אשמה וגם לבמבי ונטע

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/03/2015 | 22:52 | מאת: הילה

אם יורשה לי להשתמש במה שכתבת במבי מרגישה גם אני שהמוות של עמליה מטלטל אותי. מרגישה בעיקר אשמה שלא הבנתי עד כמה חמור מצבה של עמליה....... חזרתי אחורה וקראתי הודעות שלה היא מדברת על גסיסה וגם אתה עוד מה7/14....... מרגישה שלא עשיתי מספיק להקל/להיות שם בשבילה..... ההודעה האחרונה שכתבתי לה נשארה מיותמת:(((( זה כואב וצובט עד הלשד..... קראתי גם אותך נטע יקירה....... ובמבי...... רוצה לאמר שמבינה כאילו הייתי רוצה לקחת חוט דק ולחבר בין המילים כולן כדי שלא תחושו בודדות כל כך.... זה אנושי כל כך..... רוצה שהחוט הדק הזה יחבר באופן שירגיש ביחד ולא יכביד או ישמוט את מי שלא רוצה..... כותבת שטויות כל כך רוצה להושיט יד כדי שזה לא יקרה שוב אני לא יעמוד בזה כבר איבדתי לפני שנה חברה שהתאבדה והשאירה תינוקת....... אולי לוקחת יותר מידיי אחריות? לא יודעת...... ועוד מאותו עניין. קרה היום משהו מרגש מאוד. הרופאה שלי ביקשה שאכתוב לכנס עורכי דין שעסק בפגיעות מיניות. כתבתי מכתב מהלב. היא אמרה שאולי לא תוכל להקריא...... וביקשתי מאוד מאוד...... היא סיפרה שהקריאה וכסיימה כולם מחאו לה/לי כפיים......... ערב נוגע שכזה הכל מאוד נוגע....... הילה

לקריאה נוספת והעמקה
09/03/2015 | 23:33 | מאת: אביב 11

הילה יקרה גאה בך על הכוחות לכתוב זה המון . מתנצלת שמשתמשת בעץ שלך בדיוק ניכנסתי כדי לכתוב לבמבי ולנטע .המוות של עמליה טילטל את כולנו וכדין מהדהד ..כאב לי לקרוא אתכן . רוצה לצעוק חכן איך החיים יפים ומגיע לנו לחיות .ואני רוצה כל כך להיות במקום שנאבק לחיות .מוצאת את עצמי אתמול הולכת ברגל ושומעת את ראותיי וליבי מתחננים שאשמור עלי עלהם מגיעה הבייתה ושוב נמצאת שם בהרס ..אז לא לא מקנאה בעמליה מקנאה במי ששומר על חיוו. בנות יקרות מגיע לנו לחיות ולחיות טוב כמו מי שלא נפגע בחיוו. פשוט כי ככה ...

הי הילה, את לא אשמה, ואיש מאתנו לא אשם, במותה של עמליה. ליווינו אתה, והיינו אתה, בתהליך הדעיכה האטי שלה, בו היא שתפה אותנו. וזה לא מעט. ובאשר לך - שאפו! אודי

11/03/2015 | 07:03 | מאת: סוריקטה

הי מתוקה, אני מרגישה שבסיפור של עמליה כולם היו במלכוד. אי סיוע היה מסוכן, ומאידך, הרגשתי שגם סיוע מציאותי הכי קונקרטי שיש - יש בו סכנה גדולה לא פחות. כי, אפשר להשתמש בסיוע הזה ממש כדי להגדיל את ההתנגדות עד אין קץ. ועל משחקים בלבד הרי אי אפשר להתקיים. ופה, בפורום, יש הרבה משחקיות ודימיון. לא פשוט לכולנו. גם אני אומרת שאף אחד לא אשם. ומאד מאד מרגש מה שסיפרת על קריאת מילותייך, אף אם כואבות, בקול לעיניי צופים רבים. שלך, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית