עוד פעם

העיניים כבדות מתערפלות הידיים כבדות נעלמות הנשימה אני נעלמת ... לא מצליחה להשאר כאן . נאחזת במוכר . הריח זה רק זכרון אבל כל כך כאילו עכשיו . בכל מקום כל הזמן ריח סיגר . עייפה כל כך...שולחת יד להאחז אבל שומטת ...

אביב, לצערי,אני לא יודעת לתמוך וגם לא להיות אמפטית. אבל הייתי עכשיו בחוץ, והייתה שמש נעימה ויש גם הרבה פרחים עם ריח הרבה יותר נעים..אפשר לעצור ולהריח..

ומה זה מה שכתבת ? לא אמפטיה לא עידוד ...לא אמרת אני חושבת עלייך...יש המון דברים להגיד דברים ואיך שאת אומרת זה נהדר . תודה לך שעצרת דקה מזמנךלחשוב עלי זה מרגש

קבענו שיחת טלפון קבועה ל"עוגן" להיום כחלק מהטיפול . בנתיים היא שלחה לי הודעה שהיא חייבת לשנות את הפגישה השבוע. הקטנים נבהלו רעש ענק .דיברתי איתה בטלפון לא אמרתי לה שזה הפחיד קבענו יום אחר-שלא בטוחה איך מסדרת ומתמרנת בן שאר הדברים .חוץ משינוי השעה לא רציתי לדבר אמרתי לה שלום וסגרתי, בפנים המון לחץ הקטנים פוחדים לא מצליחה להרגיע אותם .. שיחה שהייתה אמרוה להיות עוגן הפכה אותי ..האם זה מניפולציה של חלקיי ? האם זה לחץ מהשינוי הפתאומי אחרי שהשבוע גם ביטלנו פגישה ? אודי זה יגמר פעם הניתוקים הלחץ הרעש הזה מכל דבר??? עייפתי .