לאודי ולעמליה

עמליה – חממת את ליבי עם הרגישות שלך בכתיבה. נתנה לי הרגשה מאד טובה. אני מודה לך. ואני חושבת עליך, ולא פעם כשיש לי מאכל ממש טעים חושבת אולי הייתי יכולה להביא לך והיית טועמת ומסיימת אפילו את הצלחת הקטנה. תודה שחשת בחסרוני. ואני מציעה במלא הכנות כל עזרה שאוכל להגיש לך. אודי – שמת לב, ענית לכל ההודעות, מלבד להודעה של עמליה ששאלה היכן אני, והמשמעות של זה? ובכן, בשבוע שעבר הייתי בסערת רגשות גדולה מאד, הרגשתי מושפלת, הרגשתי מוטרדת, הרגשתי ששמטו לי את השטיח מתחת לרגליים, (אם לא איאות להטרדה מינית לא אקבל טיפול רפואי!), לא מצאת לעצמי מקום, הרגשתי במילכוד שלא יודעת איך לצאת ממנו, כל אופציה היא גרועה, ופניתי לפורום, פניתי אליך, פעם אמרת שאני כנראה לא יודעת לבקש עזרה, אבל בקשתי, אמרתי שאני במצוקה, שקשה לי, שאני זקוקה לתמיכה, שאני לא יודעת איך להגיב. הבהרתי את עצמי בצורה הכי ברורה שיכולה להיות, התחננתי למשענת אפילו קטנה. אתה לא התייחסת לכל זה, ענה לי לקונית ביותר. ואז גיליתי שני דברים, האחד שהייתי ממש ממש מאוכזבת, וגם נעלבתי מהתגובה שלך, ציפיתי שתאמר איזה משהו כדי לתמוך בי, אך כמעט והתעלמת למרות ההצפה שלי, וזה כאב לי ממש. ואז גיליתי משהו נוסף, הנה, גם אני מפתחת תלות בתגובות שלך! אני שמאמינה שאסור לפתח תלות במטפל, נופלת לאותו הבור, ואז החלטתי שבוע ימים לא להיכנס לפורום בכלל, כדי שלא אפתח תלות. שבוע ימים גזרתי עלי שלא לפתוח את הפורום, כדי לשבור את התלות הזו. (לפעמים זה לא היה קל). כשחזרתי ראיתי את ההודעה של עמליה, היא חיממה את לבי, אבל חוסר התגובה שלך, היה תמרור אדום. הייתה באי אמירה שלך אמירה חזקה מאד! יש לי הרגשה ששיניתי מעט את הרב שיח בפורום, שהיה יותר דו שיח. הרגשתי שאולי זה הפריע לכמה כותבים, אם כי אתה תמכת בכך שיהיה אינטראקציה בין הכותבים. אך מה שקרה בשבוע שעבר, יצר אצלי קצת בלבל, הרבה אכזבה, ולא כל כך יודעת מה אני רוצה כעת כאן בפורום, כי בדרך כלל אני לא פונה מתוך מצוקה לפורום וכאשר הייתי במצוקה אמיתית לא היית כאן לתמוך אפילו לא במעט. מעבר לאכזבה זה פוגע! למען הסר ספק, אתה לא חייב לי כלום אודי, אין לך כל מחויבות, אני יודעת, ולא באה בטענות, רק מביעה את רחשי ליבי ואת הרגשתי, אפילו עכשיו, זה עוד כואב, וזה עוד כאב על מה שקרה 'שם', ועדיין לא נגמר, ואולי אאריך על זה בפעם אחרת

בתשבע יקרה, חשוב לי לענות לך ולבקש שתעצרי לרגע לפני שאת מרגישה כל כך לבד ולא נתמכת. אודי לא ענה להודעתי משום שהשאלה.לא היתה מופנית אליו ובסוג הודעות כזה הוא מעדיף שאנחנו נתנהל. אם הייתי שואלת אןדי מה קרה לבתשבע הוא היה עונה. אני מניחה שזה.קשור לסוג המחוייבות שלו לפורום ולכל ממשתתפיו והצורך להיות נוכח באותה מידה כלפי כולם ועוד שיקולים. אומר גם שלדעתי אןדי מאוד אהב את התבלינים החדשים שהבאת איתך לפורום והיתה אינטראקציה בין כולם. במצבי מצוקה יש פנטזיה שמישהו יושיע. לצערי היא אינה מתממשת... ואנו נאלצות לחוות,.בנוסף לקושי, גם את האכזבה. נסי להעזר בדמות נשית שתבוא איתך לטיפול הרפואי לו את זקוקה (אחות, חברה, אמא). אולי זה יצור עבורך סביבה מגנה ובטוחה יותר.

