לבד...טריגר

לפני פסח נפגשתי עים המטפלת הגעתי באיחור והזמן שנותר פשוט התבזבז על שתיקה דממה רק קולה של המטפלת נשמע בחדר והיו רגעים שגם היא שתקה...אוף הרגשתי שפספסתי את הפגישה לא הצלחתי לדבר על הפגיעיה הטרייה על האונס שעברתי לפני שבוע.גם על הפגיעות מהילדות המקדמת לא הצלחתי עדין לשתף אותה וזה כל כך מתסכל אכשו נשארתי עים הכול לבד עד אחרי פסח היה לי אפשרות לכתוב לה מייל ואכשו אמרה שאכתוב לה רק פעם בשבוע כי המיילים גורמים לי לדבר פחות בפגישות...ואמרה שכל הפסח לא תענה כי היא לא יכולה כל כך קשה לי לבד אני רוצה להרגיש אותה איתי כל כך רוצה חיבוק מימנה מרגישה שאני חשובה לה אבל רוצה שתהיה יותר זמינה עבורי עד שאצליח קצת להתאושש מהפגיעה האחרונה שעברתי

מצטערת ששוב שיחזרת ששוב נפגעת יודעת שהשתיקות קשות.. בעניין המיילים היא צודקת, המייל הוא כלי נהדר, אבל הוא מחזק את השתיקה בחדר. תיכתבי לעצמך כשהיא הנמנעת ואל תישלחי תשלחי אלייך . ככה בעצם, תיכתבתי את מה שמעיק עלייך. תוכלי לתת לה לקרוא בפגישה, או בפלאפון, או בדרך אחרת וגם תורידי קצת מלבך.