אחריות

אין לי כח להתבכיינות יותר. לא רוצה לשמוע את עצמי מתלוננת, מקטרת, מבכה את הגורל האכזר... לא מוכנה לזה יותר. אני בן אדם מבוגר, וכשיר לקבלת החלטות. ברגע שאני עושה משהו, זה נובע מהחלטה, או מהחלטה שלא להחליט, שגם היא החלטה. וברגע שאני זאת שהחליטה – אין לי שום זכות להתלונן. (אבל תוך כדי שאני כותבת, אני פתאום מבינה שגם מהלקאה עצמית די נמאס לי...)