פורום פסיכולוגיה קלינית

לפני שהולכים שוב אחרי שרק באנו אני חושבת שעמדתי היום בגבורה מול מכשול ששנים ברחתי ממנו. לא מרגישה גיבורה רק מותשששששת.

היא מעצבנת אותי אפילו לא רוצה להגיד שמדובר באמא שלי

אודי, אני קצת פוחדת שפתאום אולי לא תראה אותי ואולי יגיע סוף השבוע ושוב תגיד נתראה אחרי החג? אני נעה בין קטבים מטורפים, קירות קורסים, אני חושבת שיש לי המון הפרעות ו רב שהנפש לא יכולה להכיל כואב לי כל הגוף, השרירים, העצמות, הראש, הבטן. אולי אני כבר בת מאה.

היא שאלה גם בפגישה וגם ביקשה שאחשוב על זה בבית, אלו דברים שאני עושה/התנהגויות שלי פוגעים או מפריעים לטיפול ממה שאני מכירה מהטיפולים שהיו לי.. והאמת אמרתי לה משהו אחד ובאמת יש דברים שאני חושבת שאני עושה שהם "מזיקים", אז מתישהו אשב לכתוב לה. היא גם אמרה שאבוא לפגישה אתה ועם עוד אחת מהצוות על מנת לשמוע לגבי הקבוצה שהן פותחות עכשיו (קבוצת לימוד מיומנויות- משהו בסגנון), היא תוהה אם זה מוקדם בשבילי וגם אני, אבל אמרה שנפיגש ואז יהיה עוד זמן להחליט ולחשוב על זה. מעניין, אני לא חושבת שאפתח תלות כלפיה, אתה חושב שזה בעייתי?

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

בנוגע למטפל מטפלת אני ממש לא יודעת מול הביטוח לאומי אני דווקא כן. מציעה להגיע מגובש ברצונות שלך..חשוב ביותר לפני הכל לעשות קורס מיכאל דרכם לא לוותר .הקורס מחזק את היכולות והבטחון ואחר כך השמים הם הגבול . אם תלך בגישה בטוחה ומציאותית ניתן לקבל מהם לימודים נרחבים גם של תואר וכדומה ..הם מנסים לצאת בהכי קטן של קורס מקצועי וכאלה . בכל מקרה להגיע מוכן ובטוח בעצמך בנתיב שאתה רוצה . עדיף לפעמים לחכות עוד שנה מאשר להוציא שיקום מצומצם ...זה אפשרות של פעם בחיים .

אהלן :] תודה על המענה.. לפני בערך 4 שנים אני זוכר שהתחלתי לעשות את הקורס של פרוייקט מיכאל ופרשתי באמצע כי.. לא מצאתי את עצמי שם :\ ומצאתי את עצמי לא משתף פעולה ולא זורם.. אשמח לתשובה של אודי גם כן... :]

מבט אחד ....ודי לא צריך יותר למלא את המיכל ... יש המון עבודה מי אמר שלא זה הולך להיות יותר מורכב ..נהדר גדלנו קצת וכבר אפשר צריכים לזכור שכבר אין לה כוחות למאבקים וזה הכי נכון כי חייבת ללמוד להפסיק להלחם ... חושבת שגדלתי בחמישה שבועות האלה אמרתי דברים שפעם ראשונה אני אומרת מה נכון לי ומה לא ..אני יודעת שהרבה לא ישתנה אבל מה שישתנה זה שאני דיברתי ממקום של כאב והיא הקשיבה ..היה שיח האמת כואב והרגשתי שהכאבתי לה בישירות שלי באמת שלי ואולי בהבנה שבעצם עם כל הרצון הטוב לא נשנה ..אלה נלמד לעבוד עם מי שאנחנו ..ואודי אנחנו צוות מנצח ..ואני תמיד יודעת בתוכי מה שנכון לי :) אודי חופש נעים וחג שמח ...תודה שהיית איתי כל כך החודש הזה .כל כך תודהההה

עניתי ל"אני" לשאלתה לגבי המתנה למטפל... ופתאום אני חושבת שאולי מצד אחד אני כבר לא זקוקה לה, היא פחות חסרה לי, פחות מתגעגעת, פחות צריכה. אבל, מפחיד אותי לחשוב את זה, כי אני גם כן צריכה אותה ועוד לא מרגישה מספיק בנוח עם המטפלת עכשיו, עוד מוקדם מדי להיקשר אליה. גם זה טיפול אחר וכרגע איך שנראה לי הקשר והטיפול יהיו שונים מהמ שהכרתי.. אני כן אוהבת אותה ולא באמת שכחתי אבל.. מפחיד לי פתאום כי אני גם לא יודעת מה אני מרגישה כבר.

תודה ששאלת אותי אם כבר יודעת איפה אהיה ביום כיפור... זה נעים לי שאתה דואג. קצת מתביישת לכתוב את זה, אבל לפחות יש יתרונות "לאנונימיות". היה בסדר, לקח קצת זמן אבל מצאתי את המקום שהתאים לי והיה אפילו טוב אפשר לומר. ובלי קשר, תכף יוצאת אליה לפגישה ועדיין מרגישה לחץ וחרדה..

ביום הכיפורים ביקשתי סליחה מבעלי כי אני חושבת שהוא לא גברי בכלל הוא לא מסתכל על נשים ברחוב הוא לא מסתובב בבית בלי חולצה ועם בוקסר קטן ומשפריץ את עצמו לכל עבר הוא לא מתעניין בכדורגל או כדורסל הוא לא שותה בירות או יין ולא משתכר בפורים הוא לא מבין בנגרות או באינסטלציה והיצר הוא לא הדבר העיקרי שמנהל אותו כנראה שלהיות גבר זה מאוד מורכב... כנראה שיש צד שני למטבע...והוא יכול להיות צד עדין ומתחשב! למה כ"כ קשה לי לקבל את זה???? כנראה שלאהוב אותי זה לא קל ולא פשוט... הנה שיר מקסים וכל כך מתאים: https://www.youtube.com/watch?v=nnzmVEp8Rak

הי אודי ושנה טובה מאד לך ולכולן שפה. אשמח אם תוכל להסביר בבקשה את המושג "חווית מוות נפשי..", ולהבהיר גם,מה ההבדל בעצם בין חוויה זו לבין תחושת דכאון\דכדוך מתמשך,יאוש, בלתי נסבלות, תקיעות, רייקנות, חוסר טעם, עצבות וכו..., הבנתי שאלו האחרונים, לא בהכרח נקראים "מוות נפשי", אז מה ההבדל,אם כך ?? ומה בעצם גם הפתרון ואם התקיעות גדולה,גם בטיפול, כולל האילמות,העוצר, תחושת הכבדות הדכדוך והבלתי נסבלות גם מהקושי הככ גדול להכיל ולהצליח לקבל ולהתאים עצמי לפורמט הטיפולי הככ חלקי והקשר הככ מוגבל עם המטפל.כשהטיפול למעשה ולמרות חלקיותו,הופך ויותר ויותר ובהפוך על הפוך לממלא לגמרי!!אולי גם מתעצם בשל הבדידות הגדולה, ומלווה למעשה כל הזמן בראש בכל מקום.מעסיק,מטריד, וכו...,(האם זה טבעי שכך? או שזו בעצם התמכרות תלותית ולא בריאה?) . תודה

מצטערת שבלעז... אם לא מתאים תגיד לי בבקשה. Dying Youth -------------------- /Oh lost youth /Your body had known /The fierce movement /Of lust and blood /Oh compulsive lust /His body conquered /The holly places /Of innocense and love /Oh lost life /Your body remembers /The fierce invasion /To her dying youth  

היי לכם, אני לקראת סיום תהליך טיפול של שנתיים. אשר היה עבורי משמעותי מאוד, מעצב ומשנה חיים. כמו כן החיבור עם המטפל היה מצויין ואני רוכשת לו אהבה והכרת תודה. מה מומלץ לדעתכם כמתנת פרידה?

גם אני סיימתי לא מזמן טיפול של שנתיים וקצת (: גם לי הייתה מאד משמעותית ועדיין וגם אני התלבטתי מה להביא לה... לא יודעת אם יעזור לך מה אני הבאתי וגם לא הכי נעים לי לכתוב כאן, למרות שיש מצב שסיפרתי בזמנו. אני ידעתי שאני רוצה לכתוב לה וגם ביקשתי ממנה שתכתוב לי, למרות שהיה לי ברור שהיא תכתוב גם בלי שאבקש. אז כתבתי לה מכתב שזה היה משמעותי מבחינתי וגם צירפתי מתנה קטנה, כי בכל זאת הרגשתי צורך ורצון לתת.

היי, בעיני הכי משמעותי קודם כל זאת הברכה שתרשמי לה... ובקשר למתנה אם את יצירתית אז אולי תכיני לה משהו מיוחד? או לדעתי איזשהי מתנה שמסמלת את התהליך שעברת/ הקשר שלכן וכו... וחוץ מזה כיף לשמוע שסיימת טיפול מוצלח וטוב :)

כשאני נוהגת, אם נהג אחד צופר לי, אני חושבת שסתם הוא רוצה להרגיז, אבל אם כמה נהגים צופרים אני מבינה שמשהו לא בסדר בנהיגה שלי. הותקפתי על ידי במבי, במה שנראה לי ממש התקפה אישית וחזקה, אתה אודי אומר שזה שיח לגיטימי, ואני לא מבינה, איפה היה השיח ביננו? אני בכלל לא כתבתי לא אליה ולא עליה, אז מהיכן צמח השיח הזה? האם כאשר מישהו תוקף אותך על מה שאתה, וזה מה שהיא עשתה, תקפה אותי על מה שאני, האם התקפה שכזו זו הזמנה לדיאלוג? היא לא סובלת אותי, לא סובלת את צורת הכתיבה שלי, היכן אמור להיות כאן הדיאלוג? האם אני צריכה לנסות לשכנע אותו שכן תאהב אותי, או לנסות לתרץ את עצמי כלפיה מדוע אני כך ולא אחרת? באמת לא הבנתי למה התכוונת ואשמח לקבל הסבר.

לא אודי והאמת שלא רציתי להתערב כדי לא לקחת צד אבל בכל זאת כותבת לך לנסות להסביר לך משהו וגם להיות איתך בבילבול בבהלה בתחושה שאת לא מובנת לא מוכלת... במבי כתבה לאודי מה היא מרגישה מול הכתיבה שלך שלא כמוני במבי פחדה לכתוב לך שקשה לה מול התוקפנות שלך ...היא כתבה על התחושה שלה הקשה מול הכתיבה שלך שמפחידה אותה שמזכירה לה את אמא שלה שמזכירה לה פחדים וכאבים שהיא מן הסתם מעדיפה לא לזכור..היא הרגישה שזה כתיבה פוגעת וציינה את זה כחומר היה בה היא נוחות ופחדה שתיפגעי לראייה שעה אחרי היא כתבה לך שהיא מצטערת ושהיא כתבה מתוך ההשלכה לאמא שלה ..את יקרה נפגעת ומבחינתך דרכו על זנב הנחש ככה שמי שדורך מקבל נשיכה ועקיצה ..בכתיבה שלך לא היו התחושות שלך בכתיבה שלך היה עלבון ישיר על דעתך על במבי ושכחת שכמו כולנו היא כאן כי נפגעה ולא כי היא רעה ומכאן ההבדל . יקרה גם אני כתבתי לך שהתוקפנות בכתיבה שלך מפחידה אותי כן יש בה משהוא מטרגר כולנו עברנו אלימות ויש בנו פחד יצוק מול תוקפנות .וכתיבה כזאת מטלטלת את כל הבפנים זה לא אומר שאת רעה או אלימה זה רק אומר שהכתיבה שלך יש בה המון נחרצות וכעס ראשוני מול מי שפגע בך באמת ולא מול המטפל ...מה שנקרא השלכה. והשיח שאודי מציע זה בדיוק מה שאני עושה מולך רק מול במבי לנסות לראות להרגיש ולהבין זו את המקום של זו . מקווה שזה יותר מרגיש נוח ופחות כואב

הבנתי... את טוענת שלמרות שהכעס שלי מופנה לצד ג' הרי הוא מכניס לפחד גם מי שזה לא מופנה כנגדו. אני שומעת, אבל גם אחרים מביעים כאן כעס על המטפלים שיצאו לחופשה, הם אמנם עושים זאת מתוך געגוע ולא מתוך כעס אבל הם מביעים הרבה תסכול. בקשר למה שכתבתי לבמבי מיד הצטערתי על כך, וכתבתי לאודי שלא יעלה את זה, ולבסוף הוא העלה וגם את הבקשה הפרטית הזו שממש הייתה אמורה להיות רק עבורו גם אותה הוא העלה. מאד הצטערתי שהגבתי לבמבי, פשוט הייתי בהלם מההתקפה שלה, לא ציפיתי לזה ופשוט יריתי. בכל אופן תודה על השיח המקסים שלך

אני בטוחה שאם הייתי במקומך היה ממש לא קל לקרוא את ההודעה של במבי. ולמרות זאת, אני מקווה שתוכלי גם להסתכל עליה כעל מתנה, הזדמנות שניתנה לך. למה הכוונה, כאן כמו בטיפול קבוצתי אחת הלמידות המשמעותיות היא למידה מהתבוננות במראות המקיפות אותנו, כל אדם הוא כמו מראה וכל אדם מאפשר הזדמנות ללמוד מה אני מעורר באחרים... ונכון שתמיד צריך לשאול אם זה שלך או שלה, אבל אם את מרגישה שהרבה משתתפים כאן בפורום צופרים לך, אולי שווה לעצור ולבדוק, מה החוויה של אחרים מולך, לפעמים הבדיקה הזאת יכולה להביא לתובנות חשובות.

בהחלט מסכימה אתך, ולכן זו הכותרת שכתבתי. מה שכתבה במבי היה לא קל, כי הוא לא היה צפוי בכלל, פתחתי הודעה סתמית שלה, ופתאום אני מגלה שאני מככבת בה, ולא ידעתי מאיפה זה נפל עלי. יריתי מיד מזרה מתוך חוש של פגיעה, אך מיד הצטערתי על כך כי לא רציתי לפגוע בה. לענייננו, אם להיות כנה, אני עדיין לא כל כך מבינה את מה שכנראה כולכם כאן מבינים. אני זעמתי על המטפל שלי, וכתגובה אמרתי שלא אלך אליו יותר, חרפתי וגדפתי אותו, אבל טשטשתי כל דרך לזהות במי המדובר, כך שלא היה כאן כל שיימינג, האכזבה שלי ממנו הייתה מאד עוצמתית, וזה משהו אישי שאני הרגשתי כך. (כבר אמרתי שביום כיפור מצאתי מקום בלבי לסלוח לו, אם כי איני מעוניינת להמשיך את הטיפול), איך לכל זה, ולהרגשה הרעה שזה נותן לכותבים האחרים, לא כל כך ברור לי. הרי לא חרפתי אף אחד מהכותבים, וגם על המטפל לא אייימתי בשום דבר, רק שלא אמשיך את הטיפול. אדרבא ברגע שהנושא נפתח אני אשמח לשמוע חוות דעת של הכותבים, כי המראה הזו בהחלט מעניינת אותי, בומיוחד כשהיא נעשית בצורה שאת ואביב עושות אותה, באמת כל הכבוד

כתבתי פוסטים עם כעס וזעם על המטפל פגעתי במישהו כאן בפורום מישהי השתלחה בי עניתי אחר כך חשבתי שעדיף לא לענות ובקשתי ממך שלא תעלה את ההודעות שלי בתשובה ואתה אומר לי שאני פוגעת כאן באחרים? באמת שהייתי רוצה הסבר על זה? איפה אני הפניתי כעס שלא כנגד המטפל שלי כאן?

אני מרגישה כ"כ נעלמת ולא קיימת, גם כאן בפורום לא זוכרים אותי, בחיים הדרך היחידה שמצליחה להנכיח את עצמי זה כקהל, אני יודעת למחוא כפיים לאחר, להיות פסיבית, מתבוננת, אבל תמיד בצד, אף פעם לא ממש חיה. ואני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד את הימים הקרובים, אני לגמרי לבד, המטפלת בחו"ל, כל מי שקרוב גם נסע... נשארתי אני והחתולים, שמעוררים רגשות אשם שאולי אני משוגעת בקשר שלי עם החתולים... עוד דבר שנשאר לי זה עיסוק לא בריא לקרוא בפייס על אנשים מהעבר, אמרתי לעצמי שביום כיפור אני אנסה לקחת פסק זמן מהמנהג המגונה הזה, אבל אם אפסיק את זה, מה ישאר לי, כשבמציאות אני כ"כ לבד... איך מרפים מהקנאה ומההשוואות, אני יודעת שהן לא טובות לי... לפני שבועיים חברה סיפרה לי משהו גדול שהיה לי קשה להכילו, ובתגובה כדי להרגע התחלתי במסע חקר באינטרנט על המטפלת ומשפחתה, ומצאתי המון, עכשיו אני יודעת כ"כ הרבה דברים שהיא לא רצתה לספר לי, ומרגישה שאני אונסת, חודרת בכוח למקומות שלא רוצים אותי בהם... רק ככה אני נרגעת... כשקוראת פוסט של הבת של המטפלת לשעבר על מצבה הנפשי... כמה פנאי היה לי אם לא הייתי מתעסקת בכל החרא הזה, אבל אז בפנאי הזה היה נוצר ואקום ודיכאון אין לי חיים משלי. חיה רק דרך חיים של אחרים. תמיד בצד מתבוננת. והעבר שאני לא מצליחה לשחרר... מטפלת שהייתי אצלה לפני יותר מעשור, כשהייתי חרדתי מהפרידה והיא ניסתה להרגיע ואמרה שאם אתגעגע אתקשר ונפגש, ועכשיו ביקשתי להפגש והיא אמרה שלא נראה לה נכון... אני חוששת שהיא פוחדת מפני, פוחדת שאי אפשר לפגוש אותי לפגישה של העלאת זיכרונות וסגירת מעגל והביתה, שפגישה כזאת תפתח הכל והיא שוב תתקע איתי, למרות שהיא יודעת שאני בטיפול אחר... ואני עושה מאמצים במציאות לפתח קשרים כדי לטפל בבדידות בהווה, אבל לא מצליח לי, אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי שלא הולך לי לתקשר עם האחר.. הייתי היום בסדנא שהיה צריך לעבור תהליך רגשי בזוגות, ובמקום להיות בקשר עם זו שעבדה איתי, רק הייתי עסוקה בכמה היא מסכנה שנתקעה איתי. בקיצור.. אני אנסה להפסיק לחפור לכם, אולי שוב אני אכתוב את המייל אם מישהי רוצה לכתוב לי כי לא ברור לי איך אני עוברת את הימים האלה לבד... תודה... [email protected]

אם לא תיברחי ותישארי תרגישי שאנחנו איתך. לכתוב במייל זאת בריחה כאן בקבוצה תני לעצמך מקום לא בהסתרה . מבינה שקשה בלי הרצפה של בטיפול אבל הוא יחזור ולגבי המטפלת היא צודקת אם . היה לך קשר חזק בטיפול הנוכחי לא היית מתקשרת אלייה לפגישה ואם הוא לא היא לא רוצה להרוס ....אנחנו כאן לתת לך יד אם תיכתבי ותיקחי מקום לא תהיי קהל ...

