דלת

היי אודי, רציתי לעדכן שבסוף שלחתי למטפלת הודעת חג שמח ושאני רוצה לחזור לטיפול..היא רשמה לי שהפרתי את החוזה הטיפולי בגלל ביטולי הפגישות שלי, ושלא מוכנה לטפל בי כך. ואם יתפנה לה מקום עבורי, אז תהיה מוכנה רק בתשלום מראש. בהתחלה ממש נעלבתי מהקשיחות שלה, ומכך שהיא לא מבינה שמאחורי ביטולי הפגישות שלי עומד קושי או אולי חרדה... אבל גם חשבתי שאולי זה טוב, כי אולי זה יגרום לי להגיע לפגישות.. הרגשתי קצת כמו הילדים שלי, שלפעמים אני מדברת אליהם באסרטיביות, כדי לחנך אותם. ולמרות זאת עמוק בלב אני אוהבת אותם מאוד והכי בא לי לחבק אותם באותו הרגע, אבל המעמד האימהי מחייב להיות קשוחה :-) (חס וחלילה אני לא פוגעת בילדים שלי, זה חשוב לי להבהיר) טוב, אני יודעת שאני והמטפלת זה לא ילד והורה, אבל אחרי שהסכמתי לשלם מראש היא רשמה, שבסמוך לפגישה היא תשלח לי מייל עם נקודות למחשבה עבורי לקראת המפגש שיעזרו למקד את הכיוון ומטרת הטיפול והקושי ויסייעו להתגבר עליו. ואז הרגשתי שהקשיחות שלה היא עם טעם. (או משהו בסגנון) לא יודעת..הרגשתי ביטחון מסוים..וגם תסכול וכעס ועצבים על המטפלת הזו!!!!!!!!!!!! אני שונאת אותה לפעמים. ואז ניסיתי להיזכר איך היה עם ההורים שלי, איך הרגשתי כילדה...הרגשתי הרבה פעמים בודדה ולא מובנת.. שהייתי קטנה, הייתי בורחת לאמא שלי לחדר ואז סוגרת את הדלת ומחזיקה את הידית למעלה ב-2 הידיים, כדי שהיא לא תוכל להיכנס, לפעמים הצלחתי ולפעמים לא..אבל אז הייתי יושבת בחדר, על הרצפה מאחורי הדלת, לבד , בוכה ,ובוהה בקיר ומדמיינת שאני ילדה יפה ומוצלחת וגיבורה וחכמה ושכולם אוהבים אותי אני חושבת שאני אדם פגום מאוד. אני מרגישה שאני אפס. שאני כלום ושאני שום דבר. אודי, אולי לבטל פגישות למטפלת, זה כמו לסגור את הדלת של החדר... יש אנשים שרגילים להיות לבד אני מאוד מבולבלת.. אני אוהבת את אמא שלי מאוד, וכואב לי כל כך שאני רושמת דברים כאלה.

מיקה יקרה , אני שמחה שהיא שמה לך גבול,ששומר עלייך. כן את חייבת לעצמך את ההתחייבות להגיע לפגישות. ולזכור שהיא שם עבורך, גם שקשה ואת שונאת אותה. טיפול לוקח המון כוחות אבל זה משתלם בסוף ..חיבוק אם נכון לך

פתאום שכתבת על אמא שלך, הרגשתי שקצת מבינה מה את עוברת בטיפול... יחסים מבלבלים שכאלה... יש הרבה אהבה.. אבל יש גם הרבה כעס ושנאה... ובעיקר הרבה הרבה לבד. ואם יש כל כך הרבה כעס ותסכול על ההתנהלות והיחס של אמא/מטפלת - אפשר עדיין לאהוב? כן, זה לא הוקוס פוקוס שפתאום היחסים יהיו ברורים עם המטפלת, ויהיה רגש אחד וברור...לאט לאט. אבל את בדרך הנכונה, אני גאה בך ממש! ואת מדהימה ואמיצה שהתקשרת וביקשת לחזור לטיפול! זה רעיון מקסים שהיא תשלח לך מייל עם נקודות למחשבה על המטרות והקושי שלך... וזה מרגיש כאילו המטפלת שלך נותנת לך את הגבול הקשה, אבל מתוך רכות. רכות עוצמתית. רחל.