מוכנות לטיפול

היי אודי, סליחה שאני מציפה לאחרונה, אז שאלה קטנה וחשובה ודי: מה קורה אם מטופל מגיע לטיפול, אבל המטפל מתרשם שהמטופל לא בשל לעבור את התהליך אולי לא בשל להתמודד עם מה שמצפה בדרך? שההגנות כל כך חזקות שלא מאפשרות כניסה לאזור האפל והמכאיב. ואז גם לא מתאפשר שינוי בהווה, כי קיימת חומה. היא רשמה שלדעתה אין בשלות, שהיא לא רוצה לגרום לי סבל. ושיש לה אחריות להפסיק את הטיפול אם תרגיש שגורם נזק... האם לא ניתן להבשיל תוך כדי? פשוט מפסיקים? אודי, קשה לה איתי. תודה.

היי מיקה, הפסקה היא בהכרח סיום? אולי כדי לא להכאיב זה חייב להיות בשלבים, לא כמו להוריד פלסטר. להזיז קצת את ההגנות, ולהניח להן להבשיל ולהתקדם בלי למשוך חזק (מדמיינת לי שני אנשים על שני מסועים, אחד שזז מהר ושני שזז לאט, והידיים כמעט נעקרות כשמתעקשים לחבר אותם כשלא מתאים). אני יכולה להזדהות עם התסכול שבתהליכיות הזו. כאילו מתחשק כבר לצעוק: "תורידי את זה ממני!", ומרגישים שמוכנים גם להקריב הרבה בשביל זה, ואז ה"לאט ובטוח" נשמע בעיקר כמו "סבל וייסורים איטיים וממושכים", תוך התעלמות מזה שבינתיים את נשארת עם זה. אבל כנראה, לפחות מחוויותיי, שיש משהו בלאט ובטוח הזה... ואולי גם השלכתי כאן לא מעט ופספסתי אותך לחלוטין. סליחה אם זה מה שקרה... נעמה.

המחשת יפה, ממש הצלחתי לדמיין... הכי טוב לאט ובטוח..לא הרסני ומפחיד... :-)))

רוצה להחתים אותך? בטח, כסת"ח על תביעות עתידיות. אבל לא זו הפואנטה, האם יש חיבור וכימיה בינכם האם מלבד כל הבעיות כדאי לך להילחם גם על טיפול דווקא אצלה

המטפלת שלי אמרה שאולי כדי לוותר אחרי שכבר כל הסבל נחשף והציף. מפגרת. בכלל לא ידעתי שיש סבל בטיפול! הייתי המומה מכל מה שקרה לי שם. לפחות איתך מגששים בזהירות ובודקים. נראה לי חשוב

היי מימה, דווקא לא חשבתי בכיוון של חשש שלה מתביעה, חשבתי שאכפת לה מבריאותי הנפשית יש בכלל אסמכתא להצלחת טיפול?

היי אודי, האם אתה חושב שזה העניין מאחורי המילים שלה - סוג של חוסר אמון בי שאתבע אותה בעתיד? האם אמון זה לא דבר דו כיווני? שגם המטפל צריך שיהיה לו קצת אמון במטופל..אולי לא כמו בכיוון ההפוך, אבל עדיין...

אני חושבת שאתן צריכות לדבר על הכל בחדר . כיתבי לה שאת מבקשת לדבר על הכל בחדר לא בסמסים וגם אם תחליטו שכרגע עושים הפסקה זה יבוא ממקום טוב ונקי לשתיכן איתך ...טו בשבט זמן לזרוע זרעים נכונים .איתך