הי גלי גלי, מצטרפת לאביב באשר להמלצה לכתוב בתוך הקבוצה, בפורום, ולא מחוץ לו. משהו בכתיבה לתוך המדיה הזאת בה מביטות עוד עיניים, ובפרט עיניים מקצועיות שומרות, מעניקה, להרגשתי, תחושה בטוחה יותר. לפחות עבורי. נוצר קשר שאינו בלעדי, נשמעים קולות מכיוונים שונים. השמירה על הנפרדות, לדעתי, חזקה יותר באופן הזה. כך בעיניי. זכור לי ששאלת בשעתו לגבי החתולים, ולא היה ברור ההקשר, לא היה לי ברור על מי את מדברת, מה תחושותייך שלך בעניין. והיו רגעים בהם חשתי שכל מגע בך עלול לפרק, עדינה ושברירית כל-כך, וחששתי. חתולים, עבורי, מייצגים את החלק הרך. מייצגים גם את היצריות. מאידך, הם מצוידים בתכונות של חיות טרף. זהו בעל חיים שלפעמים מנסה מאד לשבור גבולות, אצלנו בני האדם. ועוד. מכירה את תחושת אי הנראות. זוכרת קצת, כי בימים רחוקים הדרכים בהן ניסיתי למשוך אליי את הסובבים היו בעצם דרכי אל-תיגע-בי. דרכים מרתיעות, דרכים שמנסות להאשים את האחר, או דרכים שמזמינות קשרים הרסניים, או בלעדיים מסוכנים וכדומה. להיראות גם משמעו בעיניי היכולת להיתמך ולהיעזר בזולת, לבקש בשקט (זעקות, לעתים, עושות עבודה הפוכה), לקבל ולעמוד במחיר שמשלמים על כך. אולי גם לגלות משהו שלם ומאוחד יותר. זהו לבינתיים. שלך, סוריקטה

זה לא רק אני שמשוגעת, באמת לא צירפת שיר, נכון?

קראתי את הפוסט שלך, והוא כל כך לא נכון, הפוסט למעלה שכתבת לי, כל כך מלא רגישות וטוב טעם ושכל, אני בטוחה שאת משרה על הסובבים אותך הרגשה מאד טובה, נראה ליש את מסוג האנשים שאולי לא קופצים בראש, אבל הנוכחות שלהם מורגשת בחלל בזה שהיא מוציאה את הפוטנציאל הטוב שבכל אחד. יש בך הרבה מאד רכות וחכמה. את לא פאסיבית ממש לא.

הי גלי, אני רואה אותך... ורציתי מאד לכתוב לך... הצורך להיראות..... אני חושבת על תריסי הפורום, שככה, נפתחים ונסגרים חליפות, במיוחד בתקופה זו, ובכך מקפיאים את הרגע הזה שבתווך בין שני צדדים בתקשורת... (אם תקשורת היא כמו כדור שנזרק בין שני אנשים, אז הרגע הזה שהכדור באוויר). ככה זה למשל בקושי שלי לכתוב... בדרך כלל הכדור מתעופף לאנשים די בקלות, ככה זה נראה מבחוץ לפחות... האם את מרגישה משהו דומה? הקפאה כזו? ואני חושבת: גלי, איפה את בעולם? איך את רואה את עצמך, ומה את מרגישה שלא רואים? נ.ב. - ראיתי שחיפשת את השיר שאודי התכוון אליו. הוא בכותרת הודעתו: "היי, מישהו שומע אותי..." . שיר של "איפה הילד". מקווה שהצלחתי להיות ברורה לפחות קצת. משחררת את ההודעה עכשיו, שיהיה לך חג שמח, גילת.

שלום רב! שמי מאיה בת 30 יש לי בעיה שאיני מצליחה למצוא לה פתרון . הצלחתי לפני כ3שנים ללמוד נהיגה והפסקתי היה לי קשה להתמיד ונכשלתי במבחן העיוני. אני מרגישה כמו מין לחץ כזה שאני חייבת לבצע את מה שאני צריכה כי זה חשוב אבל לאחר מכן יורדת מהעניין מהר מאוד.המצב מאוד מתסכל אותי בעלי מאוד תומך בי אבל אני לא מאמינה ביכולות שלי עצוב לי עם המצב מה עליי לעשות בכדי לשפר את הביטחון העצמי ? בתודה מאיה

בגלל חרדות. יכולה להגיד לך שאת צריכה רוח לחימה. אין להיות עצובה יש להתאמץ בכל הכוח וללמוד אין ברירה. את יכולה לבקש עזרה מהמורה נהיגה בלימודי תיאוריה או ללכת לקורס הכנה. תדמייני את עצמך מצליחה. תגידי לעצמך השכם וערב אני מצליחה!!! יש היום גם באינטרנט הרבה מבחנים שאת יכולה לעשות. תילחמי.

זה מפחיד ...תודה שאתה שומר

לפעמים זה המקום היחידי שאני יוצאת אליו במשך ימים שלמים. לפעמים זה המקום הבטוח היחידי. ודווקא היום בתוך כל הסליחות המילים געשו וסערו והפחידו אותי מאוד.

בבקשה אודי למה אנשים רואים את התקווה מנגד ולא אוחזים בה? אמרת אפילו להיפך... תסביר לי? תודה על הכל גמר חתימה טובה שירה

הייתי רוצה שתזכרי ששכחת גם אותי... סליחה

היי יקירה מאז שכתבתי את רצף ההודעות זה כזה עומד לי בראש.... שירה, שכחת את שירה... יקירה,תודה שכתבת! גמר חתימה טובה! מאחלת לך שנה מוארת יותר, תמשיכי להעזר, ולא לוותר.... חיבוק אוהב... איתך, ושלך הילה

על שאיפשרת לי לבקש... שתהיה לך שנה טובה וקלה יותר מאחלת לך מכל הלב שכל שתבקשי לו יהי שלך שירה

שאלה אם מתנצלים זה נסלח? אני לא חושבת שיש אנשים שאפשר לסלוח להם , אבל הייתי רוצה שיסלחו לי. כמו לבקש ממך למשל סליחה בפעמים שהעלבתי וכעסתי עליך עם עצמי ופה בפורום. סליחה !

אין לי צורך שתעלה את שתי ההודעות שלי בתגובה להשמצות של במבי, אחת מופנית אליך ואחת אליה. היא כזו עלובת נפש, ואני בהחלט חושבת שלא רוצה לפגוע בה, ובמיוחד בערב יום כיפור. עדיין מתפלאת שהעלית את ההודעה הזו, ועם כל זאת, אני מוותרת על הודעות התשובה שלי, אין צורך, ההודעות שלה מדברות בעד עצמן, וגם השטנה הזו מדברת בעד עצמה, וגם אם לא, לא הייתי רוצה לפגוע בה כי אני לא חושבת שהיא יריב שווה כוחות, ורחמנות לי עליה.

הלוואי..

גם לך יקרה .

מעניין שהעלית את הפוסט מלא הרעל כנגדי. האם הוא עומד בכללי הפורום? לעצם העניין, על מה ולמה חטפתי גידופים, כי החלטתי להפסיק ללכת למטפל? האם היה לי אינטרס לגרום לו איזו שהיא רעה? בסך הכל זעמתי והחלטתי לא להמשיך את הטיפול אצלו, האם זו לא זכותי לבחור איזה שירות שאני רוצה? אילו הייתי גורמת לו איזו שהיא רעה אפשר היה לטעון כנגדי, אבל לעזוב טיפול זה משהו לא לגטימי? אולי מישהו אחר לא היה עוזב בגלל סבה כזו, אלא בגלל סיבה אחרת שלא הייתה נראית לי, אבל זו זכות לגטימית. הפוסט כנגדי זעק - קנאה - וכאשר קוראים את הפוסטים שלה מבינים גם למה, ולא קשה לתאר בדיוק במי המדובר. ועם כל זאת מרגיש לי מוזר שהעלית את הפוסט הזה, ואני יודעת שאתה קורא את הפוסטים ולראיה שלא העלית פוסט שלי שחשבת שהוא פוגעני מדי, אז מה אמת המידה במי אפשר לפגוע ובמי לא?

מזל טוב יקרה . איזה כייף שאת ניכנסת ככה מידי פעם ..מה שלומך? שתהייה לך השנה טובה יותר משנה שעברה . שתצליחי לחלום ולהגשים את חלומותייך ..בריאות אושר ואהבה בשפע

תודה! שתהיה לך גם שנה טובה . שתהיה שנה של אביב ופריחה...

לכל באי הפורם, אם פגעתי, העלבתי באיזה שהוא אופן מבקשת סליחה. גם ממך אודי, אני מודה לך שמעולם לא מחקת ולו אות אחת ממה שאני כותבת :) ומה שהילה כתבה..מעניין אודי מה דעתך, האם יש כאלו שלא ניתן לסלוח...אני קוראת ספר על השואה, די נוראי, זה נושא שהיה לי קשה לעסוק ולראות שנים ועכשיו חוזרת אליו ונמשכת כמו למגנט...מוזר לי קצת...בכל מקרה, האל הוא רחמן וסולח לחוזרים בתשובה..אבל אם הם לא?????? גם האל אינו סולח להם..אומרים האל מרחם אף אתה תרחם וכו'...אם האל לא סולח מי אנחנו שנסלח???? מה דעתך? זה יעזור לנו אם נסלח????? מוזר וקשה הנושא....

יקרה מתגעגעת אליך מאד-ההרגשה הכיפית הזו שאודי מתאר זאת עם ההתרגשות... חיבוקים.

חשבתי עלייך כל היום והחלטתי לתת לך לנסות להוציא יד לבד מבלי שאקרא לך כנראה ששמעת אותי קוראת לך גם אני התגעגעתי ושמחה שבאת ...חיבוק

בנות יקרות חתימה טובה .

גם לך ועכשיו לכבוד השנה החדשה תוסיפי משהו חיובי לשמך ...

רק רציתי לומר שקרו בינינו המון התרחשיות, מאד מיוחדות שיסגירו אותי אז אני אשאר עם הפרטים לעצמי ואומר שהופתעתי עד מאד מתגובותיה כמובן שלחיוב. בא לי לנשק אותה ולחבק אותה חזק, חבל שהיא רק "המטפלת", כמובן שלא העזתי לעשות זאת. חבל שהיא לא האמא האמיתית שלי.

מכל ההודעות זו המשמחת אותי ביותר!!! זו גם ההרגשה שלי כלפי המטפלת שלי למרות שאני לפעמים לא ממש באמון מלא... וכל כך קשה לי לקרוא את ההודעות של סנדיי ואני לא מגיבה להן כי אין טעם. כמה פעמים חשבתי על הבת שלה, על המזל הזה..אפילו הייתי חולמת עליה ועל הבת שלה בלילות, גם לי בא לחבק אותה, כל כך עמוק הגעגוע ואראה אותה רק לאחר סוכות..אבל אפשרי לשלוח לה הודעות ולקבל תשובות, אז "הרווחתי" לפחות את זה :) חתימה טובה, הלוואי שהתחושה הזו תלווה אותך לעוד הרבה זמן!

