לאורה...

לא, לצערי אני לא מצליחה לירוק קצת מהמלח החוצה.... הרשי לי להתלוצץ(ככה אני כשרע): כשמקיאים הרבה מאבדים הרבה מלחים...כשלא-הם נשארים בגוף. טוב,זה היה משפט ספונטני אבל פתאום אני מרגישה עד כמה שהאמירה הזו היתה אמביוולנטית... הנה עוד הודעה "סתומה" שלי...

ולשתות את זה פנימה? (מלאכים הרי אינם שותים). אולי פשוט לעצור את התהליך מראש ולא לבלוע את הדמעות. לתת להן לזלוג מטה, לתת למלאך שאוסף את הדמעות לאסוף אותן עבורך. כך גם יתפנה למלאכים מקום בגרונם וגם המלאך יוכל לעשות אולי משהו טוב עם אותם נציבי מלח, אולי הוא יבנה מהם פסלים (בצורת מלאכים)? אפשר לעשות דברים טובים עם דמעות של מלאכים, הרי הן דמעות יפות ועצובות זולגות באופק, מבקשות מה הן מבקשות?

מבקשות...מתחננות...לא יודעת למה,אין לי מושג,לאף מלאך אין. אני לא מצליחה להזיל את הדמעות...אני מאוד רוצה. אבל הן תקועות,לפעמים אני בטוחה שעוד רגע הן יצאו-קצב הנשימה עולה ,פנים מתעוותות קצת...אבל הדמעות חסומות בפנים. לפעמים אני מנסה להזכר בבת הדוד שלי כדי שיהיה לי עצוב ואז הדמעות יצאו-אבל במקום זה אני מפחדת. לפעמים אני מנסה להזכר בקבוצת ילדים שהחליטו שהם עושים "מעשה שובבות" על מנת שיש לי עצוב-ובמקום זה אני מפחדת. לפעמים אני מנסה להבין את המשמעות של זמן אבוד , לא יחזור יותר, ובמקום להתעצב ולבכות אני מתמלאת בפחד תהומי. אני הייתי טובה מאוד(ועד עכשיו?!) בהדחקה,הכחשה כלפי עצמי. אני מפוחדת מאוד מרמת הכאב שעולה בי עכשיו.הוא נראה לי "לא שלי", זה "של מישהי אחרת"... אני מרגישה כאילו משהו תקוע בי כמו "בלוק" וכאילו אני תקועה באיזשהוא "פלונטר" חסר סיכוי להתרה. הרבה פעמים בחיי נחסמתי ע"י קיר שניסיתי בכוח לשבור, להגיע ללבם של בני אדם (בעקר של הורי),יש לציין שהקיר הזה גרם לי להרבה תחושות של חוסר אונים(פיזיות גם), וזו התחושה הכי גרועה שעלתה לי בכל פעם שעשיתי הפוגה בהפרעת האכילה. עם הפרעת האכילה,המצב ממש הפוך,כל הסיטואציה הפוכה...האנשים מנסים לשבור את הקיר ואני זו שעומדת מן המצד השני בעקשנות, ויודעת שזה הדבר היחיד בחיי שיקחו לי רק אם אני אסכים לתת אותו... ולכן קשה לי לתת אותה, אני תוהה לעצמי מה יהיה לאחר שתרד הנפיחות...כפי שאני מכירה את עצמי ודאי אחזור לזה... כי הפסקתי הרבה פעמים ...ובכל פעם חזרתי לזה .... ובאמת אם איזה יועץ קורא את דברי , מה גורם לתופעות פיזיות של "חוסר אונים" ואני מדברת על חוסר שקט,עודפי אנרגיה, כאבי ראש,חוסר יכולת לישון(עיניים כואבות) או להתרכז בדברים מרגיעים? ויש עוד תחושה מאוד מבלבלת שמתלווה לכל התחושות האילו: מאוד רוצים לדבר עם מישהו,אבל כשיוצרים קשר עם מישהו באותו רגע ממש ,לא מוצאים מה להגיד,וכבר לא בטוחים שרוצים לדבר, והולכים סחור סחור או שמחפשים תירוץ לסיים את השיחה אחרי דקה?