאב לי לראות את ההודעות שלך.. ועדיין כואב... אבל לצערי את מתעלמת בצורה מוחלטת ממי שמנסה להושיט לך יד ופשוט את בתוך הסרט של עצמך.. גם לאודי לא איפשרת לעזור לך.. ובראייה לאחור הוא כמו כלי במשחק שלך.. ולצערי אני פתאום כן מבינה למה הוא לא משתף פעולה עם השנאה העצמית והלופים..

אני לא התעלמתי.. דווקא זוכרת הפוך... וגם אם רציתי לאשר כמו שאת אומרת, את חושבת שזה בכוונה? אני לא מבינה.. יש פה כל מיני סוגים של בעיות, כל אחת עם הלופים שלה והדברים שלה.. וזה בסדר.. יש תמיכה.. אבל כשזה נוגע אליי, פתאום אני מתעלמת ומשחקת ולא יודעת מה.. לא עלה בדעתכם שזה אמיתי? שבאמת רע לי? שאולי אני לא מסוגלת לחשוב אחרת? שאני לא עושה את הדברים האלה בכוונה? שאני באמת נפגעת? כשאתן אומרות למימה שוב ושוב את אותם דברים, היא משנה את מחשבותיה? חנה פתאום אוהבת את החיים? ונטע עם הפסיכולוג שלה? ובמבי לא חוזרת להרגיש רע לפעמים? ורחל רחל עם התחושות הקשות שלה עם המטפל שלה? גם להן אומרים את אותם דברים, מנסים לעזור - אבל זה קשה להרגיש אחרת מאיך שאת מרגישה.. הן עושות את עצמן? לא. קשה להן. לכולן. יש לופים, ויש דברים לא הגיוניים וחזרות ושוב ושוב ושוב כי לכולן יש פה כאב נפשי מאוד עמוק ולא נראה לי שמישהי בכוונה רוצה לחזור על אותם דברים קשים שהיא מרגישה למרות שמנסים לתמוך בה ולחזק אותה. אז אני גם. בסדר? לא הייתה לי מטרה לשחק עם אודי אני לא מבינה למה אתם מתקשים להבין את זה, אבל כל מה שעשיתי וכל ההתנהגות שלי זה ככה, ככה אני מרגישה. ובאמת שניסיתי לחשוב אחרת, והיו לי כמה הודעות כאלה (שמשום מה כולם מתעלמים מהן), אבל שוב המחשבות הרגילות שלי חוזרות לי לראש, הפגיעה.. וזה בדיוק כמו כולכן... פשוט אותי אתם לא מבינים

רק רציתי לומר שקוראת אותך כבר זמן מה, ושהכאב שלך עובר דרך המסך ואף מובן. יכולה להזדהות מאד עם המקום הזה שנכנסת (את בסיוע אחרים) אליו. התגובות אלייך צובטות לא פחות, בעיקר כי ברור איך את מרגישה בקראך אותן. מציעה לך פשוט להרפות ולהמשיך הלאה, עם כמה שקשה. השאירי את המקום הזה כזיכרון בלבד של חוויה לא נעימה, אחת מיני רבות, שחווים ועוברים עם רצף החיים. כמו שכבר אמרו לך- לא הכל בר תיקון, ולא תמיד זו אשמתנו. זה פשוט כך.

את צודקת.. אני צריכה להרפות אבל לא מצליחה, לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. באמת שלא יודעת למה אני ממשיכה אין לי לאן ללכת תודה על המילים שכתבת לי

שלום. האם אפשרי,במתכונת של 2 מפגשים בשבוע,( 70 ד'+ 50 ד'), אצל פסיכולוגית קלינית מנוסה, לעבור תהליך של הבנה עצמית עמוקה, בדומה לתהליך פסיכואנליטי? להגיע לשכובות פרימיטיביות ורגרסיביות ולעבוד איתם. מבנה פסיכולוגי של מטופלת מספיק אדפטיבי,וישנו קשר טוב, העברה, etc.. ואם לא, איפה הבעיה?