מבטיחה לשמור את ההודעה הזו ולהזכיר לך כשיהיו נפילות....יקרה כל כך שמחה שהסרת שיריון והתחלת להאמין ניפלא תמיד ידעתי שהרגע הזה יגיע אמרתי לך שאני מאמינה בך...חיבוק

הי גולם יקרה, שמחתי לשמוע :-) אי מעריצה אותך על ההתמדה ועל כך שאת לא מוותרת

מרגש לקרוא אותך. לזכור ולשמור. גמר חתימה טובה סוריקטה

זו תגובתי הראשונה אלייך. איזה יופי, ומשום מה כנראה שלא ראיתי קודם, אז אולי תראי רק אחרי החג. שמחה יחד איתך והלוואי ותזכרי את התחושות האלו גם ברגעים הפחות טובים.

ונראה לי אפשרות טובה לבקש סליחה ממכן וגם מאודי. יודעת על עצמי שנעלבת, אולי בקלות מדי... ולכן מתאים מבחינתי עכשיו. סליחה אם פגעתי בהודעה או בחוסר תגובה, המקום הזה חשוב לי ולראיה אני לא מסוגלת לעזוב, גם כשנעלבת (: וסליחה אישית- לפני כשלושה שבועות, מישהי שאלה אותי שאלה וגם הגיבה לי לאיזו הודעה. הכינוי שלה היה "לחנה", אני באותם הימים נעלבתי ולכן גם לא רציתי לענות. גם לא אהבתי שאין שם ואני לא יודעת מי זו והייתה שאלה אישית והתעלמתי. הרגיש לי לא בנוח לענות שאין לי מושג מי זו בכלל. כבר אז ידעתי שאם זה היה קורה לי הייתי נעלבת אבל "כעסתי והתנזרתי" מהפורום ועכשיו לא שייך ללכת לענות שם. אז סליחה ממי שכתבה לי, אם בכלל את קוראת כאן, לא התכוונתי לפגוע.

אודי הי, .... אודי ? אתה יודע ? ... קצת משונה.. זה כאילו בכלל לא קשור אלי אבל אני מרגישה שאני ממש מתחרפנת... ... זה קשור בסנדיי.... היא מטריפה לי את השכל.. :((( אמרתי לעצמי שלא אפתח את ההודעות שלה, אבל משהו באצבעות לא מאפשר ואני מוצאת את עצמי פותחת אותם ומתחרפנת.. ראשית, כמעט כל הודעה שלה ,אני כמעט ובטוחה שזו בת שבע של פעם ששינתה את הניק לסנדיי.. יש בה משהו שמפחיד אותי .לכן אני לא כותבת לה כלום. .. אתה יודע אודי ? .. היא מזכירה לי את אמא שלי :(((( גם מה שאמרה לילדים שלה "בצחוק" וגם השתלטנות הזו.. כאילו כל העולם חייב לעמוד דום ולשרת אותה כרגע ! בדיוק איך שהיא רוצה ! ואם לא ..אז.... אודי.. אתה יודע מה ? מצד אחד אני מרגישה שאני חייבת לכתוב לך את זה בכדי להשתחרר מתחושות ה ???? כאילו ,בא לי להיכנס עם הרכב בכל העוצמה בקיר ושהרכב ימעך עלי.. מצד שני זו הודעה פוגענית .. אתה יודע מה אודי ? אתה הרי כתבת את כללי ההשתתפות בפורום.. לדעתי, ההודעה הזו ממש ממש לא עומדת בקריטריונים של הפורום.. אז אל תעלה אותה.. אודי, לא אכפת לי.. האחריות-עלייך. לא יכולה יותר עם כל ההודעות שלה.. אז אל תפתחי אותם-במבי !!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

מצטערת. מתנצלת בפנייך. זו לא את. את רק מעוררת אצלי את הטריגר. זו אמא שלי. זו לא את. את חווית פגיעה מהמטפל ומגיבה.

ההודעה שלך ממש מתאימה לערב יום כיפור ואולי לכן לא אומר בדיוק מה אני חושבת עליך, ואיך את נשמעת עם כל ההודעות שלך.... אשאיר את הנקודות ותאמיני לי שתוכלי לתאר אותם מצוין, קראי את ההודעות שלך, ושימי מראה ותראי בדיוק איך את נראית ונשמעת... אבל כפי שאמרתי ערב יום כיפור אתן לך לעשות לעצמך את חשבון הנפש ולתת לעצמך את התוארים על מה שאת כותבת ואיך את משתמעת מהם

עשית לי את היום! העלית לי את הבטחון העצמי עד לשמים!!! תמיד אני חושבת שאם אנשים היו יודעים איזה אשה שרוטה נמצאת מתחת לחזות המושלמת הם היו חושבים עלי אחרת לחלוטין. והנה כאן בפורום, תחת מעטה האנונימיות אני מעיזה לספר על כל השריטות, החרדות ההתקפים, ומה לא, ועם כל זה את מרגישה מאוימת, ואני נשמעת לך מאד עוצמתית, אז אני אומרת לעצמי, וואו! אז אולי החזות שלי החיצונית לא כל כך מזויפת, אני ממש מודה לך. נתת לי הרגשה טובה. מאחלת לך גמר חתימה טובה וכל טוב

יקירות, נראה לי שאפשר לוותר על הקוצים, פשוט לדבר לדבר לדבר.... בלי לפגוע בלי לפנצר בלי לדקור בבקשה, אנא....

ובטח לא יום לפני יום כיפור.. דיברתי עם "חברה" לגבי משהו שחשבתי ללכת איתה אליו, קצת מסובך להסביר, אבל בהתחלה היא אמרה לי משו כמו רוצה לבוא איתי לזה ומיד באותו משפט למה את לא הוכלת עם הבנות החארות.. וכאילו מנסה לשכנע אותי לא לבוא איתה. אווף. קשה להסביר כאן אבל די... כל הזמן להיעלב ולבכות ואז תחושה רעה ואז חוסר כוח לרצות לעשות משהו או להישאר במיטה

חיבוק יקרה את זוכרת שדברים מסתדרים בסוף ככה או ככה זה סתם עוד יום כזה לא ככ מוצלח והגים האלה והקושי שלך עם המשפה והלבד ..זה כבר נגמר חנה ואת עושה עבודה טובה ומותר גם להישבר כי היא קשה איתך מחבקת

את יודעת חנה? מזמן לא כתבת הודעה כזאת של פגיעה מחברות. זה קורה לי כל כך הרבה ואיך שהוא אז אני חושבת עלייך... אני יספר לך- הלכתי לבקר חברות לעבודה לשעבר. הם התיחסו אליי כל כך רע.... צחקקו עליי כשסיפרתי להם על מישהו קרוב אליי ולעגו לשמו... בסוף הן אמרו לי את יודעת איפה היציאה... את יודעת איך זה פוגע? אבל אחרי זה אמרתי לעצמי שזה לא חברות. הם לא חברות. ככה לא מתנהגות חברות וזה הן זה לא אני אכן חארות של.... רוצה להיות חברה שלי פה? את כזאת מקסימה, אל תתני לאף אחד לאמר לך אחרת! הילה

בטח שאשמח להיות חברה שלך, כרגע זה רק כאן כי אין לנו אפשרות בחוץ (: מבינה אותך וזה באמת מתסכל התנהגות כזו ממי שאנחנו מחשיבות כחברות.

אני רוצה לבקש ממך,סליחה. את שנשארת איתי כשכולם הלכו, כשכולם צחקו על חוסר היכולת שלי, על הבטן העגולה שלי, על חוסר המזל שלי את נשארת איתי. כשכולם השוו אותך לאחרת למישהי מוצלחת יותר יפה יותר שווה יותר וזה צבט לי את הלב, את שם נשארת איתי החזקת לי את היד בשקט לוחשת לי, אני איתך כאן עד הסוף. זילזלתי בך האמנתי לאחרים כמה שאת לא שווה כששום מכנס בחנות לא עלה עלייך כשהפסדת את האוטובוס האחרון כשהבחור החתיך ההוא נפרד ממך.... לא הייתי מספיק לצידך כשניסית לעשות את הצעד וכשלת כשהרמת את הטלפון ולא חייגת כשרצית להיכנס ולא דפקת כשייחלת לטוב והגיע רע את תמיד שם לצידי סליחה שלא האמנתי בך מספיק שתקפתי אותך כמו אחרון השונאים ששלחת לי חיבוק והפניתי לך גב סליחה, שלא הייתי מספיק לצידך כשהיה לך קשה סליחה ממך, את זו בעצם אני שמנסה להרים את הראש כל בוקר מחדש... אני מבטיחה שבשנה הבאה אחבק אותך יותר כשיהיה לך קשה אהיה שם לצידך בטוב וברע לא אצטרף למי שמקניט אותי אנסה כל כך להיות שם בשבילי. נ.ב נכתב בהשראת קטע של נועם חורב

מקסים ומרגש ....

ערב יום כיפור ובפייסבוק תכתובות על סליחה ומחילה, על כך שהסליחה לאחר עוזרת לאדם עצמו. וכאן הקונפליקט- אני לא יכולה ולא מסוגלת לסלוח לאבא על שנים של אונס, מוות גופני ונפשי כאב נפשי אין סופי וגם לא לאמא ששתקה והכחישה וכך גם היום! אין להם כפרה! אין להם סליחה! אני זאת שצריכה לקחת אחריות על הטעות שלהם- שנים של טיפולים קשים ועלויות ותרופות פסיכיאטריות. אני יודעת שיש כאן גם בנות שחוו איך אתן מתמודדות עם זה,? אודי, מחכה לתגובתך הילה

הילוש זה באמת קונפליקט ...אני רואה בסליחה מאין שחרור זה לא סליחה על מה שנעשה זה יותר הבנה קבלה של הדברים ...קשה לי עדין לשחרר את הכעס והטינה כי אני במקום שמסרב לקבל את הפגיעה אבל חותרת לשם לשחרר להניח ולתת לעצמי להתקדם אלהה קדימה ....

הילה יקרה, קשה מאוד...כתבתי לאודי שאנחנו צריכים לדמות לאל בתכונות אבל גם האל לא סולח למי שאומר "אחטא ואשוב"..אז אולי אין סליחה וכפרה לחוטאים שאינם מודים בחטאם...לא יודעת, לי קצת הפסוק"כבד את אביך ואת אמך" עושה משהו...אז מכבדת את הוריי כמובן...עדיין נשארתי אדם מאמין.

