לטלי - הייתי חייבת !!

טלי יקרה, אני יודעת שקצת הצפתי את הפורום ואותך, אבל היום נשפך ממני החוצה שיר, והייתי חייבת לשלוח לך אותו, לא יכולתי להתאפק, באמת - "עומד באמצע החיים בלילה באפלה בחשכה מסתכל על השמים הכהים חושב על החיים פתאום כוכב אחד מנצנץ מושיט קרן אור ארוכה מלטפת מחבקת מלווה ולא עוזבת ממשיך עוד קצת ללכת והקרן כמו צל עוקבת לא מרפה לא מוותרת נלחמת מתעקשת הדרך מתמשכת לא נגמרת כשמעיזים ובשמים שוב מסתכלים מעיפים מבט חושש ונסוגים כוכבים נוספים מיד מופיעים קרן אור אחת ועוד אחת מציצות לעברך ובשבילך החשכה האופפת כבר מתפוגגת ותחושת הבדידות קצת נעלמת אור הקרניים הולך ומתחזק ואתה כבר יודע שתוכל להתגבר שהפחד והאימה יכולים ללכת ולפנות מקום לשלוה המיוחלת השקט ממשיך לשרור בחוץ כולם עדיין ישנים כביכול לא קיימים אבל אתה כבר מרגיש את ההבדל ויכול לזהות את השינוי שהתחולל נפשך כבר נרגעה הסערה שבבטנך חלפה ראשך מרוקן ממחשבות וליבך הולם חלושות אתה מתיישב על המדרכה מתכרבל כמו עובר לבדך מחבק את עצמך ברחמים עטוף באור קרני הכוכבים מתבונן לתוך עצמך פנימה ומרגיש כאילו נולדת מחדש כאילו הרווחת את הזכות לחיות כאילו עכשיו אתה יכול להתחיל לחוות והפעם לא בגלל שסתם נולדת הפעם בזכות זה שנלחמת הפעם בזכות זה שלא ויתרת ובזכות זה שלא התייאשת והכוכבים כולם עוד נמצאים מעליך כולם חגים ולא מרפים ילוו את צעדיך מעתה כאילו מאז ומעולם היו שם איתך " אביב.

היי אביב, מקווה שלא איכפת לך , אבל קראתי את השיר וגם הדפסתי אותו. מאוד מצא חן בעיני. כאילו שאני כתבתי אותו(אילו רק ידעתי לכתוב...). כל הכבוד לך על הכישרון!!!

היי בילי, איכפת לי ?? מה פתאום. אני מאוד מוחמאת פה, ואפילו די מובכת, והאמת היא שקצת בהלם אפילו. לא חשבתי שהוא עד כדי כך טוב, ואפילו שניה אחרי ששלחתי אותו התחרטתי... תודה, אביב.

טלי, אזרתי אומץ והראיתי את זה לאמא, היא בהלם ובשוק עד עכשיו, מה את אומרת על זה ? אביב.

אני יכולה להבין את אימא שלך !!! :-)

וווווווווואאאאאאאאוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ומה היא אמרה?????????? בוא'נה, איזה אומץ!

טלי, הצילו !!! :-) מה קורה פה ? נשפך לי עוד אחד... יש דרכים שלא ניתן לטעות בהן אי אפשר ללכת לאיבוד בשבילהן כשאתה צועד בהן אתה יכול לחוש בביטחון שזו הדרך הנכונה למרות שהמכשולים בלתי נמנעים ולפעמים נתקלים באבנים ולעיתים יורדים גשמים ורואים ושומעים ברקים ורעמים ממשיכים ללכת באותה הדרך לא משנים כיוון ולא בוחרים אחרת בתוכך פנימה איזה כוח מוביל לאותו הכיוון להמשיך ולהוביל עוד לא ברור לך למה זו הדרך עוד לא ידוע למה לא אחרת אבל ליבך לא נותן לך לוותר או לסגת המשך הוא אומר - זו הדרך הנבחרת ואתה ממשיך וצועד על אף הכל מנסה להתגבר מנסה להאבק בפגעי הטבע בנזקי הזמן להתמודד ולתקן את שכמעט לא ניתן ומה מחכה בסוף הדרך אינך יודע אבל הרגליים כאילו מעצמן כבר נעות והלב את עצמו מוביל בגבעות ולך אין זכות או יכולת התנגדות רק תקוה ואמונה בליבך קיימים שאותך מעודדים ומחזקים מין תחושה חזקה ובלתי מרפה שזו הדרך הנכונה והבטוחה אביב.

היו לי מעט לבטים לגבי המשך הטיפול שלי ואת אמרת בדיוק את מה שהרגשתי ואני מרגישה. אולי תסבירי מה קורה פה ? אני יכולה להראות את זה למטפל שלי ? אני אגיד ששידרתי לך בטלפתיה ואת כתבת :-) וואו זה ממש מרגש השיר הזה !

אביב יקרה, שיר יפיפה, ומעניין בשיר שכשהתיישבת על המדרכה, לא עף עלייך שום ילד עם קצף גילוח :) טלי פרידמן

טלי יקרה שלי, והפעם את הגזמת, לגרום לי לצחוק ככה בחמש בבוקר ? מילא בשש בערב, אבל בחמש בבוקר לפני הקפה ? לפני המקלחת ? לא, לא עף שום ילד עם קצף גילוח. שום חיילים, ושום פצועים. רק אני והכוכבים שלי היינו שם, וזה באמת היה מחזה יפהפה. אני נהניתי ממנו. ושוב בוקר טוב, אביב.