.

עצוב לי. כל היום כל הזמן. מייאש. אני מנסה בזמן האחרון משהו שמסתבר שלפחות ב75% נכון בשבילי , אבל זה קשה בלי שום פרופורציה. זה פשוט קשה ועצוב לי נורא. גם הגוף שלי מרגיש. לא הצלחתי לאכול כלום מעבר למסטיק כבר שבוע. זה לא מדאיג אותי מבחינה פיזית, לא יזיק לי לרזות... אבל אני מרגישה ויודעת שזה בגלל החנק המטורף הזה, שמכווץ את כולי. בגלל העצב. צריכה לבחור שוב ושוב ושוב ושוב. כל רגע הוא בחירה מחודשת. לא לשבור את הכלים, לחשוק שיניים ולהמשיך לנסות, להתאמץ... אני עושה את הדבר הנכון וזה אמור היה לשמח אותי , אבל זה לא. זה מעציב אותי נורא. אני מתפקדת מעולה מבחוץ(חוץ מזה שאני מסתובבת בפרצוף קשוח...), אבל מתה מבפנים בכל רגע מחדש. אודי... בבקשה תגיד לי משהו, או ש... לא יודעת. אני לבד, ואני צריכה מישהו איתי יותר מתמיד(צריכה, אבל לא יכולה באמת. הודפת. צינית. משתמשת בהומור כמו במדביר).

היי מה שלומך???? הסבל הזה שלך הוא בלתי נסבל...... מה כן יכול להרפות מהקיווץ הזה של הבפנים? חיבוק יעזור??? הילה

היי שומעת כמה קשה .אבל אם נכון עבורך אז תמשיכי אבל את חייבת לאכול משהו ....מכירה את המקום הזה שבונה במקום אחד בקושי רב והורס במקום אחר ..איתך