קראתי אותך ..נפלאה הדרך שאת עושה ...חיבוק

תודה רבה

לא יודעת למה אבל אתמול בלילה שלוש הודעות של תגובה אליך נמחקו עכשיו אני רואה שרק הכותרת עלתה רציתי לומר לך שאני סומכת עליך, ואת תמיד מצליחה לחזור לעצמך יש לך המון תעצומות נפש, ממש מעיין אדיר ששופע ממך החזיקי חזק בעוצמה שלך, ואת תצליחי לטפס מכל העמקים שאת נופלת אליהם. את כל כך מלאה עם חכמת חיים והבנה של הדברים, ורצון מפעים לצאת מהכל, שאני פשוט מתפעלת ממך, ואין לי ספק שתצליחי

תודה לך ... מאמינה בפעולה ומאמינה בעבודה קשה . וסנדי קראתי מה שכתבת לי למטה כנראה שנישאר מנוגדות בדעתינו אבל זה גם בסדר כל זמן שנדע לכבד אחד את השני ..ויקרה זה לא מוריד מעוצמת הכעס והכאב שאת חווה ובמציאות שלך כרגע זה באמת באמת קשה ונוראי איתך .

היי יקירה, שכחתי את שמך בהודעה הקודמת, קוראת אותך כל פעם בריכוז... גמר חתימה טובה הילה

אודי אביב חנה ומיכל רוצה לשתף ביום העבודה אתמול..... יום ראשון זה היום הארוך שלי בדיור המוגן 7 שעות. אתמול לפני שהתחיל היום כתבתי לכם... לא ידעתי איך אעבור את היום הרגשתי חולשה, מתח ואפילו ייאוש.... מצד שני היה קול בתוכי שאמר לי אל תוותרי תמשיכי, תמשיכי.... התחלתי את היום בקניות לדירה(אני מדריכה בדירה של 4 דיירים) הדייר שסיכמתי איתו להגיע איתי לקניות לא הגיע אבל הגיע מישהו אחר.... כל כך התקשיתי להתרכז כשהגוף כל כך קשה.... בכל זאת עבדתי על אוטומט יש רשימת קניות נלך לפי הרשימה... כך אספנו מוצר ועוד אחד.... וזה חסר, אז מה במקום? ומה שנותן לי את הכח שזה דיירים שכל כך קשה להם.. וכמה הם מתאמצים לכל דבר.... היום היה ארוך ארוך... ואיך שהוא בסוף הוא הסתיים... הטלפון שלי גם החליט לא לעבוד אתמול... הגעתי הביתה ואכלתי יותר מידיי והתקשיתי להרדם בלילה.... בבוקר ראיתי שכתבתם לי ועודדתם להמשיך ולא לוותר.... אוספת כח לעוד יום עבודה, מחר בערב החג. גמר חתימה טובה וצום קל לצמים... ולכל החברים הקבועים: נטע, רוני, במבי, אביב, סנדיי, גילת, מיכל, חנה, סוריקטה, אורי היקר, גולם,מנסה להיזכר במי ששכחתי, מימה(איפה את?) הילה

נפלא אני שמחה ידעתי שיהיה בסדר לא קל אבל אני יודעת שתצליחי

חתימה טובה גם לך, ובהצלחה בעבודה החדשה שתהני מהעשייה .

אודי כתבתי לך קודם ראיתי שהעלת הודעה אחרת שלי אז מניחה שלא ניקלט די מבאס. אנסה לשחזר ...כתבת למיקה שקודם רק ורק ואחר כך גם וגם. מבינה את הרק ורק זה השחור לבן הכל כך בטוחים ומובנים עכשיו אני מבינה למה רציתי גבולות ברורים ונוקשים ולא גבול גמיש כי יותר בטוח ומובן לי..לדעתי היום אני בגם וגם ..אסל זה מה שיוצר את בכאוס צד אחד חזק צד אחד פגוע. האחד יודע שהיא תחזור וזה נשמע ומרגיש תינוקי לחשוב שלא .צד אחד פוחד שלא ולפחד מצטרפים חברים שמסבירים למה לא ושזה תמיד ככה בחיים. צד אחד בוטח בה צד אחד ממשיך לבדוק ולפחד ושוב מצטרפים לעגלה מי שמעודד למתוח את החבל ולהוכיח שאני טועה. אם אני הולכת עם המקום החזק שמבין אני מבטלת את המקום השני. צד אחד שומע שיר כמו i am here של סיה וצד אחד שיר לתקווה של מירי מסיקה .הכאוס הזה הבלבול הזה שאני נמצאת בו כל הזמן זאת המלחמה שאני מדברת עלייהכאשר בעצם בתבנית שלי רק צד אחד יכול לקחת מקום ולא באמת גם וגם ...אודי זה מבהיל הכאוס הזה אני כמו ילד קטן שלא בטוח בצעדיו לא יודע מה נכון. מה מדוייק מה מקובל ורצוי..אין לי תבנית נורמטיבית נכונה מודל חיקוי ...אז יש צד שרוצה לשנות ויש צד שנאחז בכאב ובדפוסים כי בלעדהם אין לו חיים...כשאני בוחרת צד אני סותמת את הפה לשני ובעצם מחזקת את עמדתו הנגדית .. אז איך אודי גם וגם ... ואודי גמר חתימה טובה ותודה שאתה מאפשר תודה על הכל ..אין לי מילים

אודי אני מוכרחה לומר שוב שוב תודה שאתה פה אתה ממש חמוד. גמר חתימה טובה לך, ולכולם!

גמר חתימה טובה גם לך איה

הזדקקות ותלות . מה ההבדל? האם זהו חלק חיובי/חשוב בטיפול? במקרה ואני שם האם אני צריכה להתגבר על התחושה הזו לבד? אודי תוכל לענות לי? Aya

אתמול היה לי יום לא טוב, גם בעבודה אבל לא רק. כעסתי התעצבנתי, נעלבתי... חשבתי אתמול שהייתי רוצה לשלוח הודעה למטפלת "הישנה", אבל אני יודעת שלא נכון, ולחדשה, גם לא מתאים עדיין... ולא רציתי להיות לבד. ומחר צום ועוד לא יודעת איפה אהיה

אודי כתבת למיקה על האינטגרצייה ויש לי כמה הבנות /תהיות אם בהתחלה זה רק ורק שזה ברור לי ומובן שחור ולבן נוח וקל לתפעול אחר כך גם וגם שזה מה שאני עוברת עכשיו לדעתי ...מצד אחד כוח מצד שני חולשה מצד אחד הבנה שהיא תחזור מצד שני פחד מטורף ובכי שהיא לא ועוד צד שאומר היא בטוח לא תחזור היא עושה לך דווקא ככה כולם בחיים ובוחן אותה וככל שהיא עומדת במבחנים הצד הזה מנסה יותר . צד אחד שמאמין בה ובוטח בה וצד שני שתוקף אותה ומתנגח כי האויב וככל שהצד הזה שמאמין בה מתקרב וסומך הצד השני מרים יותר את הראש כדי להרחיק .(עכשיו ברור לי למה הסבב הזה של התוקפנות בעבודה על ההגנות של הגוף ) מצד אחד רצון לשנות מצד שני האחזות בכאב ובעבר כי רק ככה אני נמצאת יש בי קיום ככה רואים אותי או שלא אבל זה מוכר ..מצד אחד שיר כמו של סיה https://www.youtube.com/watch?v=0dcbw4IEY5w ללא תקווה ומצד שני שיר מלא תקווה ותודה https://www.youtube.com/watch?v=5Uc2t4AoE3A בשחור לבן הכל ברור לי ועכשיו אני מבינה למה ביקשתי ממנה גבול ברור ולא גמיש כי ככה יותר קל לי להסתדר... איך בעצם מסתדרים עם הגם וגם זה הכאוס כי אני לא יודעת בעצם איזה צד נכון צודק אם אני נותנת מקום לצד שאומר היא תחזור זה הרי ברור ומובן ומבטלת את הצד שפוחד כי זה מטומטם ואני לא ילדה בת שלוש אז החלק הזה שרוצה להוכיח את צדקת דברו שהיא לא תחזור מגביר כוח ... אם אני נותנת מקום לצד של הכוח הצד הכואב שזה מקור חיוו מתחזק ויותר כואב כדי לא למות כדי להוכיח שרק ככה רואים אותי או שלא ולהוכיח שוב את צדקת דבריו ... אודי איך יוצאים מהבלבול הזה ...עכשיו שזה יותר ברור זה מפחיד כל כך פתאום אני מבינה מה אני עוברת ולמה התנודות החדות יותר קלות וברורות לי לעומת המקום המעורבב הזה ... למה במקום המעורבב אני ממש לא יכולה לבד אני טובעת בתוך הכאוס מאבדת אחיזה ושליטה ..נבהלת מעצמי ... אודי באותה הזדמנות רוצה לאחל לך גמר חתימה טובה חופש נעים ולהגיד לך תודה על היותך ...האמת שאני עושה כאן כל כך הרבה תהליכים שזה מדהים ואני באמת מודה לך מכל הלב שאתה מאפשר ...

אודי, הטיפול בדיסוציאציה כולל נגיעה בתכנים.קשים ולפעמים.הם נשארים איתי, ראה הודעתי לפני שבת. לכן אין בהודעה כלל וכלל קשר להודעה הקודמת שלך. עליה רק רציתי לכתוב לך כמה תבונה אתה.מביא בתשובותיך. בהודעה האחרונה כתבת שתקווה היא עניין פנימי אבל אני חולקת עליך. אפילו אם יש רצון (שהוא ודאי כח פנימי) לתקווה היא לא תמיד שם... לא הכל תלוי בנו, בי... לא הייתי בוחרת להשאר כך אם מנגד היתה עומדת האופציה לטפח תקווה. שירה

היי אודי, חשבתי על התשובה שלך כלפיי ורציתי לכתוב לך שאתה מאוד מדויק וקולע בתשובות שלך...זה כיף לי לקרוא אותן... רציתי גם לשתף שלחג קניתי למטפלת יין קינוח שזו מתנה מוזרה קצת לטעמי כי מצד אחד, מדובר ביין ויש בו אלכוהול ..משקה לגדולים! ומאידך, הוא גם מאוד מתקתק וטעים (והוא גם מגיע בבקבוק כחול וצבעוני :-)) והרי ילדים אוהבים מתוק.. ופתאום שאני חושבת על זה, זה מזכיר לי אינטגרציה והרי לשם אני שואפת כך לפחות אני חושבת... אני מרגישה מוכלת וחזקה ושיש לי כוח ויכולת. גמר חתימה טובה

איזה יופי! שמחתי לקרוא אותך

שמחתי לקרוא אותך שמחה, חתימה טובה וצום מועיל.

