שקט (ט)

היי אודי, אחת הבנות כתבה כאן, שהיא מרגישה שלכאורה הפגיעה שלה הייתה פחות "קשה" , ואז קצת לא נעים מהבנות כאן אני גם מרגישה כך אין לי הפרעת אכילה, אני לא פוגעת בעצמי פיזית.. והמטפלת כל הזמן גורמת לי להרגיש שהיא רוצה שאדבר, אבל אני באמת לא מבינה על מה? אין לי יותר מדי מה לספר.. אמנם גדלתי במשפחה שלא היו בה גבולות ברורים, ואולי גם לא מספיק חום והכלה. אבל היו הרבה דברים נפלאים אחרים. והיה משהו עם אחי...הוא חזר בשאלה בגיל צעיר ונהנה להפגין את מיניותו , כאשר החל לגלות אותה אבל הוא בן, אז ההורים שלי לא מצאו לנכון להציב לו גבולות. והיום הוא רוקד במועדונים בחו"ל, יש לו חיי חברה תוססים, והוא נאה ומחוזר נו, כמו המטפלת שלי. אני לא כועסת עליו, וגם לא על ההורים שלי. וגם לא עליי. רק לומדת הרבה איך לא לנהוג עם ילדיי, וגם איך כן... וכשהייתי קטנה בתחילת בית ספר (לא זוכרת ממש מתי) היה מישהו שקראו לו אליאור שהיו לו אופניים גדולות וריח של כדורגל והוא לקח אותי פעם למקלט טיפשה, לא מחפשים חתולים במקלט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולא היה לי למי לספר הלוואי והילדים שלי ירגישו תמיד בנוח לספר לי דברים ועוד יותר "הלוואי" שלעולם לא יקרה להם חס וחלילה (ולאף ילד אחר) דברים כאלה ולפעמים שאני עם בעלי ביחד, אז אני נזכרת במבט המרוכז והחולמני שהיה לו מתי שהוא עשה את הדבר הזה ומכנסיים קצרים של גברים עם גומי מזכירים לי את הריח שלו ועוד מעט קיץ.. ואני נגעלת מהריח הזה!! ומהגוף הגברי הזה... אבל הכי קשה לי עם השקט! קשה לי עם השקט אני שונאת את השקט הזה!!!!! שבעלי לא מדבר איתי ואז אני מרגישה מנוצלת על אליאור אני כועסת, כי הוא איש רע! וגם על המנהל שהיה לי בעבודה ובעצמי אני בעיקר מתביישת.. טיפשה! ובא לי למחוק את כל מה שכתבתי, ולא לשלוח בכלל את ההודעה אבל זה חשוב לי שכן - אולי כי זה איכשהו יקדם אותי בטיפול כבר לא אכפת לי יותר...

הי יקירה, טוב שאת כועסת על אליאור וגם על המנהל..ובכלל זה טוב להעביר את הכעס הזה...מבינה כלכך את הבושה..יודעת שאין על מה אבל באמת שזה לא נתפס...את לא טיפשה היית ילדה זכה, תמימה, חמודה כזו שאוהבת חתולים....וכן צריך לומר זאת לעצמנו כל יום, אני מנסה לומר ולא לגמד את הרע...קשה ומובן ...אתך בתחושות..ראי את ההודעות שלי :( מ. ואת יודעת מה? מזל שאת לא פוגעת, גם אני לא וזה טוב...ואיך אומרת אביב? לא להשוות....

מיקה... מי אומר מה יותר קשה ממה?.. זה לא תחרות של מי קשה יותר... החוויה של האדם, היא החשובה. יכול להיות שמשהו "קטן" יחווה כמשהו נוראי, ומשהו "גדול" יחווה כהרבה פחות ממה שהוא... זה מאוד תלוי מאיפה הגעת, מה עברת בחיים, איך התייחסו לזה, או שלא התייחסו בכלל.. ועוד הרבה...לך לא היה למי לספר. זה קשה, קשה מאוד. ולפעמים זה יכול להיות גרוע יותר ממה שהיה. וזה נראה לי טוב שנזכרת, שנגעלת, שכואבת, אני מרגישה שהרבה פעמים שאני נוגעת בכאב, בידיוק בנקודות - זה עדיין מכאיב, מגעיל, אבל זה פחות גורם לי להיות סוערת.. הרבה שנים נמנעתי מהזיכרונות של הגוף שהתקרב, מהמבט, מהחיוך, מהשיניים - מכל דבר שמזכיר, וכל פעם הייתי מתפרקת יותר ויותר.. אבל שהתחלתי לגעת, לתת לזיכרונות מקום - פעם ועוד פעם, ועוד ועוד שיחה על זה- משהו נרגע. טוב שלא מחקת, טוב ששלחת, טוב שאת פה כותבת, מביעה.. וזה גם יבוא שם...בטיפול. אני מאמינה בך. רחל.