אודי ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שמחה שהיית בחופש ושמחה שחזרת . השיגרה זה כרגע השפיות היחידה שלי, עצוב אבל אמיתי. אולי בגלל זה סמס מסכן ששלחה באמצע החופש, לראות אם יכולה לשנות את השעה והיום. פיצל אותי ברמות שכבר שכחתי עד היום חמישה ימים של פיצול כואב ואכזרי ..חלומות בהקיץ וניתוקים. שכולם מקורם בפחד אכזרי שזה סימן לסוף. לא עוזר שכתבה שהיא לא מוותרת , לא עוזר שדיברתי איתה ויודעת שקשה . הפחד לובש ופושט צורות בנפש שלי ...אז שמחה שבאת וסליחה על קבלת הפנים. האמת אודי הכי כואב לי זה ההבנה של מי אני. האמת נמאס לי פשוט נמאס לי להיות אני ולא רואה אור בקצה המנהרה ..סה"כ סמס מחורבן לא יותר ..שינוי שעה ויום כמה פשוט יום יומי וטריוויאלי איזה דרמה ...
הי אביב, מעניין, דווקא מזג האוויר האביבי, בחופש הזה, היה רצוף בשינויים קיצוניים. מחמסין, לקור ולגשם. וגם הנסיעה - מהמדבר הביתה עברה בין סוגי אקלים שונים ומשונים. בין סופות חול לברד, בין עננות ושמים שמשיים ובהירים. אבל עוד כמה ימים הכל יתייצב שוב. ככה זה אביב, לא? אודי
אהבתי את מה שאודי כתב לך.. עוד מעט הכל יתייצב יותר... יודעת שקשה לך, יודעת שכואב, מתסכל, אבל דווקא ההבנה של מי שאת - עושה לי טוב. אוהבת את מי שאת. מי שאת - את. ומי שאת עבורי. רחל.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
