אני בכלל לא אוהבת את המקום שלה

הוא באמת מכוער בעיניי. לא מטופח. לא יפה. וזה מכעיס אותי. היא יודעת שאני לא אוהבת אבל היא חושבת שזה בגלל שאני כועסת ועוד, וזה לא קשור אחד לשני. את הספה נניח אני אוהבת אבל לכ השאר מגעיל. באמת. זה יפה להגיד לה? לא רוצה שהיא תיעלב. אתה יודע, בפעם האחרונה שכבתי על הספה והיה לי נעים ונוח. זה כאילו היה לי ברור מאליו פשוט לשכב, ולא היא ולא אני אמרנו כלום על זה.. מעניין/מוזר.

מפחדת לתת דוגמאות, מצד אחד רוצה שתאמרו שזה בסדר, מצד שני אם לא, לא אוכל לעמוד בזה שהיא עושה משהו לא טוב... נניח, המזגן שם עושה ממש רעש וזה מעצבן. יש להם שלט על הדלת ובמקום לקנות חדש או משהו בסגנון, הם הורידו את השם הקודם ושמו את שלה (אותיות נדבקות כאלו), יש קורי עכביש בשרותים, אמנם היא אמרה שהם יעשו שיפוץ קטן אבל אני לא רואה את זה קורה. בחלון- אין וילון ובגלל שהוא פונה לרחוב (אמנם קטן) יש מין ענף של עץ תמר מחוץ לחלון שכביכול מסתיר. יש שם ריהוט, שרואים שהוא שייך לבית ולא ממש מיועד לקליניקה. ז"א שייך לבעל הבית ולא משהו שהוא בשימוש שם. אז אני שונאת תא המקום הזה. אתם מסכימים איתי, או שאני קצת מגזימה? אני באמת תוהה אם לכל שאר המטופלים שם זה לא מפריע? וחיפשתי בגוגל את הפסיכו' שרשומה שם בנוסף, והיא סוג של פסיכו' אחראית באיזו מחלקה בבה"ח, אז לא הייתי מצפה ממנה לנהוג כך.. אווף, חושבת אולי אראה לה את זה אבל זה יכול להיות מעליב..

מאוד מבינה אותך.. אשתף אותך, אצלנו,אנחנו באותה קליניקה כבר קרוב ל 6 שנים. הקליניקה היא פרטית שלה,והיא לא חולקת אותה עם מטפלים נוספים. ליום ההולדת החמישי המשותף שלנו (יום ההולדת הוא היום בו נפגשנו לראשונה), הבאתי לה ציור שציירתי.. אמא צביה לא תלתה אותו על הקיר באופן מיידי אלא הניחה אותו על כורסה במשך זמן מה, (אולי אפילו שלושה שבועות) בכדי לאפשר לכל המטופלים להתרגל לתוספת שבחדר.. מאוד אהבתי שהיא נהגה כך..משונה..אפילו לי , שהיצירה שלי, לקח זמן להתרגל ולראות אותו בחדר.. לפני זמן לא רב קרה דבר דומה.. ראיתי על הכורסה ציור..והציור "נח" מס' שבועות עד שאמא צביה תלתה אותו על הקיר.. וואוו..חנה, אין לך מושג כמה שהיצירה של המטופלת האחרת הפכה לאישו אצלי.. כ"כ הרבה רגשות מטורפים זה הוציא ממני.. וואוו.. קנאה ועוד קנאה ועוד קנאה..והזדהות וחמלה ואהבה ושנאה ומה לא.. ומאוד שמחתי, וגם אמרתי לאמא צביה, שאני שמחה שאת הציור שלי היא בחרה לתלות על הקיר ממש ממש סמוך אליה ואילו את הציור שהמטופלת האחרת ציירה היא בחרה לתלות "רחוק ממנה" חנה..כל כך מבינה אותך על הרגשות הלא קלים שהמעבר מעורר אצלך.. ובטח !! בטח שתדברי איתה על זה.. אני מדברת עם אמא צביה ממש ממש על הכל. זה כייף !!! זה כל כך משחרר..יש מקום להרבה אוויר להכנס .. במבי.

יודעת כמה זה קשה המעבר השינוי . גם אני מרגישה אבודה בקליניקה החדשה שלה . כלום לא מוכר לא ידוע . אין זכרונות אין רגעים של הכלה אין מה לקחת איתי . יושבות על הרצפה מרגישה כמו בתוך מחסן רהיטים . יודעת שזה לא הרהיטים זה לא המקום זה השינוי שמפחיד שלא בטוח. שנותן הרגשה של חוסר אונים . תני לזה זמן לדעתי אם לא תיכנסי לפרוט כי אם תגידי קשה לי השינוי לא מוכר לא בטוח ..דברים יסתדרו . סומכת עלייך .

ולא נעים לי ממנה אחרי איך שהתנהגתי אליה היום.. היא הציעה שאתמקד בספה כי היא טובה לי..אז אולי זה יוכל לעזור לי.

היי חנה גם אצלי היה מעבר שכזה ביולי לפני יותר מחצי שנה, גם לי קשה להתרגל, בכלל זה מעצבן שהוא ידע על זה הרבה זמן מראש כי הוא עבר לישוב אחר באזור, אבל לי הודיע רק כמה שבועות לפני, כמעט שעזבתי בגלל התחושה שהוא כאילו הפר חוזה ...קישרתי אותו למקום הקודם לישוב הקודם והייתי צריכה לעשות כאילו את כל הבנייה של התדמית שלו מחדש. חוץ מזה קודם הקליניקה הייתה בתוך צימר כזה בחצר ועכשיו זה ממש בתוך הבית שלו, שזה מוזר ביותר ולא נעים (שומעים לפעמים קולות מהבית), הריהוט נשאר אותו ריהוט אבל החדר יותר קטן וצפוף ...מצד שני יש לו בכניסה לבית החדש שיח של אלמון הודי אם את מכירה מן מטפס כזה מאוד יפה שמזכיר לי משהו מעין נוסטלגיה (שתלתי אחד גם בחצר שלי בעקבותיו ללא ידיעתו ), אבל זה באמת הדבר החיובי היחיד שיש...כל זה נראה בעיניי טיפשי ביותר ...כאילו מה כבר קרה? כולה עבר דירה... אולי תגידי לה מה שאת חושבת בתור ביקורת בונה או משהו כזה, אם את מרגישה כך ייתכן שגם אחרים חשים בכך, אחרים שהם פחות סובלניים ממך ובעצם תעשי לה טובה, וזה גם אימון טוב בלומר את האמת. שבת שלום וסופ"ש נעים וחמים

ביקורת בונה זה כבר לא יהיה.. וגם זה לא המקום שלה בלבד, וכמו כל פסיכולוגית טובה היא מחזריה את זה אליי. והלוואי והיא צודקת. באמת חבל שלא ידעת לפני ובמזן כדי שתוכלי להתארגן. אצלי וטוב שכך, היא התקשרה במיוחד בערב אחד כדי לספר לי. תודה ושבת שלום גם לך (: