ל- polly

הי, ראיתי את ההודעה שלך מאתמול. כן זה קשה להשליך על עצמך את הדברים הטובים. משום מה כולם הרבה יותר חשובים מאיתנו. לכל האחרים לא מגיע לסבול - אבל אנחנו? מגיע לנו. אז זהו, שלא. אני יודעת שלא, אבל כן, גם אני לא תמיד מצליחה ליישם את זה בפועל. מה שכתבתי לך אתמול היה גם בשבילי. זה לא דברים שבאים בקלות, זה לא משהו שאני לגמרי שלמה איתו. אני רוצה להיות שלמה, אבל לא תמיד זה עובד... הדפסתי את זה ואני יודעת שאני צריכה לקרוא את זה שוב ושוב. את לא צריכה לעשות דברים בשביל לא לאכזב אחרים. את צריכה לעשות אותם בשביל לא לאכזב את עצמך!!!! תנסי לחשוב על הכל בצורה קצת אחרת. אז נכון, האוכל נראה כמו אויב, אבל האם לא אנחנו האויבות של עצמנו? ואם כן - אז איך בכלל האוכל קשור לכל העניין? מה שהכי קשה בכל התהליך, זה להכנס לבעיות האמיתיות של החיים שלך ולא להתעסק בספירת קלוריות כל היום. זה אפילו יותר קשה מלאכול!!! הרבה הרבה יותר קשה, אבל מה עדיף? לוותר על החיים שלך? על כל ההנאות שבהם? כי אוכל הוא לא ההנאה היחידה שמתפספסת כאן. זה הרבה יותר מזה. אני לא יודעת בת כמה את. אני בת 24, בעוד כמה ימים ובואי נגיד ככה - אני שמחה שלפחות שנות העשרה שלי לא הלכו לאיבוד - כי השנתיים האחרונות מבחינתי היו יכולות להיות הרבה יותר מאושרות. הזמן הזה פשוט אבוד ואף אחד לא יחזיר לי אותו. העצמות שלי חלשות ואם אפגע - הן ישר ישברו. את זה אף אחד כבר לא אתקן. ונכון, כתבתי לך שזה לא הדבר שהכי מפחיד אותי, אבל זה מהדברים שנותנים לך הרגשה כל כך רעה - אנשים נלחמים על החיים שלהם, ומה אני עושה? בשביל מה? וחוץ מזה - את לא הורסת רק עצמך, אלא את כל מי מסביב. ואני יודעת שקשה לך עם זה מאוד וזה כבר טוב, כי איכפת לך מאנשים שאוהבים אותך! זה לא משהו שקורה תוך יום, חודש, שנה. אי אפשר לדעת כמה זמן זה לוקח, והנה, גם אני שאלתי את מישהי אם היא יודעת שיש לזה סוף. גם אני לא יודעת מה יהיה, פוחדת להסתכל קדימה ונמשכת לעבר... קודם כל - זה שאת מצליחה להגיד לאחרות דברים דומים לאלו שכתבתי לך זה ממש מעולה!! את מבינה ואת יודעת. וגם עבורך זה יעבוד בסוף! ככה זה, כי מה שאת מייעצת לאחרים זה בסופו של דבר הדברים שהיית רוצה שיקרו גם לך! תחשבי על זה. הנה, אני יושבת כאן, גובעת מרעב פיזי ונפשי וכותבת לך מה לעשות, אבל זה לא רק לך. זה גם לי. מאוד לי. בדרך שעברתי, שאני עוברת יש הרבה עליות וירידות, וכן, לפעמים יורדים הרבה יותר מדי, אבל תמיד יש את העליה!! תעשי דברים קטנים שיעשו לך טוב! אני לדוגמא גיליתי בעיה - בגדים מפעם, שפתאום כבר לא נופלים ממני אני פשוט לא מסוגלת ללבוש, כאילו פתאום "השמנתי" בחזרה. אז אני לא לובשת אותם, קונה חדש! וזה כיף לי. אני לא שוקעת במה היה פעם ואיך היה. מתחילה דף חדש. זה הרבה יותר בריא! לא רוצה להשקל, זה לא משנה לי עכשיו. ברור שכן!! אבל לא בצורה הנכונה. עשיתי בדיקות של הרכב גופני וגילית שהמצב ממש השתפר, עדיין לא בנורמה אבל הרבה הרבה יותר טוב. ופתאום הבנתי באיזו תחתית הייתי. כמעט ללא אחוזי שומן בכלל. אני מנסה לחשוב על זה הרבה, כדי להגעל מהמצב שהייתי בו, לא לחזור לשם שוב! למה? למה ללכת אחורה אם יש קדימה? ותמיד תמיד יש! Polly, את בחורה חכמה ומבינה. את כבר בדרך ואולי זו ההתחלה ואולי תמיד קל יותר לסטות או לפנות אבל אי שם , מאחורי הרים וגבעות יש משהו חדש וטוב יותר! בשבילך ובשביל מי שאת אוהבת! כל מה שנכתב כאן, ברשותך, אני מפנה גם אל עצמי...

בדיוק מתנגן עכשיו שיר בגלגל'צ, שמתאים לכולנו - "הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם אף פעם לא אפסיק ללכת אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם עובר גשר ועוד גשר אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם כמה ארוכה היא הדרך אני עומד איתן עם ראש מורם כי אני אף פעם לא אפסיק ללכת..." לא להפסיק ללכת, להמשיך לחצות את הגשרים שבדרך, לא משנה כמה הדרך מתפתלת וארוכה, בסוף היא נגמרת, לפעמים נופלים, אבל תמיד אחר כך אפשר לקום, ולהמשיך הלאה. תמיד להרים את הראש ולעמוד איתנים, מול הקשיים ומול הפחדים. יש משהו יפה בסוף הדרך, מחכה לכולנו, ושווה להגיע... אביב.