צדק חברתי

מדוע בטיפול פסיכולוגי לא מתייחסים לסוגיה הזאת ואף משקפים בכוונה מצב של פערים? הרי לעצם נסיבות שכאלה גם השפעה עצומה על המערך הפסיכולוגי של אדם , לא? חוק זכויות החולה קובע למשל שהרשומה הרפואית שייכת למטופל. ניסיתי פעם לבקש מהמטפלת לאפשר לי לעיין 'ברשומה הרפואית' של הטיפול בי והיא התחמקה ואמרה 'אם יש לך שאלות תשאלי ונדבר עליהן כאן'. למה מותר היה לה לא להסביר לי שבטיפול פסיכולוגי עלולים לשחזר חוויות טראומטיות לא מודעות? בייחוד שאמרתי לה שאני רוצה ללמוד ולהיות פסיכולוגית ולמעשה מסתבר שבגלל לא הבנתי את טבעו של המקצוע? למה היא לא הסבירה לי ללא כחל וסרק מה זה טיפול ומה זה לא? זאת פגיעה בכבוד שלי! ממתי לפגוע בכבוד של אנשים נחשב למעשה טיפולי? והאם גם עוזרים לפונים להתפתח כאנשים יותר עצמאיים תעסוקתית? כי המסר של לצאת לעבוד בהחלט עמדה עליו והשמיעה לי אותו ואף הורתה אותו אך לא עצרה לשוחח איתי איזה מן עבודה, למה אני מעדיפה כך ולא אחרת. במהלך הטיפול התפטרתי ממקום עבודה וגם ביטאתי התמודדויות עם חלק מהעובדים. היא לא התייחסה. היא מתחה את הזמן. היא טיפטפה פירורי התייחסויות זעומים במקום להשקיע בלקדם אותי בצורה שיותר מהלב ומעניקה באמת. ואני תפסתי ממנה סמכות ועשיתי לה אידאליזציה כי היא הייתה מוצלחת כזאת, עשירה ויפה מאוד ומרשימה חיצונית. הרגשתי אולי היא תלמד אותי להיות יותר כמוה. גם על זה היא לא דיברה איתי. נראה לי היא הוחמאה וישבה שם ומרחה לי את הזמן. שהבאתי כאב ותערומת על כך שלי היו בהתבגרות סיוטים מיניים והבת שלה כמו גדלה עם כפית זהב, הקשרות בטוחה, חיים חברתיים מוצלחים בביס ובצבא. כאב לי נורא. הפער. היא לא אמרה כלום. היא לא התייחסה לכאב שלי. היא אמרה שנגמר הזמן ושלחה אותי עם דמעות החוצה. כלבה.

לא רציתי קיום ינקותי חסר גבולות וזמן. רק התייחסות קצת יותר אנושית לכאב שלי והענקה קצת יותר נדיבה מצידה שתצמצם חווית הפערים.