נגמר לי הכוח...

להיות, ובכלל מהחיים הדפוקים האלו. אודי, אתה כנראה לא תסכים איתי, תגיד שזו תפיסה של הכל או כלום... אבל אני כבר לא יכולה יותר, אני יודעת להגיד לעצמי שניסיתי והשתדלתי וזה היה אמיתי. אין לי כוח, לא לנסות, לא להאמין, לא כלום. אני סיימתי עם החיים הדפוקים האלו. לא רואה שום טעם לנסות להמשיך, הרי בכל מקרה הכל שוב ושוב נהרס. כנראה שלא באמת אפשר לשנות ומה שדפוק נשאר דפוק. לא מאימינה ולא מקווה יותר. הכל רע ואין בכלל סיכוי לשנות או לנסות משו אחר. אולי בשלג היה כיף, אבל זו כנרהא אשליה, והאמת אני מתקשה לזכור את זה כבר. אולי בדמיון יכול להיות טוב, במציאות כנראה שלא, לפחות לא בנוגע לחיים הדפוקים שלי. ואתמול אצלה, לא רציתי לצאת מהמיטה, לא היה לי כוח, התקשרתי לפני ואמרתי לה שאין לי כוח לבוא, בסוף צהלחתי לצאת מהמיטה, בלי להתארגן בכלל, כל הפגישה אמרתי לה שאי ןלי כלום לכלום ואני לא רוצה יותר לחיות.. אני מניחה שהיא דאגה ואולי קצת נבהלה ממה שאמרתי ובסוף כשאמרתי שאין לי אפילו כוח לקום ולצאת היא שאלה אם אני רוצה שהיא תתן לי יד...וגם יבקשה שאתקשר אליה היום בבוקר, ובשיחה דאגה שלא אהיה לבד בהמשך היופ. זה לא משנה, אני לא אפגע בעצמי כי אני פחדנית, אבל מבחינתי זה נגמר. אני "אזרום" עם מה שאני חייבת ומבחוץ גם ככה אני מעמידה פנים, אז הכל ימשיך כאילו כרגיל. ותודה נעמה והילה על התגובות שלכן. במבי, צודקת התבלבלתי עם האזעקות. אני שמחה שצחקת (בשבילך, כי אני רק רוצה לא להיות יותר), אני כנראה לא במצב הזה כרגע ובכלל ואני לא במקום של לנסות לפרש את ההודעה של שמלי. יכול להיות שהיא התכוונה לכל מיני דברים ויכול להיות שלא. גם לא ככ אכפת לי. אולי זה אומר משו לגביי ואולי לא.. לא יודעת.

שהיום כבר טוב יותר . שחזרה האמונה והתקווה שאפשר ומותר את יודעת אני תמיד משווה לזר שושנים יפה אםר להנות מהריח מהצבע ואפשר להדקר מהקוצים צריך להזהר . ולפעמים פרח אחד נובל על מה נסתכל . זה הכל ביחד משולב . שולחת כוחות ותקווה ויד ביחד זה קל יותר . אל תוותרי מאמינה בך

אין לי אמונה וגם לא תקווה.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"... גם "חיים דפוקים" (ואת ההגדרה הזו את אמרת) - אפשר לשנות ולתקן.. את לא חושבת?

אני הפסקתי להאמין. לא מקווה ומצפה לשום דבר. זה הרי לא משנה מה אעשה.מרגישה שאני את שלי עשיתי בעולם הזה, וזהו נגמר לי הכוח לנסות ולשנות ובכלל לעשות משהו. הולכת לעבודה כי חייבת, אבל אם לא היו לי הורים הייתי פוגעת בעצמי.

תודה חנה יקרה

להזכירך, קיבלתי ממך כמה הודעות שהגיעו אליי למייל שאודי בחר לא לעלות... הבנתי שלא משנה מה אגיד לך התגובות שלך לא ישתנו, לכן הפסקתי להתייחס. אני לא עוסקת בניחושים מי זה הסמיילי שהגיב לי ובטח כשמגיבים לי בציניות. אני ממש לא במצב רוח לזה. רק אגיד שלא התכוונתי להעליב אותך.

כמה אפשר? באמת אני שואלת. עד מתי? תסכים איתי שיש דברים שאתה יכול לנסות ולנסות ואם זה לא הולך צריך להרפות. כרנאה שלא כל דבר אפשרי בחיים. אולי לזה אני מתכוונת. פשוט להרפות, לא לנסות ולא לקוות.. אני אמיתית עם עצמי וידועת שניסיתי ורציתי.. אבל.. כנראה שמשיהו אחר מחליט כאן בעולפ