אביב, הגעתי מאוחר מדי?

היי היום היה יום הגשת הפרוייקט, ולהפתעתי זה הלך הרבה יותר טוב משחשבתי! למעשה, זה הלך כ"כ טוב, שהחלטנו לצאת לחגוג אחרי ההגשה. החלטנו לאכול ארוחת ערב בבית קפה, וזה היה נהדר. שום פחד, שום ייסורי מצפון, שום סימן להלך הרוח הרגיל שלי במיליון השנים האחרונות. על רגעים כאלו אני אסירת תודה! הכנתי מזרק גדול , המכיל את הפורמולה הבאה: 10 מ"ג עידוד 22 מ"ג תקווה (מהולה באמונה בעצמך) 17 מ"ג חברות 40 מ"ג אושר מזוקק 11 מ"ג אהבה לרוב אני מוסיפה גם כמה מ"ג כשרון, אבל מזה יש לך די והותר... היי, התגעגעתי...!!

גם אני הגעתי אןלי אפשר להשאיל את המזרק

ייתכן שנצטרך לעשות כמה שינויים בפורמולה. בסה"כ, המינון המתאים שונה לכל אדם! בינתיים אולי זריקת אופטימיות תעזור?

היי מישהי, תגידי לא דיברנו כבר על החלפת השם, גם אני וגם ללה, והסכמת איתנו ואמת שתורידי את הסתם, אז מהר לרוץ ולהוריד, כבר בתגובה הבאה, שאני מקווה שתגיע. מצטערת, נפלתי מעייפות, אחרי שבוע של כמעט חוסר שינה, פשוט נשפכתי במיטה מתחת לפוך, ונרדמתי לשינה עמוקה ומרגיעה. בהתחלה חשבתי שכרגיל אני לא הצליח להרדם, אפילו כשזה התחיל להגיע, והרגשתי את הרוגע משתלט, פתאום שמעתי צעקה, ונחרדתי, מעניין מי צעק, אולי אני ? זה היה בחדר והייתי לבד עם הדלת הסגורה, אז כנראה אני צעקתי באמת, או שלא באמת, אולי רק מבפנים, מהלב. כנראה באמת כאב לי קצת בימים האחרונים. זה קרה בסביבות 12:30, אבל אחר כך נרגעתי שוב, הזריקה שלך עברה אלי ועבדה, נרדמתי, ועכשיו אני שוב מעודדת, מקווה, ובטוחה שיש לי כאן חברות טובות לחלוק את הצרה, ולגבי האושר והאהבה, גם זה יגיע, כל דבר בעיתו. כל הכבוד על ארוחת הערב בבית הקפה. תזכרי את זה טוב. תדפיסי את ההודעה הזו ותשמרי. כדי שבאמת תדעי שגם את זה יכול לחוות ולהרגיש. ארוחה נטולת רגשות אשם ויסורי מצפון על זה שאכלת נורמלי. ברגעים קשים של משבר זה עוזר להיזכר ברגעים הללו. לפעמים בנפילות אנחנו קצת מאפילים על הדברים הטובים שקרו לנו, קצת שוכחים, בגלל החושך, והודעות כאלו יכולות להזכיר לנו שיכול להיות אחרת. מנסיון. כל הכבוד גם על הצלחת הפרוייקט, לא היה לי שום ספק שתצליחי. כשרון נראה לי שגם לך לא חסר. שיהיה יום טוב, אביב.

בוקר טוב אביב! כל כך שמחה שהזריקה עזרה! בפורמולה הבאה אני אזכור להוסיף גם 20-30 מ"ג אופטימיות זהירה! :-) ידעתי שהימים האחרונים היו קשים, כנראה לא ידעתי כמה. קראתי את ההתנצלות של רחל (למרות שהיא לא היתה מיועדת לעיניי, אז סליחה ) והבנתי שסבלת יותר ממה שסיפרת... אביב, כמו שאת כתבת לי , ברגישות כה רבה, בזמנים כאלו חשוב לזכור שהדכאון הזה חולף, שהכאב הזה יירגע, שהעולם- הנראה כאילו הוא סוגר עלייך מכל הכיוונים- ייפתח לאלפי אפשרויות ותקוות חדשות....!! ושתמיד יש אנשים אוהבים, להיות לידך כשהשחור משתלט, להחזיק לך את היד, לחבק- - - אפילו אם הם "וירטואליים". אני אהיה כאן שוב, כרגיל, בלילה. אני כל כך רוצה לשמוע אותך- חכמה, רגישה ואמיתית כמו תמיד- אבל גם שלווה, מחוזקת. זה יגיע, כמו שכתבת, כמו שאת יודעת בעצמך. רק תני לזה עוד קצת זמן...

בוקר טוב, "מקל, ואבן, ושביל שאבד זה סוף המסלול, זה טיפונת לבד זהו שבר זכוכית, זה חיים וזה אור וזה לילה, זה מוות, זה חום וזה קור זה העץ שפורח זה שועל על הדרך ניצן ניפתח, וציפור מזמרת זהו יער הרוח וזה סתיו וזה סלע ושריטה ומכה, יש דברים שכאלה והרוח נושב לו חופשי על הדרך זה האור, החלל, האוויר והערב והגשם יבוא וישטוף כל כאב זה המתח שתם, זו שמחה שבלב כתף, מקום, הבשר והעצם הסלילה של הכביש, השריקה של האבן וטפטוף של טיפה, ונצנוץ של זהב והטווח שח החץ, ההימור והקרב ותחתית הבאר, והשביל שאבד, זהו סוף המסלול, זה טיפונת לבד חנית! מסמר! נקודה וניתור וטפטוף וטיפה זהו סוף ה - סיפור משאית עמוסה, אור הבוקר הרך ובאופל הליל, ירייה של אקדח ושכשוך בנהר, ונצנוץ הכוכב והפחד בפנים, זה אבוד וזה שב השרטוט של הבית, הגוף במיטה והבוץ, והבוץ והאוטו נתקע לצוף לשחות להמשיך לא לשקוע ומעוף וכנף חילזון נץ גבוה והגשם יבוא וישטוף כל כאב, הבטחה של חיים, השמחה שבלב. ואדום של התות של האור של האש אם נחיה לא נמות לא נמות כי נחיה והגשם יבוא וישטוף כל כאב, הבטחה של חיים, השמחה שבלב. מקל ואבן ושביל שאבד זהו סוף ה - מסלול להיות קצת לבד האוויר והחופש ובוקר וערב הים והאופק והשיר והדרך והגשם יבוא וישטוף כל כאב, הבטחה של חיים, השמחה שבלב. אש אבן אור מים חץ דרך יער יין פרח חושך שמש אור עצב סלע קצב קור והגשם יבוא וישטוף כל כאב, הבטחה של חיים, השמחה שבלב....... " אין הרבה מה להוסיף בסוף הגשם יבוא וישטוף כל כאב, ותישאר ההבטחה לחיים והשמחה שבלב, הלבד יעלם, הלילה ילך, החושך ייסוג והפצעים יגלידו. ואם הגשם לא יבוא ולא יעשה את כל זה, נעשה את זה אנחנו ביחד... לכוחות משותפים שכאלה שום דבר לא יכול... שלכם, אביב.