אני מתגעגעת למישהו מאד

בחור צעיר ממני שיצא לנו להעביר שנה יחד במסגרת משותפת. הוא היה בעל בטחון עצמי ותמך בי לעיתים רגשית. היה מעודד אותו. כמו מן מאמן היה מנסה לדרבן עם מסרים חיוביים שהעבר לא חשוב. ההווה והעתיד קובעים. שאני יכולה לשנות מעכשיו והלאה.. אז הסתיימה המסגרת ומוצאת את עצמי מתגעגעת אליו. מכמה פעמים שניסיתי ליצור קשר בהודעה הוא ענה לי בצורה מתומצתת ומנומסת איזה איחול בסימן פרידה כגון 'שיהיה בהצלחה'. כלומר הוא לא מעוניין להמשיך את הקשר הזה . הוא היה משמעותי עבורי יותר מאדר אני עבורו זה ברור. המשיך הלאה. בטוחה ששכח ממני עד עכשיו. אבל אני זוכרת אותו. לפעמים מתנחמת במילותיו ומסריו. מתעודדת לי. אני מאד מתגעגעת אליו.. אם עכשיו היה מרים צלצול ואומר 'היי לך, מזמן לא התראנו. מה שלומך? מוזמנת לבקר. אשמח לשמוע איך את" כמובן שהייתי עונה אותו דבר. שגם אני מאד אשמח לשמוע מה שלומו .. וזה היה משמח אותי פתאום ככ. מרומם את הרגשתי ככ.. ברור לי שכך זה היה אם היה.. אבל זה לא ככה. ואני מתגעגעת לבד ובאופן חד צדדי :/ יודעת שהוא ממש לא מחפש אותי בחייו כדי להרגיש עניין. יש לו חיים מלאים מאד משל עצמו. קייויתי ששלי יהפכו להיות טיפה יותר מלאים בזכותו. בזכות נוכחתו והשפעתו בחיי . הנוכחות פסקה :/ ההשפעה קצת יותר מהדהדת לה. מקווה שהחלקים הטובים ממנה ישארו ללוות אותי בחיי. אני מתגעגעת.. לפעמים חושבת איזה קל ופשוט זה היה יכול להיות לשמח אותי. אם רק היה מביע עניין להשאיר אותי כידידה נוכחות בחייו.. אבל לא.. וצריך לכבד את זה. לא להיות נודניקית. אז מתגעגעת מרחוק למישהו שאותי כבר שכח. מתגעגעת אליו. לקול שלו. לאנרגיות שלו. לעידודים שלו. לנוכחות שלו. אנחה. זאת לא ממש 'התאהבות'. יותר מן התקשרות שנוצרה בי כלפיו. משיכה לעוצמות שבו. לחיות שבו. זה היה ככ שונה ממני ומרענן. אהבתי להיות ליד זה. קיוויתי שידבוק בי גם. זה היה יכול להיות ככ קל לגרום לי לחוש שמחה עכשיו במקום הדמעות הללו שוב.. אנחה.