שלום

אני לא כותבת בדרך כלל במקומות כאלו. אז זה מוזר ומרגיש כאילו לא באמת יענו לי. ושבעצם אני כותבת לעצמי.. אני כותבת כי קשה לי תמיד בערב ליל הסדר. לא חוגגת בשום מקום כבר כמה שנים כי אין כל כך עם מי.. מרגישה לבד. לבד אחר..לא לבד שרוצה יחד. פשוט בדידות כואבת כזאת שמצד אחד רוצה לשכב בשקט במיטה כמה זמן ומצד שני בוכה נורא וכואב לי בלב באמת. כואב פיזית ומן הרגשה שזה הסוף. שלי,של הכל.. זה רגע כזה שכמעט להתייאש ולהתקשר למקום ציבורי כזה שייקח אותי ויעשה בי משהו. כאילו לי אין עוד שימוש בעצמי. אמנם אני רק בת 25 אבל מרגישה מפלצת גדולה יותר. מפחדת שלא יענו לי פה. מישהו שמבין ויודע לענות. שיכול לומר לי כמה דברים שיעזרו לעכשיו. משהו בי פשוט לא מאמין שזה יכול לקרות. או לפחות לא לקרות עכשיו כשאני מרגישה בתוך הבכי זכוכיות דוקרות ושהפרצוף שלי עוד רגע ייקרע מרב עלבון,ובדידות.