המון זמן לא כתבתי כאן

אבל הרבה קראתי... לא היו בי כוחות לכתוב.... אני עוברת חודשים קשים כ"כ, באישפוז יום כבר תקופה ארוכה מאוד, לא רואה לזה סוף..... רוצה להתייאש וזהו... כבר לא ממש מאמינה שדברים יכולים באמת להיות אחרת. כואבת שאני ככה מכאיבה למשפחה הקטנה שלי, לבעלי ולבת שלי שאני כ"כ אוהבת... סתם רציתי לומר שאני כאן ולחזור לקונכיה שלי...

תמי, קוראת אותך ומבינה את היאוש אבל יודעת שיש בך ניצוץ של תקווה וכוחות. יצאת מהכונכייה כדי לכתוב כאן זה דרש כוחות . אפשרת לעצמך מקום ..את רק רוצה להתייאש לרגע, לנוח לשים את הראש אבל את ממשיכה בגלל האהבה למשפחתך ...את עושה עבודה קשה ואמיצה . איתך אם תרשי לי .