הזדקקות 2

אודי שאלת אם כאשר פרצה ההזדקקות ותחושות השפלה אם נשארתי או ברחתי. אודי זעקתי לה שם 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי!!' היא אמרה מן 'האמ' בטלפון. כאילו הקשבה בלי התייחסות עניינית. מבחינתי חיפשתי את המענה הקונקרטי כדי שישכך את החוויה הקשה ויגרום לי להרגיש מובנת ושמכבדים אותי שומעים ומתחשבים. זה לא קרה. אני לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי ומה אתם עושים. מבחינתי שחזרו לי שם השפלות והתעללויות והכי גרוע - הפקרה והזנחה וחוסר אכפתיות ואטימות אנטי אנושית במצב של פגיעות והזדקקות הכי חסרת אונים עד שאפילו את צלם האנוש שלך אתה כבר לא מרגיש מרוב השפלה, עקב ההפקרה הזאת - החוסר מענה מול קריאה לעזרה אז אודי. סליחה על הרוע. אבל שאני נזכרת בזה בא לי שכל הפסיכולוגים ישרפו באש הגהנום.. ועכשיו נוותר רגע על הדרמה - אתה שואל אותי אם נשארתי לדבר על תחושות ההשפלה או ברחתי... אודי תבין- החוויה הכי חזקה שם הייתה שהיא צריכה לקחת אחריות. לא אני. היא צריכה לקחת אחריות על האנושיות. על עצם האנושיות. ולהביא אותה אליי. לבוא לקראתי. לא אני. את זה היא לא עשתה. האחריות הוטלה עליי. האחריות להגיע לפגישות למשל. גם אחרי ובעת השחזור. ועם האחריות שנחוותה כהפקרה משפילה באה ה'רצחנות'. כי להטיל אחריות עליי שם על מה שאני מרגישה ועל הפעולה בזמן שהיא לא מתערבת, לא מתגייסת, נחווה כמו הפקרה ומעילה באחריות האנושית של עצמה כלפיי. ובעצם ניסו אחכ להראות לי את העצמי שלי שם. שזאת בחירה שלי. שאני זאת שיכולתי לקום וללכת בכל שלב. שאני זאת עם התגובות הרגשיות.. הכל אני. היא כלום. היא הייתה המסך שהוצאתי עליו את כל ההשלכות האלה. וזהו. ככה דחפו לי את הפרשנות של פסיכולוגים וההסתכלות של פסיכולוגים וההבנות של פסיכולוגים... יופי השכל שלי מאוד מודה לכם על החכמה הזאת. בטח אמא שלי המקורית השאירה אותי לבד מוזנחת בעריסה... אבל מה עם הרגש? ברגש אני עדיין לא מסוגלת להקשר לבני המין השני ולהיות באינטימיות ואהבה. החוויה של מה ששחזרתי בטיפול רדפה אותי כמה שנים , שלא לדבר על הביזוי הנרקיסיסטי שהפסיכולוגית הזאת העבירה אותי. אחכ קראתי במקום אחר שהכל בשביל לעשות ספרציה.. איך אפשר להשאר במקום שמשפיל אותך? מתי שלא רציתי לבוא היא אמרה לי שהיא חושבת שאני צריכה לבוא ומתי שכן רציתי ללכת היא הפנתה לי עורף. היא התעקשה לא להיות דמות טובה. היא התעקשה להיות מתסכלת. אנסי תסכולים אתם. אבל אתם מצדיקים את זה בטענה שככה זה במציאות- היא מלאה תסכולים וצריך ללמוד להתמודד איתם.. אישיות חזקה ובוגרת צריכה להיות מסוגלת לשאת תסכול. לצמוח מזה. שיהיה. 'מציאות', דרישות המציאות.. לבנות אגו.. פאקינג וואטאבר. לי בא ללמוד איך להרגיש אהבה ברגש ולהזדיין בגוף. רצוי עם מישהו עשיר כדי שאוכל לממן את כל הטיפולים האלה . חה! לעבוד זה לא בשבילי. אנשים שחיים בכלובים של משרות מלאות.. וזה נחשב 'נורמלי'. אנחה. בא לי אהבה. מי יאהב דווקא אותי... ירצה דווקא אותי. ירצה אותי! אותייי! גיל 34... השעון מתקתק. זמן שלא שואל אף אחד.. גם אני כבר לא שואלת. עייפות מתהיות. לפעמים בא לי לקחת סכין ולנעוץ בכל מה/מי שמעצבן. היה כיף אם היה אפשר לחסל ככה גורמים עויינים ולהעיף אותם מהדרך. אבל זה לא אני ככה. דעאש אולי ככה. אצלי עדיין אהבה שמחפשת מענה. לפני כמה ימים דיברתי עם אלוהים והייתה הרגשה שהוא שם. זה מוזר. כי בשחזור בטיפול שזעקתי אליו הוא לא היה. אולי גם אלוהים מאחר להגיע לפעמים. הייתי הכי לבד בלי להיות לבד. בכיתי מאד. ולמחרת קמתי בבוקר. חייכתי. שיהיה.

קודם כל, כל הכבוד על המאמץ לא לכתוב בחופש :) מעריכה מאוד את המאמצים שאת עושה למרות הקושי הסובייקטיבי שלך . וחוץ מזה ממה איך בטיפול החדש שהתחלת ? איך המטפלת ....וכן ממה זה מפחיד פלצות להזדקק האמת שזה גהנום עלי אדמות עד שמרפים ואז האמת שזה כייף ..לדעת שיש על מי לסמוך ושיש למי להתגעגע ..אבל זה תהליך ארוך ...

אביב, מזדהה עם דברייך.. כשמרפים מרגישים רוגע, נינוחות, שקט ושלווה. במבי.