פורום פסיכולוגיה קלינית

נדלקתי על מישהו שרצה לשכב איתי אבל לא רציתי 'להזדיין'. רציתי אהבה. אבל הוא לא טיפוס שיכול להבטיח אהבה ארוכת טווח. הרגשתי איך בטוח הוא ישבור וינפץ לי את הלב לאלף רסיסים אם אני ארשה לעצמי לאפשר לו להתקרב ולגעת. לא יכולתי. לא איפשרתי לו. אבל בתכלס מי כן יכול להבטיח אהבה לנצח? לספק כזה בטחון? אף אחד. אני לא מבינה אנשים קלילים שזורמים ונהנים ככה מהיכרות להיכרות.. הנפש שלי ככ מחפשת את המשען הבטוח שלא יאכזב. אבל אין דבר כזה. אני לא יכולה לצפות לדבר כזה. פשוט לא בא לי למות מכאב שוב מהטראומת נטישה הזאת . רק מהמחשבה על זה אני כבר דומעת. מה לא מספיק טוב בי? מה חסר? למה זה מרגיש שמשהו בי חסר ולכן אי אפשר יהיה לאהוב אותי באמת? אני יכולה לזייף אהבה. אבל אני רוצה את הדבר האמיתי. אני רוצה להרגיש אותה באמת. לא לשחק כמו דמות בסרט איזה תפקיד שיראה משכנע בכאילו. להרגיש באמת. תשוקה ואהבה. אמיתיים. זה לא קורה במציאות. יכול להתחשק לי בפנטזיה/ בדימיון. אבל במציאות נכבה ונחסם. איך משנים את זה? אולי אני אכנס לתפקיד ואשחק וזהו. אעמיד פנים שאני כל מה שאני לא. לפחות זה יהיה סוג של שינוי, על פניו. כמו שחקנית בהוליווד. אני אכנס לדמות. מי צריך 'אהבה אמיתית'. אני אשחק כאילו טוב לי וכאילו אני משתחררת. כבר עשיתי את זה פעם. אני ארמה את עצמי ואת העולם. כל העולם במה. מי אמר שחייב להרגיש את זה באמת.. אם המשחק יהיה מספיק טוב אולי גם אני אשתכנע בסוף. כדאי לי? זה לא ינכר אותי מעצמי עוד יותר? כבר אין לי מושג מה עדיף. אותנטיות שבמהלכה אני תקועה או זיוף שבאמצעותו אני נעה. מקסימום אני אגעל ואקיא אחרי. גם ככה אני כבר מקיאה כל הזמן אז מה זה כבר משנה. הכל כבר גועל ממילא אצלי בנשמה.

היי מימה, לפי התפיסה שלי התקרבות פיזית אמיתית באה יחד עם התקרבות רגשית ובשביל אהבה אמיתית ולא רק גופנית צריך את היכולת להתקרב לאדם אחר מבחינה רגשית ולסמוך עליו. את חייבת שיהיה לך את זה. ואם אין זאת עם אנשים שאת מכירה. כדאי שתעשי זאת בטיפול. את ממש לא צריכה להעמיד פנים, או להרגיש שכולך גועל - שזו תפיסה סוביקטיבית שלך! כל אדם נולד עם רצון ויכולת לאהוב ולהיאהב. יש כאלה שאצלם זה יותר קשה..נו אז מה..

היי לכן.... קראתי מה שכתבתן בעץ שפתחתי יש לי..... חשבתי עד עכשיו שאני יצליח להשיב אבל לא הצלחתי.... חרדה רודפת חרדה ואני עושה הכל כדי להמשיך ולתפקד עבודה תרופות טיפול ילדים...... יכול להיות שיש גם דלקת קבעתי תור לרופא למחר בבוקר קראתי כל מה שכתבתן בעץ שפתחתי בתשומת לב...... קשה לי לאחרונה לקרוא אתכן......את כולכן....... מצטערת..... אני אוהבת אתכן...... וכשאוכל בהמשך אגיב אליכן ואקרא את שכתבתן..... לילה שקט הילה

אהבה, חמלה, חום, חיבוק, לטיפה, גאווה, סבלנות, הערכה, קירבה, אמונה ועוד אהבה. וה"מתי ואיך שמתאים לך" של אודי, יודעת על מה אני מדברת? :) נעמה.

סליחה ששואלת אבל רוצה לדעת כדי להתכונן

היא שאלה אם אני יכולה לשנות את השעה שלנו... וזה לא ככ נוח לי, אבל זה לא יוצא לי על עבודה או משהו.. אמרתי לה הכל ורק על זה דיברנו עכשיו, אבל זה לא משנה מה אגיד כי בסוף אני לא יכולה לומר לה שום דבר, אלא רק כן. לא יכולה לסרב לה. היא אמרה שגם לה קשה עם המצב הזה. אמרתי לה שתפסיק לשנות לי דברים, היא אל הסכימה לומר לי למה היא צריכה להזיז, וכנראה שבצדק. בהתחלה היתי לא נחמדה ואמרתי לה שאם היא לא אורמת לי למה אני לא אענה לה תשובה. אמרתי לה ג שאם אגיד לה לא היא תכעס עליי, היא כמובן ואני מאמינה לה גם, אמרה שהיא לא תכעס ובכל זאת קשה לי עם זה ולא באמת מסוגלת לחשוב שהיא לא תכעס עליי. והדיון הזה הוא תיאורטי כי התשובה שלי בכל אופן תהיה כן, למרות שהיא אמרה שנדבר על זה ונחשוב ביחד... ואני בכלל רציתי לומר לה היום שאני אוהבת אותה ומה שקרה היה הפוך לגמרי.

אודי, כשאני אלמד לסמוך אז נראה לי שהטיפול יגיע סוף סוף לסיומו... הלוואי וזה היה כזה פשוט. נ.ב. נראה לך שאני אחליף אותו??? רק המחשבה על כך גורמת לי להיות ירוקה מקנאה. הוא שלי!!! אני לא "נותנת" אותו!!! נטע.

אתה מאמין שבעקבות פסיכואנליזה 5 פעמים בשבוע במשך כמה שנים באמת מתחוללים שינויים פנימיים מרחיקי לכת ? :(( אתה יודע אודי ? אני כבר סקפטית :(( אני אצל אמא צביה מיוני 2009. בתחילה כטיפול חד שבועי שעבר מהר מאוד לפעמיים בשבוע, ומאוקטובר 2009 עבר לפסיכואנליזה של 3 פעמים בשבוע. כעבור שנה זה הפך ל 4 פעמים בשבוע ומאז אוקטובר 2011 אנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע.. כן.. יש שינויים.. בעיקר בעבודה.. אני עובדת היום במס' מקומות, מרגישה סיפוק , מרגישה שנותנת ביטוי ליכולות השונות שלי.. העבודות הללו מלוות בלא מעט כבוד.. וכן.. גם התגמול הכספי מאפשר לא מעט.. אבל.. :((( עדיין, מגיעה אליה כל כך הרבה פעמים מפורקת לחלוטין.. צוחקת/בוכה/צוחקת/בוכה ..כך ללא הפסקה.. ואתה יודע אודי ? אמא צביה בד"כ שותקת בזמנים הללו, ואז קורה משהו כזה ש... ? אי אפשר להסביר.. משהו כזה.. כמו חצי שינה/חצי עירות כזו? לא יודעת להסביר.. אבל ההרגשה מאוד נעימה.. אני מרגישה כאילו אמא צביה חיברה כזה בדבק את כל ה ??? ואז אני הולכת הביתה רגועה, ואירועי היום (?) ולא יודעת מה ?? מפרקים אותי שוב.. ובתקופה האחרונה אני מיגעה אליה כמעט כל יום מפורקת והיא מדביקה.. עד מתי ??? אני מותשת מזה כבר אודי :((( אמרתי לה את זה היום.. אני כבר מותשת מהחיים :((( עד מתי זה יקרה ? למה אני אדם כל כך מפורק ? יש לך איזה הסבר מה קורה איתי אודי ? אתה מאמין בפסיכואנליזה כמשנה שינויים עמוקים ? :(((

איך מטפל מבדיל בין רצון שיש לתסכל אצל המטופל לבין צורך שיש למלא? למה נדמה לכם שאתם יכולים לדעת יותר טוב מהמטופל עצמו מתי נכון להיענות ומתי לתסכל? מתי זה משרת את טובת המטופל ומתי לא? ואיך פסיכולוגים בכלל תופסים את 'טובת המטופל'? אשמח להחכים. לי אין ספק בגלל שהפסיכולוגית לא הייתה מכווננת לטובתי כלל וכלל. גם אם היה נדמה לה שכן. ממש לא.

איזה אסוציאציה היא מעוררת בכם? בי המילה מטפל עוררה אסוציאציות חיוביות עד אשר התנסיתי בטיפול ומאז המילה 'מטפל' מעוררת בי בחילה ורצון להקיא

וכשהתחלתי וכולן כאן התייחסו למטפל ואני בכלל לא יכולתי לומר מטפלת אלא רק פסיוכלוגית. גם היום עוד קשה לי. כאן עוד בסדר יחסית אבל ליד חברות נניח שיודעות שהולכת לטיפול אומר פסיכולוגית. ומה זה מעורר בי? מטפלת שמטפלת בתינוקות.. לכן זה לא ככ נעים לי מצד אחד מצד שני אולי זקוקה לזה.

אז דעתי בקשר לגבולות, לכל מטפל ומטופל דרכים שונות לגבולות, למדתי שאין להשוות!!!!!! הכל לפי צורך, גישות שונות ועוד. ובכלל גם זמנים שונים משנים גבולות וחוזים..אפילו באותו טיפול משנים את הגבולות..הכל לפי הצורך, אבל מה שבטוח אין להשוות!!!!!!!!!! והכל לפי המטפל והמטופל. אז תפסיקו לנסות בכלל להשוות, כי אין טעם. דוגמא ממני, פעם היה אסור חיבוק, מגע לא היה בכלל אבל היה מותר ליצור קשר 24/7 היום הפוך... יש חיבוק בסוף פגישה כי זה מתאים להיום...אי אפשר ליצור קשר, אפשר עדיין אך מאוד מוגבל למקרי חרום ובכלל לא בלילה וזה קשה אבל אולי מתאים לא יודעת....במילא מרגישה שנגמר.........הכל משתנה, אף פעם אל תשוו!!!!!! אז רחל, לא כתבתי לך כלום על גבולות שלך, כי הטיפול שלך, הצורך שלך והמטפל שלך...יש לו את השיטות שלו, לך יש את הצרכים שלך ונפגשים באמצע ואם לא הולך ממשיכים הלאה למרות שממש ממש קשה. מ. אודי? לא יודעת מה אני רוצה....

ההודעה הקודמת שנשמעת אופטימית..אני כלל לא אופטימית כי אני לא רואה שנמצא זמן. היא לא מקבלת כל יום רק שלוש פעמים בשבוע, עכשיו פעם אחת יורדת בגלל השעה שלי שנלקחה ואין שעה אחרת פנויה..נשארו יומיים מתוכם יום אחד לבני יש טיפול חשוב בשעות שהיא מקבלת, נשאר יום אחד והוא שישי, בשישי אני לא יכולה אף פעם כי זה יום של עבודה שלי ואחר כך מאוחר כי כבר שבת :( אז...הלכו הימים ואין מוצא! אז כבר לא כל כך בטוחה שנמצא ושוב רצון עז לעזוב...אבקש בשבוע הבא בפגישה לעשות פגישת פרידה...אחר כך פסח ולא נפגש וכשנגמר החג היא טסה לחו"ל, אז רק שבוע הבא נשאר ותהיה כנראה פגישה אחרונה, בנתיים לא שולחת לה הודעה על כך כי אי אפשר לצור קשר רק במקרי חרום :( אז זהו, אם אחליט שזה מקרה חרום אודיע לה לפני הפגישה הבאה שזו פגישה אחרונה....עצוב אבל לא נראה לי מוצא אחר.

כאילו צריכה להיות התארגנות מחדש ויצירת רצונות וחלומות חדשים לא? אבל זה לא קורה לי.. ההרגשה בשחזור בטיפול הייתה שרצחו אותי ושברו לי את התקווה. חוסר אונים מוחלט ותלות באחר שאכזב ולא הגיע... אז מה אני צריכה לעשות עכשיו על רקע שחזור רגשי שכזה? זה בריא להאמין ולסמוך? להתאהב להחשף?זה נראה כאילו כלום בעולם הזה לא מחזיק ולא יחזיק לאורך זמן. הכל משתנה. אז איך אפשר לסמוך ככה? האם הפתרון הוא פשוט להרשות לעצמי לחיות ולחוות בהווה ולסמוך על עצמי שעם מה שלא יבוא אני כבר אדע להתמודד? לא לחפש קביעות ויציבות בכלום כי אין כזאת?

אתמאול ניסיתי להתעמט עים אחד הפוגעים שלי הוא האשים אותי השפיל והגרוע מכל שוב פגע בי בצורה קשה מאוד מאתמאול מרגישה ניתוקים רעידות קושי לנשום מרגישה כמו זומבי מרגישה שעמדת להתמוטט מפחיד לי גם כאן מרגישה מפחיד ולבד אבל כותבת כי זה המקום היחד שיש לי לפרוק בו

מצטערת לשמוע בא לך להסביר יותר במה מדובר? מקווה שפריקה פה עוזרת להרגיש פחות לבד עם ההרגשה הקשה שאת חווה עכשיו

איתך ולידך.

אודי יקר, אתה חושב שבגלל שלא שמרו עליי, בגלל שלא הכילו, הבינו אותי...וכו וכו.. אז לא משנה מה המטפל שלי יעשה- אני אחווה את זה כלא שומר, לא מבין ולא מכיל?... (חוץ מזה, שעכשיו אובייקטיבית הוא באמת לא...והכל משתנה...ואני כן מוכנה להתחייב ללא לפגוע בעצמי. אף פעם לא פגעתי או הכאבתי... אבל אני שואלת באופן כללי לחוויה שלי הרבה זמן..) רחל.

בטח אודי יאמר שזו השלכה של דמות עבר... אני יודעת שגם אני מרגישה כך כלפי המטפלת שהיא לא שומרת ולא מבינה ולא מכילה ושיש לה מיליון דברים אחרים על פני... אבל זה באמת כך. היא לא מבינה דברים שאני מנסה להסביר היא לא מכילה את הכאב אלא מתעלמת...

גם הדברים שלי, וגם המקום שנמצאת בו עם המטפל שלי... תודה לכולן על התגובות, גם אם הן שונות כל כך.. התגובות שונות כל כך כי כל אחת חווה וחוותה טיפול באופן אחר, כי כל אחת מפרשת ורואה את הדברים שלי אחרת... אביב, אני נלחמתי. לא יודעת אם מספיק. אבל נלחמתי. המון. הגעתי לפגישות שבוע אחרי שבוע כשאני עם חרדה מטורפת לראות אותו, מזה שהוא רואה אותי ואת כל מה שעברתי בחיים שלי. הראשון והיחיד שראה. שיודע. היה לי תמיד קשה להגיע, והייתי כותבת שמפחדת להגיע, ומשנה את הדעות שלי, אבל תמיד הייתי מגיעה בסוף. הייתי יושבת עם הגב אליו במשך שנה שלמה כי לא הייתי מסוגלת שיראה אותי. והתחלתי להיות מולו בחצי שנה האחרונה, לראות את המבט המכיל לפעמים וגם הריק לפעמים... והייתי מפרגנת לו, כותבת ואומרת לו גם בפגישות כמה הוא מדהים, כמה אוהבת ומעריכה, כמה טוב לי שאיתו, בייחוד אחרי פגישות משמעותיות, ובייחוד אחרי שהייתי משגעת קצת...כמה שמחה שהוא איתי. אבל כנראה שזה לא נראה בתוך הסערות שליוו את הטיפול את הטיפול.. ומצד שני, כן, שירה ומימה..אני מרגישה שיש פה בעיה. בעיה גדולה. וגם זה שמכירה כמה אנשים שאצלו בטיפול, ויודעת איך הוא ספציפית מתנהג מולם וכן מאפשר דברים שלא מאפשר לי - וזה כואב... זה לא סתם עוד מטפל של נטע פה... וזה לא רק לאפשר עוד פגישה או עוד טלפון - זאת תחושה קשה, שהוא לא מבין, לא רגיש אליי ולא מכיל את מה שאני עוברת!! ואם אני משתיקה את כל הקולות סביבי, כמו שהילה הציעה, הקול הפנימי אומר לעזוב. כי קשר עם גברים תמיד היה מפחיד עבורי, וזה כבר חלק שלי בלבד, אבל גם ובייחוד עם התנאים ועם ההתנהלות שלו מולי. אין שם רגש אליי, אהבה, הערכה, התייחסות למילים שלי, למה עובר עליי, ניסיון למצוא משהו אחר שיכול להחזיק אותי אם הוא לא מוכן להיפגש איתי פעמיים בשבוע או שנדבר בטלפון בנוסף לפגישה אחת...אמרתי לו "בוא נדבר, נמצא פתרון לשנינו, מתוך הסתכלות על שנינו, לא רק על צד אחד", והוא בתגובה ענה שלא. ונקבע פגישת סיום, שגם אותה הוא דחה וכבר שבועיים לא נפגשנו, עד שכתבתי לו ששבר אותי. שיקבע לנו זמן לפגישה אחרונה. מישהי, מטפלת מדהימה ומיוחדת שמכירה אמרה לי שבוע שעבר: "בבקשה, אל תרגישי אשמה על הטיפול הזה, על זה שהיית נזקקת מידיי, שהיית מבולבלת והתקרבת והתרחקת, שהיית חסרת אמון - בדיוק בגלל זה באת אליו לטיפול.." ואני רוצה להרגיש את זה..קצת. אני לא יודעת מה יהיה בפגישה הזאת האחרונה או שלא אחרונה... אבל אני רוצה ללכת. אני מפחדת. פחד מוות. מהפגישה הזאת. אבל הולכת. יכולה להתחיל לבכות כל רגע ובכל זמן נתון שחושבת על זה, מפחדת ממה יהיה, מה יגיד, מה ארגיש, פגישה קודמת ברחתי באמצע הפגישה בוכה.. מפחדת להיות בחוויה הזאת שהוא התייאש ממני, שהוא לא יכול עם זה שמתקשה לתת אמון, שהוא עומד מולי ואומר לי "אני עוזב, אנחנו עוזבים". אני פשוט מפחדת. תודה לכולן, אין לי מושג איך הייתי עוברת את זה בלעדיכן, מעריכה המון, רחל.

רחל היקרה, המטפלת שלי אמרה לי פעם שאמפתיה היא היכולת להבין את האחר, ללא מחויבות להיענות רצונותיו. פסיכולוג מחויב לאמפתיה אך לא לסיפוק צרכים ואני כותבת לך זאת בכאב, כי לי המטפלת אמרה ובאלו המילים: "את בטח מתארת לעצמך. שיש לי עוד עיסוקים ועבודה וחיים פרטיים פרט ללענות לך למייל" והרגשתי ממש דחוייה. כך שאני מבינה אותך!! רחל, אני עדיין מאמינה שיש לך מטפל מעולה! שחושב קודם כל עלייך!!! תחזרי אליו לטיפול...