במבי יקירתי, לקח לי זמן לחשוב על מה שכתבת לי. באמת שלא הרגשתי כעס על אודי וגם לא כעס פנימי כשכתבתי את איחוליי. אבל הזכרת לי שלפני הטיפול לא ידעתי להרגיש כעס, לא הבנתי שמה שמתחולל בפנים קשור לכעס. עברו כמה שנים עד שהרגשתי אותו מול המטפל (אלליי, אבל כך קורה, וזה המקצוע שלו...). ועכשיו, אולי מכשהסתיים הטיפול שלי חזרתי למצב של לא לכעוס, של ככה זה קורה ושל להבין. ובאמת ייתכן שהאגרסיות הפנימיות שהרגשתי השבוע קשורות לכעס על סיום הטיפול שלי. אני עדיין אדם שזקוק לטיפול של פגישות ממש. ובכלל רואה את עצמי זקוקה לו לכל החיים. דיברת על נטישה, על להשאיר לבד. חרדה כל כך חזקה עד כדי כך שאיני מרגישה אותה לפעמים. תודה שכתבת לי, והעלית בי מחשבות, במבי יקרה. ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר. אז אודי - תתן לי יד? ובאותו עניין, הנה משהו שרץ בפייס. לא כזה פשוט כמו בסרטון, אבל הוא חמוד. https://www.facebook.com/video.php?v=832780883408674&pnref=story סוריקטה

ראשית, רוצה לומר לך שאני כל כך שמחה כשאת פעילה פה.. וזה בסדר מבחינתי שאת מביאה את עצמך בכל מצב צבירה .. כלומר, כפי שאודי כתב לך. את יכולה ליילל, לייבב, לכעוס או כל דבר אחר שבא לך.. פשוט תהיי... :) עבורי, ההמצאות האקטיבית שלך פה מאוד מאוד משמעותית.. את יודעת ? חשבתי על דברייך לגבי רגשות הכעס הבלתי נגישים בעברך שכנראה חזרו בעקבות סיום הטיפול עם רופא הנפש שלך והאגרסיות שאת מפנה פנימה.. חשבתי על השחזור פה בפורום עם אודי... אודי מודיע על חופשה מהרגע להרגע.. (מעין חווית סיום, פרידה) כמקבילה עם המטפל שלך שהטיפול הסתיים. את מתארת שרגשות הכעס שהיו נגישים עבורך בזמן הטיפול נחסמו שוב (אולי בעקבות סיום הטיפול) כך גם אולי קורה כמקבילה עם אודי.. את מברכת אותו כשהוא מודיע מהרגע להרגע שהוא יוצא לחופשה..ואין הד קלוש לקמצוץ כעס.. ייתכן שבתהליך של השלכה הזדהותית עמוקה , אני "מחזיקה" גם !!! את הכעס שעצור בתוכך ושאין לו (לכעס)יכולת להיות מוחזק אצלך, ולכן עוצמות הכעס שלי כ"כ חזקות.. כלומר, אני מחזיקה את הכעס של עצמי וגם את שלך.... ? מעניין לחשוב על כך... דבר נוסף שמעניין.. כשאת פונה עכשיו לאודי ואני מצטטת: "ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר". מעניין אם זה קשור להיותך בתפקיד של ילדה הורית בעברך והנסיון לשנות עם רופא הנפש שלך ועם אודי ... ? והקטע שהבאת מקסים בעיני והזכיר לי את השיר שחווה אלברשטיין שרה "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק" https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc&spfreload=10 שלך-במבי. וואוו.. השיר הזה גם חותך לי את הלב.. כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לאמא צביה.. השמעתי לה את השיר וכלום לא עוזר :(((((

הלוואי והיא הייתה יכולה כל שעה לתת נשיקה...

מי ? אמא צביה ? המטפלת שלך ? האמא הביולוגית שהביאה אותנו לעולם ? האמת שזה מזעזע.. מה כבר מבקשים ? כל כולה קצת מגע פיזי מיטיב ... :(

היי לכולם, הנה שוב, עץ שמח, חיובי, אוהב. מה יש לי לומר? - אני ביום קצת קשה ואחרי לילה לא מוצלח, אבל מצליחה להחזיק מעמד ולעבור בסדר את היום. סידרתי לי חלוקה של עבודה ולמידה כך שאוכל לעשות היום את הדברים שדורשים פחות מאמץ ולנוח קצת, ולא נכנעתי לכוח ששואב אותי להתאבנות. - קניתי לחתולה שלי שק אוכל חדש ותמיד מצרפים לה צעצוע וחטיף כצ'ופר. לרוב היא לא מתלהבת במיוחד, אבל הפעם היא כל כך שמחה לצעצוע החדש, קיפצה ברחבי הבית ונהנתה לשחק בכזו חדווה. כיף לי שהיא שמרה על כמה מאפייני גוריות שכאלה, למרות שהיא כבר לא גורה. - ישבתי קצת עם שתי חברות אחרי אחד המבחנים והיה לי נחמד. איכשהו השיחה הצליחה לשחק ולזוז על הצירים של מצחיקה-רצינית, קרובה-כללית, קלילה-כבדה באופן שנעם לי. אה, וגם הצלחתי לעצור ולחשוב על דברים לעץ, למרות שלא מאוד שמח לי היום. אני שמחה על היכולת להיות גם עצובה וגם לזכור שלא היה ככה כל השבוע. נעמה.

לקרוא אותך לא שקשה .שאת מצליחה לראות מעבר וכן גם להיות בקושי זה גבורה זה אומץ זה לא פשוט בכלל. והיום טוב לי הצלחתי לצאת מהסערה יותר מחוזקת מבינה מצליחה זה מרגיש נעים לדעת שאפשר. גם הבנתי המון דברים על המורכבות שלי ואיך אני מקבלת אותה . יש הרבה עבודה . אודי חושבת שהבנתי את רעיון החמלה ..עובדת על זה . שולחת כוחות ופריחה לעץ הנפלא הזה ולכולן

היי נעמה יקרה(או נעמונת נפלאה) רואה שקשה לך ובאתי לתת תגבורת. אצלי קורים דברים טובים ואני במצב רוח טוב. יש שינויים חיצוניים ופנימיים בהתאמה..... פנימיים-הצלחתי להכניס לבוקר שלי צחצוח שיניים ואיפור קל.....זה עושה שינוי ממש טוב. וגם-מצליחה יותר לשמור בתזונה ויש כבר מעט תוצאות..... חיצוניים- יש אופק לזוגיות לא מזיקה. אני אומרת ממש בזהירות.מחר ניפגש לראשונה מתרגשת מאודדדד. וגם- הצעת עבודה חדשה! בתחום הטיפולי. מחמאה מהבוסית הקשוחה שלי על הקבוצות שהעברתי בשבת ונגעו במטופלים שלי מאוד!;)) ואחרון- הצלחתי לעשות ביום שני משהו שדחיתי אינספור פעמים. אביב יקרה- הזדמנות לאמר שלום. מה שלומך? שמחתי לשמוע שהסערה עברה. את בליבי הילה

ההודעה שלך מאוד שמחה אותי.. ממה שהספקתי "להכיר" אותך כאן בפורום יש לך יכולת "לגעת" ולהצליח לטפל באנשים...אני עדיין נושאת עימי בראש (וכמובן גם בלב) את ההודעה שכתבת לי כשהתלבטתי לגבי המטפלת... ובהצלחה רבה עם הבחור , אני חושבת שמאוד מגיע לך..