את חמודה אמיתית כייף לקרוא אותך . שנה טובה וגמר חתימה טובה

וחתימה טובה לכולן

אחרי שכתבתי את הפוסט היום לפתע הכתבה בי ההכרה אולי דווקא בגלל המרדף אחרי המצוינות והמושלמות, אולי דווקא בגלל הרצון לכבוש את האוורסט, ואכן לכבוש אותו בגדול, אולי לכן כל כך קשה לי להשלים עם כל מה שהיה כל כך לא מושלם, וכל כך רע!!! ואולי דווקא שהייתי צריכה להסתיר את כל הזבל גם זה המקור של המושלמות החיצונית הזו, תמיד המצטיינת, הכי חכמה, הכי יפה, הכי חרוצה, ואולי זה מין עטיפה שאם מחוררים אותה אז הכל בפנים נופל לרסיסים, אני חושבת עכשיו שמה שנראה מושלם חיצונית הוא בעצם מה שמהווה את הבור השחור שלי, הכוונה היא שתמיד דאגתי למצוינות ומושלמות בכל דבר, והדבר הזה לדעתי לא נותן לי להשלים את החסר העצום שהיה לי, עם האכזבות, עם העמדת הפנים, עם הניצול, עם המצוקה האינסופית, שהכל היה בפנים בעוד הכל בחוץ מושלם, הקוטביות הזו, וכנראה הדחיפה של האחד לשני, חושבת שגוררת אותי היום למצב שסכיזופרני, לא במובן הקליני של המילה אלא במובן של ההיבט הפנימי של עצמי, טוב נגמרו לי המילים כרגע, אבל לא נגמר הנכסס הגדול

רציונאלית אני לא מבינה את זה. פיזית הוא זקן, יש לי הרבה יותר כוח ממנו, אני מאד בכושר וצעירה. לפחוד ממה שיגיד לי, שיצעק או ירים את קולו, או יאמר מילים מכאיבות? בדרך כלל אני עונה בחזרה בצורה מספיק שנונה, אני חושבת שיש כאן פחד בגלל הסתמכות. כי אני מרגישה שהוא אלים ומסוגל לומר דברים צורמים מאד (כפי שנהג אכן לבסוף בנבזות), ומכיוון שחשתי שאני צריכה אותו, ממילא היה לי פחד משתק שלא אענה לו, ואהיה במין סיטואציה משפילה נורא, שהוא יוכל לדרוך עלי, להשפיך, לצרוח, ואני לא אוכל לענות, כי אני צריכה אות!!! האם נראה לך שזה מקור הפחד שלי, מלהרים אליו טלפון, תמיד? לא פעם הוא שאל מדוע לא התקשרת? אמרתי לו, פחדתי. והוא שאל ממה את פוחדת? לא רציתי להגיד, אמרתי לו אם אומר לך תפגע ותעיף אותי ואני צריכה אותך. והוא אמר, מה פתאום את יכולה להגיד כל מה שאת רוצה, אבל לא רציתי, נדיר שאני מרגישה כך פחד מבן אדם, אני לא רגילה, אני בדרך כלל בשליטה, באסרטיביות, יודעת להתאגרף אולי כי אני כל כך בורחת מבסיטואציות של נזקקות, וכאשר אני נמצאת בה אני נמצאת בפחד, שתאכזב. אבל עם כל הפחד שלי, זה לא עזר, המיילים של מצוקה לא נענו, הוא התנהג מגעיל, וזהו. הוא לא צריך להעיף אותי, אני עפה לבד. וכן, קשה לי מאד עם כל מה שקרה, עם כל האכזבה, עם האגרוף בפרצוף, עם האדישות לקושי שלי, עם הגרימה של חרדה כל כך גדולה אצלי, באופן שאפשר היה בקלות למנוע אותה. קשה לי, קשה לי מאד. בקושי מתפקדת היום אמרתי למזכירה שלי שלא תעביר לי שום הודעות, אני עסוקה. כן, ממש עסוקה בלכתוב בפורום את אלו שהייתי חייבת לקבל קבלתי עם מסכה מושלמת. אבל קשה לי ממש קשה. אודי - ת'אמת, אתה חושב שאני סתם נטפלת לדברים, שהקושי נובע מהקשיים שלי הסובייקטיבים ולא מהנתהגות נבזית שלו, וזאת לאחר שאתה משתדל לא להזדהות אתו כקולגה?

את יודעת אני שמחה שאת מקנאה זה טוב ...זה אומר שאת רוצה משהו השאלה האם את מוכנה לעבוד לשלם מחירים להתאמץ כדי להשיג אותו .... אבל אני חייבת להגיד לך כמה דברים אולי הם יהיו קשים אולי מטלטלים זאת לא הכוונה. אני נזהרת כי בפעם האחרונה שכתבתי לך זה גרם לך לחרדות ופלאשבקים. את מוכרחה להבין ואני אדבר רק עלי ..טיפול טוב שמרגישים צריכים לעבוד עבורו לעבוד קשה קשה קשה !!!!!!!! בלי צחוק טיפול בלי עבודה וכן העבודה היא משותפת לא יניב פרות. תראי מה אני עוברת כל החודש תיראי כמה פעולות אני עושה כמה דברים אני יודעת ומבינה ואשנה כי ככה תהליכים נעשים. חייבת להגיד לך קשה לי עם התוקפנות שלך לא חשוב מה הוא עשה את יכולה לבחור לא להמשיך איתו כינויים כמו צפרדע ועוד לא מכבדים ולא מקדמים לשום מקום ..כשאני קוראת אותך הדבר הראשון שעלה לי בראש זה מה את חושבת שהוא חייב לך משהו האם הוא עומד שם לשרותך כל הזמן . האמת שבכאב אני אומרת שגם אני נפלתי קצת למקום הזה שציפיתי ממנה שתעשה כרצוני שתענה שתהייה איתי בשיחזורים ולא זה לא מובן מאליו בכלל מה שאני מאוד מבינה בהגיון אבל במקומות הפגועים שלי לא ראיתי שאני נופלת למקום שחייבים לי . עכשיו תיראי הוא קרא הוא פעל הוא עשה רק מה הוא שכח לענות לך שראה כן זה טריגר לפנים כן זה כשל טיפולי(מבחינתך) אולי מן הסתם את מרגישה פגועה כעוסה שהוא כבייכול לא ראה אותך נהדר אני מבינה את זה זה מה שקרה לי איתה בפגישה ...ותאמיני לי שהיא עשתה כשלים של מטפלת מתחילה ואז...היא בן אדם ואם היא לא תטעה היא פשוט לא תעשה אין דבר כזה שלא טועים אני אישית גדלתי בבית שחטפתי מכות כי טעיתי בשעורים כי טעיתי במילה כי טעיתי ..אין חיה כזאת אין בן אדם שלא טועה.זה לא אומר שזה נעשה בכוונה וכן את תגידי מטפל חייב לשים לב לא לטעות אולי אבל הוא בן אדם . עכשיו כדי לעשות לבנות קשר תיראי גם את זה שהוא עשה פעל ניסה האם הוא חייב לך ? לעזור לך בשביל מישהו אחר? ובכלל.. יותר מזה אישית אחרי שכעסתי הייתי עושה אם עצמי חשבון נפש ומבינה שאוקיי אני חייבת להבין למה החוסר תגובה למה ההתעלמות הזאת למה החוסר ניראות הזה הפך אותי ותאמיני לי שגם אותי זה הופך גם את האחרות כאן, זאת בדיוק הטראומה ,נכון אבל מה אני עושה עם זה ... ואולי זה יהיה לך קשה לשמוע חרדות זה בחירה יש לך רוות מכך כמו שלי יש רווח מהניתוק כל דבר שאנו עושים יש לנו רווח מזה ..לא להרגיש , רווח שרואים אותנו סוף כל סוף שכואב לנו לא יודעת אבל רווח בטוח יש .. ביום שתסכימי להרגיש את הכאב ואת הפחד להביט להם בלבן של העיניים גם החרדות יעלמו . כל מה שאני כותבת לך אני אומרת גם לעצמי זאת לא הטפת מוסר. זה פשוט את מקנאה יופי נהדר מה את עושה בשביל זה ..איזה משבצת את בוחרת לעזוב ..האם תחליטי להמשיך איתו ולעבוד או אולי למצוא מטפל אחר ולעבוד איתו ככה או ככה הבחירה בידיים שלך... מקווה שלא היה לך קשה מידי יודעת שזה ישיר וכואב בבטן הרכה ואולי מוקדם מידי עבורך ותרגישי התנגדות ..זה בסדר כל אחת והדרך שלה מקבלת את הדרך שלך סליחה שתוקפנות מכל סוג אני לא מכבדת גם לא את שלי ...

קראתי כל מילה שלך, לא עם הכל הסכמתי התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי... חוסר התגובה במרה הספציפי של המטפל לא הייתה כמו בהודעה רגילה אני יכולה שלא לראות אותו שבועות פעם לא הגעתי אליו חודשיים הוא כל הזמן התקשר למה אני לא באה, אמרתי שאבא כשיהיה לי צורך כשאני בטיפול אני מורידה נעליים וכל התכשיטים ובאותה פעם אחרונה שחכתי שם טבעת ואז הוא מרעים עלי בקולו או שא באה, או ש... את באה לקחת את הטבעת. צחקתי, אמרתי כל כך בא לך בחיים שאגיע, אז אבא. כך שאני ממש לא תלויה וצמודה בתשובות שלו ובביקרים שלי אצלו כאן מדובר היה בידיד שהיה בסכון ממשי, והוא רצה שיראה פרופ' חבר שלו, ואמר שידבר אתו, והייתי חייבת לדעת מה קורה באפיק זה או לפנות לאפיק אחר.... וזאת בתוספת לשיבושי הנפש שיש לי עכשיו והוא באדישות מוגזמת לא טרח לענות, למרות המיילים מלאי המצוקה שמבקתש אות חיים ואחר כך 'כשהתנצל" מה אמר, מצטער שנפגעת, לפחת היה נותן הסבר, שכחתי, לא ידעתי שאת ממתינה, הייתי עסוק, משהו, כלום, בשבילי זה סוף הדרך, כל אחד עם הציפיות שיש לו נושא הצפרדע, הוא נושא ארוך שאודי לא רצה להעלות ואני לא אעשה מה שהוא לא רוצה, אבל זו טקטיקה שקבלתי ממטפלת שלי למקרים קיצוניים שכאלו, וזה עזר. אני חושבת שאני מבקבלת דברים כאלו בחוסר פרופרציה בגלל ההיסטוריה שלי, והוא יודע את זה, בדיוק זו הקודה כמו שיגידו למישהו שיש לו אלרגיה לפרחים, שהוא פרוח כי הריח פרח, נכון זו בדיוק האלרגיהף והוא יודע ובקשר לטיפול, גם הוא הבין שאנליזה ממש אתי תהרוס אותי ואת כל הקיום שלי, מה לעשות שאין לי כוחות נפש לזה, אני אתביע את כל הסירה, החיים איכשהו עוברים, אני עובדת פעילה, ואם הצונאמי יהרוס אותי, אז מה הרווחנו? אני לא משולמת, ולא יכולה להיות משולמת, ומשלימה עם זה שבאופן נשפי אני לא משולמת, אני גאה בך וביכולות שלך לא אין אותם, ותאמיני שלי שהתקפי החרדה האלו לא משמשים אותי לכלום, יש י מספיק תשומת לב, יש לי מספיק אהבה כיום, הם רק פונקציה של ערעור פנימי נפשי עמוק מאד, ואני מחכה שהגל העכור הזה יעבור

"התקפי החרדה לא משמשים אותי לכלום... להף,,, הם תוצאה של רצון לעשות יותר מדי..." אז במידה מסוימת את יכולה להפחית אותם או למנוע . את גם כתבת שאת די שולטת בהם והם קורים במקומות שאת לבד או במשפחה ....תנסי לשאול את עצמך שאלה זהירות היא קשה מאוד ... מה היית בלי החרדות האלה ..לא לענות תשובה מהמותן הייתי מאושרת כי אם לחשוב לדמיין להרגיש איך זה שאת בלי החרדות האלה בכלל..איזה רגשות יעלו במקום אם מה תצטרכי להתמודד להיות..משימה קשה אני יודעת אבל מקדמת ... איתך מחבקת

אמרתי לבעלי שנמאס לי, לא יכולה יותר עם ההתקפים הללו, הולכת לפיסיכיאטר לקבל תרופות, ודי, עדיף לי תרופה אחת פסיכיאטרית במקום כל הכדורים האחרים שאני לוקחת להרגעה. כמובן רק אם הם לא יפגעו בי קוגנטיבית ולא יעשו אותי לזומבי בעלי לא חשב כמוני, אמר לי, את האשה הכי חכמה והכי יפה בעולם ואת לא צריכה שום כדורים פסיכיאטרים אז אמרתי לו, ואם אני אקח כדור פסיכיאטרי אני אהיה פחות חכמה או יפה? למה זה צריך לפגוע בזה, אולי אני רק אהיה יותר מאוזנת ואסבול פחות. הוא בדעה שאין לי שום בעיות, התקפים, נו.... זה עובר בסוף.... אז למה צריכים כל כך להתרגש מזה. זו תקופה, היא תעבור, הכל בסדר. אני לא חושבת כך, אני חושבת שיש לי יותר מדי התקפים, אני חושבת שהעצבים שלי זה כמו גומי, ולא יודעת מתי הוא ישחק ולא יחזור בחזרה, חושבת שגם הקרובים אלי סובלים מההתקפים הללו, ולא מוצאת שום רע אם אקב כדור שיעזור לי, אבל לא יפגע ביכולת הקוגנטיבית שלי, כי זו לא אופציה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע ביכולת הקוגנטיבית. אני חושבת שבעלי טועה, שיש לי מחשבה מיושנת, וחושבת שכמו שלוקחים אנטיביוטיקה, אין שום סבה לא לקחת תרופה פסיכיאטרית אם יש בה צורך. בעלי טוען שהפיסיאטר לא יתן לי כלום, כבר הלכתי כמה פעמים ולא נתנו לי, חכמה גדולה, אני באה לשם, 'אסופה', לא פעם אחרי כדור הרגעה, מאד מרשימה וכרזמתית, הרי הם לא רואים אותי ברגעי החולשה שלי,אבל אני רוצה לתאר להם היטב שיבינו מה אני עוברת גם אם הם לא רואים את זה, וגם אם אני לא משדרת את מה שאני מספרת, כי בזה אני אלופה, ממש אלופת העולם, לשדר עסקים כרגיל, מצוינות, מקום שבפנים הכל חלול, הכל מנותץ. בכל אופן החלטתי שאני כן הולכת לפיסיכאטר, ונראה מה שהוא יגיד. מה הנסיון שלך בנדון - אודי? האם בגלל שההתקפים חולפים, אני צריכה להיות קורבן של כאלו התקפים כאשר הם מגיעים? ולעומת זאת טוען בעלי, מדוע שתתקחי באופן קבוע כדורים כאשר ההתקפים הם לא קבועים. מה אתה אומר?

ציפיתי שישלח תשובה למחרת ולא עשה זאת עד הלילה, עד שבעלי התקשר אליו על זה היה מדובר ממש לא ציפיתי באותו לילה לתשובה וקח בחשבון שמדובר היה על אדם אחר שנמצא במצוקה כמעט קיומית, והוא המליץ דווקא על חבר שלו, ולכן היה לי חשוב לשמוע אם הצליח להשיג אתו תור מיידי או שאותו אחד יפנה למשהו אחר. אז עצם העניין היה דחוף ביותר, ולכן הפגיעה שלא ענה. אם זה לא היה עניין דחוף, לא היה אכפת לי אם לא היה עונה מיידית. אבל כאן החרדה לאותו בן אדם, והציפיה לשמוע ממנו, פשוט גמרו אותי לחלוטין

