ערב יום הזיכרון לשואה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היא בחו"ל....משפחתה מאוד קשורה לנושא השואה, לא אחשוף אותה...אבל גם משפחתי, חלקם נספו בשואה, מצאתי דפי עד שסבי וסבתי מלאו, אך מעולם לא דיברו :( עצוב .....ושוחחנו על זה...מתגעגעת אליה, לשיחה על היום החשוב הזה...שנה שעברה גיליתי עוד פרטים על משפחתי ושיתפתי אותה והייתה שיחה עמוקה כזו...היה שיתןף שלה איתי על משפחתה וקרבה גדולה בינינו סביב הנושא..ועכשיו נזכרת ועצוב לי שאין פגישה ותהיה רק בשבוע הבא כשתחזור...לא מתחשק לי לכתוב ולחכות..מתחשק לי עכשיו לפגוש אותה, להזכר איתה בגילוי שלי מאז, בניסיון שלי בשנה שעברה ליצור קשר עם אנשים שעשויים להיות משפחתי, אך הם לא רצו לדבר :( ואולי האישה הזקנה כבר נפטרה? ןמי שענתה לי מעבר לקו שכנראה היא בתה כבר שכחה שניסיתי בכלל ליצור קשר....עצוב לי שעדיין יש כאלה שלא מעוניינים...כך אמרה לי לא מעוניינים :( כן, זה השם, כן, זו הכתובת כנראה וזו המשפחה ....אז עזבתי אותם לנפשם...משתפת אתכם כי היא לא כאן..ועצוב לי, הנה סיבה שכשעצוב לי אני תמיד אומרת שלאחרים הרבה יותר גוע והם נלחמו, אז מי אני ומה אני שאתלונן שרע? יום עצוב....כל כך מתגעגעת וקשה שוב...
מיכל יקרה , ליידך אם תירצי תשעיני את הראש על כתפי בשקט , אם תירצי יש גם יד מושטת וחיבוק אם נכון לך ..והעיקר מיכל יקרה אני איתך מחזיקה יחד איתך את הכאב והעצב עוד שבוע והיא תחזור.
הי מיכל, לא לזכור או לא לרצות "לחבר, את הזיכרון - משמעו לשמוט. וזה לא סתם שהכותרת שלך היא עם המילה "זיכרון"... וזיכרון הוא חשוב. הוא ההיסטוריה שלנו. האישית והלאומית... ואת יודעת מה דעתי על געגוע, נכון? אודי