קודם כל עמליה, הסיפור היה שהבאתי את בעלי!!! מה יכול להיות טוב יותר, והוא לא הרשה לו להשאר בחדר, וזאת בניגוד לחוק ולכללי האתיקה, ולא רק זה אלא שהשתמש בטיפול בצורה לא ראויה ומטרידה. בכל הקשור לאודי, כתבתי, הוא לא חייב לי כלום, ואין לי כל טענות אליו, הוא עובד כאן בהתנדבות וכל מה שהוא עושה זה מעל ומעבר לנדרש, הוא לא צריך לענות לי או לכל אחד אחר. אבל... סתם נימוס, הצפתי את המקום שבוע שעבר הצפתי אותו עם כאב חד מאד, יתכן ולקחתי את הדברים מחוץ לפרופורציה, אבל הייתי פגועה עד עמקי נשמתי והרגשתי מאד מושפלת, וחסרת אונים לחלוטין. קוויתי לאיזו שהיא תמיכה כאן ולא קבלתי, נעלמתי עמליה שואלת איפה אני אודי עונה לכל התגובות היה מן הנימוס לשאול, "בת שבע, באמת איפה את?" לא יותר, והעובדה שלא עשתה את זה, היא לא מחדל אלא מעשה, יש בה אמירה חזקה מאד, בכל אופן כך אני קבלתי את זה. וכמובן שאם לא הייתי מתערערת מכל מה שהיה שבוע קודם, לא הייתי מתייחסת לזה.

בת שבע, אני שמחה שחזרת..וחסרת לי כאן בפורום.. יש לך תגובות מעניינות וניסוח מלהיב ומרענן ובלי שום קשר לאודי , לפורום, או להודעה של עמליה: לדעתי תלות מביעה צורך מסוים שחסר לנו. ההתמודדות עם תלות היא לא לברוח ממי שאנחנו מרגישים תלוים בו, כך ש-"לא להיכנס לפורום" זה לא פתרון, זו בריחה לדעתי. צריך להקשיב לתלות ולצורך שעומד מאחוריה. מאחלת לך שתרגישי טוב ושבת שלום :-)

יש בעיה, מנסים לפתור אותה, או לקבל משענת, ומקבלים תלות שזו עוד בעיה, ואז צריכים להתפטר משתי בעיות, מה שנקרא שתיים במחיר של אחד. זה הפחיד אותי שבוע שעבר כמה פעמים ביום נכנסתי לפורום לחפש את התמיכה של אודי, הרגשתי כבר אובססיבית בעניין, כל כך הייתי צריכה את התמיכה הזו, וכל פעם שנכנסתי ולא מצאתי, זה הכאיב לי, ואחר כך כאשר ראיתי הודעה לקונית, זה עוד יותר הכאיב, והרגשתי שאני מפתחת תלות בתמיכה מאודי, ואני חושבת שתלות היא בעייה שאחר כך צריכים לפתור אותה, והיא תוספת לבעיה. לכן קבלתי על עצמי שבוע ימים לא לפתוח אפילו את הפורום, לא להיכנס לא לראות לא לדעת, כדי לנסות את העניין הזה לאזן לפחות. אני מסכימה אתך שתלות היא תולדה של חסר, אבל אני לא חושבת שהתלות עוזרת, היא לא משלימה את החסר, היא רק יוצרת עוד בעיה, אז מה יוצא מזה?

בשבוע שעבר, כאשר הרגשתי כל כך נורא ואיום, ופשוט לא מצאתי לעצמי מרגוע, אזי, ביום חמישי כדי להוציא קיטור ישבתי וכתבתי את כל מה שקרה, בתור תלונה לוועדת האתיקה, זה עשה לי טוב לכתוב את הכל עם הראיות הרלוונטיות, ואחר כך שלחתי את זה.... לאותו רופא!!! אמרתי לו שלא שלחתי את זה לוועדת האתיקה כי אין לי אינטרס לפגוע בו, מה גם שיש לי הכרת הטוב על מה שעזר לי, ואני גם לא רוצה לפגוע בעצמי ואני רוצה לדעת שהוא יהיה שם כאשר אצטרך אותו. תגובתו הייתה שהוא הפנה אותי, למומחה אחר בארץ שלדעתו גם מומחה בתחום זה. תנחשו מה, פניתי לאותו מומחה, והוא דרש שוב כל מיני בדיקות וכו' בעלות של 6,000 ¤, וכל זאת פרטי בלי שהקופה תממן. סכום דומה כבר שילמתי קודם ולא הייתי מוכנה לשלם פעם שניה. חשבתי לעצמי שאם המומחה השני יתעקש אדרוש מהראשון שישא בנזק, כל השבוע הייתי במשא ומתן שיסתפק בבדיקות הקודמות, עכשיו הוא הודיע לי שהוא מוכן לנסות לטפל בי בלי הבדיקות, ואחר כך הוא יחליט, כמובן שהוא מודיע לי כמה לא מקצועי זה בלי לעשות את הבדיקות באופן שהוא רוצה, כי הוא רוצה דברים אחרים מהקודם. זו התקדמות, אחרי שאהיה אצלו אראה אם מצאתי מזור אם לאו. אבל כל הסיפור הזה עצבן אותי ברמות. עכשיו אני קצת יותר רגועה, אבל מרגישה כאילו מעורערת לגמרי מבפנים, שכל תזוזה יכולה להפיל אותי. זה היה כל כך משפיל כל העניין הזה. מישהו אמר לי, תראי את זה כמחמאה, ואני רואה את זה כהשפלה וכשיפלות, למנוע ממני טיפול רפואי כי אני לא רוצה לשתף פעולה לאווירה מינית????