רחל הי, אודי הציע, שייתכן והנפש שלך מבקשת וזקוקה למשהו נוסף.. משהו שהמטפל שלך לא יכול/מסוגל להיענות לו, וממקום של נטילת אחריות הציע לך סיום ופרידה מהטיפול המוגבל הזה,בכדי שתאפשרי לנפש שלך את מה שהיא זקוקה לו.. משהו שבפסיכואנליזה שמתרחשת 3-5 פעמים בשבוע, מתאפשר... רוצה לשתף אותך, אני הגעתי לאמא צביה במסגרת טיפול רגיל של פעם בשבוע. אמא צביה זיהתה את הצרכים שהנפש שלי זקוקה להם, עברנו לפעמיים , שלוש ,ארבע, ומאוקטובר 2011 אנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע.. אני קוראת את הודעותייך הכואבות... רואה בדמיוני ילדה קטנה שנצמדת לאבא ומבקשת יד.. ומבקשת מאבא :"אבא, תהיה איתי קצת יותר" ואבא , מסיבותיו הוא, איננו מסוגל/יכול.. ואומר זאת באופן הכי גלוי ואמיתי.. אומר.. ילדתי..אני מוגבל, הבקשה שלך לגיטימית לחלוטין. אני ! לא יכול להיענות לכך מפאת מוגבלותי... וואאוו..באמת קשה... את יודעת מה רחל ? אולי תמחקי את כל מה שאמרתי עד עכשיו, ורק אשב לידך.. איתך-במבי.

התגובה שכתבתי לך טרם הועלתה אך נראה לי שהתבלבלתי קצת שכתבתי אותה התכוונתי שאמפתיה היא היכולת להבין את רצונות האחר בלי חובה להיענות להם אם הסברת למטפל והוא עדיין מתעקש שלא לאפשר קשר תנסי להבין מולו מדוע הוא סבור כך בכנות, אני מתרשמת שיש לך מטפל טוב שרואה את טובתך כ-נגד עיניו. ולדעתי טוב שלא יוצרים קשר, זה מחזק את יכולת ההתמודדות שלנו ולא יוצר תלות מזיקה אבל אז מקשה קצת על אודי :-) והרי כתבת שיש לך קושי שלא תמיד הוא עונה או עונה ממש בקצרה ואז לא ברורה כוונתו. לא חבל על האנרגיה שמבזבזים על כך? זה יכול לתסכל.

אישית לא הייתי הולכת למטפל גבר (סליחה אודי ) אין לך מה להתנצל ולא להרגיש אשמה . כשאמרתי לך להלחם זה בדיוק מה שהתכוונתי . מכוון ולא מכירה אותך או את הטיפול אמרתי תילחמי . את היית כותבת שלא ניפגשתם ולא הלכת אז לא הבנתי .יקרה זה בסדר חמש שנים שתקתי ברחתי עדין עושה את זה . נו באמת זה מפליא אותך אחרי מה שעברנו . אם את מרגישה שנכון לך לעבור למישהו אחר תעשי את זה כשזה במודע זה לא בריחה זה גבורה סגרי את הטיפול ותמשיכי אלהה. כן כשמכירים אחרים שאצלו זה בעייה כי לכל אחד הוא היתנהג אחרת בגלל אופי המטופל וסוג הטיפול . תיפגשו ותיראי בלי כעס בלי אשמה אם לא מתאים כשסוגרים יפה ניתן לחזור אם יהיה נכון לך .אני איתך

מה נכון, מה טוב, מה אני רוצה... להילחם, להמשיך הלאה... לא יודעת... ימים יגידו.. רחל.

אני אחרי יום ארוך, מאוחר ואין לי הרבה מילים, וקצת הסתבכתי בניסיון להחליט איפה ואיך לכתוב לך, אבל אחרי כל הסייגים האלו אכתוב: רציתי לומר לך שאני לא יודעת כאן, מהצד, מה בדיוק קורה לך ולכם בטיפול. רק לומר שאני רואה את התנועה והשינוי שלך והם מרגשים אותי. והם כוח שנשאר איתך לא משנה לאן המציאות החיצונית להם ממשיכה, כי הניסיונות האמיצים האלה הם משהו שהשגת ונשאר איתך. רואה אותך ומעריכה מכל הלב. נעמה.

מצטערת שיצא שכאילו ניתחתי אותך לא התכוונתי שזה יצא ככה וזה ברח לי באמצע . והכי חשוב כל מה שכתבתי לך היה מהמבט שלי מהעיניים שלי והנסיון שלי שלא בהכרח נכון לך . ולהאמין בו התכוונתי שלהאמין ולבטוח שהוא שם עבורך כי ככ קשה לנו לבטוח ואנחנו עושים הכל כדי להוכיח שהוא לא שם כדי לעזור . חיבוק גדול כואב לי ככ שקשה לך עכשיו שתקופה לא מזהירה אני באמת איתך ואת באמת חשובה לי . חיבוק עוטף אם נכון לך

אני יודעת, אני יודעת.. אכן, קשה לי להאמין שהוא שם, עבורי, שומר, מגן עליי.. אף אחד לא היה. אף אחד לא שמר כשפגעו בי. והנה, גם הוא. רחל.

כותבת כאן כי רואה שדבריי מסעירים .א )אני שמחה שדבריי מעוררים תגובות ושוני אויי לנו אם כולם יסכימו עם כולם .ותמידד יש לי מה ללמוד ולראות מתגובות אחרות. ב)מטפל הוא לא אלוהים הוא לא קיר .כל מה שאני כותבת הוא מנסיוני שלי מהמקום שלי והשני יכול לקחת או לזרוק ג) סליחה רחל -במקרה של רחל אני רואה את הזמן שהם יחד זה זמן עבודה שיצר קשר . אני קוראת את הגעגוע את הכמיהה וזה קשר טוב . אני רואה את הפחד מהקשר את הרצון אני רואה את הפחד גובר באקטינג אאוט . אני קוראת את ההרס . לא יודעת אם המטפל טוב או לא אני יודעת שרחל נילחמת אבל לא מספיק עבור הקשר.זה אומר להגיע בקביעות לא לבטל להיות בתנאים שנקבעו לאזן תגובות ולתת גם גב חיובי ותודה כי תתפלאו גם המטפל בן אדם ואני קוראת שיכול להיות שהמטפל התעייף קצת מהמשחקים מהרצון להרוס . והעיקר אני לא יודעת והבחירה אצל רחל היא ממש לא חייבת לעשות כדעתי . עצם ההתלבטות מראה לי שיש על מה להלחם ועל מה לעבוד . בהחלט אני מאמינה בקשרים טיפוליים(מימה ) אני גם אחרי ארבע וחצי שנים כמעט הלכתי זה היה כחוט השערה בגלל הגבולות .במקרה שלי מזלי שיש בי את הקול שמבין שרואה שיודע שמאזן ושומר עלי אחרת הייתי כותבת לכם כאן כמה היא נהייתה נוראית ואולי עוזבת את אחד האנשים ואולי היחידי שבאמת שן

כל מה שאת כותבת מראה שאת בטיפול טוב ושאת חווה קשר טיפולי מיטיב ויש לך אמון במטפלת. כיף לך וזכית! זה ממש לא פשוט ליצור קשר טוב עם המטפלת. באמת בורכת, בורכתן שניכן...

הבטחתי לעצמי לא להגיב יותר בנושא הזה של גבולות וטיפולים אבל רק אגיד לך שכן יש לי מזל אבל זה עבודה קשה קשה מאוד והמון המון אמונה ותקווה שזה יצליח . רומא לא נבנתה ביום אחד ותאמיני לי שגם הקשר שלי לא ניבנה ביום אחד . וגם היום יש שם את מי שרוצה להרוס רק למדתי לזהות אותם . מאמינה שגם את והמטפלת שלך תגיעו למקומות נפלאים .תאמיני בך כי מגיע לך

איך מונעים היווצרות של תופעה כזאת?

היי אביב, אני רוצה להתייחס למשפט מסוים שכתבת לרחל וקצת קומם אותי: "הוא ההורה המורה, והוא קובע את הכללים".... אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה אני חולקת עלייך. את הכללים והחוקים, ובכלל את מה שנקרא " החוזה הטיפולי", קובעים ביחד תוך כדי משא ומתן. הטיפול צריך להתאים למטופל ולא המטופל לטיפול. בכלל, אני לא מתה על הגישה של "המטפל הוא ההורה היודע מה טוב למטופל שלו".... אני חושבת שעמוק בתוכנו רק אנחנו באמת יודעים מה טוב עבורנו. הגישה שלך מבטלת אותנו המטופלים ומתייחסת אלינו כאל ילדים חולים שלא יכולים לקבל החלטות עבור עצמם ולא יכולים לסמוך על תחושות הבטן שלהם. ונכון, לפעמים אנחנו טועים אבל לפעמים גם הם (המטפלים) טועים... ויחד מנסים וטועים, לפעמים מצליחים ולפעמים נופלים, ואז קמים ומנסים שוב. נטע.

