הסתגרות בבית

בגיל 43 שמנה ללא עבודה ןחברים . אף.פעם לא חסכתי לפנסיה. לילדים גם אין חברים. אלוהים צוחק עליי. המשפחה גם היא מרוחקת. הילדה שלי זהב שלי.לא שמרתח עליה. והבן שלי לא לא הייתי ערה לגביו. החיים שלי הלכו התדמית שלי נהרסה. אין לי בשביל מה לקום בבוקר יותרת כל החלומות הלכו. אני אפס. אני לוזר. אני בן אדם מדוכא .

עצוב לי לשמוע שאת חושבת כך על עצמך ועל נסיבות חייך, איני יודעת מה הביא אותך לכל זה אך אני חושבת שתמיד אפשר לשפר ולשנות, חשבת להתייעץ עם מישהו? את יכולה לפנות לטיפול, יש טיפולים בחינם, אודי יוכל אולי להמליץ לך. מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב, מ.

את כזו מקסימה. איפה אפשר לקבל טיפול חינם?

וכיצד טיפול יעזור לי להתמודד עם האתגרים?