הי נעמה, וכולן רציתי לכתוב בהמשך לנושא של קביעות אובייקט שהופיע פה ושם לאחרונה, ולא הצלחתי עדיין בדיוק להתנסח, בסוף בחרתי להתייחס כאן, בעץ השמח, הקבוע שלנו...:) העץ הזה שאני אוהבת אבל גם קשה לי לכתוב בו באופן עקבי, אולי אני לא יודעת מה לעשות עם הגזע היציב הזה, שלא נכנע לרוחות. אז אני כאילו חגה מסביבו, הולכת וחוזרת, תוהה. ככה אולי בטיפול, ככה עם אנשים בכלל, אולי יש בזה משהו משותף לכמה מאיתנו, באופן כזה או אחר. ואולי הקביעות אובייקט יכולה לאפשר בסוף איזו התקיימות, התיישרות. יש משהו גם מפחיד במשהו קבוע ויציב, יש איזה רצון לטלטל אותו, את העץ הזה, אולי כמו את העץ המתאפק מהסיפור שפעם שיתפתי פה. שייכנע כבר. הוא לא ייכנע. נכון , נעמה? ימשיך להיות כאן. כל שבוע עם ענפים קצת שונים, עם הכפכפים ההולנדיות והריקוד שבמבי תבחר, בהתאם למצב הרוח ומזג האוויר, אבל ישאר כאן. חשבתי גם על שיר ישן שפתאום שמעתי במקרה לאחרונה, "חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע..." וגם, איך אפשר שלא: https://www.youtube.com/watch?v=wccsj712fgs מקווה שזה מתאים לעץ השמח. גילת

היי, אין לי כוח היום למצוא מילים (קראתי את כולכן, בנות. תמיד נעים כל כך שאתן מצטרפות, תודה), אבל הייתי חייבת: שני יסודות / זלדה: הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל איך אפשר לעבר את החיים הנוראים האלה בלי שמץ של טרוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חרות בגאוה עתיקה וקודרת. לו יכלתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל. הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טרוף שיש בו חרות שיש בו דמיון שיש בו רוחניות אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין. (מקווה שניקוד יעבור בשלום בהודעה. השיר הזה מרגש כל כך.) נעמה.

:) ...והעץ השמח יושב לו בנחת , רגל על רגל .. מניע קלות את הכפכפים ההולנדיים שלרגליו... נח.. פשוט יושב נינוח ונח.. מקשיב לקולות הציפורים שמתעופפות.. מריח את הדשא הרטוב.. מביט למרום ורואה את הכחול העמוק.. מצמצם עיניו ומתמקד בקרן שמש שמרצדת מול עיניו.. נח העץ השמח ונושם מלא ריאותיו אויר נקי :) במבי.

ראיתי קודם וחוייכתי שמחתי שטוב לך שנעים שיש ציפייה ותקווה . תודה שאת חושבת עלי

אבל קשה לי...

עם ענף משלך למרות שקשה את רואה כמה זה נפלא ויש בך את הרצון להיות זאת תקווה ..נפלא

למה קורה שבהתבגרות המינית יש אנשים שהנושא של להכיל את המיניות באישיות ולקבל אותה בעצמם עובר להם יחסית בקלות וטבעיות ואצל אחרים הדחפים המיניים מאיימים על הזהות הקודמת שהכירו בעצמם ומרגישים זרים לאישיות וכאילו משהו שפולש מהגוף לתוך החיים בלי שרוצים אותו ובלי שיודעים איך להתמודד עם זה ואז הבן אדם מפתח תסביך. מה הסיבה להבדלים? אני למשל כילדה הכחשתי תלות וצרכים ולמדתי לסמוך רק על עצמי ולשאוף להסתדר לבד. וכשהופיעו הדחפים המיניים כאילו היוו צורך בגוף שהמימוש שלו מחייב ליצור קשר ביחד עם עוד אנשים ולא לבד. ושנאתי שכאילו הופיעו צרכים ודחפים שהרגשתי לא בשליטתי שלי ולא בחירה שלי. כאילו נכפה עליי מצו ביולוגי. זר לעצמי שלי כמו שתפסתי אותו עד אז ולא רצוי. למה זה הרגיש ככה? למה יש אנשים שמקבלים את הצרכים ודחפים של עצמם כדבר טבעי בקלות ואחרים חווים מזה משבר? אפשר תשובה משכילה שבאמת תסביר מה גורם להבדלים? נגיד אם הייתי אם לתינוק/ילד עכשיו אז איך אמורה לטפל בו כך שבבגרותו יקבל את הצרכים והדחפים כחלק מעצמו בטבעיות ויהנה מהם ולא יהיה במאבק נגד עצמו, התפצלות בין גוף-נפש, פחד והכחשת צרכים, תסביכים..?

