שיתוף

הי, רציתי להשאיר כאן דגל. להתלונן קצת על הסבל שלי. קושי לנשום, אי יכולת לבכות, שינה טרופה, אין מה שמשמח. בשלב זה לא מוצאת לי פתרונים. באסה. המון זמן. וחשבתי לרגע שאולי אני מטעה כי כתבתי מסודר כל-כך? רק בשביל לשתף, שלכם, סוריקטה

סוריקטה, חשבתי על דגל שהים מרים למציל. לא כדי שלא ייכנסו אליו, אלא כדי שידע שסוער, שמתיש. והמציל תולה על הסככה שלו, כדי שעוד ידעו והים לא יהיה לבד... נעמה.

היי יקירה מכירה את המקום שהדמעות קופאות שהכאוס מבפנים נוראי ובחוץ הכל עטוף במעטפה עניינית. אולי זה מצטרף למסיכה של נעמה שהכל בסדר? אפשר לשלוח חיבוק? הילהשד

קוראת אותך ושוב קוראת אותך ומרגישה רצון לעטוף, לחבק, להיות, לאפשר לך להיות פחות חזקה. מהססת לא מכירות ותמיד את מעבירה תחושה של חוזק הכל בסדר אני בסדר גם בתוך הכאב . מאין בוגר אחראי שכבר הרבה זמן כאן .זקן השבט שלוקח אחריות על גבו ולא רוצה לדכא מידי וגם שקשה הוא לא יראה ואולי רק קצת. אז מותר גם לזקן השבט להרגיש רע וכואב ולהזדקק ושיהיו איתו ..(יכול להיות שאני טועה תחושה שלי) אז מרגישה את הכאב הבלבול הקושי שלך ומושיטה לך יד ועוד אחת לאחוז ולצוף ולנשום יחד לאט לאט נשימות עמוקות רכות לתוך הראות ואז לכל חלל הגוף תא תא. איתך ..

טוב שאת גם משתפת אותנו לפעמים...מסכימה עם אביב, יש בך משהו בוגר ושקול, תמיד את עונה בחכמה המיוחדת שלך, וטוב שאת גם משמיעה את הצד שפחות מרגיש מחזיק אלא רוצה להיות מוחזק, אז איתך כמה שמתאים, מיכל

תודה על התגובות שלך אליי...לפעמים קצת כמו אודי מפספסת ואז חוזרת למטה ורואה שהגבת :) חייכת אותי כשמצאת חכמה בדבריי...מעניין היכן מצאת זאת :) אולי גם אני אמצא פעם...

מסכימה עם מיכל, יש לך בהחלט את המקום ואפילו רצוי להיות כאן ולכאוב. זה הכי טבעי ומתבקש ואין מקום יותר מתאים מכאן.. איתך, חנה

היי, האמת שאת תמיד כה חזקה ובוגרת, שאני מרגישה שלא בנוח להגיב לך ולא ממש יודעת מה לרשום ומשום מה אני תמיד זוכרת לגבייך שיש לך חתולים :-) ומותר לשאול מה משמעות הכינוי?

אני פחות הכרתי אותך, כי כשהגעתי לפה את היית פחות פה...:/ אבל דווקא עם המרווחים, המעט מילים והסדר - מרגישים בין השורות שמורכב..כאילו אם תעשי סדר פה, אז אולי יהיה סדר בלב, במחשבות.. באסה שזה הרבה זמן ככה..:/ לא יודעת אם מוסיפה משהו במילים שלי, אבל רק רציתי לומר שקראתי, ושמחה ששיתפת.. רחל.

תודה. חיבוק גדול גדול לכולם. וואו, מצטערת שאני לא מספיקה לענות, וגם להגיב להרבה הודעות כאן, שהייתי בוחרת. נעמה יפה שלי, כמה ענוגים חלקים בדימיונך (ויודעת שגם יש כאלה שמכאיבים נורא, לצדם). הילה יקרה, בוודאי שאפשר – חיבוק גם אליך. אביב מביאת האביב הנפלאנ, מלאת חמלה, משרה אופטימיות ורוגע. מיכל מתוקה, אליך מכל הלב. חנה יקירתי, אני גאה בך מאד על ההתקדמות, על המעשים שאת מצליחה כל-כך יפה לצד הכאב, החולשה והעלבונות של לפעמים. מיקה יקרה, אכן מוקפת חתולים. ואני בכלל רציתי כלב. היה לי. אני קרובה לנפשם של בעלי חיים והכינוי שלי גם הוא על שם החיה החמודה סוריקטה. יש מישהו בעולם האמיתי שקורא לי כך כשאני מרכינה ראש – כדי שארים אותו זקוף זקוף – כמו הסוריקטות. רחל רחל יקירתי – מילים עוטפות ורכות לך. תודות. ואודי – כמה שאתה מאפשר כאן. כמה. יש אנשים טובים. שלכם, סוריקטה