קבלתי כזו הצפה עכשיו, כאשר נזכרתי בכל שבוע שעבר, הן הבעיה עם הרופא והן הרצון שלא התממש לתמיכה, שאני מרגישה עם זה מאד מאד קשה, אף אחד לא אשם לי, זו אני. אני זו שהעליתי את מה שהיה, וזה עשה לי כל כך רע, שאני שוב נמצאת בסחרור קשה מאד מזה. אם חשבתי שלדבר על זה יעזור, זה עשה בדיוק את ההפך. רעד בגוף, קשיי ראיה, הכל מציף אותי וקשה... רק כאשר ארגיש על חוף מבטחים עם טיפול של רופא אחר, אוכל להרגע. כי אחרת חוסר הבטחון הזה הוא קשה. מעבר להשפלה זה חוסר הבטחון והחשש הפיזי, וואו! אפילו קשה לי לכתוב, האצבעות נוקשות

http://news.walla.co.il/item/2828863?m=1 מרגישה קטנה וטפשה ממה שאני עושה באלאגן, ממה שהפר את כל האיזון שלי, ממה שגורם לי לכל כך הרבה צער. יש צרות אמיתיות לאנשים, יש טרגדיות ממש.

עמליה כתבה לך הודעה. למה שאודי יענה? לא בא לי שוב להטביע את הספינה ולהציף את אודי בדרישות.. מצטערת אם אנינחא אמפאתית...

סופש וכמובן שלא צלחתי את ועדת השחרור של יום חמישי. למרות שחשבתי שבזכות התפוז וההשתדלות היומיומית לקיים שיגרה יאפשרו לי. כבר לא אכפת לי בכלל אני מורידה מסך על בית שסיים עוד שבוע בלי אמא ומצפה לסוף שבוע בלי אמא. אמא מתי תחזרי, אמא את יודעת ש, אמא אני צריכה אותך צריך אותך אמא תרגישי טוב אמא ציירתי לך ציור אמא אני שולחת לך שיר שהקלטתי בשבילך אמא היום היה מבחן אמא אמא אמאאאאא זה לא הוגן. לא רוצה יותר להיות כך, לחיות כך. אודי אתה עובד בבית חולים תגיד לי מה יהיה וכמה זמן ומה עלי לעשות. אני לא עושה בכוונה אני באמת לא מצליהח. היום בקושי פלח תפוח וגם לא נתנו לי ללכת בגלל הגשם ולי לא היה אכפת אבל חא נתנו לי,

אבל אולי כמה עצות של הדיוט מה עם INSURE מכירה את האוכל הזה שמאכילים מי שלא אוכל והוא מכיל את כל המה שהגוף צורף, זה לא כמו האינפוזיה שנותנים, זה נראה כמו חלב, טעים, ומכיל הכל אולי יש כאן את סימפטום התרנגולת והביצה, אולי בגלל שאת חלשה את לא אוכלת, ואם תתחזקי עם הINSURE כן תוכלי לאכול כיוון נוסף, מה עם היפנוזה, שמעתי שגם היא יכולה לעשות ניסים ונפלאות, האם ניסית אי פעם. את כל כך חכמה ומלאה, ויש לך מה לתת, העולם צריך אותך עמליה, תזכרי את זה, לא רק הבית, לא רק הילדים, לא רק את... העולם צריך אותך, בקטנה בשבילך כל הדברים הללו, רואים שיש בך כל כך הרבה עוצמה, יש לך את זה, בטוח!!!

כעס זה על מי שחייב לך משהו, איך אני יכולה לכעוס כשאתה לא חייב לי כלום??? רק אכזבה, ותהיה, ואי הבנת הפשר. וכן היה צורך גדול עד מאד, והזדקקות הזו בהחלט הבהילה, וגרמה לעוד יותר הזדקקות. אז מה המסקנה, כאילו עכשיו? לא להזדקק, כדי לא להתאכזב, כדי לא ליצור תלות? קצת מבלבל לי העניין שלי כאן. אשמח לכמה מילים מבהירות שלך תודה