מה הקטע של כל ה'מלמעלה' הזה?

למה אהבה ושנאה כלפי המטפל נחשבים 'העברות והשלכות'? ומה בנוגע לאהבות ושנאות והקשרויות רגשיות ביחסים בין בני אדם בכלל? גם שם הכל נתפס כהשלכות?? האם הפסיכולוגיה בכלל תופסת רגשות כמשהו ממשי בהווה? אני כבר מפחדת להקשר כי אולי אתחיל 'להשליך' על אנשים תמימים לכאורה דברים שלא קשורים אליהם אלא לעבר... כל צורך שלי וכל הזדקקות וכל פגיעות.. אי אפשר לבטא כלום ככה ולהרגיש כלום ככה כי אולי זה לא קשור לאף אחד ולא להווה אלא לעבר... מה הגישה של פסיכולוגים עזרה בזה שמסתכלים על הקשרויות רגשיות ותלות כמשהו שאין לו קיום לגיטימי בנפשו של אדם בוגר בהווה וזה נחשב מן שריד מן העבר שנדרש לטפל בו ולנתח הגיונית.. איך אפשר להעיז לחיות ולהרגיש ככה? תמיד צריך לפחד שלא יפרוץ איזה שחזור טראומטי מזדיין שוב. והאמת שזה קורה בתוכי. כל פעם שחווה העדר, נטישה או סתם פחד להעיק עם הצרכים שלי על האחר . אז אצל בני אדם מווסתים ומאוזנים זה לא ככה? הם לא נקשרים רגשית? הם לא חווים תלות? לא מתים מפחד שיאכזבו אותם ויכאב להם ברגע של חולשה, נזקקות?

אין ספק שתמיד זה שם . בכל ההתקשרויות שלי התגובות שלי הדפוסים שלי תמיד שם . רק שאלמד להפריד בן הדברים התגובות שלי יהיו תואמות קשר. הדוגמא הכי יפה זה כאן עם אודי ..כשחשבתי שהוא התעלם מהשאלה שלי כל כך נפגעתי שאין ספק שאין לזה שום פרופורציה ולא קשור אליו בכלל כי אם קשור לעבר שביקשתי עזרה והתעלמו שפגעו בי והתעלמו ממני . אז כן מימה אנחנו מגיבים מדפוס עבריינו