קשה לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ב3 חודשים האחרונים עברתי 2 ניתוחים על מנת להתקין פיסטולה חדשה כדי לצאת לדרך חדשה ולהוריד מינון סטרואידים שגורמים נזק ענק במיוחד על רקע הסכרת... היום נודע לי שגם הניסיון השני לא צלח.. בכיתי בלי סוף[התבישתי אחרכ נורא] שלא הצלחתי להתאפק ולבכות לבד ללא נכחות איש...ומרגע שהגעתי הביתה כבר הקאתי את נשמתי מרוב לחץ... מה עשיתי שהעונשים האלה לא נגמרים???? ולמה אני לא מצליחה להגיד ממשיכים אלא שוקעת עוד ועוד.. ברור לי שבסוף המשיך..אז למה רע לי כלכך.. תודה על האפשרות לשפוך כאן..ולהרגיש קצת הקלה.
זה בסדר. זה בסדר וזה טוב שבכית, שלא הצלחת להתאפק, וכן, זה רע שהניתוח לא הצליח, ועצוב.. זאת באמת תחושה מאוד קשה, מאכזבת וכואבת. וזה בריא לכאוב את זה, ולתת לזה מקום, לפני שרואים איך ממשיכים הלאה... רחל.
הי מחדש, מותר להיעצב, בטח כששוב הטיפול לא מצליח ויש אכזבה. אבל כמו אחרי כל כשלון - בספורט, בלימודים, ביחסים וכו' - החוכמה היא להיערך למאבק הבא. אז קחי לך את הזמן שצריך - וכמו שכתבת - את יודעת שתמשיכי... אודי אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
