ל- jacki, בקושי ראיתי את הודעתך...

היא פשוט עברה המון דפים אחורה! ולשאלתך: נדמה לי שאנו סובלות מאותה בעיה. אני לא אזכיר את שמה, כי הבנתי שאת עדיין בהכחשה וש"השם המפורש" מפחיד מדי... וניחשת: המילה תפריט אומרת בדיוק מה שאת חושבת, וגם אצלי היא נושא לא מבוטל בחיים. ההבדל הוא, שהיום אני יכולה לומר בלב שלם, שזהלא הנושא העיקרי, ובוודאי שלא היחידי! מקווה שבקרוב זה יהיה המצב גם בשבילך... אני נמצאת כאן לרוב מאוחר בלילה. כתבי אם בא לך סתם מישהי

היי, אתמול הייתי מאוחר בלילה. דיברתי עם אנג'ל. את כאן עכשיו. את אוכלת לפי תפריט? אני כן, זה גורם לי להרגיש שליטה מסוימת, כי מספיק לי הפחד מאיבוד השליטה......... יש לך בעיה כמו שלי? איך את מטפלת בה בדיוק? שלך, אני.

אבל עברתי הרבה שלבים מאז ההתחלה, בגיל 15. אני בטיפול, אבל נדמה לי שעיקר ההתמודדות שלי הם הדברים שאני עושה בחיי: לימודים, עבודה ובעיקר- הנושא החברתי, שהיה כל כך חסר לי בכל שנות המחלה. זה הזכרון הגרוע ביותר שלי מהאנורקסיה, ואחת הסיבות המרכזיות לא לתת לעצמי לחזור לשם! אני לא ממש אוכלת לפי תפריט. אמנם יש לי תפריט, אך מטרתו לכוון אותי, באופן כללי, לא לאכול פחות מדי ( אני עדיין נוטה לזה רוב הזמן). אני לא כבולה לתפריט. אני מסוגלת לאכול דברים שאינם בתפריט, ואפילו לאכול בחוץ לפעמים , ואני לא מתכוונת לשתיית דיאט ספרייט או אכילת חצי מלפפון. הפחד מאיבוד שליטה קיים, כמובן, אלא שאני מנסה "לפצות" אותו בדרכים אחרות, הרסניות פחות...

סליחה שאני מתערבת כאן, אני גם שותפה לבעיה.... אמנם כבר במצב טוב יותר, מבחינה גופנית, אבל לא בראש :-) הדפוס של המחשבות לא משתנה, למרות הידיעה, מה שמקשה מאוד להחלמה, או אם יותר נכון לחיים נורמליים. אני רציתי להתייעץ איתך (סתם מישהי), בעניין התפריט (אני יכולה כבר להוציא ספר מתכונים, עם כל האוסף תפריטים שקיבלתי מהרופא:-) - אני לא מצליחה לעמוד בזה!!! ראיתי בהודעתיך הקודמות שהצלחת ותרשי לי להיות גאה בך, כי אני יודעת עד כמה זה קשה. טוב, את לא חייבת להגיב, אם זה מקשה עלייך או משהו.. אני פשוט חייבת להצליח להפנים את ההגיון של החיים ולא לחיות בהשלית העלמות וזה עוזר לי לראות שאני לא לבד ויש עוד אנשים שמתמודדים עם אותם דברים. אנשים שרוצים לשנות את המצב ולא כנועים לו. אני מאחלת לך וגם ל- jacki המון המון הצלחה, והרבה כוחות להמשיך ולהלחם. בואו נאהב את עצמנו כי מגיע לנו!!!

