החלטתי להפסיק להלאות אתכם

בסיפורי החיים האישיים שלי מה דעתכם על קצת פואטיקה פרי עטי? אני יודעת שזה אינו פורום ספרות,אבל אפישהוא בלעתי "בלוק" וזו הדרך היחידה להביע אליכם את רגשותיי. Angels ------------ מלאכים אינם בוכים. הם נותנים לדמעות אישור להיחנק בפנים. הן עולות ויורדות עם כל נשימה שלהם. הן מצטברות ומתהוות לכדי נציב מלח השוכן מתחת לגרונם. כאשר המלאכים לוקחים מעט אוויר ,יורדת מליחות הדמעות אל תוך הלב. לכן, מלאכים טובים מעדיפים שלא לנשום. הם מעדיפים לא לדעת משב רוח חופשי מהו. מלאכים אינם מפחדים כלל. מלאכים מתחבאים מפני הפחד. תחושת הפחד היא אויב למלאכים כבר מימים ימימה. תחושת הפחד שמה לה למטרה ללכוד ברשת מלאכים רגישים. היא משתלטת על נפשם הכואבת ומתחילה להאיץ את נשימתם . נציב המלח מטייל במהירות במעלה ובמורד קנה הנשימה ומתפרק …גביש מלוח , עשוי ממשקעי דמעותיהם החנוקות, מתפורר כולו …ומתפזר… אך הנפש פצועה, וזה כואב , וזה שורף, וזה צורב בלב, וזה גורם ללחץ פנימי שאין כמוהו בעצמתו , לרצון להוציא הכל החוצה בכוח, בשיא הברוטליות. להקיא. כי מלאכים "אינם אוכלים" . הם היו רוצים שלא לשתות , אך אז הם היו רועדים בכל גופם. מלאכים אינם ניזונים מכלום למעט הכאב, כל השאר מוצא את דרכו החוצה איכשהו. מלאכים גם אינם ישנים . הם מוכנים שיתקעו קיסמים בעיניהם , על מנת לא להיכנע לחזיונות הלילה הקשים. אז מלאכים אינם בוכים. מקווה שהעניין הזה ברור לכולם. הם אינם מפחדים, ומעדיפים גם שלא לנשום. מלאכים טובים בוחרים שלא להזין את גופם, הם מעדיפים להקיא את עצמם לדעת. מלאכים כלואים בתוך גוף לא להם. הם אינם באמת זקוקים לו. למלאכים אין חיים. נקודה.

מקסים מה שכתבת. העובדה שכתבת ושאני קראתי מראה, אגב, שיש לך חיים, ויש משמעות לקיום שלך כאן, אם את מצליחה להכניס יופי אל ליבו של האחר. אני מזדהה עם הכאב שלך ואיתך, מקווה שיום אחד הוא יחלש וישתחרר. מקווה שהיום עובר עלייך ביתר קלות ושאת מצליחה לירוק, בכל זאת, קצת מהמלח החוצה. חושבת עליך