מבינה שמשהו בנושא הגבולות שאני מדברת עליו מפריע לך . זה בסדר חמישה אנשים שש דעות .אסביר לך . הקשר הטיפולי הוא לא שווה וטוב שכך .גם מורה תלמיד או בוס ועובד או מפקד חייל לא קשרים שווים וטוב שכך . המטפל אולי וגם לא תמיד יתחשב בדעת המטופל מן הסתם תמיד יקשיב לו אבל אני מאוד מקווה שהוא יציב את הגבולות כהורה שדואג . כשילד רוקע ברגליים וצורח עד לב השמים שהוא רוצה משהו .ההורה מקשיב אבל אני מקווה שמציב גבולות באהבה ברכות אבל בנחישות. הגבול מעצבן כואב מתסכל את הילד אבל חשוב לצמיחה לגדילה שלו . ואלי ..הייתה לי הכלה של 24/7היא ממש פיתתה אותי לכתוב לצלצל ועוד לאט לאט ניפתחתי העזתי החלקים כתבו לה מה שרצו .בשלב מסויים זה הפך אובססיבי היא זיהתה אני כמובן שלו . היא שמה גבולות חדים כואבים ברורים . הפגישה חוזרת לחדר !!!. הייתה תקופה שהפגישה עברה למיילים .ובפגישה שתקתי לפעמים פגישות של שבעים דקות מילה לא הוצאתי ואיך שיצאתי שלחתי מייל . לפעמים זועם ותקפן ולא נעים . היה קשה הגבולות החדשים אבל התייצב וקצת נרגע בשלב הזה ביקשתי היא הקשיבה היא זאת שהחליטה . בואי גם נבין אנחנו מדברות על הכלה בן הפגישות זה על חשבון המטפל כי מה זה סמס או מייל או טלפון תכפילי במספר המטופלים ותביני . בנוסף זה תלוי במטפל האם הוא יכול להכיל האם זה לא הופך למטרד. כן אנחנו יכולים בשלבים מסויימים של הטיפול להיות מטרד רציני . נטע אני ילדה אני פצועה אני מוכה וחולה כן באתי לרופא למטפל למורה שיראה לי את הדרך שיטפל בי אין כאן שוויון . אני תמיד יכולה לבחור להשאר או ללכת .אבל אם להשאר אז בראבק בנחישות שהוא טוב עבורי .

שלב המטופל צריך להביא את התחושות שלו את הרצונות והצרכים זאת הקרקע לעבודה ..אבל זה עדין לא שווה . גם את כתבת שהבאת אבל הוא לא תמיד הסכים

היי אביב, זה בסדר לא להסכים. זה בסדר שמה שנכון לי אינו נכון לך וההפך.... אבל את כותבת בכזאת נחרצות לרחל מבלי שאת מכירה אותה ואת הצרכים שלה. אני שורדת גילוי עריות אבל איני ילדה, ואני מסרבת שיתייחסו אליי כאל ילדה שאחרים יודעים מה טוב עבורה. אני לרוב יודעת מה ומי טובים עבורי. את הכללים אנחנו קובעים ביחד תוך הבנה והתחשבות הדדית. כמובן שאם נוצר מצב שבפגישה את שותקת ואז יוצאת וכותבת מייל אז יש כאן בעיה. אבל לא צריך להיבהל מכך. אפשר לעשות שינויים והתאמות. אנחנו סיכמנו שהקשר בין הפגישות "לובש" גוון תמיכתי וכמובן שעל כל מה שאני כותבת מדברים בפגישה. כך הקשר בין הפגישות מעשיר את הפגישות שלנו ואינו פוגע. אגב, לא לכל המטופלים של אותו המטפל יש את אותו "חוזה טיפולי". כך שאיני מאמינה שלכל המטופלים של הפסיכולוג שלי יש זמינות של 24/7. אבל הוא כן זיהה שזה מתאים לי ונכון עבורי. המון פעמים שיש צורך עצום בהכלה וביצירת קשר בין הפגישות אז מוסיפים פגישה. אותי זה מקומם שהמטפל של רחל "מנחית" כללים וחוקים מבלי לספק הסבר נאות ומבלי להקשיב לקול שלה. אצלי (באופן אישי בלבד) זה משחזר את הטראומה, ומותיר אותי עם תחושות קשות מאוד (אבל שוב. מדובר בי ובי בלבד). אין זה מחייב שפגישה נוספת או שיחת טלפון שבועית קבועה, יהפכו את רחל לאובססיבית.... אני מבינה שזה קרה לך, אבל רחל היא אינה את. את מוכרחה לזכור זאת. נטע.

מסכימה עם כל מילה .ואין לי נחרצות שכתבתי לרחל כן עודדתי אותה לא לברוח לא להרים ידיים . ואגב אני כאן כחצי שנה ובחצי שנה הזו רחל מספרת על קושי מול המטפל . וכשמטפל כן מאפשר כתיבת סמסים בן הפגישות בלי להגביל כן יש קשר . כמו שכתבתי לרחל מההתחלה אין מה לעשות השוואות בן הטיפולים .

מה שכתבתי לך ולרחל . זה רק מהמקום שלי מהקושי שלי . תיראי גם את תשובתו של אודי לרחל בנוגע לכללים . שוב מדגישה אני כותבת רק מהמקום שלי תמיד . השאלה היא למה לך זה מפריע ולרחל לא !!!

שמחה בשבילך ומרגישה כמוך לגבי הדברים. היחס למטופלים כילדים קטנים מקומם ממש. אנחנו בוגרים שנפגעו ויש לכבד אותנו ואת האמת שלנו! הרבה פעמים בטיפול קורה משהו אחר מזה.

אני בכל זאת רוצה להיות כאן. לא יודעת איך.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ? את נוכחת פה באופן המיוחד לך כבר שנים... מה נשתנה ? רוצה לומר לך שהנוכחות שלך פה על שלל חלקייך וחלקי חלקייך ,בכל מצב צבירה של נוכחות , מרגיש לי טוב.. קוראת את הודעותייך וכואבת איתך, מתרגשת, שמחה, זועמת מופתעת ושמחה שאת חברה בפורום.. :) במבי.

איך מפחיתים את תחושת האשמה, שבגללי הטיפול כשל?.. ששיגעתי אותו עם החוסר אמון שלי בו??? שהתרחקתי תמיד, וגם כשהתקרבתי - נבהלתי ממש ונסוגתי אחורה... שבגלל שנזקקתי בתקופה האחרונה יותר מידיי? שהוא כבר לא יכול להכיל אותי? שכבר אין לו כוח אליי? אני מאשימה את עצמי בלי סוף. וזה קשה, קשה לי ככה... ורק רציתי להוסיף...שאתה איש מיוחד. שאפשרת ומאפשר להיות פה בשבילי, בשביל כל מי שפה. זה לא מובן מאליו בכלל. רחל.

למה אשמה? הוא הציב תנאים מסוימים. לך לא התאים ובזה נגמר. לא חייב להתאים לך! גם לי לא התאימו התנאים שניסו להכתיב לי בטיפול. למה שתרגישי אשמה מזה בכלל? שמה שהם מנסים להציע לא מתאים ולא מספק את מה שאת היית רוצה לקבל? מניסיון אני יודעת שמתי שהמטפלת הציבה לי גבולות שלא יכולתי לעמוד בהם אז הרגשתי אשמה נוראית כל פעם שעברתי אותם כי כאילו אני מפריעה ומציקה לה, אבל מצד שני הרגשתי גם כעס רב שהיא לא הייתה מוכנה לספק לי באופן בו הרגשתי שזקוקה. תמיד השאירה צורה של תסכול. תמיד. ובעצם זאת אפילו העבודה שלהם לא להתאים את עצמם בצורה מלאה. 'התמודדות עם חסר'... אז הנה. את מתמודדת. מרגישה חרא מזה, מרגישה כשלונות ואשמות.. עזבי. הוא הציע משהו שלא התאים לך ולכן הסתיים. בגלל שנקשרנו אליהם רגשית ונתנו למטפלים האלה יותר משמעות ממה שמגיעה להם נהיות לנו כאלה דרמות אחכ בעולם הפנימי. הם קוראים לזה 'העברה'. ככה הם מסתכלים על זה מבחוץ ומלמדים אותנו גם לנכר את עצמנו מהלב והרגש ולהסתכל מבחוץ . רק ככה אפשר להתמודד איתם.

מה שלומך?.. איך הימים עוברים עלייך? בטיפול? בכלל?... חג פסח קרב ובא.. איך את? את יודעת, לפעמים שאנשים נוגעים בכאב ובחולשות שלנו, אז אנחנו מגיבים לפעמים בצורה לא כל כך רגישה.. אבל זה רק בגלל שגם לנו כואב שם.. שלך, רחל.

:(

אפשר להיות יחד?.. גם עם התחושות האלה?.. רחל.

מהבוקר כותבת ומוחקת . המון רעש המון מתח סוג של חרדה . אתמול היא סיפרה לעוד קרובת משפחה . זה ממש מפחיד הסוד שהיה שמור כמעט ארבע עשורים . הם רוצים שכולם ידעו . הנראות הזאת מלחיצה לא בטוחה שנכונה זה פטפטת חסרת שליטה והגיון. אוף מוכרחה עכשיו את כל הכוחות שלי בייחוד עם החג המשפחתי הזה שבפתח .

שוב אני (-: אני קוראת פה המון על נושא גבולות וקשר בין פגישות. האמת - לא ידעתי שזה כזה סיפור גדול. אצלנו אין ממש כללים וחוקים ברורים בנושא. כבר קרה לא פעם אחת שדיברנו בטלפון. לפעמים הוא שולח לי מייל או SMS ביוזמתו ומתעניין בשלומי. האם מדובר בחציית גבולות? האם זה מזיק? כשהייתי מאושפזת הוא בא לבקר אותי בבית החולים וכשהייתה לי יום הולדת קיבלתי ממנו ספר עם הקדשה. אם אני מבקשת שנאריך פגישה או נוסיף פגישה וזה מסתדר עם הלו"ז שלו, אז הוא נענה בחיוב. זה בעייתי? אני לא כל כך מבינה את כל נושא "הגבולות".... מודה שמבולבלת. כשקראתי אותך ואת הבנות זה עורר בי חרדה.

כל אחד והטיפול שלו , אם זה מרגיע אותך המטפלת שלי גם מאד גמישה איתי, מדברת איתי בטלפון , הודעות. נכון שהיא כל הזמן דוחפת להביא את הכל לשעת הטיפול אבל היא נוכחת בין לבין.... וזה אני רושמת לך שאני כעוסה עליה מאד.

שלום אודי התחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל הפרעות אכילה. הפסיכולוגית שהלכתי אליה המליצה שאלך לטיפול אצל מטפל גבר אשר תחום המומחיות שלו הוא טיפול בהפרעות אכילה ו DBT. קיבלתי את המלצתה ואני עכשיו נמצאת מזה כמה חודשים אצל פסיכולוג מקסים, אכפתי ואבהי. אני חושבת שאנחנו מבססים קשר טוב המבוסס על כבוד ואמון, אבל אני מרגישה בנוח לשוחח איתו על נושאים מסוימים (מכיוון שהוא גבר). במיוחד על נושאים מיניים. כמו כן, אני מרגישה שהוא אינו יכול להבין אותי כפי שפסיכולוגית אישה יכולה להבין אותי. האם טיפול כזה יכול להצליח? האם מטופלות שלך מצליחות באמת להיפתח בפניך ולשתף אותך בנושאים מאוד אינטימיים כמו מין ומיניות? כמובן שאשתף אותו בקושי שלי ובלבטים שלי אבל אשמח לקבל גם התייחסות ממך. תודה מראש, דנית

אודי הי, הלב שלי בוכה וצוחק בו זמנית... :) :( :) :( אתה יודע שזה מתיש ? בקשר לאמא צביה ...אני כ"כ רוצה לשתף אותך... אני יודעת שאסור לי.. כולם יידעו מיד מי זו אמא צביה.. כמה פסיכואנליטיקאיות ויניקוטיאניות מורות במכון כבר יש בארץ? ואם אספר לך מה קרה לה... מיד כולם יידעו בדיוק מי זו.. זה יושב לי בגרון ומחניק לי..מרגיש לי שאני חייבת לשתף אותך... אמרתי לה ש...אוףףףףףףףףף אתה רואה ? יש לפורום גם חסרונות.... :( אבל , היא כבר יותר בסדר... כ"כ מקווה שהיא תחזור להיות "רגיל" כפי שהיתה במהירות האפשרית.. שתף במשהו אחר... היום עשיתי ממוגרפיה, ואני בסדר.. אין לי סרטן.. אז זה משמח, נכון אודי ? אבל לפני הבדיקה עוד הטסתי את הרכב למוסך כי הוא "סיפר לי" שיש לו בעיות...ואכן, יצאתי עם חור של 1800 שח אשכרה, מוסך= מסחטת כספים.. אודי, מרגישה מעורערת... גם אבא שלי יושב שבעה על פטירת אחותו. כך. פתאום. התקף לב. כשהיום הייתי אצל אמא צביה, שכבתי על הספה ,ופתאום מאוד שמחתי שכפות הידיים שלה "רגיל" אמרתי לה את זה.. אני כ"כ צריכה שיגרה, סדר, קביעות... זה מקנה לי בטחון, רוגע, שקט פנימי.. איזו תחושה פנימית נעימה.. אמרתי לאמא צביה.. "מזל שכפות הידיים שלך נשארו "רגיל".. ואמא צביה המשיכה לשבת ולהקשיב..זה הרגיש בטוח בלב.. שלך מקרוב-במבי.

אצלה..היה נחמד, חזרתי לשתף..אבל עכשיו מתברר שהשעה שהייתה שלי והבטיחה לשמור עליה, לא קיימת יותר בגלל העבודה שלה (היא עובדת במקום נוסף) והישיבות צוות נופלות על זמן הטיפול...מתחילה משהו חדש....אוףףףףףףףף אין לי זמן אחר...ות'אמת, לא כועסת עליה, זה מקום עבודה ולא באשמתה :( קבענו לשבוע הבא, בחג לא אוכל אני, אחרי החג נפגש והיא תסע :( ואז....אין לנו זמן להפגש, נצטרך לחשוב כיצד נוכל לקיים פגישות סדירות...מקווה לטוב. מי (ככה מרגיש לי נעמה בשבילך...)

שמחתי לקרוא. שמחה שהיית שוב, שחזרת לשתף.. בטוחה שתמצאו פתרון וזמן שיהיה נכון לשתיכן... רחל.

היי לכן/ם יום ראשון שביזות אין כח מעצבן המטפלת מעצבנת השמש משקרת..... חשבתי לפתוח עץ יש לי שבו נכתוב מה יש לי? חברה טובה אמרה לי שיש דבר כזה חיוך של הלב...... הלב מחייך כשחושבים על דברים טובים שיש לי.... אני יודעת שלא פשוט וההתמודדות קשה.באמת. בכל זאת מזמינה לנסות לערבב את האין ביש ולהחזיק ביחד את הייאוש והתקווה כשאחד לא נוגע בשני...... יש לי- יש לי מטפל מדהים שרגיש ומכוונן אליי...... יש לי עבודה שאני אוהבת מטופלים שאני אוהבת... יש לי דירה ממש חמודה אני גרה בה שנה ומחדשת את השכירות.... מודה שגם לי קשה ושזה אפילו מלאכותי קצת.... בבקשה אל תשאירו את העץ לבד.... אודי בבקשה תצטרף גם? הילה

הילה יקרה, מבינה את המקום הזה שמוכרח לאזן אחרת מרגיש טובע בביצה של כאב . אז שותלת כאן בעץ שלך שני קישורים .. האחד שיר של אהוד בנאי ודקלון ניצוץ אהבה https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY והשני סרטו על הדשא של השני .. https://www.youtube.com/watch?v=SolGBZ2f6L0 יש בי הרבה שמחה ואופטימיות וטוב ויחד עם זה יש התלבטויות וכאב וקושי. והאמת הילה שמבינה שקשה לך אם הכל כך הרבה קושי כאן אבל אני רוצה לתת לך עוד נקודת מבט . יש כאן תהליכים טובים של הכלה והקשבה ומי שלא העיז עד היום מעיז לתת מקום לכאב שלו נכון שחשוב האיך.

היי הילה, מנסה גם לחייך את הלב. :) יש לי אנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי. יש לי תנועה בחיים, שינוי והתקדמות. זה יוצא יחד יש לי אהבה והיא תנצח? ;) נעמה.

קמתי בבוקר, וכול בני ביתי בריאים- הכי חשוב!אני רואה , אני שומעת, יש לי בית יש לי אוכל בשולחן, יש לי משפחה מקסימה, יש לי עבודה יש לי השכלה... בסהכ יש את התפאורה...

חייכת אותי..הזכרת לי את הקומדי סטור עם היש לי יש לי... ברור שיש לנו גם דברים טובים...יש לי בעל, ילדים מדהימים, עבודה שאני אוהבת...מספיק כסף להתקיים מספיק יש לי? :)

יש לי ילד מתוק ונבון והכי הכי חשוב בריא.

בעץ יש לי, יש לי אותך הילה יקרה, הילה שמתמודדת, חוטפת על ימין ועל שמאל, מרכינה ראש, מתייאשת.. אך לא ! לא באמת מתייאשת.. נושמת כמה נשימות, מרימה עיניים למרום, רואה גם את התכול ו... ממשיכה במשנה מרץ בעומק וברגישות הגבוהה שניחנת, ממשיכה לפלס דרכך.. אני מצטרפת לעץ יש לי עם הרגשה של נשיקה בלב... שלך במבי.

אותי. רחל.

יש לי להגיד לך שהרעיון מקסים

איך יוצרים קשר פרטי עם משתתף אחר מהפורום . האם ניתן להעביר דרכך מיילים . לא רוצה לפרסם את המייל כאן בגלוי.

קודם כל הייתי מציעה לך לחשוב מה את רוצה להפיק מקשר כזה מחוץ לפורם...דבר שני, ניסיתי את זה ומניסיון שתינו הפסקנו את הקשר מכמה סיבות, זה היה לא מתאים..קשה מדיי ועוד. אז לפני שאת נכנסת לזה תחשבי טוב, אנשים כותבים פה כדי לא להחשף, וגם את כנראה...לא יודעת מחשבות. בנוסף תמיד את יכולה לפברק מייל ולתת אותו ומי שרוצה שיצור קשר. לא בטוחה שכדאי...אבל תחשבי לפני שתתחרטי, טוב? מיכל

תודה על הדאגה . אני יודעת ומבינה אבל אני מאמינה בקשרים כן אולי נאיבית ...יש לי כמה קשרים כאלה שצמחו מפורום והפכו לחברות ויש חברויות שקרסו בלי קשר לפורוום . שוב תודה על ההארה

הוא כתובת מייל . בכלל מרגישה שכל מה שכותבת כאן גם ככה לא מובן ויוצא מהקשרו אז לא חשוב . בכל מקרה תודה וסליחה

המקום פה מפחיד לי מידי כרגע, אבל אני צריכה אותך... אודי, דברים לא טובים קורים לי. :(

אני כועסת עלייה. מאוד אין לי מושג מדוע, היא פשוט מרגיזה אותי אני רוצה לצעוק עליה, שתעלב... אני ממש מדמיינת את עצמי צועקת עלייה ואז מחייכת - אבל לא משמחה, אלא מתיסכול ומבוכה. אז שלחתי לה שאני מבקשת לבטל את הפגישה, לא רוצה לריב איתה. היא לוקחת אותי בהליכה. ועכשיו אני מתגעגעת ומתחרטת ובעיקר מרגישה לבד! אוף...