היי אני יודעת שאנחנו "אחיות לצרה", ראיתי הודעה שלך לאביב... אני חייבת להתנתק עכשיו, אני באמצע העבודה והבוס לא ממש אוהב את מה שקורה כאן... :-( אבל!! אני אכנס לכאן שוב בלילה, בסביבות אחת עשרה וצפונה. אם תהיי, אני אחכה לך. אם לא, אפשר גם מחר... תחזיקי מעמד! סתם מישהי

ל - lala !!! עכשיו אני יודעת שאני באמת יכולה להוציא את מה שעל ליבי..... אם קראת את מה שעניתי ל"סתם מישהי" , אז תביני קצת יותר על המסגרת שאני נמצאת בה עכשיו, אבל עוד מעט אני משתחררת ממנה, כי אני כמעט במשקל שקבעו לי....... אוף ! וסוף סוף , הישועה - את!!!!!!!!! מישהו כמוני , ייייייייששששששש !!!!!!!!!!!!!!!!! אני ממש כמעט במשקל שלי, אבל המחשבות אותו דבר, אני נגעלת מאוכל, פוחדת ממנו, חוששת לגעת בו ושהוא יעבור לי דרך האצבעות, אני שונאת את עצמי ואת הגוף שלי, את עצמי, אני משתגעת, אני שונאת את העובדה שאני איאלץ לאכול גם שאני אצא משם........ ומה שיבטיח את זה, זו העובדה שיש ביקורת פעמיים בשבוע, אתה צריך לשמור על המשקל... אם אתה יורד במשקל, אתה חוזר לשמה, ועולה אותו חזרה..... ככה זה הולך...... האמת היא שזה גורם לך להמשיך לאכול ולא לחזור לסורך..... כמו שאומרים. אז תספרי לי גם על עצמך... אני ממש שמחה ש"התערבת" , ואת לא התערבת, את נתת תגובה מעניינת ששמחתי לשמוע, זה כאילו אני מרגישה "נורמלית" מדי, כמו כולם, משעממת...... אני רואה את האוכל כחולשה, כמעין הודאה בחולשה ושאתה זקוק למשהו, ועכשיו שאני נאלצת לאכול, אני מרגישה שאני הבן-אדם הכי חלש בעולם, הכי עלוב והכי פתטי..... ..................את מבינה? לא מספיק שאני מרגישה שמנה בעצמי, עכשיו שאני במשקל יחסית נורמלי, אני מרגישה שכל העולם חושב שאני שמנה, זה מעצבן. אז זה נכון, שיתפתי פעולה ועיכלתי שאני צריכה לאכול ואם לא אז יכניסו אותי למחלקה הסגורה........ הייתי חייבת לעשות את זה בשביל ההורים שלי, הייתי מרגישה אשמה אם לא הייתי מצליחה לרצות אותם, שהם יוכלו להיות גאים בבת שלהם........ וזה גם נכון..... עליתי במשקל, הייתה תקופה מסוימת שלא זייפתי, זה היה נורא קשה......... מלחמה עם עצמך... ובגלל שאתה עולה במשקל ואוכל - כי אתה חייב , כמובן....... אז כולם חושבים שאתה נהנה מזה משהו פחד, שאתה נהנה מאכילה, שאתה אוהב את עצמך ובטוח שיש לך את הגוף הכי רזה ומושלם שיכול להיות....., והרי זה בולשיט, אבל זה הכי נוח להורים שלי, לדוגמא, לחשוב שבגלל שהבת שלהם במשקל שלה(במילים אחרות : ש-מ-נ-ה !!! ) אז אין לה בעיה לאכול, הסיפור נגמר, פיניטו, היא חיה טוב וניהנית מהחיים......... אני מצטערצ מממממאאאאאאווווודדדדדד אם שיעממתי אותך, אבל הרגשתי שאם את אומרת שאת די קרובה למשקלך הרצוי(לאחרים, כמובן, לא?), ויש לך עדיין מחשבות ותחושה לא טובה, פחדים , חששות וכו', אז יש לי עם מי לדבר...... איתך !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תודה שהקשבת ומצטערצ אם השתעממת, אני בטוחה שהשתעממת. תכתבי לי בחזרה. ספרי לי עוד על המצב שלך אבל ר קאם את רוצה... שלך, ומחכה לתשובה, אני.