(אשמה)

כולם נחמדים אליי מדי לא מבינים שלא מגיע לי. ורק אני בראשי מגדילה הכל מחכה כל הזמן שיצעקו עליי שיצעקו עליי כבר בלתי נסבל... נדמה לי כאילו הטוב הזה הוא מעושה. גם פה זה דוגמא לזה, תמיד נדמה לי כאילו שאין לך באמת סבלנות ורצון לענות פה ואתה כותב מהר, "לצאת ידי חובה" ולסיים, וכל פעם הרכות והקבלה מפתיעים אותי מחדש, או שאיפשהו במפנים הם נראים לי מעושים, סבלנות מעושה, מתוכננת סליחה... בבקשה אל תשאל, על מה האשמה או משהו אחר, ואל תצדיק אותי היום בפגישה נגענו מרחוק במקומות כואבים ומאז יש לי כל הזמן גלים של כאב בטן אני לא יכולה. (ועכשיו אני עוד קצת אשמה, כי אני 'מדללת' את הטיפול בכך שכותבת פה)

כולם לא נחמדים אליי מבינים שלא מגיע לי. לא רק אני בראשי מגדילה הכל מחכה כל הזמן שיצעקו עליי שיצעקו עליי כבר, והם צועקים בלתי נסבל... אני יודעת שהרע הזה הוא אמיתי. גם פה זה דוגמא לזה, תמיד נדמה לי כאילו שאין לך באמת סבלנות ורצון לענות פה ואתה כותב מהר, "לצאת ידי חובה" ולסיים, וכל פעם הנוקשות וחוסר הקבלה מפתיעים אותי מחדש, אני לא יכולה.

שמלי, ניסיתי לכתוב משהו בתגובה למה שכתבת למרות שכנראה לא הפנית את זה אליי, ובכל זאת ולא ממש הצלחתי היו לי כמה מחשבות אבל לא ידעתי איזו תגובה תרצי לקבל. בכל אופן, קראתי את דברייך. גילת.