לא רוצה לתת כאן פירוט יתר כדי לא להחשף. אבל יכולה לומר לך שמה שהוא עשה היה מעשה נבזי, יהיר ומשפיל. אני לא לגמרי באי שפיות כמו שאני נשמעת כאן, רק כדי לסבר את האוזן, על פגישת ייעוץ אתי משלמים פי שלוש מהמחיר שאני משלמת על פגישת ייעוץ עם המטפל. כפי שאמרתי, את מה שקורה בפנים בדרך כלל לא רואים בחוץ, ואני מתפקדת, וחדות המחשבה שלי ברוך השם לא נפגעה. כלפי חוץ אני מתפקדת ועובדת, ועושה כל מה שצריך. את ההתקפים שלי, אני עושה במסתרים, אף אחד לא רואה, כך אני מאמינה, אחרת לא היו באים אלי. את כל הקושי שלי אני קוברת עמוק בפנים... וממשיכה את מרוץ החיים, לוקחת בלי סוף כדורים לישון, ואם יש צורך כדורי הרגעה במשך היום, ועושה כל מאמץ כדי להמשיך לעבוד. אז אני קצת יודעת על חובת שירות ללקוח. וכן, המטפל נותן שירות, כמו ששאר הענפים העצמאיים נותנים שירות. ראשית מדובר היה על הפרה של סכום שעשיתי אתו ישר בהתחלה, אמרתי לו שאני חייבת מטפל שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם כשאצטרך אותו, שאני לא יכולה לעמוד בה אם אני נותנת אמון באדם, והוא לא שם כשאני צרירה, והוא הבטיח תמיד לענות לי מיידית, ואם יש לו ססשן, אז מייד אחרי הססשן הוא יתקשר. הוא הבטיח שלעולם לא יעברו יותר משלוש שעות משליחת המייל, עד שיענה, מדובר על שעות יום ולא לילה. במקרה המדובר היה מדובר בעניין של כמעט פיקוח נפש, חשש נוראי לגורלו של אדם יקר לי, והמפתח היה בידיו, לאחר שהוא התנדב לעזור בזה. שלחתי לו מייל באחת עשרה בלילה, במשך כל היום למחרת חיכיתי למילה, שקבל, שפעל, שעשה. והוא לא ענה. לא התקשרתי אליו, כי אמרתי לך שאני פוחדת מהאדם הזה, אני מרגישה בו אלימות, ואני לא מעיזה להתקשר אליו. יש משהו שמפחיד אותי להתקשר אליו, ואני לעולם לא מתקשרת אם לא קבעתי מראש, אני שולחת מייל, שיודיע מתי להתקשר או שהוא יתקשר בתשע בערב, בעלי אמר שבטח לא קבל את המייל, אין מצב שלא היה עונה לארבעת מיילים של מצוקה שכאלו, ולכן בעלי התקשר מהנייד שלו, כדי לומר לו שיבדוק את המיילים, הוא לא ענה והיו צריכים להשאיר הודעה ואז אני השארתי הודעה, וכנראה לא זהה שזה אני וחזר מיידית לנייד של בעל, אשר העביר לי את הנייד לדבר אתו. וכן, בשיא האדישות סיפר שאכן קבל את המייל, פנה טלפונית למי שפנה, וצריך לעשות עוד טלפון. לו רק היה שולח לי מילה אחת, אני מטפל, או אפילו מחרף אותי על מה שלדעתו לא נהגתי כראוי אבל הוא השאיר אותי בלחץ אטומי, כל היום, עד הלילה, הרי רק חזר לצלצל של בעלי אחרי תשע בלילה, אבל כל היום נתן לי להיות בלחץ שפשוט לא יכולתי לעמוד בו, כשהוא יודע היטב את המצוקה הקיימת שלי, והוא יודע שאני חייבת לדעת את התשובה שלו, שכן אם הוא לא מצליח בעניין, אפנה לאפיקים אחרים, והעניין דחוף ביותר, והלחץ הזה עושה בי שמות, כאשר יום קודם הייתי שם בגלל התקפי החרדה, והוא נסה למצא דרך לעזור לי להגבר על התקפי החרדה, כי בשבוע קודם קבלתי באמצע הססשן התקף חרדה כל כך נוראי, שלא ידענו איך נצא מזה, וגם הוא נורא נבהל. כך שהוא ידע או שהיה עליו לדעת, מה מצוקה עצומה שכזו תעשה לי. והיא אכן עשתה לי, ושמה אותי על הקנטים, ובכל ראש השנה לא ירדתי מהמטה, לא לתפילה ולא לארוחות. פעם ראשונה בחיים שלי! ילדתי בת פעם בראש השנה והתפללתי, ועכשיו לא פתחתי סידור, יומיים, במיטה, לא ארוחות, לא דיבור עם אנשים, כלום, מנוטרלת, כמו שק תפוחי אדמה, כמעט לגמרי גמורה. כאשר כתבתי באותו לילה כמה אני כועסת וזועמת, ואיך ההתנהגות שלו הייתה מחפירה, הוא השיב, מצטער שנפגעת אבל את צריכה לזכור שלאחרים גם יש חיים. ועשיתי את הטלפון שבקשת. ועוד כמה שטויות כאלו עניתי לו במייל, שלכתוב לי תשובה שהוא מטפל בעניין לא הייתה פוגעת בחיים שלו. כתבתי בדיוק איך אני מרגישה על ההתנהגות שלו. הוא לא טרח לענות נסע לחופשה. אני כועסת עליו ברמות על, אני רואה בו אחד יהיר, מתנשא, לא עומד בדבורו, התנהג בצורה שהוכיחה שהוא פשוט לא בן אדם. עזוב כל דבר אחר, הוא יודע את המצב הנפשי שלי, והוא יודע את המצוקה הנוראית של אותו ידיד שעבורה בקשתי את עזרתו, ומדובר במצוקה אמיתית שיכולה להיות של חיים ורח"ל, והוא לא טורח להשיב לי במילה אחת, מטפל, או אדווח כשיהיה מה, כלום, מתאייד. רק טיפול 'הצפרדעים' עזר לי לחזור לעצמי, אבל עדיין לא לגמרי. כשהייתי אצלו בטיפול האחרון אמרתי לו שישלח מייל כשהוא חוזר עכשיו במייל האחרון ששלח כתב לי את התאריך, שהוא חוזר. והעניין מטריד אותי כי אני לא חושבת לחזור אליו, מקבלת התקף חרדה רק מלחשוב שהוא יטפל בי, מחקתי את כל המיילים ששלחתי אליו, את אלו שהוא שלח אלי, כל ההקלטות הכל מחוק. אני מתארת לעצמי שכאשר יחזור אני אהיה בלחץ, אם ישלח מייל אלחץ, לא ישלח, אלחץ כמו בבדיחה של ההוא שגר מתחת לשכן שכל לילה היה מוריד את שתי הנעליים ועושה רעש אדיר. הוא העיר לו על זה בלי סוף, ופעם אחת בבוקר הוא צרח עליו שבגללו לא ישן כל הלילה, ולמה כי השכן חלץ את הנעל הראשונה והעיף אותה ברעש גדול, אחר כך נזכר ואת השניה לא העיף אלא הניח בשקט, וזה שמתחתיו כל הלילה היה ער חכה לשמוע את הזץ של הנעל השניה. ואני אהיה בלחץ כזה, חוששת שיגיע מייל. כל הזמן אהיה בלחץ, הדבר הזה מלחיץ אותי ברמות על! אפילו שאני כותבת עכשיו הידיים שלי רועדות, האכזבה מאדם שהבטיח להיות שם בשבילי, מאדם שיודע בדיוק את החולשות שלי, (וכמו שאמרתי לא הרבה יודעים עליהם), והוא יודע איך אני מתמוטטת דווקא בנושאים האלו, שאנשים שאני אמורה להסתמך עליהם מבריזים, והוא יודע איך שזה מקעקע את כל אושיות החיים שלי, ובצורה אדישה לחלוטין נותן לי לדמם למוות. כן, כך זה בדיוק היה, ממש לתת לי לדמם, אם היית קורא את מיילים של המצוקה הייתי מבין כמה לא אנושי היה חוסר התשובה שלו. ממש לא בן אדם. ותאמין לי שהזעם שלי מוצדק. בעלי עומד מאחורי במאה אחוז שלא אחזור אליו, ובעלי הוא זה שדוחף אותי לטיפול, והוא מכיר אותו היטב, וגם הוא לא יכול היה להאמין שהוא קרא את המיילים ולא הגיב, זה פשוט בלתי נתפס! בעלי מצדיק אותי, ואומר שאין לי מה לחפש אצל מטפל שכזה, שמסוגל כך לפגוע בו במזיד. לא רק שמצדיק אלא שלהפך, אומר לי, שאין מצב שאחזור אליו, ושאי אפשר לסמוך עליו, אם כך הוא פעל. ואתה יודע מה, אולי הייתה לו סבה, אז כאשר כתב את מייל ההתנצלות, יכול היה לתת סיבה, כדי שתניח את דעתי, ולא תשובה יהירה שכזו, אפילו לא נסה לתת הסבר להתנהגות המגעילה הזו. לא חשבתי לכתוב ארוך וכך זה יצא. אבל אני מנסה לנתב את הזעם שלי, שמשפיע עלי כל כך רע, וגורם לי לחוסר יכולת לתפקד, וכתיבה כאן היא אחד הניתובים. ואשמח לשמוע ממך אודי, בכל אופן מה אתה חושב על ההתנהלות הזו שלו, אשמח מאד לשמוע את דעתך על הזעם שלי, ועל התגובה שלי. שאגב גם אם היא מוגזמת, היא בדיוק תוצאה של הבעיה האמיתית שממנה אני סובלת ולא יכולה לשחרר, והוא יודע אותה! הוא מודע היטב לאותה בעיה, ושאני לא יכולה לעשות עליה אנילזה, אבל עד כמה התנהגות של מי שאני אמורה לסמוך עליו והוא לא עושה את המוטל עליו, עד כמה התנהלות שכזו מממוטט אותי לחלוטין. (זו הסבה שאני מרשה לעצמי לסמוך על מתי מעט אנשים, כי אני יודעת שאני לא יכולה לעמוד בטלטלה של אכזבה מההתנהלות שלהם. ובו כמטפל, נתתי אמון, חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו, והוא ידע שאני סומך, ובכל זאת הפגין אדישות יהירה שכזו. אודי - זה הורג אותי! אז מה אתה אומר אודי?

מצטערת התשובה היחידה שעולה כאן הוא בן אדם ואולי גם לא היה משהו דחוף וכן שכח באותו הרגע ואחר כך שכח לשלוח ...כאילו מה?????? את לא רוצה מטפל את מצפה לאוטופיה שאפילו תינוק בן יומו לא מקבל מההורה שלו כי לפעמים הילד בוכה צורח וההורה באותו הרגע מכין לו את האוכל או חס וחלילה בשירותים ...סנדי מבינה את הקושי אבל לא כל קושי יש לו מקום להצדקה - איתך

מי מדבר על רגע, שעה? מדבר על 24 שעות, על מייל אחר מייל של מצוקה, והוא קרה אותם ולא טרח להגיב שקא, שאדע שהוא מנסה לטפל, שהוא כאן והוא יודע עד כה המצב הנפשי שלי עכשיו על הקנטים, יודע כמה קל לזעזע אותי, או ואבוי לתינוק שאמא שלו מרעיבה אותו 24 שעות, כן זו התעללות בו.

לסנדיי, 1. לא מבינה מדוע בעלך הופך להיות צד בקשר עם המטפל? בעלך מתקשר מהנייד שלו למטפל??? נשמע מאוד לא טוב וגם לא מקובל. 2. אני הייתי פעם בטיפול, אצל מטפלת שמאוד אהבתי ובכל פעם ששלחתי לה מייל לא הצלחתי להתרכז בשום דבר עד שהיא ענתה לי. זה מאוד לא טוב, צריך מידתיות ופרופורציות. ומטפל שמבטיח לענות לך תמיד תוך שלוש שעות - קצת מגזים, בעיקר שאת מצהירה שאת אישה עובדת ומתפקדת. אז לשם מה הדחיפות הזו לקבל תשובה? זה לא בריא ולא טוב. ופוגע בך ובתפקוד שלך. דברים שכאלו, יכולים לפגוע מאוד בטיפול ולגרום נזק קודם כל לך. וכמו שאודי רושם - להתגעגע זה טוב ואפילו נעים בבטן, אבל כך - זה כבר מסוכן, ואסור למטפל לתת יד לדבר כזה, בעיקר אם יש לו אחריות מקצועית כלפייך. 3. אני לא חושבת שמטפל רוצה לפגוע במזיד במטופל שלו. לפעמים זה כדי ללמד אותו משהו, לשים לו גבול, לפעמים זוהי חוסר הבנה מצד המטפל, ולעיתים נובע מחוסר התאמה בין המטפל למטופל - ולא תמיד ניתן לגשר על כך. אני נוכחתי לדעת שרצון זה לא תמיד מספיק...צריך גם שהיקום ירצה :-) תבררי עם המטפל כשיחזור.

בעלי הוא חלק בלתי נפרד של מה שעובר לי בחיים אני פוחדת מהמטפל ולא הייתי מתקשרת אליו לכן בעלי התקשר המצוקה של אותו ידיד הייתה אקוטית ממש, שאלה של חיים, והוא ידע זאת, ואם הוא לא נותן יד יתן אחר, כמו שקרה לבסוף. אני האחרונה שמטרידה אותו, ואם 24 שעות הוא לא יכול להגיב שאכן קבל המייל, וזאת בטרם נסיעה שלו, אז לי זה לא מתאים, אני לא בנויה בשביל זה. וכן אני יודעת תודעה של שרות וכאשר צריכים אותי בדברים שהם מאד דחופים, אני נמצאת, ויהי מה! בלי שום קשר לכסף שמשלמים לי