מה זה אומר שהמטופל מנסה להרוג את הקשר עם המטפל.. להשמיד את התלות, הקשר...?

להיות, ובכלל מהחיים הדפוקים האלו. אודי, אתה כנראה לא תסכים איתי, תגיד שזו תפיסה של הכל או כלום... אבל אני כבר לא יכולה יותר, אני יודעת להגיד לעצמי שניסיתי והשתדלתי וזה היה אמיתי. אין לי כוח, לא לנסות, לא להאמין, לא כלום. אני סיימתי עם החיים הדפוקים האלו. לא רואה שום טעם לנסות להמשיך, הרי בכל מקרה הכל שוב ושוב נהרס. כנראה שלא באמת אפשר לשנות ומה שדפוק נשאר דפוק. לא מאימינה ולא מקווה יותר. הכל רע ואין בכלל סיכוי לשנות או לנסות משו אחר. אולי בשלג היה כיף, אבל זו כנרהא אשליה, והאמת אני מתקשה לזכור את זה כבר. אולי בדמיון יכול להיות טוב, במציאות כנראה שלא, לפחות לא בנוגע לחיים הדפוקים שלי. ואתמול אצלה, לא רציתי לצאת מהמיטה, לא היה לי כוח, התקשרתי לפני ואמרתי לה שאין לי כוח לבוא, בסוף צהלחתי לצאת מהמיטה, בלי להתארגן בכלל, כל הפגישה אמרתי לה שאי ןלי כלום לכלום ואני לא רוצה יותר לחיות.. אני מניחה שהיא דאגה ואולי קצת נבהלה ממה שאמרתי ובסוף כשאמרתי שאין לי אפילו כוח לקום ולצאת היא שאלה אם אני רוצה שהיא תתן לי יד...וגם יבקשה שאתקשר אליה היום בבוקר, ובשיחה דאגה שלא אהיה לבד בהמשך היופ. זה לא משנה, אני לא אפגע בעצמי כי אני פחדנית, אבל מבחינתי זה נגמר. אני "אזרום" עם מה שאני חייבת ומבחוץ גם ככה אני מעמידה פנים, אז הכל ימשיך כאילו כרגיל. ותודה נעמה והילה על התגובות שלכן. במבי, צודקת התבלבלתי עם האזעקות. אני שמחה שצחקת (בשבילך, כי אני רק רוצה לא להיות יותר), אני כנראה לא במצב הזה כרגע ובכלל ואני לא במקום של לנסות לפרש את ההודעה של שמלי. יכול להיות שהיא התכוונה לכל מיני דברים ויכול להיות שלא. גם לא ככ אכפת לי. אולי זה אומר משו לגביי ואולי לא.. לא יודעת.

שהיום כבר טוב יותר . שחזרה האמונה והתקווה שאפשר ומותר את יודעת אני תמיד משווה לזר שושנים יפה אםר להנות מהריח מהצבע ואפשר להדקר מהקוצים צריך להזהר . ולפעמים פרח אחד נובל על מה נסתכל . זה הכל ביחד משולב . שולחת כוחות ותקווה ויד ביחד זה קל יותר . אל תוותרי מאמינה בך

אין לי אמונה וגם לא תקווה.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"... גם "חיים דפוקים" (ואת ההגדרה הזו את אמרת) - אפשר לשנות ולתקן.. את לא חושבת?