תזכרי לפעם הבאה לא מבטלים פגישה זה הכוחות שרוצים להרוס שבתוכנו .את באה ממקום דתי אז זה יצר הרע כדי לגבור עליו צריכים להתמיד להאמין להתחזק כך בטיפול .זה יצר הרע באים מדברים על זה לאט לאט מבינים שהכעס הוא לא באמת עלייה הוא כעס שחייב לצאת אבל עלייה אנחנו סומכים שלא תפגע אז מרשים לעצמנו ..זה טריגר יקרה את לא כועסת עלייה את כועסת על מי שפגע על מי שלא ראה לא חיבק לא הקשיב . היא רק שם ללמד אותך לשחרר ולנתב נכון ..חיבוק לשבוע חדש

אביב היקרה באופן חד פעמי ומוזר אני חולקת עליך... הכעס של "כאן ועכשיו" כן מופנה אל המטפלת שלא מצליחה להבין ... שלא מתנהגת כמצופה ...שאומרת דברים פוגעניים ...ששוכחת דברים ועוד כהנה וכהנה.

העוצמות וההצפות עד כדי ביטול פגישה משם ברוב המקרים. לקח לי זמן להבין את זה .. וזה נפלא שאת חולקת עלי ..תיראי למטה ביום חמישי אודי ענה לי עד כדי כך הוצפתי שרציתי ללכת . לכתוב לו שנפגעתי ועוד..הבנתי על מה זה ישב והכל בסדר . זה בעייה ולוקח זמן לזהות את מליוני הטריגרים שמעיפים אותי לפחות. איך כתבת דפוס דומה של כעס והתנהגות מול המטפלת שלך זה משם לא קשור להיום .

אני לא חושבת שצריכה פסיכואנליזה. של 3-5 מפגשים בשבוע. גם לא רוצה.... כן חושבת שאם בתקופה מסוימת יותר מורכב, אז אפשר להרחיב מעט את הגבולות, ועדיין בתוך גבולות. אני קוראת פה בנות שמשתפות במה המטפל מאפשר להם, מכירה אנשים בטיפול ושומעת איך המטפלים שלהם נוהגים.. וזה קצת קשה שאצלי זה אחרת..:( אבל יהיה בסדר...בכל דרך.. מקווה לפחות... רחל.

בבקשה אל תיפלי למקום של השוואות הדשא של השכן לא תמיד יותר ירוק באמת ..את לא מכירה את כל הסיפור לי הייתה הכלה של 24/7 זה היה בשבילי נורא . היום בגבולות מאוד נוקשים גם סמסים בן הפגישות אין טוב לי אני ביקשתי אותם .הכל ברור לי ולכל חלקיי בלי להתפזר והכל מגיע לפגישה . את שונה נטע שונה אני שונה מיקה שונה כל אחת והגבולות שלה .תסתכלי על הטיפול שלך על ההתנהלות שלך ותילחמי על הטיפול הוא ההורה המורה הוא מציב את החוקים תאמיני בו רק אחרי שתאמיני בו תוכלי לעשות עבודה .לי הוא נשמע אחלה מטפל ונישמע גם שיש לכם כימייה טובה שווה להלחם על הטיפול הזה .

היי רחל קוראת אותך ואת הלבטים והמלחמה וההתשה אני לא רוצה לקחת צד רק להדהד אולי מנסיוני.... אני הייתי בעבר אצל מטפלת מדהימה שלא התאימה לי ועזבתי אותה והיום אני כבר כמה שנים עם שלי......האבא המאמץ שלי...., מצד שני גם אצלו היו עזיבות וחזרות ושוב כעס וספק נטישה וחזרה.... מאמינה שאם תנקי את כל הקולות ותצללי לתוכך תדעי את התשובה.... איתך! הילה

סליחה,אבל זה נשמע כבר קצת כמו עבודת אלילים.מי אמר שבאמת תמיד שיקול הדעת של המטפל נכון? זוכרת הודעות קודמות של רחל,ודווקא התרשמתי שיש שם בעיה גדולה,ונראה לי מוזר שמטפל לא מוכן לשתי פגישות בשבוע,בדרך כלל זה מקובל לגמרי ואפילו מוצע בתקופות קשות. אני כמובן לא מכירה את כל התמונה,אבל תחושת הבטן שלי כבר מזמן שיש כאן בעיה אמיתית( קשר מקביל של עבודה, מטופלים אחרים שהמטופלת מכירה, אמירות פוגעות,חוסר זמן וחוסר פניות ועוד). למה לשכנע כל הזמן שזה קשר מיטיב? זו ממש אמונה דתית אצל חלק מהמגיבים,וזה מוזר לי.אני לגמרי מאמינה בקשרים מיטיבים,ובגבולות,ובאפשרות לשינוי.אבל לפעמים יש גם בטיפול קשרים הרסניים,וכדאי להכיר בכך.לפעמים,לא תמיד כמובן.יש גם קשרים נפלאים.ואם משהו לא מסתדר וכל כל מכאיב המון זמן,ושוב ושוב,לא כדאי לחשוב על טיפול אחר?הטיפול בגדול אמור להיטיב

מי אמר שזה מה שהכי נכון וטוב? גם עלי ניסו לכפות גבולות ככה. להכתיב לי. זה לא הרגיש נכון ומתאים בכלל. מה זה 'תאמיני'? למה להאמין? מטפלים הם לא אלוהים ובכלל יכול להיות איך עוד כמה שנים יכתבו מאמרים איך הגבולות של היום כבר לא מתאימים לאופי הבעיות של המחר. אני ממש לא מחזיקה מהשטויות האלה כאילו למטפלים יש בהכרח מושג מה לכל הרוחות הם עושים. רוצים שנתאים את עצמנו לגבולות? סבבה שיסבירו למה ומדוע וישכנעו שזה באמת מה שיעזור . 'תאמיני' זה לא נימוק. גם בסיינטולוגיה ובדת אומרים 'תאמינו'.

כתבתי שלי !!!!!לי טוב כרגע הגבולות הברורים . לי ורק לי . כתבתי לרחל שההשוואות לא בריאות כי כשקוראין שזה מחבק וזה נותן ככה וככה מאוד רוצים גם ... ולהאמין ולסמוך על המטפל מצטערת מימה כי בלי להאמין ולסמוך על המטפל שהוא שם עבורי (לא בהכרח שהוא צודק כל הזמן וברור שטועה הוא אנושי ) לא יכול להתקיים טיפול מיטיב .

למה המחשבה שלו לגבי מה נכון קובעת יותר מהרצון/צורך שלה? ומי קובע מהו הצורך שלה, המטפל? יומרנות פטרנליסטית לתפארת.

טוב אז יש לי בעיה קטנה., אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. פעם ראשונה שאני כותבת פה אז תנסו להתחשב, יש לי קושי בטיולים- אני נורא מחוברת לבית לאחים להורים וקשה לי בטיולים .. וזה בא לידי ביטוי בכך שאני לא מרגישה טוב בטיולים ומגיעה למצב של התעלפויות, בטיול האחרון שהיתי אמרו לי שזה נבע ממתח.. הגיוני? ואם כן איך אםשר להתגבר על זה? יש לי עוד טיול בפתח ובאלי לעבור אותו בשלום.. תודה מראש לכל העונים..

קודם כל ברוכה הבאה .קשה לענות כי לא מכירה אותך, אני מניחה שאת צעירה ואת מתכוונת שהפרידה מהבית קשה לך וזה נשמע מתאים שזה ממתח אבל רק את יכולה לתת את התשובה על זה . בכלל מאמינה שכל מה שמפריע לנו יש לו מקום ושווה לטפל בו כדי שתהייה לנו אכות חיים טובה יותר.

לרצות שמישהו יחבק אותך דווקא כשאת בוכה ופגיעה, כשהפצע הנפשי של הזדקקות גולמית בנוכחות מכילה ועוטפת חשוף במערומיו נטולי ההגנה. ככה. ויחשוב שאפילו במצב הזה את דבר מאד יפה שחשים כלפיו אהבה. ולא רתיעה ולא הרגשה שזה מכביד עליהם ונכונות להכיל את זה. מישהו שיוכל לשהות שם איתך, יחבק את הגוף והנפש באופן מנחם. עד שתשכח הסערה וידהה הכאב ויפציע לאחר קבלה שכזו חיוך. חיוך והרגשה נינוחות ושלווה בנפש. הרגשה של בטחון ביכולת להיות נאהב גם בחולשתך. זאת כמיהה לגיטימית? לגיטימי לצפות מאדם רגיל בעולם שידע ויהיה מוכן לספק כזו משאלה? כי בדכ אנשים בריאים נפשית הרי לא מתעסקים במשאלות וכמיהות מסוג של. הם עסוקים בנהירה אחרי הנאות החושים כמו סקס עם תשוקה ודייטים לעת שקיעה.. אותי מעניין למצוא מישהו שידע לחבק נכון את הכאב בלי שום רתיעה. עד שיתרפא. וגם אם לא ממש יתרפא, לפחות שכבר לא ירגיש כזה נורא ומאיים ה'אסון' להתגלות במערומי החולשה והכאב. אנשים סוג ב'. אנשים סוג א' לא מתעסקים בזה. יש להם הרבה יותר עוצמות מחולשות. ז עליהם.

