הוא חזר

ואני בכלל לא כעסתי או בכיתי הייתי אסופה כי ביומיים שלפני היתה פתאום תחושה טובה וקצת שקט בפניים ואז באחת הכל שוב יורד לטמיון ומלווה בתחושת אכזבה ויאוש שזה לא מחזיק. אולי לא צריך לגעת בכל הכאבים האלה רק להחביא שוב ושוב להרוג לעטוף להטביע. שוב מכונת ההשמדה העצמית שולטת. רציתי להחזיק עוד קצת את הרגעים שיכולתי להסתכל החוצה ולגעת ממש. אני מרגישה כל כך פגומה ותבוסתנית.

אל תרגישי ככה כלפי עצמך לא קל לחיות עם דיסוציאציות ...בפעם הבאה תצליחי ליותר זמן ...