כמו אינסטינקט רע
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בצורה מגושמת הוא ניסה להתקרב אליי. דחיתי. ודחיתי. פתאום נהייתי קצת יותר נחמדה ואז ניסה להתקרב שוב וכמו אינסטינק רע דחיתי שוב. למה אני עושה את זה? יש בו משהו שקצת מאיים עלי. הוא 'בולעני' באנרגיות שלו. לא נשאר לי מספיק מרחב לעצמי לחשוב ולשמוע את עצמי. אני מפחדת להספג לתוך הנוכחות שלו אז אני דוחה ודוחה ומעיפה אותו ממני ולפעמים ממש בבוטות אפילו כבר לא במרומז והוא בטח חושב שאני סנובית מכשפה. אין לי מושג מה הוא חושב אבל מולו זה יוצא ממני כמו אינסטינקט רע שדוחף אותו ומרחיק אותו והורג כל אפשרות לקרבה. ואז יש מן דממת מוות כזאת באויר. הרגתי אותו. הרגתי את החיונית שהייתה מוטענת ביוזמה שלו. מרגישה איך האנטי הפנימי המגושם שלי חיסל את אנרגית החיים של שני אנשים. חיסל את פוטנציאל החיבור. מפחדת שהוא שונא אותי אבל לא שולטת בזה. ואולי אם הוא היה אחרת הוא היה מעורר בי אינסטינקט מסוג אחר? למה שכל האחריות תהיה עליי? צריך שניים לטנגו ואני לא יודעת לרקוד.
היי מימה, את שוב בלופ הילה
איך הגעת למסקנה שזה לופ?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