אני הפסקתי להאמין. לא מקווה ומצפה לשום דבר. זה הרי לא משנה מה אעשה.מרגישה שאני את שלי עשיתי בעולם הזה, וזהו נגמר לי הכוח לנסות ולשנות ובכלל לעשות משהו. הולכת לעבודה כי חייבת, אבל אם לא היו לי הורים הייתי פוגעת בעצמי.

תודה חנה יקרה

להזכירך, קיבלתי ממך כמה הודעות שהגיעו אליי למייל שאודי בחר לא לעלות... הבנתי שלא משנה מה אגיד לך התגובות שלך לא ישתנו, לכן הפסקתי להתייחס. אני לא עוסקת בניחושים מי זה הסמיילי שהגיב לי ובטח כשמגיבים לי בציניות. אני ממש לא במצב רוח לזה. רק אגיד שלא התכוונתי להעליב אותך.

כמה אפשר? באמת אני שואלת. עד מתי? תסכים איתי שיש דברים שאתה יכול לנסות ולנסות ואם זה לא הולך צריך להרפות. כרנאה שלא כל דבר אפשרי בחיים. אולי לזה אני מתכוונת. פשוט להרפות, לא לנסות ולא לקוות.. אני אמיתית עם עצמי וידועת שניסיתי ורציתי.. אבל.. כנראה שמשיהו אחר מחליט כאן בעולפ

אודי, ממשיכה את המנוחה כאן נשענת על אילן גבוה.... הילה

שוקו חם ושמיכה שיהיה נעים יותר לנוח

שלום לא בטוחה אם קשור לכאן.. אתחיל- אני וחבר שלי ביחד שנתיים וגם גרים ביחד. לפעמים היחסים שלנו לא משהו. לפעמים החבר שלי מאבד את הדעת לדעתי.. לחוץ ועצבני. כבר פעמיים שחנק אותי בעבר. והשבוע בפעם השלישית. הוא יודע שזה לא בסדר והוא אומר שרוצה לשנות את זה והוא מבטיח. והוא רוצה להישאר איתי. אני הלכתי ואני לא בסביבתו מאז המקרה השבוע. שבוע הבא אנחנו אמורים לחתום חוזה חדש על דירה. אמרתי לו שיעזוב את זה ושזה לא יקרה. לדעתי הוא לא אמר למשכירים שאנחנו יורדים מהעניין. העניין הוא שדי הייתי בטוחה שזהו ושאני לא אחזור יותר.. אבל אז הוא אמר שהוא מבטיח לטפל בבעיה שלו בכל דרך. שאלתי.. מה כדאי לעשות? לא סיפרתי לאנשים מעולם על הקטע הזה. אני לא יודעת אם להאמין לו אני צריכה להיות ממש בטוחה שהוא יטפל בעניין. אבל באיזה דרכים אפשר? הוא רק אמר "כל דרך" אבל אני רוצה שיחליט על מעשה ויגיד לי איך הוא פותר את העניין. אז איך הוא יכול לפתור את זה, גם בלי קשר אלי? וגם מה לי כדאי לעשות? תודה וסליחה אם זה לא קשור לכאן או לא מתאים

נעמה היי,מה שלומך? (לשאול אותך היי נעמונת איך את מרגישה,בלחישה כדי שלא תובכי) לילה רך, שלך, הילה

היי הילה יקרה, תודה על הושטת היד. איכשהו אתמול בערב משהו קצת פירק אותי, אולי דברים שכתבתי כאן, אולי דברים שהיו בלי קשר, אבל עבר עליי לילה קצת קשה. היום אני מנסה להתאזן שוב, תוך כדי למידה למבחן, כמה שאפשר. בהמשך עוד אשוב הנה כדי לטוע את העץ השמח. בינתיים מקווה ללילה טוב ומלא שינה שעוטפת ברכות. מקווה שעבר עלייך יום טוב, נעמה.