מציאות מרעידה

הם לא מרפים. מכל הכיוונים, מתקיפים, נוגחים, שוב ושוב, בכל החזיתות, לסרוגין ובו זמנית, במודע ושלא במודע, וזה קורה כל הזמן. זה מערער. מאד. פשוט רוצה לצרוח. שיעזבו אותי, שיניחו לי כבר, שיבינו (הלוואי!!!) שאני אדם נפרד, ויש לי זכות קיום, סתם כך, בשל היותי אדם. גם בלי שהם יחליטו אם אני "זכאית" לכך.