אביב ואודי

אני חייבת לערער על אקסיומה. את כל הזמן כותבת על גבולות בטיפול, ואני חושבת שאת קצת מתבלבלת. כשמטפל מאפשר קשר בין הפגישות, לא מדובר על פריצת גבולות.... כל עוד הדברים מדוברים ומעובדים בפגישה, וכל עוד זה חלק "מהחוזה הטיפולי", לא מדובר על פריצת גבולות. יש היום הכרה בכך שיש מטופלים שזקוקים "להרגיש" את המטפל גם מעבר לפגישה / פגישות, וזה הכרחי עבורם ועבור הצלחת הטיפול (אחרת הם "יברחו" מהטיפול). אנחנו תמיד מנסים לעשות את ההבחנה בין "רוצה" לבין "צריכה". אם אני "רק" רוצה, אז אני מתאפקת אבל אם אני באמת צריכה, הוא משתדל מאוד לנסות ולספק את הצורך ואם זה לא אפשרי, אנחנו לפחות מדברים על הצורך. חלק ממה שמרפא (לפחות אותי) - הוא המוכנות שלו לראות אותי ולהתכוונן אלי. הטיפול מותאם אלי ולא אני אל הטיפול. וכן, אם אני זקוקה לתוספת זמן פגישה או לשיחת טלפון בין הפגישות אז הוא מאפשר זאת באהבה רבה. הוא לא נענה לגחמות שלי, אבל הוא כן נענה לצרכים שלי או לפחות מנסה. הוא לא מושלם, והוא מוגבל ולכן לפעמים מתעוררים תסכולים וכשלים (כמו בכל קשר) אבל הוא תמיד משתדל ורואה אותי. אודי, מה אתה חושב? האם קשר בין פגישות כחלק מן החוזה הטיפולי, הוא פריצת גבולות? נטע.

לא יכולה לקרוא הכל אבל מניחה שהבנתי אותך מעולם לא אמרתי על קשר בן הפגישות גם לי הוא ישנו כשהוא תחום ומסודר הוא טוב ומועיל . כשכתבתי את זה זה היה באותם מקרים שמטפל בחר לשים גבול כי הוא נפרץ ואז זה לא בריא ולא עוזר . והוא נחווה כדחייה והוא לא הוא בריא ותוחם . ובכלל אין כאן אקסיומה הכל תלוי בצורך באותה תקופה . מה שהיה נכון לטיפול שלי לפני חמש שנים לא נכון היום

אני חושבת שאת צודקת..מניחה שיש מקרים שמצריכים קשר. אצלי אין וברור שהייתי רוצה עוד, אבל לא ): אצלי היא לא מאפשרת קשר בין הפגישות על בסיס קבוע. במקרי קיצון ברור שאפשר...

כזכור לי אתן נפגשות פעמיים או שלוש בשבוע לא ?? ככה שבעצם לא נשאר הרבה בן הפגישות . מאמינה שאם היא לא מסכימה זה ממקום טוב עבורך ..חיבוק ענק

תודה (: נפגשות פעמיים בשבוע, אבל מבחינתי זה מה שאני מכירה, די מהתחלה עברתי לזה (עוד מהמטפלת הראשונה)... ברור שזה לא מעט אבל אני תמיד ארצה כמה שיותר, ואת צודקת, יודעת שזה לטובתי.. ואני מנסה לפעמים כי אני רק רוצה לבדוק את הגבולות ואני גם אומרת לה את זה ואני יודעת שהיא שומרת עליי. (פתאום מרגישה כמו ילדה קטנה..)