אשמה

היא צדקה יש משהו ממכר במימד הזה הוירטואלי אנונימי ואפילו אני גבר ממוצע איש טכני לגמרי שלא ממש הביע רגשות בחייו עד המשבר האחרון של עמליה שבמהלכו למדתי את השפה הזאת קצת יותר ואולי קצת מאוחר מדי. ואני מרגיש אשמה שלא הייתי רגיש אליה בחיים הרגילים של השיגרה לא ניהלנו שיחות נפש לא הייתי ממש חבר שלה ולא הקשבתי באמת למצוקות שלה. הייתי תמיד מאוד טכני וקר או צנון כמו שנהגה לכנות אותי. המשכתי בשיגרה שלי ממש בקנאות תמיד גם כשביקשה שאהיה איתה. ועכשיו אני לבד ולא יכול ממש לשתף מישהו מהמשפחה מה שעובר עלי אני עסוק בהשרדות בהנעת המשפחה שהתייתמה מהלב הפועם שלה קדימה בלי פשרות. חזרתי לעבודה הם לגן ולבית הספר. אני דואג לילדים הגדולים לוקח אותם לשיחות עם פסיכולוג ומקווה למזער את הנזק ולתת להם חיים טובים למרות הטראומה הזאת. זה קשה מאוד. הקטנים כועסים ורוצים את אמא כי לא ראו אותה הרבה זמן. אני אשם שהקשבתי לה ולא הבאתי אותם לבקר אותה כי היא לא הרשתה. אני אשם כי אולי יכולתי לעשות משהו שיציל אותה ולא עשיתי. אני אשם כי לא לקחתי אותה משם גם כשהתחננה. אני אשם על כל הימים שהייתי אדיש אליה והיא אמרה לי שהיא בודדה אבל אני לא הבנתי. היינו כל כך שונים ולא ידעתי זה נכון אבל עדיין אני מרגיש שלא נתתי לה את החיים שרצתה.

אורי מה שכתבת כל כך נוגע בי במי שאני , בזוגיות שלי במה שאני חושפת וכמה אני מאפשרת שאין לי מילים ..רק לחבק אותך בכאבך בקושי שלך. להיות איתך ולשלוח לך כוחות ועוד כוחות ..ואורי אני חושבת שגם לך מגיע שיחות ועזרה מקצועית זה הרבה יותר מוירטואלית .

לפי מה שהיא כתבה ומה שהבנתי הוא שאתה בעל רגיש, אדם מקסים, גם בעלי שכלתן, הרבה גברים כאלה...פחות מביעים רגש זה לא הופך אותך לאשם.....זה לא הופך אותך ללא רגיש, אתה אדם מעשי וטוב שאתה ממשיך בשגרה ומטפל בילדים!! היא הייתה בטיפול, ותמכת בה ככול שהבנת אז...קשה להבין בכלל מה עובר על אדם כזה ולדעת ממש מה הוא צריך ומה טוב בשבילו.... אל לך לחוש אשמה, המצב שבו הייתה הוא מצב קשה, מטפלים עומדים מול מצבים כאלה ביום יום ולא מצליחים.....אתה בעל מסור, הבאת לה פרחים ותותים והיא כל כך ניסתה לאכול מהם. היא הבינה וידעה שאתה מקסים זה עבר דרך הכתיבה שלה אלינו, אולי אדם אחר היה קם והולך, לא כל אחד יכול לגדל כך ילדים......אולי אחר היה לוקח ומרחיק את הילדים לגמרי ממנה, אתה הקשבת לה!! היית שם!! לא ברחת! הסכמת לטיפול בה וזה המון!!!!!!! להביא אדם לטיפול, לעזרה המתאימה זה חשוב!! אפשר תמיד לחשוב מה היה אילו....כדאי להתרכז בהווה, כפי שאתה קורא פה כולנו מרגישים קצת אשמה שלא עזרנו יותר, אבל באמת אין להאשים איש.....אם מישהו אשם בכל הסיפור הזה אלו רק מי שפגעו בה והובילו לרגשות שלה ולמצבה המתדרדר, הם האשמים האמיתיים!!!!! חזק ואמץ!! מבינים ללבך, איתך, מיכל ונ.ב. גם לך מותר להעזר באיש מקצוע בתקופה זו ולא רק בחברים ומשפחה.

היי אורי, האמת שקראתי את ההודעה שלך אתמול ומאוד התקשיתי להגיב עליה, מה לכתוב? איך לנסח? יש פצעי ילדות, שקשר בהווה אף פעם לא יוכל לרפא אותם. ולא משנה עד כמה בן הזוג בהווה יהיה רגיש ומתחשב ותומך (ובהחלט אתה כזה!). זו מגבלה שצריך להכיר בה. כך שאשמה, היא לא מובילה לשום מקום. אתה לא אשם. להיות בן זוג לאישה שמתמודדת עם טראומות כאלה, להצליח להקים איתה משפחה, ואפילו לדעת שחשוב היה לה הפורום הזה "ולטרוח" לכתוב בו את שקרה לה. ולהמשיך הלאה עם הילדים שלך הכי טוב שאתה יכול - יש יותר רגיש מזה??? גם בעלי "איש טכני קר", גם אני מכנה אותו לפעמים "לא רגיש" אבל עמוק בלב אני יודעת שהוא לא כך! רגישות מתבטאת (בעיקר אצל גברים) באופן קצת שונה מאשר אצל נשים. אני לא מכירה אותך, אבל אתה מי שאתה. אדם מקסים ורגיש, וזה בסדר גמור.