גבר בסביבות גיל 45 , תופעות של נהיה אדום ומזיע מול הבוס שלי בעבודה ..וגם מידי פעם בפגישות עבודה עם אנשים שאני נפגש עימם..וגם בישיבות חברה שאני משתתף בהם מעדיף לא להתבטא מחשש שזה יתקוף אותי ...הפניקה הזאת שתוקפת אותי מדי פעם ..ומפריע לי במהלך החיים התקין ...ובכלל בהתקדמות שלי בעבודה. מבקש עזרה בנושא למי לפנות כדי לקבל עזרה בנושא

1. למה אנשים מדוכאים מזדהים ואוהבים את מי שפוגע בהם וממש אובססיביים אליו? בהקשר לבחירות האחרונות. זה משהו שמסקרן אותי על טבע האדם. 2. ועוד משהו, אם אתה יכול לאבחן לי את האישיות הבאה: אדם שבטוח שמדברים עליו הרבה (דברים טובים רק) , מתוך חוסר מודעות מוחלט (כשאני מסתכל על זה מהצד, זה ניראה לי ממש מוזר שהוא חושב ככה) , הוא מאמין בבטחון מלא ובתמימות מוחלטת שאנשים מרגישים כמו שהוא מרגיש ואכפת להם ממנו כמו שלו אכפת מעצמו (סוג של חי בסרט) הוא גלוי מדי, זאת אומרת חסר טאקט ברמה המינימלית לגבי מה שהוא אומר, ומדבר בשפה גבוהה שלא מתאימה לזמנו (עוד פעם ברמה של חוסר טקט) , ואני לא פעם מרים גבה שהוא מדבר ככה עם אנשים. מודה לך, ירדן

היי אודי, מכיר את השיר הזה ..אגו טריפ? עם הזמרת שרוצה "הלאה מכאן", ושרה-"למה את בוכה"? נו, עלמה זוהר.. המגניבה הזאת ,עם הקול המיוחד.. כמה נוח זה ג'ינס פשוט וחולצה לבנה ונעלים קלילות... פשטות יפה ותמימה כזאת, שחודרת ללב בלי חושפנות, ופרובוקטיביות והעמדת פנים כמו של המטפלת שלי רגע, היא לא הנושא כאן ..נכון? אז למה אני שוב כותבת עליה? שתלך מכאן וזהו!!! בכל אופן, עכשיו אני רוצה להיות קלילה כמו הזמרת הזו פשוט רוצה שיהיה לי נוח בגוף שלי להרגיש קלילה ומגניבה... ואז אני אהיה אישה באמת אבל אני ממש לא מתכוונת ללכת "הלאה מכאן", או לבכות.. ו"האגו טריפ" הזה של המטפלת שלי, שלא מאפשרת לי לכתוב לה בין הפגישות, לא מפריע לי בכלל. ואתה יודע למה? כי החיים הם סרט ואני אישה משוחררת!!!! כאילו, כמעט.. :-) (אודי, אם אסור לכתוב כך על אנשים מפורסמים אז תצנזר טוב..אני לא כותבת בכוונה רעה, להיפך..)

אני בטיפול והכל בסדר. סליחה.

זה בסדר אני מאוד רוצה שתביאי את עצמך . גם כתבתי לך בשירשור ההוא למטה למיכ אבל לא ניקלט . אל תיסגרי שוב ..יודעת כמה קשה היה לך לחבר מילים למשפטים .גם מבינה את מי שזה הלחיץ אותו בעקבות עמליה. בכלל הרס ופגיעה זה דבר מדבק. יקרה מה שלומך היום?

היי בחזרה רוני יקרה, אם אפשר, דבר ראשון שמחה לשמוע שאת בטיפול. אני מניחה שלא הכל בסדר, אבל באמת שטוב לשמוע שיש את המסגרת הזו שמחזיקה. רציתי לומר גם בהמשך להודעה למטה, שהראייה שלי קצת שונה. מבחינתי, הכאב שלך, של כל מי שכאן, כן "מכביד" בצורה מסויימת. זה ברור מבחינתי, כי אתן נעשות יקרות וחשובות לי ועצוב וכואב לי שעצוב וכואב לכן. אבל ה"מכביד" הזה הוא לא קטסטרופלי כמו שנדמה לי שהצגת אותו. הוא פשוט מה שבא עם חיבור וקשר - כשעצוב למישהי אחרת, זה עצוב לי ואני דואגת לה. אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לחלוק. אחרי הכל, אני יכולה לומר על עצמי שאני בהחלט מכילה את זה, ונראה לי שנכון לומר את זה גם על הפורום. זה משהו שאני בוחרת לעשות כחלק מההשתייכות למקום הזה. זו עסקת החבילה של קשר וחיבור. ל"מכביד" יש קונוטציה שלילית, הייתי בוחרת במילה "נוגע". ונוגע לפעמים נוגע ומעציב ולפעמים מרגש ומשמח. אולי אפילו היה מעציב יותר אם זה לא היה נוגע באף אחד? זה אולי גם נוגע להודעה שלך, שמלי. אנחנו מעצבנות אחת את השנייה, כי זה בלתי נמנע. וזה בסדר, מתעצבנות, מכילות את העצבים ומשחררות אותם. גם כשכועסים ומתעצבנים, זה לא מוחק את האהבה והחיבור שכן יש. אני אפילו מעדיפה את הכנות הזו, אחרת אני נכנסת לסרטים ש"מה באמת האדם הזה חושב?", כי אני לא יכולה לסמוך על מה שהוא אומר לי באופן ישיר. מחשבות חופרות כהרגלי, נעמה.

היי חברות/ים. למישהי כאן יש פייסבוק? יש חברים בפייסבוק? יש תמונות סלפי שמצלמים עם חיוך וכייף? מחובקים/מחובקות על ידי בן זוג? חברה טובה? האם יכול להיות ששם מביאים רק את החלקים הכייפיים? ולכאן מביאים רק את הבאסות? אולי אני טועה? לא יודעת. יודעת רק על עצמי....: אשמח לשמוע את דעתכן/דעתכם..... אתחיל מעצמי- אני מאוד אוהבת להצטלם בסיטואציות שונות וכייפיות. הצטלמתי ביום הולדת של ילדיי וחייכתי היה לי כייף. גם ביום הבחירות העלתי תמונה מגניבה. בטיול לדרום צילמתי כלניות יפות..... איזה כייף:) הילה

היי הילה, אני לא כל כך פעילה בפייסבוק אבל מעט התמונות שכן העלתי מציירות מציאות מושלמת. כולנו תמיד מחייכים ויפים. ויש תחושה שקרית של ביחד. בפועל - זה לא כך. החיוך מזויף, והכיעור הפנימי מאיים בכל רגע לגלוש החוצה ולהתגלות אל העולם. נטע.

אודי, אני מתחילה לחשוב שהפסיכולוג שלי חייזר. איפה הגבולות שלי??? למה הוא לא מציב לי גבולות? האם הוא סומך עליי שאדע לא לעבור את הגבול? מי בכלל מגדיר מהו הגבול??? מי קובע מתי גבול נחצה??? ואני לא מדברת על המובן מאליו (קיום יחסי מין וכאלה). מעניין אותי מהי הגישה שלו (שאלתי כמה פעמים אבל לא נענתי). אני רק יכולה להגיד שהטוטליות שלו זה בדיוק מה שמרפא אותי. אגב, אני בהחלט מגבילה את עצמי ושמה לעצמי גבולות כמו: לא יוצרת קשר אחרי 21:00, לא יוצרת קשר בסופ"ש, למרות שהוא מאפשר זאת. מעניין לתת לו לקרוא את כל מה שכולן כותבות בקשר לגבולות בטיפול שלהן ולשמוע מה יש לו להגיד. אני חושבת שמה שהכי מעניין הוא שאני לא "מתלהבת" ולא להוטה מכיוון שיש לי האפשרות וזה קיים עבורי 24/7. קצת כמו ילד שיש לו ממתקים ללא הגבלה. בהתחלה הוא יתלהב ויזלול מלא ממתקים ואח"כ זה כבר לא ילהיב אותו והוא יאכל בצורה מתונה. או כמו ילד שיודע שההורים בקרבת מקום ולכן יש לו אומץ להתרחק ולחקור את העולם. נטע.

נטע הי, יכולה לשתף אותך לגבי הגבולות שאמא צביה הציבה לי. מותר לי להתקשר אליה/לסמס לה/לשלוח לה מיילים ללא הגבלה , 24/7 . אני לא מתקשרת אליה לעולם ! (מפחדת לשמוע צליל דחיה בקולה) גם לא שולחת לה מיילים... סמס שולחת לעיתים לא קרובות.. אסור לי לגעת בה בשום אופן !! , כלומר, אסור לי להתיישב על הרצפה, להניח את הראש שלי על הברכיים שלה ולחבק את הרגליים שלה. וההגבלה הזו הורגת אותי ...

שאם היית מתחילה לתקשר 24/7 הוא היה מציב לך גבולות... כנראה כמו שעכשיו זה מתאים לו לאפשר. מניסיוני בהתחלה מטפלים יותר גמישים ואחכ מתחילים להדק עניינים אם המטופל נקשר מדי ומתחיל עם כמיהות ותביעות יתר לדעתם

מה ההיגיון.. הרי מטפל אמור לשמור על המטופל.. ואם מטופל אחרי כמה שנים של טיפול מדבר על התאבדות בפועל, אז המטפל עוזב אותו לבד עם זה? זה יגרום למצב יותר גרוע... מה ההיגיון? רחל.

יש אנשים שלא פורצת להם תלות או חרדת נטישה/ התפרקות... יש אנשים שטיפול אצלם עובר יותר על מי מנוחות? או שתמיד טיפולים פסיכולוגים הם כאלה קשים?

ואודי ענה שברור שיש. גם אני מכירה כמה אלו אישית. כנראה שכל אחד זקוק למשו אחר בטיפול.

