אבל אודי...

למה אתה משייך את הצורך להיות מוכל, מוגן ומובן לצרכים שהם "ילדיים"? גם למבוגרים מתפקדים ובריאים בנפשם יש צרכים כאלו. מדובר בצרכים אנושיים מאוד בסיסיים. אז למה הם "ילדים"? לך אין צורך לחוש אהוב ומובן ע"י הקרובים אליך? לא ברור לי למה מדמים את הקשר הטיפולי לקשר של הורה - ילד.... חוסר הסימטריה פה צורם לי מאוד. אני חושבת שקשר כזה לא יכול לקדם אותי לקראת ריפוי. זה מחזיר אותי למקום של חוסר אונים. אני גם לא חושבת שזה נכון שהפסיכולוג הוא המבוגר האחראי שיודע, והמטופל הוא ילד קטן וזקוק. אתה באמת לא רואה איך יחסי הכוחות האלו הם כוחניים ומבזים? אודי, מה אני מפספסת פה? נטע.