איך לקבל את כלתי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לד"ר אודי בונשטיין, שלום רב. יש לי בן , בן עשרים וחמש בערך. הוא בחור שסיים לימודים בהצטיינות כולל תואר ראשון. עם השנים ראיתי שיש אצלו איזה שוני. הייתי צריכה להזכיר לו להתקלח, או כאשר הוא היה מקבל מתנה, הייתי צריכה ללמד אותו לומר תודה ולהביע. הוא בחור מקסים וטוב לב, הוא היה "תלמיד טוב". הוא באמת למד להביע יותר. אחרי שקראתי הרבה על פסיכולוגיה, הבנתי שיש לו אספרגר קל. אבל אף פעם לא שמתי עליו תוית. קשה לו גם בתגובות מהירות, למשל, במשחק פינג פונג. בקיצור, עשיתי אבחנה עליו, בראש שלי וכך פחות כעסתי עליו, והבנתי שצריך ללמד אותו להביע יותר ולתקשר יותר עם אנשים. כאמור הוא סיים לימודים בהצטיינות, והוא גם מאוד התפתח חברתית. עכשיו לפני כחצי שנה פלוס הוא פגש בחורה, כנראה, שגם לה יש איזה אספרגר, היא מאוד מזכירה אותו, היא גם מוכשרת ועובדת בתחומה אבל לא מספיק מביעה. רק אצלה רואים זאת יותר באופן ברור, אפילו בהבעות פניה, כלומר, אפילו מבחינה חיצונית רואים אצלה איזה שהוא שוני. אנחנו אנשים מהמגזר הדתי, והם נפגשו כמה פעמים והתחתנו לפני כחצי שנה. הם מאושרים, אבל כל הזמן אנשים עושים פרצופים, כאילו איך נתת לו להתחתן עם אחת כזאת. כי אצלה יש גם משהו חיצוני, ורואים שהיא הרבה פחות מביעה ממנו. אבל היא גם "תלמידה טובה" ואני רואה שגם היא מאוד משתדלת להביע יותר. למשל, יום אחד היא אמרה לי "אני אובדת עצות", באיזה שהוא עניין, או יום אחד אמרתי לה שהבית שלי מבולגן, והיא אמרה, "הוא לא מבולגן", ראיתי שהדברים האלה דורשים ממנה כוחות נפש. בני הוא הרבה יותר משופשף בזה, כיא עבדתי איתו על זה שנים. ואפילו לקחתי אותו לכמה סדנאות תקשורת. עכשיו רציתי לשאול אותך, כל הזמן מציק לי שלא הייתי צריכה לתת לו להתחתן כל כך מהר. הוא די התייעץ איתו ואני כן עודדתי אותו לשידוך. כאמור הם מאוד מאושרים, כלתי בהריון. אני רוצה לציין שאני לא איזה חמות ביקורתית, אני מעריכה מאוד את כלתי, אבל בוא נגיד ככה, כלפי חוץ כרטיס הביקור שלו הרבה יותר מרשים ממנה, מבחינת תקשורת והבעה. איך אני יכולה לקבל אותה ביני לבין עצמי. איך אני יכולה יותר לקבל אותה בדיוק כמו שהיא. אני כל כך לא רוצה לצער לא אותו ולא אותה, אבל יש איזה הרגשה כזאת כאילו, מה נתתי להם להתחתן. למרות שזה כבר יותר מחצי שנה והם מאושרים. תודה רבה סליחה שהמכתב ארוך זהבית
שלוש פעמים אמרת שהם מאושרים. לא אמרת טוב להם, הם בסדר, סביר להם. מ א ו ש ר י ם אני יכולה לומר לך שזה מצרך נדיר מאוד . הלא כן? אנשים עושים פרצופים? שיהיה להם לבריאות. הוא חי איתה , לא הם. הבן שלך בן 25, ילד גדול, הוא בחר אותה. זה לא תפקידך "לתת לו" להתחתן. לקח לך זמן לקבל את בנך, ראי את אושרו , וקבלי גם אותה.
הי זהבית, נראה לי שאת יכולה להיות גאה בכך שהצלחת לגדל ילד שבגר ומצליח לחיות חיים זוגיים ומאושרים. כל השאר אלו הבלים. תהיי גאה בו ובכלתו, ובאופן שבו גידלת אותו. ותנסי לשמוח באושרם של השניים. עוד מעט תהיי סבתא לפרי בטנם. גם לך יש הרבה סיבות להיות מאושרת... אודי