הייתי מהפלאפון והוא כתב ההודעה נוספה בהצלחה, ותמיד הוא כותב ההודעה נשלחה בהצלחה... אני מותשת, אחרי הבכי היום בטיפול ובכלל, קשה לי ואני רוצה לנוח. צריכה שקט וגם מאנשים. צריכה להירגע, קשה לי.

היי חנה, יש אפשרות לאמבטיה חמימה, ספר טוב או סרט או תוכנית טלוויזיה, פוך חביב וערב נחמד עם עצמך? שבת מנוחה, נעמה.

ונראה לי שלא אכוון שעון מעורר ואקום מאוחר (: תודה!

הבכי אצלה היום בבוקר והמשך היום עייפו אותי. זקוקה למנוחה ולשקט מאנשים

שולחת שמיכת עננים רכה ועוטפת למנוחה של סופ"ש נעים ועוטף ...ומוזיקה של ים ...

מנסה לחשוב איך לצור פיוס בן החלק המתפקד והחלק הזה של הנערה החלק שכועס . האמת שהיא יותר רכה ואני יותר מקבלת פחות בשיפוטיות . אבל יש שם קיר פחד שאם ניתן לה מקום היא תהרוס . אם אני ינסה לחבק להיות יותר אוהבת -קשה לי עם זה -האם הסיכוי להרס קטן יותר . חייבת למצוא דרך להגיע אליה בלי לרצות להרוג אותה ..אוף זה לא הוגן גם נפגעתי וגם אני רוצה להשמיד את עצמי ...פשוט הזוי ולא הוגן

אביב יקרה, להפך לא להשמיד לעזור לה להבין... היום אני מנסה לשאול אותה שאלות למה את הולכת לשם? מנסה להיזכר מה קרה כמה דקות קודם, ולמה את חוזרת אליהם ? ולמה את מסתירה? לא להשמיד להבין , לעזור. מחשבות טובות.

יודעת ..קשה לי כל כך איתה ...אוהבת אותה אבל פוחדתת

לא היה כמו שקיוויתי...רציתי רוך והבנה .אפילו אמרתי לה את זה..אבל קצת עשיתי סיכום של החמש שנים..ואמרתי שהרגשתי שהיא לא הבינה שקשה בלי קביעות ולא באשמתי....ורציתי ללכת משם..יום הולדת..חמש שנים...באסה. דברנו על התלות. גבולות שלה שלי...הכל מבאס. שהיא לא מושלמת שעכשיו אני מבינה את זה וזה טוב..מה טוב? לא חיבקתי אותה בסוף פגישה..לא רציתי..כן..תמיד יש כזה בסוף פגישה ואל תקנאו..זאת טעות אולי הייתה מלכתחילה.....אבל קבעתי שוב לראשון..שיהיה קרוב לי אם ארצה עדיין פרידה:( יש תנאים גם אצלי...לא ליצור קשר כשלא דחוף ולא יכול להיות שאצור קשר פעמים בשבוע כי זה זאבים זאבים... זאבים..חינטרשה לי משהו...מעצבנת..לא זה לא טוב שהיא לא מושלמת...באסה.....גם אני לא אני ההפך הגמור משלמות...:(

אפשר לאחל מזל טוב, יקרה? (מחר, נכון?) ולקוות איתך לפגישה פרוייה בראשון? ולאחל סוף שבוע טוב? נעמה.

אני עייפה אבל שתדעי קראתי אותך . מאמינה שדווקא הגבולות האלה והתחייבות לטיפול יעשו לך טוב איתך

אודי, אני צועקת, בועטת, מעמידה את הקשר במבחנים. והוא נמצא עבורי כמו סלע איתן. סופג את "המכות" ולא זז. הוא מספק לי יציבות בחיים ובאותה נשימה גורם לכל כך טלטלות. מתי הסערה תחלוף ואגיע לחוף מבטחים??? אני שונאת - אוהבת אותו. נטע.

אף פעם לא היה לנו תוספת מפגשים... או טלפון נוסף בין הפגישות... בתקופה האחרונה מבקשת את זה המון, טלפון בין הפגישות, עוד פגישה.. אבל זה לא קרה/קורה... מה שכן, הוא מאפשר לי לכתוב לו... לרוב בלי להגיב...או מגיב עם מילה בודדת... שזה גם מתסכל לרוב... לא יודעת אם קורא... אם ראה בכלל... מה חושב.... הוא אומר שזה בריא לי ונכון לי... אבל אני לא מבינה... יש מלא מטפלים ונראה שנכון להתאים את הטיפול למטופל, ואני מתחננת ומבקשת את זה כבר כמה חודשים...והוא תמיד התחמק, עד שעכשיו אמר לא מפורש. אז קשה לי וזקוקה יותר, אז למה לא?... רוצה להיות בתלות הזאת קצת... רוצה שיאפשר לי...רוצה שיאפשר לנו... רוצה, בלי היגיון קצת, פשוט רוצה... אחרי זה אתחיל עם היגיון ואפסיק ואלמד מהי תלות בריאה, הזדקקות בריאה...אחרי זה... ככה צריך להיות, לא אודי?.. רחל.

וממנה יוצאים רק בחיתוך חד בבשר ...וזה עובד .איתך יקרה כל כך מכירה את התסכול וחוסר האונים

אני מכבידה עלייך?על כולם פה? או שלא הבנתי כי אני משוגעת.:-/

לא רוצה לכעוס עלייך..אבל דחילק, את לא מכבידה ואת לא משוגעת...את נהיית צינית...דיי עם הביקורתיות על עצמך..(אולי אני רואה בך מעט ממני אבל זה מעצבן כבר)

אבל למה להגיד לכולם שהם מעצבנים? למה מגיע לאחת זכות לכאב יותר מאשר לאחרת? למה להגיד שכאב של מישהו הוא מעצבן? מה הקטע שלנו מותר את מה שלאחרים אסור?

לא מכבידה... לפחות לא עליי.. פשוט כואב לי שכל כך כואב לך.. ודואגת לך. רחל.

היי רוצה להאיר..... לאחרונה יש הרבה מאוד משיכה למטה לפעמים מרגישה שמדרדר אותי להיות כאן הרבה יותר מידיי לגיטימציה לפגיעה עצמית לאקטינג אאוט מרגישה שבזה שלא מכירים את כל השלם מקצינים פה את חלקיו וחבל מאוד. מזמינה להביא עוד חלקים בריאים מתפקדים טובים שיש בכולנו..... מזמינה למשוך למעלה. מיכל מצטרפת למה שכתבת.... הילה

ו...משוך! ו... משוך! ו... משוך! תודה הילה. מצטרפת ושולחת אנרגיות חיובית. נעמה.

אני מצטערת אם לא הייתי צריכה לכתוב את התנאים שהמטפל שלי אמר... התלבטתי הרבה, כי מן הסתם הוא לא היה מציב לי את זה פתאום בלי סיבה... אז הסתפקתי בלכתוב רק את התנאי בלי שום פירוט, כדי לא להכביד..חשוב לי גם לא לפגוע או חלילה לגרום למישהי רע פה... סיפרתי פה שעובדת בתחום הטיפול, עם ילדים, נערים ונערות עם בעיות נפשיות..זה החלק הבריא, המתפקד שלי. אפילו שמפגיש אותי עם חלקים כואבים בנפש שלי, אני שם, נותנת, מעניקה. עושה כל שביכולתי לספק להם את החוויה המטיבה, שמישהו בעולם אוהב אותם, דואג להם, חושב תמיד רק איך לשמח אותם ואיך לעלות להם חיוך על הפנים... (ולהם אני לא נותנת גבולות..:)...שאני איתם, אני עד הסוף. והמבטים שלהם, העיניים הבוהקות, החיוך על הפנים, הידיים המחבקות, המבקשות חיבוק, מוחקים לרגעים הרבה כאב שקיים אצלי... רחל.

כייף הילה

היי רחל לא כתבתי ממקום שיפוטי..... ובקשר לעבודה שלך- איזה כייף לך ולהם שאת מושקעת בהם. גם אני עובדת בעבודה טיפולית ויש לי רגעים נפלאים. תודה ששיתפת! הילה

הייתי היום בדיקור סיני והיא רק נגעה בי אמרה שאני חרדתית מאוד ושאני לא ישנה בלילות זה באמת נכון אבל איך היא מגלה את זה רק מכמה דקות של עיסוי..ולאחרונה באמת קשה לי להתמודד לבד אולי אני אשמה ??כי כל כך הרבה פגעו בי בגיל הילדות וגם בגיל יותר גדול איך זה שאבא והדוד שלי ונהג וסבא ונהג ההסעות בחרו לפגעו דוקא בי אולי אני אשמה בזה אודי זה בסדר לספר שאני חותכת שכואב לי? שמצליחה לאכול רק ארוחה אחת ביום?ובכוח כדי לתפקד למען הילדים שבנתים נותנים לי כוחות ומחזיקים אותי המטפלת נעלמה לי בלי הודעה מוקדמת ולא ידעת מתי תחזור אני רואה שטיפול הוא דבר קשה וכואב קוראת גם כאן מאחרות שזה קשה ליהות בקשר טיפולי

בבקשה ממני אם את כותבת על דברים כאלה במילים ברורות תוסיפי טריגר שנדע ... עצוב לקרוא אותך עצוב הקושי .בבקשה תאכלי תפסיקי לפגוע בעצמך . ככ מבינה על מה את מדברת ..איתך

למה בייביסיטר?? אודי זה לתינוקות. לא נעים לי לראות את זה. היום חשבתי שאני רוצה להיות תינוקת.. אבל זה קששה לי גם