שיתוף

שיתפתי אותה בפורם...שוחחנו על עמליה, על כמה שזה הפך להיות מעין בית, מקום חשוב עבורי, הראתי לה שיחות שלי פה....כנראה שלא הייתה מודעת לכך באמת. כעסתי עליה וכמו תמיד ישר אני מצטערת שכועסת היא אמרה שהקשר יכול להכיל את זה וגם שזה טוב דווקא. לא רציתי לפגוע בה כמובן...אמרה שלא ארגיש אשמה. הגדרנו מחדש מה זה דחוף, כנראה שלפעמים אני מכבידה עליה, אני יודעת אבל קשה לשלוט בזה. ובכלל היא מעדיפה שתהיה שיחה קבועה אם אין פגישות קבועות...אני לא יכולה. היא הולכת לפי מה שאני יכולה...אמרה שיש בעיה עם הווטסאפ כי אני רואה מתי היא מחוברת וגם כשכותבים וזה לא פנים מול פנים בעייתי... עכשיו יהיו גבולות יותר :( יהיה לי קשה, אני יודעת אבל הבאתי את זה על עצמי, כי אני מגזימה לפעמים..אולי זה כמו זאבים זאבים וברגע שקורה משהו באמת חשוב היא כבר לא מתייחסת כמו שחשוב לי שתתייחס... אמרה שאכתוב אבל היא לא תענה מיד או לא בפגישה. אולי אמחק אותה משם...איך מוחקים מישהו מהווטסאפ? ועדיין משאירים את מספר הטלפון שלו? מישהו יודע? יהיה לי קשה מאוד....עדיין אני חושבת שיש דברים שהיא לא מבינה...עצבן אותי שאמרה שבאותה מידה יכולתי להתקשר לחברה ותמיד זה ישר היא...מה לעשות? אין לי ממש חברות לדברים כאלה.....למרות שנדמה לה שיש... :( וכמו שחשבתי היא לאזכרה כמה שנים אנחנו יחד :( ולא זכרה תאריך מדויק של היום הולדת שלי היא אמרה שבשביל זה יש אמצעים שמזכירים לה :( אוףףףףףףףףףףףףףףףףף אני לא מספיק חשובה שתדע שחמש שנים :( למה????????????? תמיד אני מזכירה לה, גם את יום ההולדת שלי :( אודי, מקווה שאתה מזכיר לעצמך ימי הולדת שכאלה לפני שהם מגיעים כדי שתהיה מוכן מראש......... מ.

מיכל אהובה ! רוצה להודות לך.. הייתי במעין חוסר הכרה כזה.. זומבי... קראתי כמו מתוך בהייה כזו ת כל ההודעות, לא היה לי כוח לכתוב , אף לא אות אחת. הרגשתי שהושטת לי יד... משכת אותי מהמצולות "כמו עם פומפה" שאבת אותי חזרה לחיים, ואלייך הצטרפו נעמה, אביב, חנה, הילה, נטע. כל אחת בדרכה. כל אחת במילותיה.. הרגשתי שאתן מזרימות לי בגוף כוחות של חיים.. תודה ענקית לכולכן ... מתחילה לחזור לחיים.. אוהבת אתכן יקרות !

גבולות זה טוב ואת יודעת את זה עברתי את זה ובאמת באמת היום הרבה יותר טוב לי אל תיבהלי אני יודעת זה מרגיש נטוש כאילו העיפו אותך מהמרבד .. אולי אנחנו באמת אחיות חמש שנות טיפול וגבולות חדשים ו...:) מיכ וואטספ מכת מדינה חבל שהמטפלים לא מבינים את זה לפני שמציעים לכתוב בכלי הזה ..תמחקי אותה מאנשי הקשר רשמי את הטלפון בצד כשתצטרכי תשתמשי זה מה שאני עשיתי . עוד יש רגעים שנופלת ואחרי שתיקשרתי איתה בסמס מכניסה שוב לאנשי קשר אבל זוכרת שזה פשוט מטורף . האובססיה והמתח יורדים פלאים בלי הוואטספ . שתכתוב לך על דף מילות הרגעה קחי איתך בתיק (זה למדתי מחנה והמכתבים :) ) הכי חשוב מיכ מספיק לברוח מהטיפול אין דבר כזה פגישות לא סדירות שום דבר לא מצדיק את זה ..קחי אחריות ותימצאי יום ושעה זה המלחמה על חייך גם במחיר של דברים אחרים כלום ואף אחד לא חשובים יותר ממך . כתוספת תקבעו שיחה ביום ושעה קבועים ועד אז תיכתבי לעצמך , תכנסי לכאן יותר , עוזר מאוד סה"ר בצט שלהם כל ערב ויש את ערן ואת הקו בחם . בהחלט הגיע הזמן לרשת בטחון שהיא לא רק המטפלת. מאמינה בך וזה אפשרי קשה לא פשוט בכלל אבל מחזיר לנתיב של החלמה ועבודה משותפת .

יודעת שאת צודקת.....קשה לעשות כך, עצות מועילות אך קשה לבצען. וגם לא יכולה לפרט למה אין פגישות סדירות, אבל היא מבינה והולכת איתי, בקצב שלי..כבר טוב...שמרגישה אחרת כלפיה בהבנתה....גם אם כועסת נורא!!

היי מיכל, תודה ששיתפת. נשמע שזו הייתה פגישה טובה ומועילה, גם אם קשה. ונעים לשמוע אותך מחזיקה את שני הקצוות האלה, עדיין כועסת ומאוכזבת ובכל זאת לא ישר רוצה לברוח. זה נורא פסיכולוגי שכזה מצידי, אבל נראה לי שמאחורי הבקשה שתזכור את יום ההולדת שלך יש רצון עמוק יותר שתחשוב אותך ועלייך מעבר, במיוחד. אולי אם תציגי לה את האכזבה ככה תוכלו להפיק מזה יותר מאשר סידור תזכורת נקודתי? מקווה שהימים ירגעו והמ. תתמלא עם הזמן... (מעניין, השלב הבא זה מי?) נעמה.

צודקת..אכן אני רוצה שתחשוב עליי יותר..שאהיה נוכחת אצלה בתודעה! שתדעי לך שאני גננת וחושבת על כל ילד וילד!!!!! במיוחד אלו שהכי צריכים!! לי יש שלושים וחמישה ילדים.....קצת כמו מטופלים לא? לה יש הרבה פחות מטופלים!!!! אין סיכוי שיש לה כלכך הרבה מטופלים כי פסיכולוגים לא לוקחים כמות כזו!!! אז כן, אפשר לזכור תאריכים שחשובים לי...שהחודש הזה בשנה הכי דפוק עבורי...למה לא? גם אני מסמנת את ילדי החודש ולמי יהיה יום הולדת ועוד דברים שחשוב לזכור על ילדים מסוימים..........למרות שההשוואה פה אחרת...אבל דומה....ואם היא צריכה לכתוב לעצמה שתכתוב מראש...אוףףףףףףףף

כתבתי לך מהפלאפון אתמול וכנראה שלא נקלט.. האמת שכתבו כאן כבר מה שכתבתי אני: שגבולות זה חשוב, שברגע שפונים בין הפגישות אז בסוף פניות דחופות באמת לא יקבלו מענה ראוי.. גם המטפלת שלי לא מרשה לי לפנות אליה יותר בין הפגישות, ואני דווקא מעריכה אותה על כך..ומרגישה בטוח להיות מטופלת אצל מישהי שיש לה גבולות ויודעת להציבם.