נעליים גדולות

היא השאירה אחריה לעולם לא אוכל למלא את החוסר הזה. זה בולט יותר אצל הגדולים שליוותה אותם, שיתפו אותה בהכל, לבטים,.בעיות, סוגיות עם בני זוג. אף פעם לא הייתי במקום הזה שמנהל שיחות עומק, הכוונה, הדרכה. אפילו את הקונדומים הראשונים.היא נתנה לו ולא אני. כך היה ולא יהיה עוד.עכשיו הבת המתבגרת עם הפרעות אכילה, החא מטופלת אבל קשה לי להבין את זה ולהיות איתה. הבן הקטן מחפש את הציצי שלה כי ינק עד גיל שלוש. בקיצור גהנום כאן מעל האדמה והיא שם למטה עם החיים שבחרה לסיים. אבל היא מאוד סבלה מסיוטים פלשבקים זכרונות פחדים רצתה להעלם שלא יראו אותה לא יגעו בה. אני באמת מעריך כאן את כל הנשים שנלחמות עם דברים קשים. תמשיכו להלחם כי אין דרך אחרת. אתן יכולות להבין אחת את השנייה מה שאני לעולם לא אוכל להבין ממש ובטח גם לא אודי. הילדים מסרבים בינתיים להוציא אותה מהבית אז הכל נראה קצת כמו מוזיאון לזכרה. האמת, לא מגיע לה מוזיאון, אני רוצה להוציא אותה מכאן אבל ברור שהילדים יותר חשובים כרגע. הכל רגיש מדי תלוי על חוט סערה. מחברות שלה עם שירים שכתבה ציורים שציירה עם דמויות נשים מעונות פצועות. דמויות בתוך דמויות. דברים קשים. רק עכשיו גיליתי איך ציור שווה מליון מילים. אורי

זה כל כך עצוב לקרוא אותך . ויחד עם זאת תודה לך שאתה מביא את הקול הזה שלך .לפעמים אני כל כך כועסת שבעלי לא מבין ויודעת שאף אחד לא יכול להבין . ושזה כל כך קשה להיות בן זוג של ..אז רק להגיד שאני איתך