אודי אודי אודי...

חג שמח אודי. כמה פעמים כבר אפשר להגיד חג שמח?? : )יאלה שיגמרו כבר. באסה שאתה יוצא לככ הרבה זמן. אתה באמת רב פעלים.מדהים.איך ומתי אתה מספיק לעשות הכל וככ הרבה ??? לא ייאמן. אתה לא ישן??או איך??לא הגיוני. אולי אתה גיבור על מוסווה ?? בכל מקרה, שמתי לב, למרות שלא לגמרי סגורה על זה, שאולי קצת יותר קל לי עם הכעס כלפיו. שממלא. עם "הטוב" כביכול, ולהשאר בו, זה קשה לא פחות, כי גם בסוף עולה המועקה.והצורך הבלתי ממומש ומסופק, הרייקנות,הלבד, החלקיות, הקינאה ואז בעצם שוב הכעס חוזר. (ולא בטוחה...,כי זו לא בהכרח החוויה עם האחר. בעיקר איתו. ואם הרעיון של קשר טיפולי,זה בהכרח העברות והשלכות על המטפל,אז אולי אני טועה "במסקנות" ,שקל לי יותר עם הכעס). וכמו הילה גם לי בא למרוד. לא לבוא.(כמו שהוא מבטל כי לא יהיה..., אז גם אני.) וגם אם כביכול מענישה רק את עצמי...,וזה לא פוגע בו אלא רק בי, אז לא אכפת לי, וגם לא באמת חושבת זה פוגע רק בי. אבל גם אם כן, גם ככה פגועה גם ככה קשה לי איתו גם ככה בסוף אהיה חסומה ותקועה ובמועקה.והוא עוד יסע לו...., אז ...עדיף כבר שלא.בכלמקרה.גם אם קשה הניתוק הגדול הזה. לסיכום: הכל יוצא מעיק וקשה.בכל צורה.מבאסססס. קשה עם הכשלים שוב עם הכעסים החוסר אמון החוסר בטחון והמירמור. קשה גם עם הקירבה והטוב כשבעצם מרגיש בסוף כמו אשלייה כשזה קשר ככ מסויים,כל האופן,וההתנהלות.וכו'. ובאמת...., לא יודעת כבר מה המסקנה?? אולי אני באמת לא רוצה עזרה.ורק משלה תצמי שכאילו כן. אבל לא מצליחה להעזר. וכל מה שאני גם כותבת פה, אני כבר לא באמת מסוגלת לדבר מולו ואיתו בפגישה(בניגוד יותר לפעם). לא יכולה להתרומם למעוף ציפור להתבונן ולדבר על...,בצורה בוגרת .לא מסוגלת.חסום.כעוס.ומתוסכל. וכל אלו לא מאפשרים לי להשתחרר ולדבר כמו מטופלת שרוצה להעזר בטיפול ובמטפל. ובאמת יוצא שמתנהגת כמו ילדה קטנה.במרד. זה מה יש מסתבר. וכבר לא יודעת איך אפשר אחרת.וביחוד כשזה גם מה שהוא חושב עליי.וזה נכנס לאיה קבעון אולי.גם מצידו. בעיה! וזה גם חוסם.ומעצבן.ועוד יותר מביך אותי ונותן לי להרגיש פאטת(שכאילו עוד חשבתי לחשוב שאולי יש מצב שירצה אותי מעבר....,) והכל חוסם.ולא מסוגלת לדבר על כלזה.מרגישה ילדה מפגרת.ולא באמת בוגרת ושווה.אז ח לפתוח הכל באופן הזה?? ואם...,הוא "מדלג " על פגישה, וכביכול (מהמקומות שלו,אולי הלא נוחים לו מולי),לא נותן לזה חשיבות יתרה,וממשיך כביכול הלאה,כאילו זו רק הודעה רשמית קצרה ושום דבר לא קרה. אז איך אאני אמורה להרגיש בנוח ולתת לזה מקום כביכול מרכזי ומבלי שארגיש פאטת??ו(כי באמת זה כולה פעם אחת...,ולא נורא!). הכל מעיק.ומעיק.ומעיק.ולא ברור.ומסתבך והולך. ובדיוק עברה ציפור בחלון ... : ) נופפתי לה לשלום וביקשתי שבחזרה,תביא אותו איתה, ואם אפשר, אז גם קצת יותר שקט ויותר אהבה אמונה רכות וחמלה. חג שמח