טיפול אישי- פסיכולוג קליני- האם עוזר לתמיד?

שלום. אני בת 30 , בן זוגי בן 32. בן זוגי הוא בנאדם שאוהב את הלבד שלו, חשוב לו שיהיה לו את הזמן הפנוי שלו עם עצמו ולעשות את התחביבים שלו. אין לו הרבה חברים, וגם עם מעט החברים שיש הוא נפגש לעיתים רחוקות . פעם /פעמיים בחודש. לפני שהכיר אותי הוא לא חשב שתהיה לו זוגיות / ילדים. (הוא לא פתח איתי את הנושא הזה מההתחלה. ) רק אחרי חצי שנה כשדיברנו על לגור ביחד ועל העתיד חתונה / ילדים, הוא התחיל לדבר על זה טיפה והסביר לי שהיתה לו זוגיות לא טובה ושהוא היה בטח שישאר לבד כל החיים כי לא היה לו רע לבד. אבל מצד שני הוא טען שהוא מאוד אוהב אותי , ושאיתי הוא מרגיש שלם, כי אני לא לוחצת עליו או מונעת ממנו לעשות את התחביבים שלו. הוא לא חשב שהוא ירגיש ככה לעולם. בסופו של דבר - הוא החליט לתת לזוגיות שלנו צ'אנס ושנגור ביחד ( למרות שזה היה מאוד קשה לו ) ועברתי לגור איתו. הכל היה טוב לשני הצדדים , האהבה התחזקה... ואנחנו אוהבים מאוד. כשדיברנו על חתונה וילדים הוא אמר שזה מאוד מלחיץ אותו. לטענתו לא אכפת לו להתחתן, אבל ילדים - זה כבר סיפור אחר לדעתו הוא לא יהיה מאושר. מכיוון שכל החיים שלו ישתנו וכבר לא יהיה לו את הזמן של ה"לבד " שלו. וזה דבר שאי אפשר להחזיר אחורה/ לחתוך באמצע, אלא זה משהו שהולך איתך לכל החיים. שנינו לא ידענו מה לעשות כי לא רצינו לוותר על האהבה שלנו, מצד שני איך אפשר להתמודד עם זה והלמשיך הלאה? הוא הלך לטיפול אצל פסיכולוג בהתחלה חשבנו שזה בעיה ספציפית שקשורה לילדים. לאחר כמה פגשות אצל פסיכולוג הוא זיהה את זה כבעיה כללית שבן זוגי נמנע מלהכניס אנשים לחיים שלו / להיקשר אליהם/ לפתח קשרים קרובים בגלל שהוא מאוד מופנם ואוהב את הלבד שלו. המטפל אמר שדבר כזה דורש טיפול-תהליך.. מספר רב של פגישות. הייתי רוצה לדעת: 1) האם אפשר לטפל בבעיה כזו? האם זה יכול להשתנות? 2) מה הזמן המקסימלי שצריך לחכות בשביל לטפל בבעיה הזו? 3) האם זה דבר רגרסיבי- האם יכול להיות מצב שזה ישתנה לתקופה מסויימת ואז יחזור להיות כמו בעבר? אודה לעזרתך.