מה קורה לי?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זו העייפות? זו ההרגשה הפיזית הרעה? אילו השעות הארוכות שאני מבלה לבדי ? אני מרגישה שאף אל פי שזו מלחמה חשובה ויש בה טעם,אני לבדי. כשהאנורקסיה הפכה לבולמיה,עוד לפני שלמדתי להקיא,נכנסתי להרבה דכאונות בגלל האוכל.כל הזמן חיפשתי דברים שיעסיקו אותי,אנשים שידברו איתי...רק לא להשאב פנימה אל תוך התחושות הנוראיות של השנאה העצמית והבדידות. שהתחלתי להקיא,ככל שהשתכללתי, הרפיתי מהאנשים.היה לי הרבה יותר קל לתת להם ללכת.פחות נטיתי למצבי רוח ולכל דיכאון היתה "תרופה"(לא שהיא באמת עבדה אבל תמיד שכחתי את זה מחדש). בעזרת ההקאות לא היתה לי בעיה לקבל את הגבולות שהם הציבו לי , שלטתי על הצורך שלי באנשים , עיסוקים לא הייתי צריכה כלל.... לא יצרתי קשרים ולא התפניתי לעיסוקים...ולא יכולתי להפגע... זה בטח נשמע לכם מופרך.אבל מה לעשות...ההקאות עד כדי כך ניהלו את מהלך חיי.עוד לא שבוע עבר ואני כבר מתגעגעת... ואני כבר מרגישה לבד, ושלא מתייחסים אליי... זה לא שדרך ההקאות ניסיתי להשיג יחס.פשוט לא הייתי זקוקה ליחס הזה.היה לי קל מאוד לבעוט בו,לא היה לי בכלל זמן אליו. :( ו
אנג'ל חמודה בוקר טוב! אני זוכרת שסיפרת בפורום שכל החברים שלך מתרחקים ממך... אני חושבת שהצורך שלך באנשים רק מראה על חזרה לצלם אנוש "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע... לתת, לרצות לקחת ולא מתוך הרגל..." כל שזה דווקא תהליך משמח שאת זקוקה לאנשים ולא מתחפרת בתוך המחלה. אני פה בשבילך
טוב שאת פה:-) כתבתי לך אתמול לא יודעת אם קראת זה עבר לעמודים קודמים כנראה
היי! קראתי את ההודעה, ותחילה רציתי לומר כל הכבוד על שבוע בלי... אני מתארת לעצמי כמה שזה קשה, ושצריך להיות ממש חזק, למרות שאני מגיעה מהצד הנגדי של הציר... את אומרת שעם ההקאות הרגשת פחות לבד, לא היית זקוקה לאנשים, תפסת תלות במשהו אחר. שמעתי מבולימית אחת שמה שהא עושה בעצם זה לשרוף זמן. היא מוצאת הרבה סיטואציות כאלה בחיים, שמטבטאות המיוחד עם האוכל. לאכול. לא לעשות שום דבר אחר. לא להתמודד, לברוח. אני מוצאת את עצמי עושה את אותם הדברים, רק בדרך הפוכה... אם לא איכפת לך, הייתי רוצה שתספרי איך נטשת את האנורקסיה לטובת הבולמיה? מה קרה? היה מרווח בין לבין, או שאחת החליפה את השניה? בכל מקרה, כשאת זקוקה למישהו תבואי לכאן. תכתבי. הרבה אנשים ישמחו לשמוע, ולנסות לפחות לעזור. אני אחת מהם. תחזיקי מעמד...
היי לך.תודה לא נטשתי את האנורקסיה לטובת הבולמיה. בהתחלה לא הייתי אנורקטית.כלומר,במבט לאחור הייתי אבל אז לא חשבתי על זה בכלל הבולמיה באה לבד הבולמוסים הגיעו.בהתחלה מיתנתי אותם בצומות , מאוחר יותר בלקסטיבים ואז בהקאות. בהתחלה אחת החליפה את השניה ואז הן גם השתלבו האחת בשניה וזה מצבי עכשיו
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
