לאפרת ובילי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/05/2001 | 22:49 | מאת: Angel

בילי-תודה רבה :). בקשר להורים שלי-אני אמנע מהלהגיב בהרחבה על מה שאמרת.מצטערת,אני פשוט לא רוצה להעלות את הדיון הזה.אני לא אוהבת לדבר על זה.יש לי פה מצב לא נורמאלי.צריך להיות כאן כדי לראות ולהווכח.וכל הקטע הזה של מעל הכל הם רוצים בטובתך באמת שלא תקף כאן .כבר עכשיו כשאני כותבת על זה אני מרגישה את התסכול הזה,את השאלה הגדולה "למה,למה הקיר הזה קיים?למה המחסום הזה?". הם רוצים בטובתי...בטח שהם רוצים...הם רוצים בה כל עוד אני שמחה,ומאושרת, וטוב לי והכל יפה ומושלם.לא מאשימה אותם-רק ככה הם יודעים להתמודד עם זה. ואני מדברת איתך על אמא כשסיפרתי לה דבר מאוד אישי וכואב ביקשה שאני אבדק במכונת אמת. זהו...עד כאן... פעם אחת איזה רופא דיבר איתי כמוך...כי הוא היה בטוח שאני עוד מקרה של לא להסתדר עם ההורים.באותו רגע הרגשתי כ"כ לבד,ומתוסכלת שקמתי ויצאתי בריצה מהמרפאה. והאשימו אותי בחוסר שיתוף פעולה. אפרת- הזדהיתי נורא עם "בלתי נראית". גם אני מרגישה בלתי נראית. בתיכון הייתי בלתי נראית (מלבד בלימודים-הייתי בולטת), בצבא אני בלתי נראית (רק מטרטרים אותי ומעבירים אותי מתפקיד לתפקיד,ממקום למקום, לא נותנים לי לנוח ולהכיר חברים אפילו.אני רק נקשרת אליהם וכבר צריכים להפרד), במשפחה שלי אני בלתי נראית... עם הזמן גם הפכתי את עצמי לבלתי נראית גם בעיני אנשים שעשו מאמצים לראות אותי. זהו,נתקעתי,מצטערת תסלחי לי נכון? אני אמשיך שאוכל... תרגישו טוב אנג'ל

16/05/2001 | 22:54 | מאת: Angel

הטעות בין פסיכולוג.פסיכולוגית מובנת... עד לא מזמן ממש היה לי מטפל ולא מטפלת...

17/05/2001 | 00:29 | מאת: אפרת

Angel, את מוזמנת לכתוב לי יותר ממוזמנת, תשארי בקשר

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית